במשך עשרות שנים המסך הירוק איפשר להוליווד למכור לנו אשליה. אינספור במאים נעזרו בו כדי לשתול מאחורי השחקנים גרפיקה שנוצרה על-ידי מחשב (CGI), מהחלל של "מלחמת הכוכבים" ועד לסצנות הקרב של "משחקי הכס". אבל יכול להיות שבקרוב המסך הירוק ייצא לגמלאות ויוחלף על-ידי טכנולוגיות חדשות יותר - מסכי LED ענקיים ותוכנות מתקדמות מעולם הגיימינג שמאפשרים לצלם אפקטים חזותיים (VXF) בזמן אמת. "הפקה וירטואלית", קוראים לזה בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אם צפיתם בסדרת הטלוויזיה "המנדלוריאן" או בעונה השלישית של סדרת המדע הבדיוני "ווסטוורלד", אתם כבר יודעים איך נראה התוצר של הפקה וירטואלית. הרקעים המרהיבים של שתי ההפקות האלה - לפחות בחלק מהסצנות - לא הושתלו שם בדיעבד וגם לא צולמו באתרים אמיתיים. מדובר בגרפיקה ממוחשבת, מהסוג שאפשר למצוא במשחקי וידאו, ששודרה בזמן הצילומים למסכי LED ענקיים. בצילומי "המנדלוריאן", היו אלה מסכים בגובה 6 מטרים ורוחב 22 מטרים, מסודרים ב-275 מעלות סביב הסט, כשמעליהם עוד מסך שמהווה את התקרה של הסט החדשני.
4 צפייה בגלריה
הפקה וירטואלית בישראל. צילומי הסרט "קרב אוויר"
(באדיבות סרטי יונייטד קינג וטופיה תקשורת)
אבל מסכי LED הם לא כל הסיפור: כדי להפיק ולשדר גרפיקה תלת-ממדית בזמן אמת, ובשביל לעצב ולשנות אותה לבקשת הבמאי תוך שניות, צריך תוכנה מתאימה. בהפקה של "המנדלוריאן" השתמשו ב-Unreal Engine - מנוע משחק שפותח לפני יותר מעשרים שנה על-ידי Epic Games, החברה שעומדת מאחורי המשחק המצליח פורטנייט. המטרה המקורית של Unreal Engine הייתה לספק למפתחים מסגרת עבודה ליצירת משחקים, אבל היכולת שלו לייצא גרפיקה תלת-ממדית בזמן אמת הפכה אותו לפופולרי גם בתעשיות אחרות שנעזרות בו להדמיות - נדל"ן, רכב ורובוטיקה למשל. גם בתעשיית הקולנוע גילו בשנים האחרונות שמדובר בכלי עוצמתי.
מרכיב נוסף ולא פחות חשוב בהפקה וירטואלית הוא טכנולוגיית לכידת תנועה (Motion Capture). אם בדרך כלל הטכנולוגיה הזו משמשת ליצירת דמויות דיגיטליות על בסיס תנועות והבעות פנים של שחקנים אנושיים, כאן התנועות שעוברות עיבוד הן אלה של המצלמה. המטרה היא לאפשר למחשב להבין את תנועות המצלמה ולהזיז את הרקעים הווירטואליים בהתאם. דמיינו סצנה שמצולמת על רקע הר: אם המצלמה זזה שמאלה, ההר חייב לזוז ימינה - אחרת הצופים יבחינו בזיוף.
