בעוד איום מלחמת לבנון השלישית הולך ומתעצם, נראה שהפעם היא תהיה מלחמה עתירת טכנולוגיה. מול היכולות הטכנולוגיות והבינה המלאכותית של צה"ל מתייצב אויב עם יכולות טכנולוגיות מסוכנות ביותר, ובראשן הטילים המדוייקים והכטב"מים. מאות אירועי חדירות כלי טיס עויינים מגבול הלבנון חשפו את חוסר ההיערכות המספיקה של מערכת הביטחון להתמודדות עם כטב"מים ועכשיו צה"ל נמצא במירוץ קדחתני למציאת פיתרון לאיום.
6 צפייה בגלריה
ניסוי צה"ל של יירוט בלייזר רקטות מל"טים וטילי נ"ט
(צילום: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון)
התמונה האווירית נראית לא טוב, אפילו בצה"ל מודים בזה. בחודשי הלחימה שוגרו לישראל עשרות אלפי חימושים מעופפים, שכללו רקטות וטילים וגם אלפי כלי טיס לא מאויישים - כטב"מים מונחים וכטב"מים מתאבדים. מערכות ההגנה של חיל האוויר הצליחו ליירט כ-150 כלי טיס, אבל עשרות אחרים הצליחו לחדור את קווי ההגנה ולגרום פגיעה בנפש ובפגיעה ברכוש ובעיקר לזרוע פחד בציבור הרחב. בישראל ידעו על סכנת הכטב"מים, אז איך קרה שלא הכינו מערכת הגנה אפקטיבית כנגדה? איך זה שאין בנמצא כיפת ברזל שעוצרת כלי טיס חמושים לפני שהם מתרסקים על בתים ומחנות צבא?
האמת היא שיש מערכת הגנה כזו, והעובדה שהיא אינה פעילה כבר עתה בגבול הצפון היא סיפור עצוב של הזנחה, זלזול, ומנה גדושה של פוליטיקה פנימית. הטכנולוגיה הזו מבוססת על נשק לייזר, כך ממש כמו במלחמת הכוכבים. תותחי לייזר פותחו בשנים האחרונות על ידי חברות אמריקאיות ובריטיות וגם על ידי חברות ביטחוניות ישראליות, והן אפילו עשו מספר ניסויים מוצלחים ורק חיכו לאור הירוק לפיתוח. האור הירוק הזה לא ניתן. תמיד היו דברים אחרים שחשוב יותר לתקצב אותם.
לדברי פרופ' אלוף (מיל') יצחק בן ישראל, ראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב ולשעבר ראש מפא"ת במשרד הביטחון וראש סוכנות החלל הישראלית, משרד הביטחון כבר הגדיר את הצורך והזמין את הפיתוח והמערכת אפילו עברה טבילת אש בעזה. "הסיבה שאין בגבול הצפון מערכות לייזר שמוצבות בקביעות היא כרגיל סיבה של חוסר תקצוב. המערכת הוצעה לפיתוח מלא לפני כחמש שנים אבל לא תוקצבה על ידי שרי ביטחון בחמש השנים האחרונות, גם מימין וגם משמאל וגם מהאמצע".
יש אפשרות להכניס את הלייזרים לשימוש עכשיו בגבול הצפון?
"לשם כך צריך, א - שיסתיים הפיתוח המלא של המערכת ו-ב, שיהיה מספיק לכל הצרכים. אבל בתחקירים שיהיו אחרי האירועים האלה זה הנושא הזה יעלה כאחד הנושאים העיקריים שצריך לתחקר אותו. הרי מיום שעמיר פרץ החליט על תקצוב כיפת ברזל ועד היום שהיא נפרשה בשטח עברו כחמש שנים. זמן שלא עשית בו משהו, אתה לא קונה אותו בחזרה".
ynet דיווח לאחרונה שמשרד הביטחון הקציב מאות מיליוני שקל ב"צ'ק פתוח" לתעשיות הביטחוניות, כדי להציג פתרון אפקטיבי לבעיה. על הכוונת: שיפור כיפת ברזל כך שתוכל לגלות כטב"מים, שיבוש הכטב"מים והחזרה לשימוש של תותחי הנ"מ וולקן המיתולוגיים. ותותחי לייזר? אלה לא צפויים להיות מבצעיים בקרוב.
