בתחילת ינואר רכש הראפר אמינם NFT של קוף מתוך סדרה מוגבלת בשם Bored Ape Yacht Club (מועדון היאכטות של הקופים המשועממים). עלות הרכישה: כ-460 אלף דולר. בסוף אותו חודש הצטרף אליו הזמר ג'סטין ביבר ורכש NFT מאותו אוסף בעלות של 1.3 מיליון דולר. ביבר זכה לשבחים וללעג, אך נותר בכותרות לזמן קצר בלבד. הסיבה: דיפאק תפליאל, מנכ"ל חברת הבלוקצ'יין Chain, רכש קלף נדיר במיוחד מהאוסף שעבורו שילם 2.8 מיליון דולר. המחירים מצוינים בדולרים, אך חשוב לציין שהרכישות בוצעו באמצעות מטבע קריפטו בשם אתריום.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אם אספתם בעברכם קלפים של חבורת הזבל, מדבקות רובוטריקים או סופרגול, פוגים או פוקימונים, זו התנסות ראשונית טובה מאוד להיכרות עם אחת מתופעות תרבות הדיגיטל המוזרות והמרתקות של השנה האחרונה. אבל הדרך עוד ארוכה: כדי לרדת לעומק העניין שהוא Bored Ape Yacht Club מומלצת היכרות עם תעשיית משחקי המחשב ומיתוג הלייפסטייל, מיזמי מימון המונים, היקום הקולנועי של מארוול, שוקי הקריפטו והאמנות הספקולטיביים וכן חזון ה-Web3. שימו את כל אלו בבלנדר, הוסיפו 10,000 קלפי חבורת הזבל, פזרו מעל קצת אבק כוכבים באדיבות ג'ימי פאלון, פריס הילטון, ג'סטין ביבר ואמינם, תביאו את גיא עוזרי לעזור - והופ, ייצא לכם Bored Ape Yacht Club, אוסף של 10,000 דמויות קופים שהמחיר המינימלי שלהם עומד נכון להיום על כ-300 אלף דולר, המחיר של בית מגורים ברוב העולם המערבי, ואפילו באזורים מסוימים בישראל.
NFT, נזכיר, הוא אחד הטרנדים הטכנולוגיים הלוהטים של השנה האחרונה. הטירוף סביב הטכנולוגיה הזאת החל לפני כשנה כאשר המעצב מייק ווינקלמן (המוכר בכינוי הרשת Beeple) חבר לבית המכירות הפומביות "כריסטיז" ובמכירה פומבית ראשונה מסוגה בעולם הציע לציבור יצירת אמנות שכל כולה דיגיטלית: קולאז' עצום ובו 5,000 דימויים שונים שאותם אייר במשך יותר מ-13 שנות עבודה. למכירה היה ממד דיגיטלי וחדשני נוסף: ליצירה הונפק NFT, אסימון חסר-תחליף שיקנה לרוכש המאושר אישור בעלות דיגיטלי המוטמע בבלוקצ'יין. הסכום הסופי שאליו הגיעה המכירה הפומבית היה 69 מיליון דולר. ווינקלמן וכריסטיז היו בשוק, ולא רק הם. האדמה בעולמות האמנות והקריפטו רעדה. משהו גדול קרה.
בקהילת האמנות הדיגיטלית התרגשו מהאפשרות שכעת יוכלו למכור יצירות בסכומי כסף ראויים, אבל ירח הדבש עם טכנולוגיית ה-NFT חלף במהרה. זמן קצר אחרי המכירה של ביפל, מכר מייסד ומנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי את הציוץ הראשון שלו תמורת 2.9 מיליון דולר; הממים המוכרים ביותר בתולדות ברשת נרכשו; וגם ליגת ה-NBA נכנסה לעסק והחלה למכור קטעי וידאו קצרים מתוך משחקים כ-NFT. אז מה בעצם נמכר כאן? והאם זה קשור בכלל לשוק האמנות? אט-אט התברר שמה שנמכר לא באמת משנה. מה שכן משנה זה עד כמה נדיר וייחודי המוצר הדיגיטלי שעומד למכירה ומה הסבירות שערכו יעלה בעתיד. זו לא אספנות אמנות לשם האמנות, גם לא אספנות חובבים מתוך אהדה לקבוצת ספורט או סדרת טלוויזיה, זו אספנות שכל כולה ספקולטיבית. ייעודה הוא אחזקה בנכסים דיגיטליים מתוך תקווה וציפייה שערכם יאמיר עם הזמן.
