מכירה או חרם - זהו האולטימטום שהציבה ארה"ב בפני טיקטוק - פלטפורמה חברתית עם פופולריות שיא. במקביל, ארה"ב עצמה ועוד שורה הולכת ומתארכת של מדינות כבר החרימו את טיקטוק במכשירים ממשלתיים - מדובר בקנדה, בריטניה, בלגיה, מוסדות רשמיים של האיחוד האירופי ועוד. הדאגה של המערב נובעת מהעובדה שמאחורי הרשת החברתית עם הסרטונים הקצרים והמבדרים, עומדת חברת אם בשם בייטדאנס - ענקית סינית, וחשש לקשר עם הממשל הסיני. אלא שהטענות הללו אינן חדשות, אז למה אנחנו חוזים דווקא עכשיו בהסלמה כזו?
עוד בנושא:
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, מומחית למשפט וטכנולוגיה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירה בשיחה עם ynet את הרקע הפוליטי. "אנחנו חוזים פה בסיבוב שני", היא אומרת ומזכירה שגם בזמן כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא, הוא הביע את אותן חששות ופעל למכירה של טיקטוק. "טראמפ לא רצה להחרים את טיקטוק אלא להכריח אותה להימכר לחברה אמריקאית. היה הרבה צדק במה שהוא אמר, אבל בגלל הדרך והפרסונה, כל דבר שהוא עשה נתפס כמאוד רעיל. במקרה הזה, הוא הציע שימכרו את טיקטוק לוולמארט, והוסיף שהממשל צריך לגזור קופון על התיווך. כשממשל ביידן נכנס לתפקיד, כל המדיניות של טראמפ בוטלה".
מורכבות נוספת שהקשתה על ממשל ביידן להתיישר עם רעיון כזה, הוא המינוי של לינה חאן, שנחשבת למתנגדת גדולה לריכוזיות של ענקיות הטכנולוגיה, לעמוד בראש רשות הסחר הפדרלית (FTC). "אם היית מדברת מחר עם לינה חאן, ספק אם היא הייתה אומרת שזה טוב למכור את טיקטוק לחברה אמריקאית, ובטח לא לאחת מענקיות הטכנולוגיה כמו אורקל או מיקרוסופט (שהיו מועמדות לרכישה כזו בממשל טראמפ). אז יש פה גם התלבטות בתוך הממשל עצמו, מה כדאי לעשות עם טיקטוק", אומרת שוורץ אלטשולר.
על אף אותן מורכבויות פוליטיות, החלו לצוץ עדויות לכך שבניגוד להכחשות החוזרות של טיקטוק, לבייטדאנס אכן יש גישה למידע פרטי של המשתמשים, שמהן הממשל כבר התקשה להתעלם. תחקיר של באזפיד מהקיץ האחרון חשף כי עובדי בייטדאנס ניגשו למידע שאינו פומבי על משתתפי טיקטוק בארה"ב, ובחודשים לאחר מכן כבר שמענו יותר התבטאויות בארה"ב הנוגעות למסוכנות הפלטפורמה, בהם של מנהל ה-FBI כריסטופר ריי.
"ברמה של תהליך פוליטי, זה לוח זמנים סביר עד התוצאה שאנחנו רואים עכשיו, ומחר בפעם הראשונה מנכ"ל טיקטוק שו זי צ'ו יופיע בקונגרס ויצלבו אותו כמו שצלבו את צוקרברג", מסבירה שוורץ אלטשולר. "זה לא שיש משבר פתאומי, זו פשוט התפתחות שלקח לה זמן לקרות. היו בחירות, ביטלו מדיניות קודמת, לקח להם זמן להסתכל על זה שוב. נוצרה מעורבות של רשויות הביון שהזהירו מהסכנה בשימוש של עובדי ממשל. אבל זה מעניין שבסוף גם ביידן וגם טראמפ חושבים אותו דבר, וגם בקונגרס יש הסכמה חוצת מחנות. זה מוכיח שהם כנראה מקבלים דו"חות של רשויות הביטחון שמראים שיש פה תקלה גדולה סביב השימוש בדאטה, ושלתת לממשל לא דמוקרטי בעליל עם היסטוריה של שליטת המדינה בחברות מסחריות, יכולת תעמולה מאוד גדולה - זה מסוכן".
אז זה התהליך בארה"ב. אבל איך מסבירים את כל ההתיישרות של המערב לחסום את הגישה לפלטפורמה במכשירים ממשלתיים?
"הודו הייתה הראשונה שעשתה את זה בעבר. בקנדה, בריטניה וארה"ב זה קורה פחות או יותר ביחד, כולן מדינות דוברות אנגלית, הן מדברות אחת עם השנייה ומתואמות עם הממשל האמריקאי. גם ניו זילנד. הפחד בכל המדינות האלה נובע משילוב שמאוד מאפיין ספיציפית פלטפורמות מידע - מצד אחד, לאיזה צרכים משתמשים במידע של האנשים ואילו פרופילים בונים עליהם, ומהצד השני הפחד שמשתמשים בפלטפורמה כדי להפיץ פייק ניוז, דיסאינפורמציה ושנאה כחלק מעולם התעמולה. זה שילוב בין מה שמפחיד את המערב הליברלי בפייסבוק וברוסיה".