אין הגנה של 100%
בשבוע הבא תיפתח בבנייני האומה בירושלים הוועידה הבינלאומית לכלי טיס בלתי מאוישים. היא תעסוק בשימוש ברחפנים למשלוחים למשל, למשימות לוגיסטיקה, לעבודה חקלאית, לצילום מקצועי ועוד שימושים רבים לעשיית טוב, אבל איכשהו כל אלה מתגמדים עכשיו כשיש שימוש כל כך בוטה ומסוכן שכל כולו נועד לעשיית רע. וגם בזה יעסוק הכנס. אולי בעיקר בזה. אגב, כטב"מים, מל"טים, מזל"טים, רחפנים, אפילו כטמ"מים או באנגלית UAV הם כולם מטוסים זעירים ללא טייס ולמרות שיש הבדלים אפשר להתייחס אליהם כשמות נרדפים. כך לפחות עושים המרואיינים בכתבה הזו.
אלוף (מיל') איתן בן אליהו, מפקד חיל האויר לשעבר, משמש כיו"ר הכנס, וניכר עליו שהוא מחבב מאוד את תחום המטוסים הלא מאוישים. "תראה דבר מעניין," הוא אומר, "ב-1903 האחים רייט עשו את טיסתם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה, בסך הכל 40 שנה לאחר מכן, כבר השתתפו מטוסי קרב ומפציצים במלחמה. אז גם כאן, הרעיון של הרחפן הישראלי נולד בשנות ה-70, אחרי מלחמת ההתשה, ואנחנו היום 50 שנה לאחר מכן".
בן אליהו מדגיש את הפיתוח של המזל"טים והמל"טים הישראליים כשיטות לשפר את עבודת חיל האוויר בסיוע לכוחות היבשה. "כדי לפעול מהאוויר אתה צריך לאפשר חופש פעולה למטוסים מול כוחות קרקעיים", הוא אומר. את המשימה הזו אפשר לעשות עם מל"טים.
משימה שנייה היא השגת מודיעין. בן אליהו מציג צילום אוויר מ-1973 שצולם ממטוס, שבו רואים את הכלים המשוריינים של מצרים מרוכזים על שפת התעלה וממתינים לחצות אותה. לדבריו כשבני פלד, מפקד חיל האוויר, ראה את התמונה הזו רק לאחר המלחמה, הוא הבין שהיה אפשר להפציץ את הכוחות המצרים בנקל ואולי למנוע את הפלישה לסיני. "זה חיזק את ההבנה שהוא צריך לייצר יכולת איסוף ופיענוח של מודיעין במעגל הפנימי של חיל האוויר", הוא אומר.
עשר שנים לאחר מכן, בן אליהו היה רמ"ח אמצעי לחימה במטה חיל האוויר. על הפרק היתה הוספת יכולת תקיפה לרחפנים. "היה שיח בין חיל האוויר לתעשיות הביטחוניות אם צריך כלים מתאבדים או כלים שמסוגלים לשאת חימוש. היינו מאוד בתוליים, לא ידענו מה מסובך יותר". בסופו של דבר פותחו שני הסוגים, המשמעותי מביניהם היה ה"זיק", מערכת נשק שנשמרה בסודיות רבה עד לפני שנתיים. הזיק הוא כטב"ם שנועד לתמוך בכוחות קרקע: הוא נושא פצצונת שמסוגלת להשמיד טנק או נגמ"ש.
השיחה בעניין התפתחות יכולות הכטב"מים בחיל האוויר ובצה"ל ממחישה היטב כיצד בצד שלנו חושבים על עוד ועוד שימושים ברחפנים בשדה הקרב, אבל לא ממש מקדישים מחשבה לכך שגם האויב עלול לעשות בהם שימוש. לאורך השנים היו דיווחים מהעולם, הייתה המלחמה באוקראינה, היו כטב"מים שחדרו לישראל מדי פעם, כולל ההתקפה על אסדת גז ישראלית ב-2022. איכשהו, תמיד האיום הזה נתפס כאזוטרי. "יהיה בסדר" ישראלי טיפוסי.
