תחשבו רגע על האינטרנט כפי שהכרנו אותו כשנכנס לחיינו באמצע שנות התשעים: מבוסס טקסטים, סטטי, לא מאוד שימושי. בשביל להתחבר לרשת היינו צריכים להשתמש בחייגן, המודם שלנו עשה רעשים מצחיקים במשך חצי דקה בערך, וכאשר סיימנו לעבור על המיילים או לקרוא מאמר, התנתקנו וחזרנו לחיים הפיזיים שלנו.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
כל כך הרבה השתנה מאז: נכון ל-2021, ניתוק שלנו מהאינטרנט משול להפסקת זרם החמצן למוח. אנחנו מחוברים לרשת 24/7 בשביל לעבוד, לשמור על קשר עם חברים ובני משפחה, לנווט את דרכנו במכונית או בתחבורה הציבורית וגם על מנת לצרוך בידור - סרטים, סדרות, מוזיקה וגיימינג. רחוק מאוד מהאינטרנט הבתולי שהכרנו לפני 25 שנה.
אז איך ייראה האינטרנט של עוד עשר או עשרים שנה? יותר ויותר יזמים, חוקרים ומשתמשים מאמינים שבשנים הקרובות האינטרנט יעבור מהפכה נוספת שבסופה הוא יוולד מחדש בתור ה-Metaverse, מעין יקום וירטואלי בתלת-ממד שבו יתקיימו רוב החיים שלנו. במרחב הזה אנחנו נעבוד, נשחק, נפגוש חברים וקרובי משפחה, נרכוש מוצרים דיגיטליים ופיזיים, נצפה בהופעות ואפילו נצא לטייל.
את המושג Metaverse (הלחם של המילים Meta, מֵעֵבֶר, ו-Universe, יקום) טבע כבר בשנת 1992 הסופר ניל סטיבנסון בספר המדע הבדיוני "סנוקראש". הוא צץ שוב ב-2011 בספרו של ארנסט קליין "שחקן מספר אחת", ששבע שנים לאחר מכן הפך לסרט בבימויו של סטיבן שפילברג. הסופרים האלה דמיינו אינטרנט בתלת-ממד שהמשתמש לא צופה או מעיין בו, אלא נמצא ממש בתוכו.
הדרך למטאברס - סדרת כתבות:
אחד האנשים שפועלים במרץ כדי להפוך את החזון הזה למציאות הוא מארק צוקרברג, מנכ"ל ומייסד פייסבוק. בריאיון שהעניק החודש לפודקאסט The Vergecast מבית אתר הטכנולוגיה The Verge, הוא שרטט את החזון שלו והביע תקווה שבעוד כמה שנים אנשים לא יתייחסו לפייסבוק כאל רשת חברתית, אלא כאל חברת מטאברס. "אפשר לחשוב על המטאברס כעל אינטרנט שמכיל אותך - במקום לצפות בתוכן, אתה נמצא בתוכו", הוא הסביר.
צוקרברג לא מסתפק בהצהרות בלבד: רק השבוע הודיעה פייסבוק על הקמת צוות ייעודי למטאברס, שיפעל כדי לממש את החזון של צוקרברג תחת שרביטו של אנדרו בוסוורת', סגן נשיא פייסבוק למציאות מדומה (VR) ומציאות רבודה (AR). המטרה, לפי בוסוורת', היא "להסיר את המגבלות של חוקי הפיזיקה" כדי לאפשר למשתמשים לנוע בין חללים וירטואליים ממש כפי שהם נעים בין חדרים בבתיהם.
למעשה, פייסבוק הניחה את היסודות לבניית המטאברס כבר לפני שנים. תחילה כאשר רכשה את חברת משקפי המציאות המדומה אוקולוס תמורת שני מיליארד דולר ב-2014, ולאחר מכן כאשר הקימה בשנת 2019 את Horizon, מרחב וירטואלי שבו בני אדם יכולים להיפגש, לעבוד ולבלות יחד באמצעות אווטארים (כפילים דיגיטליים). בקיצור, פייסבוק במציאות מדומה. הורייזון מיועדת למשקפי אוקולוס קווסט ולמערכת ההפעלה ווינדוס, אך היא נמצאת עדיין בגרסה בטא (גרסה ראשונית וניסיונית שאינה זמינה לציבור הרחב).
הולוגרמה על הספה
בריאיון ל-Vergecast סיפר צוקרברג בהתלהבות כיצד הוא מנהל פגישות עבודה באמצעות הורייזון ותיאר הופעת סטנד-אפ וירטואלית שבה צפה עם הצוות שלו. במטאברס, לדבריו, "האינטראקציות שלנו יהיו הרבה יותר עשירות. הן ירגישו אמיתיות. בעתיד, במקום לעשות שיחת טלפון, תוכל לשבת בתור הולוגרמה על הספה שלי, או שאני אשב בתור הולוגרמה על הספה שלך, וזה ירגיש כאילו שנינו באותו מקום, גם אם אנחנו במדינות אחרות או במרחק של מאות קילומטרים".