ג'ון פאברוצילום: APמי שעומד בחוד החנית של הטכנולוגיה הזאת הוא Industrial Light & Magic, סטודיו ותיק ועטור פרסים שאחראי לאפקטים החזותיים של שוברי קופות רבים - מ"פארק היורה" שבו החזיר לחיים את הדינוזאורים, דרך "פורסט גאמפ" שבו הפגיש בין טום הנקס לבין ג'ון קנדי וג'ון לנון המנוחים ועד "האירי", שבו גרם לכוכבים רוברט דה-נירו ואל פצ'ינו להיראות צעירים יותר בעשרות שנים. בשנים האחרונות חברו ב-ILM לבמאי ג'ון פאברו, היוצר של "המנדלוריאן" ומי שנחשב לקולנוען חדשני ופורץ דרך בכל הנוגע לטכנולוגיה, על מנת לפתח את StageCraft - מערכת שלמה ליצירת הפקות וירטואליות, שכוללת את כל רכיבי החומרה והתוכנה הנחוצים לכך.
עבור תעשיית הקולנוע והטלוויזיה, מדובר בלא פחות מאשר מהפכה. "מסך ירוק זו טכנולוגיה מאוד מסובכת אם אתה רוצה לעשות אותה ברמה גבוהה", מסביר יוני גבע, במאי קולנוע ופרסומות שיצר את הסרט "אבוללה" שנחשב לפורץ דרך באנימציה ובאפקטים החזותיים שלו. "לחתוך את הירוק זה קשה, יש המון אור ירוק שנופל על הדמויות והשערות לא יוצאות בדיוק כמו שהן צולמו, כי כשאתה חותך את הירוק אתה חותך גם פרטים קטנים. זה המון עבודה".
יוני גבעצילום של הרקעים על גבי מסכי LED בזמן אמת, כפי שעושים בהפקות וירטואליות, חוסך את כל העבודה הזאת. אבל זה לא הכל: בניגוד לגרפיקה שנשתלת בדיעבד, המסכים יוצרים בזמן אמת השתקפויות על משטחים כמו חלונות, משקפיים ומכוניות - מה שחוסך עבודת נמלים בשלב הפוסט-פרודקשן ומסייע להקנות תחושה ריאליסטית לסצינה. למעשה, העובדה שהדמות הראשית ב"המנדלוריאן" לובשת שריון מבריק שכל אובייקט בסביבה אמור להשתקף עליו היא זו שגרמה לפאברו ללכת לכיוון ההפקה הווירטואלית.
"הארון שחור? אפשר להפוך אותו ללבן"
כמו לא מעט יוצרי קולנוע וטלוויזיה בעולם, גבע צפה ב"המנדלוריאן" והבין שהוא רוצה גם. ביחד עם שלושה שותפים - תום גולדווסר, נדב הקסלמן ושי רוחימי - הוא החליט להקים את אולפן ההפקות הווירטואליות הראשון בישראל. הארבעה חברו למובי מוביל, מהחברות הוותיקות והגדולות בישראל להשכרת ציוד צילום לקולנוע, והקימו את סטודיו Parallax במתחם שהיה שייך לטלוויזיה החינוכית ברמת אביב. "המערכת של ILM עולה מיליונים", מספר גבע, "אנחנו עבדנו על זה במשך חודשים והצלחנו לבנות אולפן בהרבה פחות מזה".
כיום, האולפנים הוותיקים שבהם צולמו תוכניות מיתולוגיות כמו "זהו זה" ו"פרפר נחמד", מארחים הפקות חדשניות ופורצות דרך. אחד הניסיונות הראשונים של Parallax בעולם ההפקות הווירטואליות היה צילום של אישה נוהגת במכונית. הרעיון היה שהרקע ממסכי ה-LED ישתקף על השמשות באופן טבעי. בטסט אחר צולמה אישה עובדת בסלון בית שכמעט כולו וירטואלי. "את הרקע לקחנו ממאגר", מספר גבע, "אם הארון שחור, אנחנו יכולים להפוך אותו ללבן. אנחנו יכולים גם להחליט שמהחלון יראו את השקיעה".
