הצלחה המסחררת של האייפון יצרה לאפל הילה של חברה חדשנית. האמת מורכבת יותר: למעשה, בכל פעם שניסתה להציע מוצר חדשני לגמרי שאף אחד לא ראה (או ביקש) קודם, היא נכשלה. זה קרה עם היומן האלקטרוני הראשון עם זיהוי כתב היד – הניוטון, שהקדים את זמנו בחמש שנים לפחות; נמשך עם מצלמה דיגיטלית, שאותה הציגה הרבה לפני שקודאק החלה להרהר על פשיטת רגל; והגיע אפילו לקונסולת משחק מבוססת מקינטוש, ה-Pippin, שכשלה לחלוטין. למעשה, אפל, באופן מסורתי, לא ממציאה דברים אלא משפרת רעיונות קיימים. המסורת הזו עשויה להישבר בעוד מספר שבועות: החברה צפויה להציג לעולם מוצר חדשני, שלפי הערכות האנליסטים, המומחים, העיתונאים והמעריצים, עשוי להציל את שוק המציאות המעורבת ואת רעיון המטאברס. האם באמת כך יהיה?
מדובר במשקפי מציאות מעורבת (Mixed-Reality Headset, שילוב של עולם פיזי ווירטואלי), שאמורים להיחשף ב-5 ביוני, עם פתיחת כנס המפתחים השנתי של אפל (WWDC). הם נראים כמו משקפי סקי ומשודכים לנרתיק חיצוני המכיל את הסוללה – כך לפי פרסומים רבים ועדויות של עובדים שהיו בסוד העניינים, או מומחים כמו פאלמר לאקי, מייסד משותף של אוקולוס, חברת משקפי ה-VR שמטא (פייסבוק לשעבר) רכשה. לאקי, אגב, מאוד התלהב מהאב-טיפוס והגדיר בטוויטר את החוויה כ"כל-כך טובה". אבל אולי צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל, אם זוכרים שחטיבת ה-Reality של מטא, שאחראית לייצור המשקפיים של אוקולוס, גרמה למארק צוקרברג הפסדים של כ-13.7 מיליארד דולר ב-2022.
עוד בנושא:
קראו לזה מציאות מדומה, וירטואלית, מעורבת, מוגברת, מקושקשת או כל תיאור אחר שתמצאו; בסופו של דבר מדובר במה שמכונה על ידי צוקרברג ואחרים "מטאברס" (מושג שטבע לראשונה הסופר ניל סטיבנסון בספרו "סנוקראש" מ-1992). דמיינו סביבה וירטואלית שנראית קצת כמו זירת משחק וידיאו של פורטנייט או מיינקראפט, או כמו הרחוב שלכם בגוגל סטריט-ויו. המשקפיים אמורים להיות שער הכניסה והממשק העיקרי שדרכו אנשים יעשו שימוש במטאברס – עולם וירטואלי כמו-אמיתי, שדרכו נוכל לקנות, לחוות חופשה בקוטב הדרומי או לנהל חיים מקבילים כשודדי דרכים במאה ה-18. כל עתיד, הווה או עבר שנחשוב עליו אמור להיות במרחק של חבישת משקפיים. אולי בעתיד זה יתבצע דרך חיבור ישיר של שבב למוח, כפי שהציעה חברת נוירלינק של אילון מאסק, אבל בינתיים אנחנו מדברים על משקפיים. בכל מקרה, זה לא ממש קל לשימוש או ליישום.
התעשייה מחכה
משקפי VR יש כבר בשוק לא מעט. למעשה, הח''מ התנסה בארבעת הדגמים העיקריים – של HTC, של אוקולוס (מטא-פייסבוק), של מג'יק ליפ ושל מיקרוסופט. גם לסוני יש משקפי VR, אך הם מיועדים לשימוש עם קונסולת המשחק של החברה בלבד. תחום משקפי ה-VR קיים כבר מספר לא מועט של שנים, והטכנולוגיה עצמה איתנו כבר משנות ה-50. ה-Sensorama של מורטון הייליג נחשבה כמכונת ה-VR הראשונה בעולם. זה היה למעשה סוג של תא, שבו יכלו להצטופף עד ארבעה אנשים ולחוות חוויה חושית מלאה. היה בו מקרן וידיאו 3D בצבעים (ב-1956!), מערכת סאונד היקפית, מנועי רטט, מנגנון הפצת ריחות, ואפילו אפקטים אקלימיים כגון רוח. הייליג רשם פטנט על המכונה ב-1962. הוא חשב שה-Sensorama תחליף את בתי הקולנוע העתידיים. הוא לא טעה יותר מדי ברעיון – אולמות ה-Imax, למשל, הם תרגום מודרני לרעיון הזה. במידה מסויימת זה נכון גם לגבי המטאברס, היקום הווירטואלי שבו כולם אמורים להתכנס.