זה העולם שאליו נולד Bored Ape Yacht Club באפריל 2021. מדובר ב-10,000 דמויות של קופים המיועדים לשמש כתמונות פרופיל (ProFile Picture, PFP), כל אחד מהם ייחודי ואת כל אחד מהם ניתם לרכוש כ-NFT. הבעלות על הדמות כוללת את הזכות לעשות בה כל שימוש, יצירתי או מסחרי, אבל חשוב לא פחות, מדובר בכרטיס כניסה למועדון חברים אקסקלוסיבי. למועדון הזה יש תוכנית, גם אם עמומה, להרחבה ופיתוח עתידיים. היא כוללת מה שנראה כמו משחק מחשב למובייל, אולי מודל תלת-ממד לכל קוף וקוף עבור שימוש במטאברס, ואפשרות להקמת מועדון יאכטות אמיתי במיאמי. חוסר הוודאות במקור: לא ברור מה יקרה ומתי. יש עוד כמה הפתעות שמסומנות בדרך, ערטילאיות לחלוטין, וזה חלק מהקסם.
לפרויקט ארבעה מייסדים, כולם גברים תושבי מיאמי בתחילת שנות ה-30 לחייהם. לגרג סולנו וחברו ווילי ארונו היו שאיפות יצירתיות לחייהם: סולנו עבד בכתיבה ועריכה, ארונו ייעד עצמו לתואר שני באמנות, אך המציאות הביאה את שניהם לעיסוק ומסחר בקריפטו. החברות האמיצה הובילה לשיחות ארוכות וממושכות ואלה הולידו את מועדון היאכטות של הקופים המשועממים. היצירתיות של הפרויקט נסמכת על שלל מקורות: זהו פליק-פלאק אירוני רב-ממדי, אמנם מדובר ב"מועדון יאכטות", אך זהו מועדון מוזנח שממוקם באמצע ביצה פלורידיאנית טיפוסית; יש לו בר אפוקליפטי עתידני (המועדון "מתרחש" בשנת 2031) אך כזה שמיועד עבור מתעשרי-קריפטו משועממים. למה קופים? בשפה הפנימית של קהילת הקריפטו רכישה של NFT בנונשלנטיות אובדנית, לעזאזל הכסף וההשלכות, מכונה "להתקופף" (aping it).
סולנו וארונו צירפו שני שותפים טכנולוגיים ובתחילת 2021 יצאו לדרך. הפלטפורמה פותחה, הקמפיין השיווקי תוכנן וחשוב מכל – עוצב מועדון היאכטות ואיתו 10,000 הקופים. האמנות, כזכור, לא ממש משנה. אמנם על טעם וריח אין מה להתווכח, אבל קיימת הסכמה גורפת כי זו לא נקודת החוזקה של הפרויקט (ורבים הדומים לו). העיצוב סתמי, לעיתים אף מביך ומטריד. למען הסר ספק, 10,000 הקופים לא צוירו אחד-אחד, חלילה. הם חוללו על ידי אלגוריתם. זה לא משהו שמוסתר, נהפוך הוא, זה חלק מהעניין. מה שחשוב הוא שכל קוף הוא יצירה ייחודית. זאת ועוד, זה לא שנכתב לכל קוף סיפור רקע שובר-לב או אופיינה לו אישיות ייחודית ומסעירה. החלק הזה הושאר לדמיונו הפורה של הבעלים. כל קוף מאופיין באמצעות מידת הנדירות של מאפייניו העיצוביים-פיזיים: ל-12% מהקופים יש פרווה אפורה, ל-8% מהקופים יש הבעת פנים עייפה ול-2% בלבד יש כובע פרופלור.
ב-30 באפריל הוצעו 10,000 הקופים למכירה בעלות ראשונית של כ-200 דולר לכל פריט. השוק רתח. תוך יממה נמכרו כל הקופים והכניסו שני מיליון דולר לקופת המייסדים שבשלב הזה השקיעו 40 אלף דולר בפרויקט. כמובן שכל בעלים של קוף יכול ומוזמן למכור אותו הלאה, כרצונו, וכך מיד נוצר שוק משני. עד מהרה נסחרו קופים בסכומים של 1,000 ו-2,000 דולר, פי חמישה ועשרה מהסכום שבו נרכשו. זה עדיין לא מסביר איך הגענו למחיר שיא של 2.8 מיליון דולר עבור קוף בודד, אבל אנחנו בדרך.