פרופ' ישע סיון: "המטאברס יהפוך למציאות כשתהיה חומרה שמאפשרת לך לעבור אליו בקלות. זה יהיה המפתח. מדובר כנראה במשהו שישתילו לך בעין, כמו עדשת מגע"
אבל בדיוק כמו שפייסבוק היא לא האינטרנט, גם המטאברס לא יהיה מורכב מאפליקציה אחת. חברות טכנולוגיה אחרות - אפל, גוגל, מיקרוסופט, אמזון ועוד - נערכות גם הן, במוצהר או שלא, לעידן החדש. עם זאת, דווקא פורטנייט ורובלוקס - משחקי "ארגז חול" שבהם המשתמשים יכולים לבנות עולמות ולייצר תוכן בעצמם - נחשבים ל"חלוצים" של המטאברס. בכלל, גיימרים רבים כנראה כבר חיים בגרסה מוקדמת וראשונית של המטאברס. הם משתמשים בפלטפורמות השונות לא רק כדי לשחק, אלא גם כדי לבלות עם חברים, לרכוש נכסים דיגיטליים ואפילו לצפות בהופעות. בשנה שעברה 12 מיליון איש התכנסו כדי לצפות במקביל בהופעה של טראוויס סקוט בפורטנייט, אירוע שכנראה ייזכר בעוד שנים רבות כאחד מציוני הדרך החשובים בדרך להתגבשות המטאברס. גם הקריפטו וה-NFT הם חלק מחוויית המטאברס: אם אתם כבר עורכים את פגישות העבודה שלכם במרחב וירטואלי, למה שלא תשלמו לעובדים בביטקוין ותרכשו יצירת אמנות דיגיטלית שתשדרג את חדר הישיבות שלכם?
(הורייזון, הרשת החברתית של פייסבוק שמיועדת למשקפי מציאות מדומה)
אבל בשביל שהחזון הזה יתממש באופן מלא יש כמה בעיות שצריכות להיפתר. הראשונה קשורה לחומרה: כדי להיות שקועים באמת במטאברס, נצטרך מכשיר שיהיה שער הכניסה שלנו. משקפי מציאות מדומה (למשל אוקולוס קווסט 2 או סוני פלייסטיישן VR) הם בין האפשרויות הראשונות שעולות על הדעת, אבל פחות מ-20% מהאמריקאים רכשו או התנסו בכאלה, וסביר להניח שבמקומות אחרים בעולם המספרים הרבה יותר נמוכים. גם משקפי מציאות רבודה הם אופציה, אבל הם כבר יקרים הרבה יותר (הולולנס 2 של מיקרוסופט, שמיועדים לשימוש עסקי ותעשייתי, עולים 3,500 דולר). מי שכבר התנסה במשקפיים משני הסוגים יודע שהם לא נוחים להרכבה במשך שעות ארוכות, ולחלק מהמשתמשים הם גורמים לבחילות, ורטיגו וכאבי עיניים. הטכנולוגיה הזאת צריכה שיפור ומזעור.
ד"ר כרמל וייסמן "עדיין לא ברור מה יהיה האייפון של המטאברס", אומרת ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת ומרצה בנושאי תרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב. "אולי נוירלינק (החברה שאילון מאסק הקים על מנת לפתח שבב שיוחדר למוחם של בני אדם - י.מ), אולי משהו אחר? אני חושבת שזו לא תהיה קסדת המציאות המדומה. הממשק שיהפוך את המטאברס לאמיתי ויומיומי עבורנו עוד לא הומצא". פרופ' ישע סיון, מרצה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב ואחד מחלוצי המטאברס בישראל, מסכים: "המטאברס יהפוך למציאות כשתהיה חומרה שמאפשרת לך לעבור אליו בקלות. זה יהיה המפתח. מדובר כנראה במשהו שישתילו לך בעין, כמו עדשת מגע".
במרוץ הזה משתתפות לא מעט חברות: לפייסבוק כאמור יש את משקפי המציאות המדומה אוקולוס קווסט, אבל היא עובדת גם על פיתוח של משקפי מציאות רבודה. בהמשך השנה היא צפויה להשיק בשיתוף עם חברת ריי-באן "משקפיים חכמים" שכנראה יהיו להם יכולות מציאות רבודה כלשהן. גם אפל עובדת על משקפי מציאות רבודה שלפי ההערכות ייצאו לשוק בשנה הבאה, ולפי דיווחים היא גם מתכננת עדשות מגע חכמות שלא יגיעו למדפים לפני 2030. גוגל הקדימה את שתיהן עם משקפי המציאות הרבודה גוגל גלאס, אחד הכשלונות הגדולים שלה, וסביר להניח שהיא לא ויתרה לחלוטין על שאיפותיה בתחום.
