בינה מלאכותית היא אחת הטכנולוגיות המשפיעות ביותר של המאה ה-21, המעצבת מחדש כמעט כל היבט בחיינו - מהאופן שבו אנו עובדים ולומדים, ועד לאופן שבו אנו מקבלים החלטות ומתקשרים זה עם זה.
בעוד שהפוטנציאל של AI מעורר התלהבות רבה, הוא גם מעלה חששות עמוקים לגבי פרטיות, אתיקה ועתיד שוק העבודה. בתוך השיח המורכב הזה, קולות חדשים מציעים נקודת מבט מאוזנת יותר, המכירה באתגרים, אך גם בהזדמנויות הייחודיות ש-AI מציע לקידום שוויון וצדק חברתי.
בראיון מיוחד לרגל צאתו בעברית של ספרה החדש "מכונת השיוויון", חושפת פרופסור אורלי ליבל, חוקרת בכירה בתחום הכלכלה ההתנהגותית והמשפט, את התובנות שלה על ההזדמנויות שה-AI מציב בפני האנושות, ומאתגרת את התפיסות הרווחות בתחום.
מה הוביל אותך לכתוב ספר על בינה מלאכותית?
"בשנים האחרונות שמתי לב שהשיח הציבורי והרפורמות שהוצעו לרגולציה של טכנולוגיה דיגיטלית ובינה מלאכותית היו מאוד מוטים, צרים וממוקדים בעיקר בסיכונים ובנזקים הפוטנציאליים של הטכנולוגיה הזו, ולא ביתרונות שלה", מסבירה ליבל.
"רציתי להביא לקהל הרחב ולקובעי מדיניות את החזון של מה הם התרחישים הטובים ביותר, לא רק הגרועים ביותר, של שימוש בבינה מלאכותית וכיצד צריך לפעול כחברה על מנת לממש את הפוטנציאל הזה".
9 צפייה בגלריה
ראש ממשלת בריטניה לשעבר רישי סונאק בוועידת ה-AI. מקבלי ההחלטות עוסקים בעיקר בסכנות ולא בפוטנציאל
(צילום: Justin Tallis / Getty Images)
"מתוך החזון הזה, רציתי במקביל לתמרץ מבוגרים, וגם צעירים, שחשובים להם ערכים דמוקרטיים, עשייה ציבורית, שוויון, חופש, צדק חברתי - ללכת ללמוד מחשבים, טכנולוגיה דיגיטלית, פיתוח אלגוריתמים, והנדסה, להצטרף לחברות בשוק הפרטי ולהשפיע מבפנים על המשך הפיתוח של AI, כאנשי מקצוע".
"כשיש חלוקה בין אלה שמובילים את חברות הטכנולוגיה הפרטיות ועולם היזמות, לבין אלה שמודאגים ומבקרים, נוצר מעגל קסמים שלילי".
לקחים מהשירות הצבאי: טכנולוגיה ככלי לשוויון
ליבל מספרת כי השירות הצבאי שלה ב-8200 היווה נקודת מפנה בהבנתה את הפוטנציאל של טכנולוגיה דיגיטלית. "ראיתי מקרוב את הפוטנציאל של דיגיטציה ושל האינטרנט כשהוא עוד היה ממש בתחילת הדרך", היא משתפת. "חוויתי איך מערכות דיגיטליות יכולות לתרום לשוויון בכל מיני דרכים".
כדוגמה לכך, היא מציינת כי המערכות הדיגיטליות ביחידה אפשרו לה ולחברותיה לקבל קרדיט על עבודתן המודיעינית. "זה אולי נשמע פשוט ומובן מאליו כיום, אבל בזמנו, כל העבודה שעשינו רק החלה להיות עם גיבוי דיגיטלי, שהראה באופן מדויק מי עושה מה. זה עזר למנוע אפליה וגם תרם לקבלת החלטות רציונלית ביחס לחיילים, להצביע מי באמת תורם ופרודוקטיבי".
ליבל מוסיפה כי לאחר שתנועת מי טו (#metoo) הגיעה וחוללה השפעה עצומה על החברה האמריקאית, פותחו אפליקציות וטכנולוגיות רבות שמטרתן לחשוף שחיתויות ולשמור על סביבת עבודה נקייה מהטרדות מיניות. "זו עוד דוגמה לאופן שבו טכנולוגיה יכולה לקדם שוויון וצדק חברתי", היא מסבירה.
מה לדעתך צריך לקרות כדי שנממש את הפוטנציאל החיובי של ה-AI?
ליבל מדגישה את הצורך בחשיבה מאוזנת על הפוטנציאל והסיכונים של AI. "מה שבאמת אנחנו צריכים, כשלב ראשון, זה חינוך רחב על מה זה באמת בינה מלאכותית. להתחיל להבין אילו שאלות אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כדי שנקבל החלטות רציונליות לגבי אוטומטיזציה ולא סתם לרוץ אחרי פיתוח חסר אחריות".
היא מביאה כדוגמה את תחום הבריאות, שבו AI יכולה לסייע בצמצום פערים והנגשת טיפולים רפואיים. "יש פיתוחים בתחום הרדיולוגיה, בטיפולים בסוכרת, באורתופדיה, בדמנציה - המון חדשנות שיכולה בקלות יחסית להוזיל עלויות ולהגיע למקומות בעולם שאין בהם רפואה מודרנית".
"בתחום הבריאות יש מחסור קשה בהון אנושי - כלומר יש מחסור של רופאים ואנשי צוות רפואיים אחרים. זה תחום שחייבים לשים לב אליו, לפתח וליישם בו אפליקציות וטכנולוגיות שיכולות להחליף ולהוזיל תהליכי אבחון וטיפול וגם להעצים את החולים עצמם".