הידוענים באים
שוק ה-NFT התפוצץ בקיץ 2021 ומועדון היאכטות של הקופים המשועממים היה במקום הנכון ועם הסחורה הנכונה. אחרי הנהירה הראשונית, החלו להצטרף למועדון ידוענים שכבר השקיעו בקריפטו, בעיקר מוזיקאים וספורטאים, שלראשונה היו שמחים ונרגשים להשקיע בפרויקט שמהדהד מחוץ לעולם הקריפטו הנישתי והסבוך אל עולמות הבידור והמותגים שהם מכירים היטב. סוף סוף הם יכולים להגיע למסיבות ואירועי תעשייה, לקשקש על קריפטו ולא להיות מוזרים, אלא להציג משהו מגניב. זה לא רק "עוד מטבע", זה קוף! ולא סתם קוף, אלא חלק מאוסף יוקרתי. והקוף הזה מאפשר לבעלים שלו לעשות בו שימוש מסחרי: אפשר להציג אותו על נעליים, חולצות או סקייטבורדים, כפרי דמיונו וכישוריו העסקיים של הבעלים.
שוו בנפשכם שמארוול תודיע כי היא עומדת לפתח עולם חדש ומופלא והיא מציעה למכירה 10,000 דמויות חדשות שחלק מהן אולי יופיעו בשלל הסיפורים שיסופרו לאורך השנים הקרובות. זאת ועוד, זו דרכה של מארוול לגייס חלק מהכספים עבור הנעת הפרויקט הגרנדיוזי, המטורף, חסר התקדים, קדימה; מעין פרויקט מימון המונים כדי לממש את שלל סדרות הקומיקס, הטלוויזיה והסרטים, משחקי המחשב וחוויות המטאברס שהיא מקווה להפיק. נאמר ודמות אחת עולה 1,000 דולר, לא תקנו? לא תיכנסו מוקדם ככל שניתן? אולי אפילו תרכשו 4-5 דמויות, כהשקעה?
דרו אוסטין, משקיע טכנולוגיה ואחד הרוכשים הראשונים של BAYC, סיפר בריאיון למגזין הניו-יורקר כי הצגה של דמות NFT כתמונת פרופיל במדיה החברתית, "זה כמו להציג תעודת בוגר הארוורד"
זו חלק מההבטחה של BAYC, ופרויקטים דומים שצצו מאז, עם שני הבדלים מהותיים. ל-BAYC אין פרומיל של פרומיל מהכוח התרבותי וההיסטוריה היצירתית של מארוול (או DC, או מסע בין כוכבים וכו'), שלא לומר גב עסקי וכלכלי. מאידך, BAYC מעניק לבעלי הקופים שליטה: המועדון מבזר את השליטה המסחרית והיצירתית על המותג, לפחות לכאורה. אתם הבעלים של הדמות שרכשתם. אתם מוזמנים להפיק מרצ'נדייז באופן עצמאי, ליצור, לייצר, לשווק, להפיץ, למכור ולהרוויח מהדמות שלכם.
אבל אם לחזור לדוגמא הספקולטיבית, מארוול היא גם זו שתבחר באילו דמויות מתוך ה-10,000 ייעשה שימוש בהפקות שלה. האם היא תשתמש בדמות שאותה רכשתם, או אולי בזו שרכשו ידוענים כמו ג'ימי פאלון או פריס הילטון, או מותג האופנה אדידס? עם אלו יש להם שיתופי פעולה, להם יש הרי ערכים מוספים ניכרים של הון קיים וגישה לקהל. אין לדעת. אולי היא בכלל תיצור דמויות נוספות עבור הסיפורים ו-10,000 הדמויות שנוצרו יהיו פשוט כאלו שנמצאות "ביקום הקופי של מארוול", אך אינן משולבות בעלילות הרשמיות.
כמובן שזו דוגמה למצב עניינים הרחוק משמעותית מזה של BAYC. המועדון שיווק הבטחות ענק אך הוא תלוי בכך שההבטחות אכן יתממשו. המועדון חייב להמשיך ולקיים פעילות ענפה כדי שלקופים שנרכשו יהיה ערך באקו-סיסטם המתהווה. ליצור דבר כזה מאפס, בלי ענק תוכן דוגמת דיסני מאחוריך, זה אתגר לא פשוט וספקולציה מרחיקת-לכת. זה לא בלתי אפשרי: BAYC רואים את עצמם כמותג מדיה ולייפסטייל מוביל עבור Web3. הסיפור - זניח. מה שחשוב הוא זהות וסטטוס, שייכות וקהילה. וכאן חשיבות הצטרפותם של המגה-סלבס שמעניקים תוקף, אמינות ויוקרה, מעבירים מההון התרבותי שלהם לזה של המועדון שזה עתה קם, ומבטיח הרים וגבעות למצטרפיו.