שוורץ אלטשולר מסבירה כי באירופה התמריץ שונה: "עכשיו יוצאים שם באופן חזיתי נגד מדיניות הדאטה של פייסבוק וגוגל. ויש כבר קנסות במיליארדים. אז די הגיוני שיבחנו גם את המדיניות של טיקטוק. כך שכל זה לא קורה מסיבה אחת - זו סערה מושלמת. התפתחות שמגיעה לשיא".
מלחמה על תחום הבינה המלאכותית
עודד ואנונו, ראש מחלקת מחקר חולשות מוצרים בחברת צ׳ק פוינט, מפרט על הליקויים באבטחת המידע בפלטפורמה הפופולרית: "לפני כמה שנים, כשהאמריקאים התחילו להתריע מפני טיקטוק, מצאתי עם הצוות שלי חולשת אבטחה מאוד גדולה באפליקציה - הצלחנו לגשת למאגרי מידע לא מאובטחים, שדרכם היינו יכולים לקבל מידע פרטי על כל מי שאנחנו רוצים שנמצא בטיקטוק - אימיילים, טלפונים ועוד". הוא מסביר כי בעיניו אחת הסיבות שבגללן ארה"ב נלחמת בפלטפורמה היא אסטרטגית: "אנחנו בעידן שהבינה המלאכותית עברה לשלב הבא. בינה מלאכותית היא קוד שמאמנים מכמויות מידע. ככל שיש יותר נתונים, הוא יכול להיות יותר טוב. מעצמות נלחמות על הובלה של התחום - האמריקאים מאוד מתקדמים שם וגם הסינים".
אז ארה"ב רוצה למנוע מסין את הגישה למידע כדי שלא תתפתח טכנולוגית?
"בדיוק. כמו שהם עשו עם וואווי, שאיימה על ארה"ב והמערב בשליטה בתקשורת 5G, וארה"ב חיסלו את החברה הזו. במלחמות הסייבר בין מעצמות, נושא התשתיות הוא קרב משמעותי. והמרוץ הוא תמיד בין תשתיות מערביות אמריקאיות לתשתיות סיניות".
בנוסף, גם ואנונו מתייחס לחשש בארה"ב משימוש בפלטפורמה לצורך מניפולציות על המשתמשים, "מבחינת סין, טיקטוק היא אפליקציה שיש לה שני מיליארד משתמשים, ששופכים שם דאטה בכמויות עצומות - מיקומים, תמונות, סרטונים, המון מידע. אנחנו נמצאים בעידן שהנושא של לוחמה דיגיטלית באמצעות פייק ניוז קורה ברמה של צבאות, שעושים מניפולציה על הלך הרוח או נושא שיחה במדינות. האמריקאים מפחדים מזה שכרגע יש מעל מאה מיליון התקנות של טיקטוק בקרב אמריקאים, וסין עלולה להשפיע להם על הדעה. האמריקאים כבר ראו איך ממשלות זרות עושות להן מניפולציה במערכות בחירות, והגדירו את זה כסכנה לביטחון הלאומי". ואנונו מדגיש כי "מבחינה טכנולוגית אף אחד לא יכול למנוע מהממשל הסיני או כל מעצמה, לגשת למידע דרך התקפת סייבר, או באופן ישיר אם זה מידע שיושב אצלה בשרתים במדינה".
אז הפתרון מבחינת ארה"ב הוא שהאמריקאים לא ישתמשו בטיקטוק, וכך המידע לא יהיה קיים?
"האמריקאים היו מאוד רוצים לייצר את ההגבלה הזו. הייתי קורא לזירת הסייבר הזירה הראשית היום במלחמות בין המעצמות".
"אם ארה"ב מספיק בטוחה בעצמה כדי להגיד שצריך לעשות חרם מוחלט ולהסיר את האפליקציה מהחנויות, ובינתיים בטח ובטח לא לאפשר לעובדי מדינה להשתמש בה, למה בישראל אין דיבור על זה בכלל?"
מבחינה טכנית, אם ארה"ב מחליטה להחרים, איך היא תוציא את זה לפועל?
"ניתן להגביל כניסה לפי 'גיאו', מיקום, אז ארה"ב כמובן יכולה לבקש מאפל וגוגל להסיר את הזמינות של טיקטוק מחנויות האפליקציות לפי מיקום גאוגרפי - ואז האפליקציה לא תהיה זמינה למי שייכנס ממיקום גיאוגרפי שנמצא בארה"ב".
אבל במכשירי אנדרואיד, בניגוד למכשירי אפל, ניתן להוריד אפליקציות גם מהרשת, ולא רק מהחנות הרשמית.