דו-קיום עם AI: מציאות קיימת ועתיד מבטיח
ליבל טוענת כי אנו כבר חיים בעידן של דו-קיום עם בינה מלאכותית. "בין אם אנחנו רוצים או לא, בין אם אנחנו מודעים לכך או לא, הרבה מההחלטות, הבחירות וההעדפות שלנו, מעוצבות על ידי עיבוד נתונים חכם", היא טוענת.
"את מי נפגוש באתרי ההיכרויות, מה אנחנו מזמינים מאמזון, מה אנחנו רואים בנטפליקס, למה אנחנו מאזינים או מה אנחנו קוראים, אפילו התפיסה הפוליטית והחברתית שלנו שמתעצבת אירועים חדשותיים שאנחנו צורכים במדיות – כל זה מושפע מאחורי הקלעים מהמידע האישי שנאסף עלינו בדיגיטל".
היא מציינת כי בעוד שזה יכול להישמע מפחיד, זו גם הזדמנות אדירה. "אם הטכנולוגיה הזו תפותח באופן אחראי ומודע, זו תהיה הזדמנות להכיר את עצמנו יותר טוב ולהתאים את הסביבה באופן מדויק יותר לצרכים שלנו".
כדוגמה, ליבל מספרת על ביקורה ביפן, שם ראתה גישה שונה לחלוטין לשילוב טכנולוגיה בחיי היומיום. "בתרבות היפנית הסימביוזה בין האדם למכונה יותר הדוקה", היא מציינת. "יש להם חזון בו רובוטים אישיים נמצאים בכל בית ועוזרים בכל - עוזר אישי לכל אמא ואבא שיכניס את הכלים למדיח, יקפל כביסה, יטייל עם הכלב ויאסוף את הילדים מהחוג. בהתאם, זה יפנה מקום לזמן משפחה איכותי ורב יותר".
אז מה לדעתך מונע מאנשים לאמץ טכנולוגיה באופן כזה?
"במחקר שלי אני מוצאת שרוב האנשים, בכל העולם, מפחדים ממכוניות ללא נהג למשל", היא מספרת. "אבל ב'מכונת השוויון' אני מראה שהרבה פעמים הפחד נובע מהסיבות הלא נכונות - איבוד שליטה, הלא נודע, דיווח על תאונה אחת שהייתה למכונית אוטונומית כלשהי - ולא מסיבות עובדתיות, כמו מה הסיכון היחסי בדרכים לעומת נהג אנושי".
אתגרים גלובליים ותרבותיים
ליבל מדגישה את החשיבות של הבנת ההבדלים התרבותיים ביחס לבינה מלאכותית. "כאמור הייתה לי ההזדמנות לנסוע ליפן והייתי נציגה של הפורום הכלכלי העולמי למהפכה הדיגיטלית שהיפנים עוברים", היא מספרת.
"הייתי גם בקוריאה ובכל אירופה, ושאלתי את עצמי הרבה שאלות על ההבדלים התרבותיים בין בני האדם והאופן שבו הם מקבלים רובוטיקה לתוך הבית. הגעתי למסקנה שאותם הבדלים גם משפיעים על האופן בו אנחנו רוצים להשתמש בבינה מלאכותית לדברים חיוביים בחברה כמו רווחה ושוויון. וכל זה כמובן גם משפיע על הפיתוח של הטכנולוגיה ברמה הגלובלית".
9 צפייה בגלריה
רובוט יפני מעביר חולה ממיטה לכיסא גלגלים. "בתרבות היפנית הסימביוזה בין האדם למכונה יותר הדוקה"
(צילום: יח"צ)
מה את מאמינה צריך לקרות כדי שבינה מלאכותית תלך לכיוון חיובי? רגולציה? הרי חברות פרטיות מחויבות קודם כל לרווחים שלהן, גם כשזה בא על חשבון נושאים כמו איסוף מידע ופגיעה בפרטיות.
"זה נכון שקיימת מתיחות בין טכנולוגיה וחדשנות לרגולציה, כשאחד מגיע הרבה פעמים על חשבון האחר. אבל אם אנחנו רוצים פיתוח טכנולוגי חיובי, נצטרך למצוא את האיזון ביניהם. חשוב לזכור שלא כל איסוף מידע על אנשים שווה ערך לאיסוף מידע רגיש שלא אמור להיחשף".
"למשל בתחום הבריאות - מדינות סקנדינביות, בגלל שהן מדינות רווחה אמיתיות, מחזיקות מאגרים מאוד רחבים ומלאים של נתוני הבריאות של התושבים שלהן (לעומת ארה"ב למשל), מה שמאפשר הבנה של צרכי האזרחים ופיתוח טוב יותר של AI בתחום הרפואה".
לסיכום, ליבל מציינת כי ניתן להסתייע בבינה מלאכותית בשביל למצוא פתרון לאותם מתחים. "למרות שרבים מהללים את הרגולציה האירופית, אני יותר ביקורתית כלפיה – זה נראה שלפעמים האירופאים בוחרים להתמקד בפרטים, במקום לראות את התמונה הגדולה יותר".
"הרכבת כבר יצאה מהתחנה מזמן, אי אפשר פשוט למונע איסוף מידע על אנשים, כי הוא נאסף וימשיך להיאסף. לדעתי, החשיבה כיום צריכה להיות אחרת – המידע נאסף, אז בואו נראה איך אנחנו משתמשים בו באופן רציונלי לטובתנו, ולא רק בעבור הרווחים של חברות הטק, לטובת העתיד שלנו".