באוגוסט 2022 פרסם המכון למחקרים אסטרטגיים (INSS) דו"ח מפורט שכתבו עדן כדורי, לירן ענתבי ומאיר אלרן. שמציג את איום הכטב"מים ומתאר כמעט אחד לאחד את מה שקורה בימים אלה: "על ישראל להניח שרכיב הכטב"מים ישמש רובד נוסף לרכיב הירי תלול המסלול. איום משולב זה דורש מענים ייחודיים, בעיקר כאלה המתייחסים לתרחיש של שיגור להקות או נחילים של כטב"מים, שיופעלו בו זמנית או בנפרד ממטחי טילים. אתגר מרכזי הינו ההיקפים הגדולים הצפויים של האיום האווירי המשולב, שיאפשרו מתקפות באמצעים שונים נגד תשתיות חיוניות, מתקנים צבאיים וביטחוניים, כמו גם נגד ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. לכן, מתחייבת בניית יכולות מתקדמות של הגנה צפופה מול מתקפות אפשריות מגוונות, בעיקר בנסיבות של עימות נרחב ומתמשך". בפועל, דבר מזה לא נעשה.
איתן בן אליהו, מה לא עובד היום טוב בהגנת שמי הצפון?
"האיום המציק הוא המל"טים. כדי ליירט כלי טיס אתה קודם כל צריך לגלות אותו, ואז לרכוש את המטרה ולנעול עליה ואז לכוון אליה את אמצעי ההשמדה. הגילוי נעשה או בעין או באמצעי מכ"ם, שיש לו מגבלה: הוא צריך קו ראייה. אם המל"ט מסתתר מאחורי גבעה הוא לא יראה אותו. ככל שכלי הטיס הוא גבוה יותר, מהיר יותר וגדול יותר, אתה מזהה אותו טוב יותר. אבל המל"טים הם קטנים, איטיים וטסים נמוך. הם משוגרים לטווחים קצרים, כלומר שמשך הזמן שהם באוויר קצר ואתה לא מספיק להביא לשם כלי כדי ליירט אותם. ודבר נוסף, אחד הכי אפקטיביים של החיזבאללה –להבדיל מטיל בליסטי שמרגע שהוא יוצא, המסלול שלו קבוע ואתה יכול להתריע על איזור הפגיעה, אתה לא יודע לאן המל"ט יגיע ואז ליתר ביטחון אתה מפזר את ההתרעה על איזורים נרחבים".
אז זהו, מצאנו פתרונות כמו כיפת ברזל ושרביט קסמים שמתמודדים עם כל האיומים על ישראל, ורק לכטב"מים אין פתרון?
"התשובה היא, שלחוליות החלשות בטיפול בבעיה אין פתרון. יש פתרון אחד: כאשר יהיו בידינו מערכות לייזר, שיהיו מספיק קטנות להקפיץ אותן ממקום למקום ומספיק אנרגטיות לתקוף מל"טים, אז אפשר יהיה לייצר הגנה לאורך הגבול שתזהה מל"ט ותשגר קרן לייזר שתפיל אותו. אנחנו קרובים מאוד לשם. הבעייה היא שהוא תלוי במזג האוויר ואם יש עננים הוא לא יכול לפעול. אז כמו שאומרים תמיד - אין הגנה של 100%".
לתקוף את התוקפים
צה"ל עושה כעת מאמץ להתמודד מול הכטב"מים עם האמצעים הקיימים שלו, בעוד משרד הביטחון מנסה לזרז ככל האפשר פיתוח האמצעים החדשים שיהיו יעילים יותר כנגד כטב"מים. התקציב שנמצא עכשיו לשיפור יכולות צה"ל נועד לרכש תותחי "טייפון" ו"מיני-טייפון" של רפאל ופיתוח אמצעים להתמודדות עם איום של נחילי כטב"מים, למשל על ידי תותחי נ.מ. כל זה היה צריך להיעשות אולי לפני חמש שנים.
מנגד אפשר לראות שהחיזבאללה התכונן היטב למלחמה הזו. הוא משגר רחפנים שמצלמים את השטח מגובה רב, כמו צילומי הרחפן "הוד-הוד" מעל חיפה שפורסמו לפני כמה ימים. באמצעות טכנולוגיה אזרחית הוא יודע לזהות את אלומות המכ"מ של צה"ל ולזהות שטחים מתים שדרכם ניתן לחדור למדינה. הוא גם יודע להתביית על מכ"מים של צה"ל ולשגר אליהם כטב"מי נפץ. הוא שולח כטב"מי דמה כדי למשוך את אש צה"ל ומייד לאחר מכן כטב"ם נפץ אמיתי. כך השמידו לפני כמה שבועות את בלון המודיעין "טל שמיים" הצהלי. החיזבאללה גם הצליח להפיל חמישה כטב"מים ישראליים, חלקם גדולים ויקרים. ההערכות הן שאם תחריף המלחמה צה"ל יגלה טכנולוגיות מסוכנות עוד יותר, כמו הפעלת נחילי כטב"מים והפעלת טילים מדויקים – אם תרצו כטב"מים מסוג מרושע במיוחד.