החוויה הנוכחית מאוד מרשימה. משקפי ה-VR השונים בהחלט מסוגלים לגרום למוח שלנו לחשוב שאנחנו נמצאים ביקום המורכב מדמויות מחשב ומאלמנטים בתלת-ממד. התנסות אחת ב-2018 במשקפי HTC, עם סימולציה של ספינת חלל הנוחתת על אסטרואיד, גרמה לי להרגיש שאני תכף נופל לתהום האינסופית של החלל החיצון. הגרפיקה הייתה בסיסית ולא סיפקה העתק מדויק של העולם כמקובל כיום, אבל המוח שלי הגיב למה שקורה בתוך המשקפיים כאילו היה מדובר במציאות הרגילה והמוכרת. זו המציאות הווירטואלית. זה גם סוג המשקפיים שאוקולוס-מטא-פייסבוק, סוני ו-HTC מציעות.
שנה לאחר מכן, במשרדים של חברה אמריקאית, התנסיתי במג'יק ליפ. בזמנו היה מדובר בטכנולוגיה הכי מתקדמת. מג'יק ליפ היה סטארט-אפ מסתורי שהפך ליוניקורן מבטיח. המייסד שלו, רוני אבוביץ בעל השורשים הישראליים, הפך לכהן הגדול של המציאות הרבודה. המשקפיים יועדו במקור להציג גם את המציאות האמיתית שלנו, כשעליה שכבת מידע בדמות אייקונים או אפילו מסך טלוויזיה וירטואלי, וגם להציג מציאות וירטואלית לגמרי, כמו למשל סימולציה של חוות כבשים בניו-זילנד, שעליה ניתן לשלוט ממשרדי החברה במרכז הארץ. המשקפיים היו מאוד בסיסיים – והחברה לא מימשה את הפוטנציאל שלה. המשקיעים זרקו מהחברה את אבוביץ, ובשנה שעברה היא השיקה את הדור השני של המשקפיים שלה, שמיועדים הפעם לשוק הארגוני ועולים כ-3,299 דולר.
>>הצטרפו לקהילת הטכנולוגיה שלנו בפייסבוק<<
לא רק מג'יק ליפ ראתה במציאות רבודה את עתיד התחום. גם מיקרוסופט עם משקפי ההולולנס שפיתחה, וגוגל עם משקפי הגלאס, חשבו אותו דבר. אבל שתי ענקיות הטכנולוגיה לא ממש הצליחו לפצח את הנוסחה. הגלאס של גוגל יותר קרובים למשקפיים עם תצוגה עילית של מידע מאשר למשקפי מציאות רבודה אמיתיים. ההולולנס, לעומת זאת, הצליחו להימכר לצבא ארה"ב בחוזה של מאות מיליוני דולרים. האם אפשר לומר שהם שינו את שדה הקרב העתידי? לא ממש. לראיה – במיקרוסופט צימצמו מאוד את הפרויקט, ופיטרו חלק גדול מצוותי הפיתוח. גוגל הפסיקה לאחרונה למכור את משקפי הגלאס, בזמן שלפי הדלפות היא עובדת בחשאי על משקפי מציאות מעורבת חדשים, תחת השם "פרויקט איריס".