בספטמבר 2021 שוויו של קופיף חצה את רף ה-100 אלף הדולר ובאוקטובר נרתם גיא עוזרי, המנהל של מדונה ו-U2, לייצג את המותג. זו גם הנקודה שבה החלו להצטרף למועדון שורה נוספת של סלבס, בהם המיליארדר מארק קיובן, שחקן הכדורסל לשעבר שאקיל אוניל ומנחה ה-Tonight Show ג'ימי פאלון, שאף הציג בתוכנית הפופולרית שלו את הקוף שרכש ב-200 אלף דולר. בתחילת נובמבר התקיים בניו יורק כנס ה-NFT השנתי השלישי. עבור BAYC זה היה ApeFest, מפגש הקהילה הראשון. השבוע התחיל במסיבה אקסקלוסיבית על יאכטה בניו יורק, כראוי למועדון יאכטות, והסתיים במסיבה סודית בברוקלין עם הופעות של הסטרוקס, בק, ליל בייבי (בעצמו בעלים גאה של קופיף), כריס רוק ועזיז אנסרי. מאז ועד היום התקופפו סרינה וויליאמס, ניימאר, גווינת' פלטרו, סנופ דוג, פריס הילטון, קווין הארט, פוסט מאלון, אמינם, ג'סטין ביבר ועוד רבות ורבים שהביאו את עלותו של קוף בודד למינימום של 300 אלף דולר. שווי כלל הקופים עומד כעת על למעלה ממיליארד דולר.
BAYC היו מהראשונים בשוק. תמיד טוב להיות ראשון, או לפחות בין הראשונים. אבל יחד עם זאת, ולצד הרבה מאוד מזל, נעשתה כאן עבודת אפיון מוצר, מיתוג וקמפיין שיווקי נבונים במיוחד, כשגולת הכותרת הראשית היא שחרור הזכויות, מתן בעלות מסחרית ואמנותית על הקופים לבעליהם. פעולה זו שחררה את המועדון מהאחריות הבלעדית על בניית העולם הסיפורי שפרויקט טרנס-מדיה אדיר ממדים (מארוול, DC, מסע בין כוכבים וכיו"ב) נדרש לו. בניית העולם תהיה קולקטיבית, User Generated, לפחות למראית עין. בינתיים, עוד ועוד אפשרויות מסחריות צצות להן חדשות לבקרים עבור המועדון וממשיכות ומעלות את ערכו: מגזין רולינג סטון הפיק עותק קופיפי מיוחד וחד-פעמי שנמכר במהירות; לייבל המוזיקה של יוניברסל הודיע שארבעה קופים משועממים נרשמו אצלו כלהקה והם יעבדו יחד על מוזיקה בהשראת ועבור מועדון היאכטות; ואדידס הודיעה על שותפות עם המועדון עבור קולקציית מטאברס.
פיקאסו פאסה
BAYC רחוק מלהיות הפרויקט היחיד: איתו ואחריו התהוו מאות ואלפים דומים, הרבה חקיינים והרבה מאוד נוכלויות, כמקובל בעולם ה-NFT. מה הפרויקטים האלה מייצגים? על איזה צורך אמיתי הם עונים, עבור הרוכשים, המשתתפים? דרו אוסטין, משקיע טכנולוגיה ואחד הרוכשים הראשונים של BAYC, סיפר בריאיון למגזין הניו-יורקר כי הצגה של דמות NFT כתמונת פרופיל במדיה החברתית, "זה כמו להציג תעודת בוגר הארוורד". את תעודת בוגר הארוורד תולים כמובן במשרד, אבל משרדים זה פאסה. גם אוניברסיטאות, לכאורה, הן פאסה, במיוחד בקרב קהל הקריפטו. שייכות למועדון אקסקלוסיבי, כזה המשלב זהות אישית ומעניק או מצהיר על סטטוס לסביבתך, הן משהו אחר לגמרי. תמונת פרופיל של BAYC, או אוסף NFT אחר, אומרת לא מעט על המשתמש - שייכות לקהילה, לשבט, למעמד, לסטטוס.