עולם ללא גבולות
החומרה היא לא הבעיה הטכנולוגית היחידה: מיליוני ומיליארדי המשתמשים העתידיים במטאברס ייצרו כמויות עצומות של דאטה. תשתיות האינטרנט הנוכחיות פשוט לא יעמדו בזה והן זקוקות לשדרוג משמעותי. בנוסף, המכשירים הרבים שיפעלו במקביל יצרכו אנרגיה רבה, מה שיכביד על רשתות החשמל ברחבי העולם ויתרום לזיהום האוויר.
סוגייה אחרת היא ההתממשקות בין פלטפורמות שונות. מת'יו בול, משקיע הון סיכון שחיבר כמה מהמאמרים המכוננים בתחום, כתב על שבעה תנאים שכולם הכרחיים להפיכת חזון המטאברס למציאות. אחד מהם הוא היכולת של המשתמש לדלג בקלות בין פלטפורמות שונות. דמיינו למשל שאתם רוכשים חולצה וירטואלית בפורטנייט ורוצים ללבוש אותה לפגישת עבודה בהורייזון של פייסבוק. האם חברות הטכנולוגיה, שרגילות לעשות כל מאמץ כדי להשאיר את המשתמשים בפלטפורמה שלהן, יסכימו לפתוח את הגבולות בצורה כזאת? ואם כן, כיצד שיתוף הפעולה הזה ייראה? האם ענקיות הטכנולוגיה יקימו קונסורציום משותף שיפקח על המטאברס?
פרופסור ישע סיוןלדברי פרופ' סיון, יש פתרון טכנולוגי לסוגייה, אבל כנראה שהוא לא מספיק: "אני עבדתי בדיוק על זה - פיתחנו תקן בשם MPEG-V שמאפשר לעבור ממקום למקום בעולמות וירטואליים. המכשול הוא בדרך כלל עסקי - לחברות אין אינטרס לעשות את זה". צוקרברג, אולי באופן מפתיע, דווקא דוגל בחזון העולם הפתוח. "יש לך אווטאר ונכסים דיגיטליים ואתה רוצה להיות מסוגל לשגר את עצמך לכל מקום. אתה לא רוצה להיות תקוע אצל חברה אחת", הוא אמר ב-Vergecast.
דיסטופיה במציאות מדומה
יש לא מעט בעיות חברתיות שעולות מחזון המטאברס: האם אנחנו בכלל רוצים לחיות בעולם שבו אנחנו מחוברים שעות על גבי שעות למשקפי מציאות מדומה? האם המטאברס יהפוך את העולם למקום מנוכר שבו אנשים נמצאים באותו מרחב פיזי, אבל עוברים חוויה אחרת לחלוטין? האם המטאברס יאפשר לנו להדיר ו"למחוק" אנשים ואוכלוסיות שאנחנו לא רוצים לראות? ומה לגבי האוכלוסייה שאינה מחוברת לאינטרנט ואינה מסוגלת או רוצה להתחבר למטאברס? האם המטאברס יהיה בסופו של דבר מועדון חברים מערבי, לבן ועשיר?
"הפערים האלה קיימים, והם רק יועצמו", מסכים פרופ' סיון. מצד שני, הוא מצביע גם על הדרך שבה המטאברס יאפשר להתגבר על פערים: "אתה תוכל לגור בכפר נידח וללמוד בהרווארד. תוכל להיות נכה ולטוס לחלל. אתה לא תהיה מוגבל בגלל כל מיני אילוצים. צריך רק את המינימום, את שער הכניסה למטאברס, אבל ברגע שיש לך את זה - השמיים הם הגבול".
ד"ר וייסמן מזכירה שהדיבור על המטאברס לא התחיל בחודשים האחרונים או בשנה האחרונה. כבר ב-2003, כשהושק המשחק "סקנד לייף" שמאפשר לאנשים לנהל חיים וירטואליים מקבילים, דובר על כך שחזון המטאברס תכף יתממש. "אבל סביב 2010 אנשים איבדו בזה עניין. אז אני סקפטית. האם אתה רואה את סבתא שלך שמה קסדת מציאות מדומה כדי לקנות משהו או להיפגש עם הנכדים? בעיניי ההיסטוריה חוזרת, והשאלה היא אם גם הפלופ יחזור". פרופ' סיון מסכים: "בכל עשור יש גל חדש של דיבור על המטאברס. כל עשר שנים מתקשר אליי עיתונאי נחמד באותה רמת התלהבות. אחר כך יש כישלון, זה לא מתרומם. נמתין בסבלנות".
בסופו של דבר, בצורה כזו או אחרת, המטאברס יקרום עור וגידים, גם אם זה ייקח כמה עשורים. התשתיות ישתפרו, הטכנולוגיה תתמזער ולאט-לאט נמצא את עצמנו יותר ויותר שקועים בתוך האינטרנט ופחות ופחות צופים בו מהצד. "לא תהיה הפרדה ברורה בין 'לפני המטאברס' לבין 'אחרי המטאברס'", כתב מת'יו בול, "במקום זאת, הוא ייווצר לאט-לאט כאשר מוצרים, יכולות ושירותים שונים יתמזגו ביחד". התהליך האיטי והמסקרן הזה כבר יצא לדרך. להתראות בצד השני.