צפו בהפקות הווירטואליות של Parallax:
הפקה וירטואלית של אולפני Parallax
הפקה וירטואלית של אולפני Parallax
אחרי שבדקו וראו כי טוב, החלו גבע ושותפיו לארח באולפן גם הפקות של פרסומות וסרטים. אחת ההפקות האלה הייתה "קרב אוויר", סרט בבימויו של רועי הורנשטיין על מלחמת ששת הימים. "הבמאי השיג קוקפיט אמיתי של מטוס מיראז'", מספר גבע, "הוא התכוון לצלם עם מסך ירוק, אבל ככה הוא לא הצליח לקבל את ההשתקפויות היפות שהוא רצה על הקסדות ועל החופה. הוא נדלק על הרעיון לצלם אצלנו סצנות טיסה עם רקע שיכול לזוז ולהשתקף על המטוס".
ההפקות הווירטואליות לא מחליפות רק את המסך הירוק. הן גם מאפשרות לצלם באולפן את מה שעד לאחרונה היה ניתן לצלם רק באתרי חוץ: במקום לצאת לים או למדבר, אפשר להביא אותם אל הסט. "השמש הישראלית היא קשה", אומר גבע, "לצלם בחוץ באוגוסט זה מאתגר מאוד. באיזושהי שעה השמש שוקעת ואם לא הספקת לצלם - נגמר יום הצילום. בהפקה וירטואלית אתה יכול לצלם 14 שעות של שקיעה - השמש לא תזוז לך בשמיים".
גבע נזכר בסצנה מ"המנדלוריאן" שמתרחשת במדבר שחור. "המדבר הזה, שקיים באמת באיסלנד, צולם ונסרק בתלת-ממד", הוא מסביר, "היה אפשר לקחת את הצוות לאיסלנד, ולצלם שם ימים על גבי ימים בכפור, אבל זה היה עולה הרבה יותר כסף. בהפקה כמו 'משחקי הכס', שצולמה במדינות שונות ברחבי העולם, היו עפים על דבר כזה אם הוא היה קיים לפני שנתיים". הטכנולוגיה מאפשרת אפילו לצלם כמה "לוקיישנים" שונים באותו סט באותו יום - מה שעד לאחרונה נשמע כמו מדע בדיוני.
המעבר להפקות וירטואליות התחיל אמנם לפני הקורונה, אבל המגפה העולמית הפכה את הטכנולוגיה לשכיחה הרבה יותר - היא איפשרה להמשיך לצלם גם בתקופה שבה לא היה ניתן לטוס לאתרים מרוחקים. זה בדיוק מה שקרה לברבן בו אודר ויאנטה פריס, יוצרי סדרת הטלוויזיה הגרמנית Dark שעובדים בימים אלה על "1899", סדרה חדשה שאמורה לעלות בנטפליקס ב-2022. הפרויקט היה אמור להיות מצולם ברחבי אירופה, אבל אז הגיעה הקורונה. את אתרי הצילום בספרד, סקוטלנד ופולין החליף אולפן צילומים מתקדם שהוקם במיוחד עבור הסדרה בגרמניה. "זו הטכנולוגיה הכי מתקדמת בעולם", אמר מנכ"ל נטפליקס, ריד הייסטינגס, שביקר לאחרונה על הסט.
"ריל-טיים זה המפתח. אם הבמאי רוצה להזיז סלע או עץ, או לשנות את התאורה מבוקר ללילה, הכל יכול לקרות ממש בזמן הצילומים"
מכיוון שגם בימים כתיקונם הפקות וירטואליות מאפשרות להפקות לחסוך כסף רב על טיסות לאתרים מרוחקים ולינה בבתי מלון, לאף אחד בתעשייה אין ספק שהן כאן בשביל להישאר. מעבר לחיסכון הכספי הניכר, יש כאן גם בשורה יצירתית ואמנותית עבור כל מי שלוקח חלק בהפקה. שחקנים, במאים וצלמים כבר לא צריכים לדמיין שהמסך הירוק שהם מביטים בו הוא דרקון יורק אש או חללית. הם צופים במסכי ה-LED ורואים את האפקטים החזותיים בזמן אמת. אם הסצנה מתרחשת במערה, האולפן לובש צורה של מערה. "שחקנים נדהמים ומאוד אוהבים את זה", אומר גבע, "זה מאוד מרגיע את כולם".