BAYC השקיעו מעט מאוד בבניין העולם הקופי, אבל השקיעו המון ב"הייפ", בדחיפה מהירה של הערך הקופי מעלה-מעלה, to the Moon, ולצד זאת בתחושת השייכות, האקסקלוסיביות והקהילה – הם הפיקו מרצ'נדייז, אירועים ומסיבות לקופות ולקופים והם מיועדים לפתוח מועדון יאכטות אמיתי, לקופים בלבד, בעיר הולדתם מיאמי. למעלה מ-10,000 איש חשים חלק ממועדון אקסקלוסיבי שכולל, לפחות רשמית, כמה עשרות מגה-סלבס עשירים מעולם הבידור, הספורט, הטכנולוגיה והפיננסים. דור חדש של מתעשרי בידור וטכנולוגיה צבר די הון ומעוניין בסמלי סטטוס חדשים, כאלו המשקפים את התרבות, האסתטיקה והערכים עליהם גדל. אם על הדרך הם מצטרפים ואף תומכים בדבר הגדול הבא בעולם האמנות, המדיה והטכנולוגיה, מה טוב.
קייט ניבס, כתבת במגזין Wired, השוותה בין BAYC לעבודת האמנות "הקומיקאי" (Comedian) של האמן האיטלקי מאוריציו קטלאן. העבודה הוצגה בתערוכת האמנות ארט-בזל במיאמי בשנת 2019 וזכתה לשבחים אך גם לביקורת נוקבת, במיוחד כשנמכרה תמורת 120 אלף דולר לאספן אמנות. "הקומיקאי" היא בננה המוצמדת לקיר באמצעות נייר דבק. רכישת העבודה אינה רכישת הבננה עצמה אלא תעודת מקוריות לצד הוראות מדויקות להצגת העבודה, מקבילה פיזית ומעניינת מעולם האמנות העכשווי לעולם ה-NFT. ניבס טוענת כי "הקומיקאי", הגם בהיותה יצירה גסה ודוחה, היא יצירה פרודית, אמירה ביקורתית וחריפה אודות אמנות עכשווית, עולם האמנות וקשריו עם בעלי הון, פרודיה אמנותית לה היסטוריה ענפה ורבת-שנים. ניבס בוחנת את BAYC וטוענת שהפרויקט חסר-כל, ריק ממודעות, פרודיה, אבסורד ומשמעות. הקופיפים והפרויקט אינם אמנות, ריקים לחלוטין מתוכן ומיועדים רק ואך ורק להעשרת היוצרים והשותפים, הסלבס הבכירים ובעלי ההון שהעניקו לפרויקט את הילת יוקרתו וערכו הראשוניים, הם והם בלבד. בוודאי שעל הדרך יהיו כמה זוכים ממוזלים, מן ההפקר, תוצר לוואי בלתי נמנע.
מנגד אפשר גם לטעון שהפרויקט כולו ופרויקטים דומים לו, על היוצרים, המשקיעים והרוכשים, מציבים מראה מול עולם האמנות בטענה: אנחנו לא שונים מכם, רק צעירים יותר. גם עולם האמנות משרת ספקולציה פיננסית שלא לומר הסתרת הון עתק. אנשים לא רוכשים פיקאסו כי הם אוהבים את פיקאסו, או את היצירה שרכשו בפרט, הם רוכשים יצירת אמנות של פיקאסו מתוך ידיעה שהבעלות תעניק להם הון תרבותי בקבוצת האליטה שאליה הם שייכים ושזו השקעה נבונה. בוודאי שיש כאלו שרואים ערך אסתטי ביצירות עצמן, אבל זה מיעוט וגם לא רלוונטי, שכן זו אינה סיבה טובה דיה לרכישה, אלא סיבה מצוינת לפקוד תערוכה או מוזיאון.
ייתכן שביקורת מזווית האמנות על אוספי NFT כמו BAYC נובעת מההבטחה המרומזת בראשית 2021 והעניין הרב שנוצר בקהילת האמנות הדיגיטלית בתחילת הדרך. הגנטיקה של אוספי NFT כוללת מרכיבים רבים נוספים שצוינו לעיל – אספנות קלפי בייסבול ומדבקות סופרגול, מימון המונים ובניית עולמות תוכן, ספקולציה בשוק ההון, חזון המטאברס, צורך בזהות ובסטטוס, שייכות וקהילה. אבל בעיקר, המון המון הייפ. אין זה מן הנמנע שמדובר בבועה עצומה שגדלה מדי יום, וככל שהיא גדלה הפיצוץ שלה ביום מן הימים יגרום ליותר נזק.
