השבוע מלאו שנתיים למותה של מהסה אמיני בידי משמרות הצניעות של המשטר האיראני. מאז, דברים השתנו. באיראן נבחר הנשיא החדש מסעוד פזשכיאן (לאחר שהנשיא הקודם התרסק בתאונת מטוס), שהצהיר כי משטרת המוסר לא תטריד יותר נשים שיראו בציבור ללא חיג'אב. ואכן, לאחרונה נראות עוד ועוד נשים ללא החיג'אב, במיוחד באזורים היותר אמידים ואופנתיים של הערים הגדולות.
התרגלנו להכיר את איראן דרך מהדורות החדשות - משטר אסלאמי קיצוני, שמדכא נשים וכופה על האזרחים במדינה חיים בלתי אפשריים תחת חוקי האסלאם השיעי. ואם זה לא מספיק, אזרחי איראן כורעים תחת יוקר המחיה בגלל הסנקציות המערביות והפניית הכספים של השלטון לארגוני הטרור במזרח התיכון. אבל האמת, היא קצת אחרת.
מייחלים לחופש
מי שיביט מהצד יחשוב שאיראן , כולל האזרחים שלה, הם ישות אחת שמייחלת להשמדת ישראל, אבל המדינה האסלאמית מורכבת מרבדי אוכלוסייה שונים, עם רוב הולך וגדל שמייחל לחיים של חופש, חילוניות ושוויון, ולא רואה בישראל ובמערב איום כלשהו.
בהפגנות בשנת 2022 שהגיעו בעקבות מותה של מהסה אמיני, נפתח פתח דרכו גילינו את נשות איראן הצעירות והאמיצות בראש, ואיתן דור "הטיק טוק", שהעז לצאת לרחובות ולהפגין בלי פחד וגם שילם מחיר יקר מאוד על כך. ועדיין, למרות הדיכוי האלים של המחאה, הצעירים האיראנים מצאו דרכים יצירתיות אחרות למחות - בטיקטוק ובאינסטגרם.
נתחיל מהעובדה שלמרות הניסיונות של המשטר להפסיק את השימוש ברשתות החברתיות, האיראנים מצביעים באצבעות והרשת מלאה בתוכן שמצד אחד מראה כמה האזרחים מעורים בנעשה בעולם המערבי, ומצד שני מוצא דרכים יצירתיות להפגין את מורת רוחם מהמשטר וקיצוניותו. לפעמים המחאה בוטה מאד ולפעמים היא מרומזת, אבל כשצוללים לתוך העולם הזה - מגלים מבעד לרעלות עולם חדש שלא הציגו לנו בעבר.
כבן שנולד להורים שעלו מאיראן וששפת ילדותו פרסית, הטיקטוק שלי מטורגט כבר שנים ישירות לפוסטים מאיראן. בחצי שעה של גלילה אני מוצא גרסאות חדשות לשירים שהוריי אהבו והאזינו להם בבית ומצד שני אלפי תכנים שיכולים להכיר לכולנו את החיים האמיתיים באיראן.
נשים אמיצות
נתחיל בנשים, נושא כאמור רגיש במדינה האסלאמית, זאת כאשר המשטר באיראן אוסר על חשיפת שיער ומחייב עטיית חיג'אב במרחב הציבורי. גם האזנה לשירת נשים אסורה, אם כי יש פחות הקפדה על כך.
הזמרת זהרה סאמילי למשל, נוהגת להגיע למקומות הומי אדם ולשיר. היא שרה באמצע שווקים הומי אדם, בתחנות רכבת, ובתוך קרונות המיועדים לנשים בלבד. כמובן שהיא מקפידה לשיר בשיער גלוי, ובנוסף מחזיקה בחשבון אינסטגרם אליו היא מעלה את התכנים.
אם לא הקהל שמקיף אותה ומסגיר בבירור כי מדובר במרחב ציבורי באיראן, יכולנו לדמיין אותה בקלות מתערה היטב בקהל מערבי. הלבוש והשיער הם העדכניים ביותר וישנם סרטונים שבהם היא שרה שירים של איימי ווינהאוס לצד שירים של זמרות איראניות מוכרות.
כאן אפשר לשמוע את השירים המקוריים:
קציצות איראניות
בשנים האחרונות נעשו מספר התנקשויות בבכירים איראניים, הבכיר ביותר הוא כמובן קאסם סולימאני. אחרי כל חיסול כזה, מתנגדי המשטר באיראן ומחוצה לה חוגגים ואף ממציאים מונחים חדשים, אחד מהם הוא "קוטלט שוד" (בעברית: הפך לקציצה).