כל הטכנולוגיות האלה מחכות לחבל הצלה, והחברה שתמיד קוראים לה להציל את התעשייה מהחזיונות הגרנדיוזיים והמטורפים של עצמה היא כמובן אפל; המותג שהפך למגדיר של מה שאפשר לעשות מבחינה מעשית ועסקית עם טכנולוגיה. אז נכון שעל שמה רשומים גם לא מעט כשלונות, אבל הניצחונות שלה מפוארים הרבה יותר. היא הגדירה את המחשב האישי (אפל I ו-II), היא הגדירה את מערכת ההפעלה המודרנית עם עכבר, סמן וחלונות (ליסה ומקינטוש). היא הגדירה את פורמט המחשב המודרני – לא עוד קופסה אפורה ומשעממת, אלא מסך עם מקלדת ועכבר עגול בעיצוב של סוכריה (iMac). היא הגדירה את נגן המוזיקה הדיגיטלי (אייפוד), את הסמארטפון המודרני (אייפון), את הטאבלט (אייפד), את השעון החכם (אפל ווטש) וכעת היא רוצה גם להגדיר את משקפי המציאות המדומה והרבודה.
והתעשייה מחכה רק לזה. כי עד כה אף אחד לא ממש הצליח להפוך את התחום לעסק מצליח. תעשיית הפורנו הייתה הראשונה לאמץ את הטרנד והשיקה סרטים שניתן לצפות בהם במשקפיים ובהמשך גם עם חליפה מיוחדת, אבל המחיר הפך את זה לצעצוע לעשירים בלבד. גוגל וסמסונג ניסו להנגיש את הרעיון לקהל הרחב עם ה-Cardboard, שהיו למעשה משקפיים פשוטים מקרטון ועדשות פלסטיק שניתן להרכיב עליהן סמארטפון אנדרואיד בתור מסך. בשלב מסוים לכל יצרנית סמארטפונים הייתה גרסה משלה למשקפיים. לסמסונג הייתה אפילו גרסה ממש משודרגת, עם משקפיים מפלסטיק קשיח בפורמט שמזכיר מאוד את משקפי ה-VR הנוכחיים. זה עבד לא רע בכלל, אפילו במגבלות הביצועים של סמארטפונים כמו גלקסי S3 או נקסוס.
במקביל לגוגל, גם אפל השיקה פלטפורמת מציאות רבודה באייפון ובאייפד, ואיפשרה להציג עצמים וירטואליים על גבי המסך. אבל בניגוד לגוגל או לסמסונג, עד היום היא לא הציגה גם משקפיים במקביל. על פי ההערכות בתעשייה, הפעם אפל הולכת על כל הקופה. המשקפיים שלה כוללים גם רובד של מציאות מדומה (רק וירטואלית), אבל גם יכולת להציג מציאות רבודה על גבי הסביבה הפיזית של המשתמשים. גיימרים, למשל, יוכלו להתנסות בעולם משחק מלאכותי לחלוטין המונע על ידי מחשב, ובמקביל לראות את המציאות האמיתית מסביבם באמצעות הזנת וידיאו בשידור חי דרך מצלמות המופנות כלפי חוץ.
אפל כבר ערכה בשנה שעברה הדגמות ראשונות של המוצר, אבל לפי כל המעורבים, ההדגמה שתוצג באירוע הקרוב במסגרת החשיפה תהיה משהו מגובש בהרבה. אף אחד לא מצפה למצוא את המשקפיים על מדפי החנויות לפני אוקטובר-נובמבר השנה. המחיר אמור להיות כ-3,000 דולר, לפי הערכות ראשוניות. כלומר, זה לא מוצר המיועד לכל כיס.
רבים תוהים למה לאפל ליצור כזה באזז על מוצר שדי ברור כי עדיין לא הגיע לבשלות שעשויה לשנות את התעשייה, כפי שהאייפון או האייפוד עשו בזמנם. ההערכות נעות מ"טים קוק רוצה את רגע האייפון שלו", ועד לציפייה של אפל לנסות להציל את התחום ולהגדיר לו יעד צרכני ועסקי ברור וקוהרנטי.
ערימה של גופות
אחת הבעיות העיקריות של שוק ה-VR היא, שאין בו יישום שהופך אותו לבן-בית בכל מקום, או למשהו שכולם מוכנים לשלם עבורו. האייפון משמש לתקשורת בדרכים, האייפד לצריכת מדיה, אבל למה משמשים משקפי VR? "לגיימינג בעיקר", אומר ל"וול סטריט ג'ורנל" ג'יטאש אורבני, מנהל המחקר ב-IDC. ואנחנו נדייק – לגיימינג ולפורנו. אבל חוץ מהיעדר יישום מנצח, ישנה עוד בעיה. השימוש ב-VR כיום נעשה דרך ממשקים מאוד לא נוחים ולא אינטואיטיביים. כדי ללכת, ובעצם לבצע כל פעולה, צריך ללחוץ על כפתור בשלט. למעט תנועה של הראש במרחב, כל שאר הפעולות דורשות לחיצה על כפתור או הנעת מנוף בשלט.