פרופ' בן ישראל, נתפסנו לא מוכנים?
"למה זה מפתיע? אנחנו נתפסנו לא מוכנים ב-7.10 להתקפה עם רובים, אקדחים, סכינים. נתפסנו לא מוכנים כי לא היינו בכוננות, לא עשינו את מה שצריך. אותו דבר הכטב"מים. אבל תשים לב שמספר האבדות בנפש מכטב"מים הוא נמוך מאוד, אם כי לא צריך לזלזל בכלום. אחרי המלחמה כל צד יסתכל מה עבד לו טוב ומה פחות".
לו אתה מייעץ היום לממשלת ישראל – איך היית מציע להגן על גבול לבנון?
"אחד הדברים שצריך לעשות ולא עושים אותו, זה לתקוף את התוקפים. לא רק ליירט את מה שמגיע, אלא לתקוף את הבסיסים שמהם זה יוצא. רוב פעילות התקיפה של חיל האוויר היא של בכירים בחיזבאללה, שזה בתוך מגרש המשחקים של העברת מסרים. אבל בוא נניח שמישהו יאבד את השליטה על המצב ותהיה מלחמה בהיקף מלא, אז אתה תצריך לצאת לתקוף את המשגרים כולל כניסה קרקעית ללבנון".
עמי דגן היה בעבר רמ"ח מערכות בחיל האוויר וממקימי מערך הזיק במפא"ת. היום יועץ למנהלת מל"טים במפא"ת וגם לרשות התעופה האווירית (רת"א) בתחומי כלי הטיס הלא מאוישים. לדבריו גם מערכת הביטחון וגם רת"א מחפשים פתרונות לכטב"מים תוקפים ומשוטטים (מתאבדים): "יש כמה חברות בישראל ויש מוצרים, שאני מקווה שהם יותר טובים ממה שיש לחיזבאללה". הוא מזכיר את הטכנולוגיות של אלביט, חטיבת מב"ת טילים בתעשייה האווירית, אירונאוטיקס של רפאל ואת חברת יוויז'ן (UVision)הישראלית שמייצרת מל"טים מתאבדים.
כשמפתחים את כל הכלים האלה בטח מביאים בחשבון איך למנוע יירוט שלהם. אז אלה בדיוק האמצעים שאנחנו צריכים כדי להגן מפני איום הכטב"מים, לא?
"יש מרחב אפשרויות של הגנה אווירית. למשל שיבוש ה-GPS שמעוור אותו. אבל יש בעולם כל מיני טכנולוגיות של נטרול החסימות ואפשר למצוא אותן באינטרנט. כדי להתמודד מול זה צריך מספר גדול של מערכות קטנות וזולות, למשל מכ"ם מתוצרת אלתא או ראדא, ואז אפשר לגלות את הדברים האלה ולהרוג אותם באמצעות טיל תותחי נ.מ".
לא עדיף תותחי לייזר?
"כן, אבל זה עוד לא מוצר קיים בעולם. תותחים שיורים כדורים זה מוצר זול שיכול להיות חלק מהפתרונות, גם אם זו טכנולוגיה של מלחמת העולם השנייה. אני לא רואה פה שום מדע בדיוני. נ.מ. קני יצא משימוש בחיל אוויר, אז יכול להיות שצריך להחזיר אותו".
מיקרוגל והגנה רכה
לא כולם חושבים שתותחי נ.מ. הם הפיתרון של מדינת ישראל בשנת 2024. בטח לא בתעשיות הביטחוניות. ארסנל הכלים הטכנולוגיים שמפתחים בישראל ובעולם באמת יוצא דופן. מספר חברות בישראל ובעולם מפתחות נשק הלייזר בהספקים שבין 100 ל-300 קילוואט, יעיל במיוחד כנגד פצצות מרגמה, רקטות קצרות טווח וכטב"מים. האמריקאים מפתחים תותחי לייזר להגנת ספינות ונשק לייזר בהספק נמוך יותר להגנת כוחות קרקע בשדה הקרב.