בהתאם למונח החדש ובמלאת שנה לחיסולו של סולימאני, העלה השף נבאב איברהימי לטיקטוק מתכון לקוטלט (קציצות). כמובן שהוא נעצר מייד על תוכן פרובוקטיבי וחשבונות האינסטגרם והטיקטוק שלו נעלמו.
משתמש אנונימי אחר הגדיל לעשות ופרסם סרטון שבו רואים את בנימין נתניהו ודונלד טראמפ מכינים "קוטלט" ("קציצות") ומאחוריהם שלט של מקדונלד'ס שעבר הסבה ל'מק' קוטלט". בכותרת התמונה כתוב "פתיחת הסניף הראשון של מסעדת מק קוטלט של השף בנימין נתניהו ודונלד טראמפ".
ומה לגבי האירועים האחרונים אתם שואלים? ובכן בשבוע האחרון, בעקבות "מתקפת הביפרים" על חיזבאללה, בן טיפוחיו של המשטר האיראני, נראו ברשת בעיקר סרטונים של גולים איראנים שלהם אין את מורא השלטון. יחד עם זאת, גם אחרי המתקפה הקודמת של איראן על ישראל, עברו מספר ימים עד שהאזרחים החלו להפיץ סרטונים שלועגים למשטר. אין ספק שגם מתקפה זו לא תעבור בשתיקה אצל הצעירים במדינה.
חיי היום יום
לפני שטיקטוק הפך למוביל, היה אינסטגרם אחד הכלים המרכזיים של צעירים איראניים להעלות תכנים ומערכונים המתארים את החיים היומיומיים באיראן. החלק הגדול נועד להצחיק ולגרוף לייקים ועוקבים, אבל אפשר למצוא גם מערכונים המתארים את החיים באיראן וכוללים ביקורת מרומזת על נושאים וקונפליקטים בוערים.
באחד מאותם סרטונים נראית בחורה היוצאת עם גבר שהיא מסתירה את דבר קיומו מאביה. כשהם נמצאים ביחד והאב מתקשר, הבחור מתריס: "אם יש לך אומץ תספרי לאבא שלך שאת איתי". היא אמנם עושה כך, אבל מציגה אותו כחבר ה"טראנס" שלה. יש לציין כי למרות שהומוסקסואליות אסורה באיראן, המשטר מתיר ואף מממן ניתוחים לשינוי מין בטענה כי זה לא נחשב ליחסים בין שני גברים אלא בין גבר ואישה).
בסרטון מבינים שלאב אין בעיה עם החבר ה"טראנס", אבל יהיה קשה לו לקבל בן זוג לפני נישואים – מה שמייצג את הקונפליקט בין הדור הישן לחדש ובין האיסורים של המשטר לבין הרצון של הצעירים להתקדם. גם מהלבוש של שני השחקנים אפשר להבין את רמת הפתיחות של הדור הזה. ואם נתעלם לרגע מהחיג'אב (שמונח ברישול על הראש שלה), נוכל לדמיין אותם חיים במדינה מערבית.
נתניהו האיראני
ברשתות החברתיות באיראן מתרוצצת תאוריית קונספירציה שרצה כבר מספר שנים, בה נטען שבנימין נתניהו נולד באיראן (!). באחד הסרטונים שעלו בנושא, הצעיר לוקח את העוקבים שלו לשכונה היהודית לשעבר שבעיר בורוג'רד, שם הוא קושר בין בית הכנסת בשכונה (מזהים לפי המגן דוד לו קורא לו בטעות "הכוכב של היהודים") ובין בנימין נתניהו.
הצעיר אף מגדיל לעשות וקורא לצופים "לדמיין" איך נתניהו התרוצץ בסמטאות האלה בילדותו. ההקשר נראה הזוי, אין שום דבר שיגרום לנו להאמין לתאוריה הזאת, אבל קיימים עוד המון סרטונים כאלה, בהם גם ראיון עם שני קשישים שסיפרו שנתניהו היה שכן שלהם.
כך או כך, הדרך הטובה ביותר ללמוד על החיים והאזרחים באיראן ועל השאיפות שלהם לחיי חופש היא באופן מפתיע דרך הרשתות החברתיות, שם אפשר לקרוא בין השורות את אופי החיים במדינה המסוגרת. לנו נותר להתפלל שמשטר האייתולות יגיע לקיצו ואולי נוכל יום אחד אפילו לעשות מסע קולינרי באיראן.
אפי בנאי הוא במאי ומפיק. הכתבה היא חלק מהרצאתו "להכיר את איראן בטיקטוק"