והנה, זו בדיוק המומחיות של אפל: לקחת מוצרים שהגו מהנדסים גאונים אבל דורשים תואר בהנדסה כדי להפעיל אותם – ולהפוך אותם למשהו שגם סבתא או ילד יוכלו להשתמש בו. וכאן, ככל הנראה, תבוא הבשורה הגדולה - הממשק של המשקפיים, המכונה xrOS או Reality OS. על-פי העדויות, הממשק יכול לזהות כיווני מבט, לקבל הוראות קוליות, להשתמש בהקלדה באוויר דרך המצלמות החיצוניות, ולזהות את קשתית העין כדי לוודא את זהותו של המשתמש ולהבטיח שהיסטוריית השימוש שלו לא תדלוף. בקיצור, הוא הופך את השימוש במציאות המדומה ליותר אינטואיטיבי.
ועדיין, רבים מאנשי המקצוע לא כל-כך מבינים מה החברה מנסה להשיג. "זה לא ממש הגיוני כמוצר של אפל", אמר מייקל גרטנברג, לשעבר מנהל שיווק המוצרים העולמי של אפל, שעזב את החברה ב-2016. מה שאומר, שבפני מחליפו ניצב אתגר לא פשוט להסביר את המוצר הזה ללקוחות שאינם מעריצים מושבעים של החברה.
אנליסטים מעריכים, כי היקף ייצור המשקפיים בשנה הראשונה יעמוד על 200-300 אלף יחידות בלבד, וגם המספרים האלה נראים מאוד שאפתניים. אבל לאפל כנראה פחות אכפת אם המשקפיים יהפכו ללהיט מכירות. המטרה שלה היא כנראה לחכות שהמתחרים יתרסקו, ואז לנצל את המומנטום ולהמריא. "אפל עומדת על ערימה של גופות שניסו לטפס על ההר הזה", התפייט רוני אבוביץ, "אבל אם אתה חברה ששווה כמה טריליוני דולרים, יש לך את האפשרות להמתין".
האם זה יצליח?
לא בטוח שאפל תצליח להפיץ את הבשורה של ה-VR להמונים. המכשיר שלה יקר ולא עונה על צורך ממשי. לחברה יש היסטוריה ארוכה של כישלונות עסקיים. המשותף לכולם היה המחיר הגבוה בעת ההשקה, העובדה שאף אחד לא היה צריך אותם (לפחות לא במחיר הזה) ובעיקר ניסיון להיות חדשני מעבר לנדרש. ישנם גם מוצרים שפשוט היו גרועים, אבל אלה נדירים יותר.
משקפי VR צריכים תוכן, וזה משהו שאפל לא מצטיינת בו. לוקח לה שנים להציע שירותי אינטרנט יעילים (היו MobileMe שהקדים את iCloud בכמה שנים ואפל מפות דור 1), והתוכן הכי קרוב למשהו שדומה למטאברס לא מפותח על ידיה – למעט אם היא תפתיע בהשקה – אלא על ידי מטא ו-HTC.
לאפל אין אפליקציה מנצחת שתגרום לכל אחד לחלום על המשקפיים האלה, או תגרום לחברות לרכוש אותם בכמויות מסחריות. כי מה ניתן לעשות בהם? הסטארט-אפ הישראלי Sightful, למשל, הציג רעיון שימושי למדי בדמות משקפי מציאות רבודה שמשמשים כמסך חיצוני ללפטופ. אבל זו רק אפליקציה אחת. אפל לא יכולה לבנות על יישום בודד, כך שהיא ככל הנראה תעשה מה שעשתה עם האייפון – תבנה חנות אפליקציות ותיתן למפתחי אפליקציות להציע תוכן. אבל כדי שהמפתחים ייצרו תוכן, המשקפיים צריכים להיות נפוצים מספיק כדי להצדיק את ההשקעה. בקיצור, זו בעיית הביצה והתרנגולת, ואחת שאולי אפילו אפל העוצמתית לא תצליח לפתור.