"אפשר לעשות את זה, אבל כאן משתמש יוצר לעצמו סיכון כפול - כל מה שמורידים לא מהחנות עצמה, בהגדרה יכול להיות זדוני. אם משתמש יחליט לקחת את הסיכון, ארה"ב לא תוכל למנוע ממנו. רק סין יכולה כי יש לה חומת אש על התקשורת של כל המדינה, ושליטה ברמת ה-IP בבית". ואנונו מוסיף גם כי ניתן יהיה לעקוף מגבלה כזו באמצעות VPN, וכי גם חסימה של גרסת הווב לא תהיה אפשרית. כך שגם את החרם יתממש - יהיו בו הרבה חורים. "ארה"ב מדינה חופשית, כך שהאמריקאים ימנעו גישה דרך חנויות האפליקציות עצמן", הוא מסביר. כל מי שירצה לעקוף את זה יצליח, אבל יסתכן בשימוש בתוכנות לא מאושרות".
הפשרה של טיקטוק
הפתרון שטיקטוק מנסה לקדם כדי להימנע מצעד קיצוני של ארה"ב הוא "פרויקט טקסס" - השקעה של 1.5 מיליארד דולר כדי להעביר המידע על משתמשים אמריקאים לארה"ב, ולתת לענקית הטכנולוגיה אורקל לפקח עליו.
שוורץ אלטשולר מתארת את ההצעה הזו כצעד מעניין: "ברגולציה העצמית של טיקטוק והחבירה שלה לאורקל, היא ניסתה לעשות מה שעשו ענקיות הדיגיטל לפניה - להגיד 'אל תדאגו, אנחנו נדאג לרגולציה עצמית'. יחסית למאמצים בתחום האמון והבטיחות שעשו לאורך השנים גוגל, פייסבוק ואפילו מיקרוסופט עכשיו עם ChatGPT, ההשקעה של טיקטוק גדולה בהרבה. טיקטוק מסכימה להעביר את הדאטה למערב, ולאפשר בקרה של צד שלישי, כשפייסבוק בעבר למעשה עשתה את ההפך - החזירה דאטה אירופי לארצות הברית, כדי להימלט מאימת הרגולציה ולא כדי להחיל על עצמה רגולציה".
כשואנונו נשאל אם זה צעד שבאמת יכול להגן על המידע של האמריקאים, הוא לא נשמע אופטימי. "זה מהלך טקטי-ציבורי-יחצ"ני, אפשר להכין תוכנית ולבצע איזשהן רגולציות, אבל כל עוד המידע שייך לחברה סינית, אי אפשר יהיה לסגור את הסיפור הזה הרמטית. כל עוד הם חברת בת של בייטדאנס, תמיד יהיה קשר טכנולוגי. עדיין התקשורת היא מול שרתים בכל העולם - זה שקוף לי באפליקציה כשאני רוצה לראות משתמש מארה"ב או כל מקום אחר כלומר המידע הוא סינרגי, הוא זורם בשרתים שמסונכרנים בכל העולם, ויש גם שרתים בסין".
יש לך הערכה לאן זה הולך?
"כל עוד האמריקאים יגדירו אותה כסכנה לביטחון הלאומי, קשה לי לראות את טיקטוק עוברת את המהלך הזה בלי להימכר", אומר ואנונו. "כי אם האמריקאים שמים על זה את כל כובד משקלם, הם יפתרו את זה, אין אצלם משחקים - וראינו את זה עם וואווי. בסופו של דבר, אם הכוונות של טיקטוק הן לייצר אפליקציה שנותנת חוויה בידורית, הם יסכימו להימכר, לתת לבייטדאנס את החלק שלהם כבעלי מניות, ולקחת פה החלטה עסקית. אבל אם החברה הסינית תגיד שהיא בשום פנים ואופן לא מוכנה לוותר על החלק הזה, יש פה סימני שאלה. אם אתם רוצים שהחברה תצליח - תמכרו אותה. מנקודת המבט שלי, אנחנו רואים כאן הורדת ידיים בין סין לארה"ב. כי היום העולם מבוסס על דאטה. למי ששולט בדאטה, יש יתרון טכנולוגי".
שוורץ אלטשולר אומרת כי "בינתיים ממשל ביידן יותר מציע חסימה מאשר מכירה, ואם זה באמת יגיע לזה שבייטדאנס צריכה למכור את טיקטוק כדי שהמערב ישתמש בה, אז השאלה למי היא תימכר הופכת שוב לשאלה שגורמים אחרים בממשל ביידן יכולים לעשות איתה הרבה צרות. ויכול להיות שצריך להוסיף פה נקודה על ישראל. אם ארצות הברית מספיק בטוחה בעצמה כדי להגיד שצריך לעשות חרם מוחלט ולהסיר את האפליקציה מהחנויות, ובינתיים בטח ובטח לא לאפשר לעובדי מדינה להשתמש בה, למה אצלנו אין דיבור על זה בכלל? האם הסיפור הזה שכל כך מטריד את הקנדים וכו' מטריד את הממשלה אצלנו? כשיש משהו דיגיטלי שנאסר עכשיו בחלקים גדולים של העולם הליברלי - זה משאיר אותנו להיות חשופים לדברים שבעולם היום אומרים שלא טוב להיות חשופים אליהם. זה סמל של פיגור דיגיטלי".