באפריל האחרון דיווח העיתון וול סטריט ג'ורנל שארה"ב וישראל בוחנות שימוש של מערכות נשק מיקרו־גל, זאת לצד נשק הלייזר המתוכנן. טכנולוגיית המיקרו-גל, למשל של חברת Epirus האמריקאית, נועדה להרוס את המערכות האלקטרוניות של הכטב"מ ולגרום לנפילתו. היא גם אפקטיבית כנגד נחיל גדול של רחפנים ומכאן האטרקטיביות שלה. ואילו בישראל מפתחות רפאל ואלביט את מערכת הלייזר "מגן אור", עם קרן בעוצמה של 100 קילוואט שמיועדת לירוט רקטות ומערכות נוספות ליירוט כטב"מים. הבעייה של כל המערכות האלה: למרות שהציגו הצלחה בניסויים בארבע השנים האחרונות, הן עוד לא מבצעיות.
התעשייה הפרטית בישראל תורמת גם היא את חלקה למאמץ. חברת מגוס (Magos Systems) הישראלית פיתחה טכנולוגיית מכ"ם חדשנית לזיהוי רחפנים, שבאמצעות AI מסוגלת להבחין בינם לבין ציפורים למשל, וגם לעקוב אחרי רחפנים זעירים גם בתנאי מזג אוויר קשה. חברת סיון (Civan) הישראלית פיתחה טכנולוגיות לייזר בהספק גבוה, שנועדו גם לשוק האזרחי (ריתוך מתכת) וגם לשוק הצבאי. חברת רובוטיקן (Robotican) פיתחה רחפן מהיר שמסוגל לזהות כטב"מ עויין, לרדוף אחריו ואז לצוד אותו באמצעות רשת שהוא משליך עליו. חברת "אורטק מערכות מיגון" פיתחה מערכות מיגון פיזיות נגד כטב"מים וטילים: שכבת הגנה מחומרים מרוכבים שהטיל או הכטב"ם מתפוצצים עליה ולא מגיעים למבנה שעליו היא מגוננת.
חברת דיפנסינק (DefenSync) מפתחת מערכות הגנה שלמות כנגד רחפנים, שמבוססות על אינטגרציה של טכנולוגיות מחברות שונות. מנכ"ל החברה נמרוד אשל, אומר שהגנה מרחפנים לא יכולה להסתכם בטכנולוגיה: "הפיתרון הוא בבניית תפיסה של התמודדות עם האיום - תפיסה מבצעית, תפיסה הדרכתית וגם טכנולוגיה". כחברה אזרחית דיפנסינק מספקת הגנה מרחפנים לכנסת ישראל ולשירות בתי הסוהר ולדברי אשל, טייס מילואים, הצבא מסתייע בו בנקודות מסוימות.
מה הדרך הכי טובה להתמודד עם איום הכטב"מים?
"אני חושב שכרגע הפיתרון הכי יעיל להתמודד עם האיום הזה הוא התמודדות רכה. קודם כל צריך גילוי ועקיבה, גילוי SigInt וגם גילוי מכ"מי. אחרי הזיהוי אתה עובר לשלב ההתמודדות ומבחינתנו העיקר הוא למנוע את ההישג מהצד התוקף. אנחנו לא מנסים להפיל אותו אלא למנוע שיגיע למטרה שלו או שמתריעים לגוף המותקף שייכנסו לאיזור מוגן.
אז לא צריך לחסל את התוקף?
"כשמדובר בכלים מאוד קטנים, כרגע ההגנה הטובה ביותר היא ההגנה הרכה. אם הכלי מספיק גדול לגילוי האמצעות מכ"ם, אז אפשר להתחיל להתעסק עם יירוטים קינטיים כמו כיפת ברזל. אבל אני חושב שכרגע צריך להתמקד בהגנה רכה. אם אתה שואל אותי, אז עוד חמש שנים קדימה פיתרון הלייזר יהיה בהחלט בשל ויוכל לתת מענה לדבר הזה. כל הפתרונות שצצים עכשיו כמו תותחי נ.מ. וולקנים – אני חושב שזה פחות רלוונטי. זה יכול להיות כלי נחמד להגן על בסיס במדבריות אפגניסטן אבל פחות מתאים באזור צפוף כמו שלנו".
משרד הביטחון לא הגיב לדבריו של פרופ' אלוף (מיל') יצחק בן ישראל.
פורסם לראשונה: 10:27, 29.06.24