אם כל זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, נציין שמי שהתנסו בהפקה וירטואלית מספרים גם על חסרונות ואתגרים. קודם כל, הבמאי צריך להתחייב בזמן אמת לתוצאה. צילמת את הרקע? אי אפשר להחליף אותו בעריכה. המשמעות היא שאמני ה-VFX צריכים להיות נוכחים בזמן הצילומים ולבצע שינויים בזמן אמת לפי הצורך. למעשה, הפקה וירטואלית משנה את תהליך היצירה ומחייבת את הבמאי, הצלם ואנשי האפקטים החזותיים להגיע הרבה יותר מוכנים ליום הצילומים.
4 צפייה בגלריה
"קרב אוויר". הרקע משתקף על המטוס בזמן הצילומים
(באדיבות סרטי יונייטד קינג וטופיה תקשורת)
איתי שיף"הפקות וירטואליות מרחיבות מאוד את הגדרות התפקיד שלנו", מסכים איתי שיף, מנהל קריאייטיב ב-gravity creative tech, סוכנות שמשלבת קריאייטיב וטכנולוגיה ומתמחה בין היתר באפקטים חזותיים. "תמיד היינו מעורבים עוד לפני הצילומים, אבל עכשיו השליטה על רוב המרכיבים של הצילום היא אצלנו". דוד מלך, האחראי על העבודה עם Unreal Engine בגראוויטי, מוסיף: "ריל-טיים זה המפתח. אם הבמאי רוצה להזיז סלע או עץ, או לשנות את התאורה מבוקר ללילה, הכל יכול לקרות ממש בזמן הצילומים. זה מקנה לנו המון חופש יצירתי".
על הרצפה
אתגר אחר הוא טשטוש הקו שמפריד בין הרצפה של סט הצילומים לבין המסכים. "יש אפשרות לשים מסכי LED על הרצפה, אבל זה לא ייראה אמיתי", אומר גבע. הפתרון הוא לבנות תפאורה פיזית שתשתלב היטב עם התפאורה הווירטואלית: אם מצלמים סצנה במדבר, צריך להביא חול. אם הסרט מתרחש בג'ונגל, יהיה צורך להציב צמחים על הסט. ויש גם כמה מגבלות שהצלמים צריכים להתרגל אליהן: אי אפשר לצלם אובייקטיבים ברקע בצילום תקריב (קלוז-אפ), כי הם יוצאים מטושטשים, ולמעשה אי אפשר בכלל לצלם את הרקע בפוקוס. אפילו צילום של אובייקט פיזי שנמצא סמוך למסך יכול להיות משימה מאתגרת. "אנחנו כל הזמן עושים נסיונות ובכל פעם לומדים משהו חדש על מה שאפשר ואי אפשר לעשות", אומר גבע, "לפעמים אנחנו גם מופתעים לטובה".
תחום ההפקות הווירטואליות נמצא עדיין בחיתולים. גבע מעריך שבעולם כולו ישנם רק כמה עשרות אולפנים עם הציוד הנדרש: "כשאנחנו מספרים לאנשים בארה"ב שיש לנו אולפן להפקות וירטואליות בישראל הם שואלים 'איך זה הגיע אליכם?'. זה מאוד-מאוד נדיר כרגע". אבל מבחינתו, זוהי רק ההתחלה. בכובעו כמרצה בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בשנה הקרובה הוא מתכנן להביא את הסטודנטים לאולפן שבנה ולהכשיר את דור העתיד של ההפקות הווירטואליות: "אין היום כמעט בתי ספר לקולנוע בעולם שמלמדים את התחום הזה כי הוא כל כך חדש. בית הספר לקולנוע הולך להיות אחד הראשונים וזה מאוד מרגש".
