לא היה שום דבר צפוי בהכרזתו של הילד, משום מקום, שהוא ישמח לשחק מולי שח. הבן אדם תכף בן 14, מתוכן בילה 16 שנה בפורטנייט, מיינקראפט, אוברוואץ', והגרסה המרוככת (יש כזאת, הוא נשבע לי) של GTA. בגיל תשע קנה לעצמו כיסא גיימרים. בגיל עשר קנה מקלדת ועכבר שהופכים עם רדת החשיכה לחלליות מהבהבות שלהערכתי מקיימות תקשורת עם ציוויליזציות זרות. בגיל 11 קנה מיקרופון באיכות שידור. לבר-המצווה פינק את עצמו במחשב גיימינג עם יכולות שמאיץ החלקיקים בסרן עדיין לא האיץ מספיק כדי להדביק.
ולפני חודשיים, סתם ערב סטנדרטי, הבן אדם מגיח מחדרו ורוצה לשחק שח. שחמט. משחק המלכים. משחק בן 1,500 שנה אבל לא נראה יום יותר מ־1,300.
זה כבר הדאיג אותי.
ניגשתי לחדרו – אולי הגיע הזמן לשיחת אבא ובן על הדברים שכדאי שידע לפני שהוא מתחיל – וגיליתי שמסך המחשב פתוח על אתר chess.com – אחד המקומות ההם באינטרנט שהפכו, בן לילה, לכיכר דיזנגוף, כיכר החתולות וכיכר העיר של דור שלם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
רבע שעה מאוחר יותר כבר הייתי מוטל על הרצפה המטפורית של משחק השח המשותף הראשון שלנו. הילד ידע לשחק. הוא ידע לשחק טוב. הוא התאמן נגד טובי הבוטים הממוחשבים של האתר והפציץ אותי, תוך כדי משחק, בדיבורים על "פורק", "לונדון אופנינג", "קינגס פון" ועוד מושגים שבאנגלית נשמעים אותו דבר. באותו סוף שבוע, מול בן של חברים שהגיעו מלונדון – ולא מדבר מילה עברית – הילד נתן פייט וניצח.
זה לקח לו עשר דקות ואפס דיבורים. שזה זמן ארוך יחסית, אגב, כי חמש דקות הן זמן סביר יותר למשחק שח בדור הנוכחי, או כמו שאומר לי גל אורון, בן 12 מעין גנים: "פעם שיחקתי חמש דקות, עכשיו אני משחק עשר כי אני רוצה שיהיה לי יותר זמן לחשוב".
אורון – מתאמן ומצטיין שח במועדון השחמט של פתח-תקווה – הוא סימפטום לגל הנוכחי, חסר התקדים בהיקפו, של ילדים בגילי חטיבת הביניים, וסביבו קטנים יותר ובני נוער שלא עוזבים את עולם הגיימינג הממוחשב, אלא פשוט עוברים לשחק במסגרתו שחמט, וממשיכים משם לעולם האמיתי. "מה שקורה בשלושה-ארבעה החודשים האחרונים זה לא משהו שהכרנו עד היום – זה גל יוצא דופן באינטנסיביות שלו, בעיקר אצל ילדים בני 11 עד 15", אומר דן דרורי, 43, מנהל מועדון השח של רמת-גן ומנכ"ל עמותת "אטיוד" לקידום השחמט בגוש דן. "זה הגיימינג החדש, עם שילוב של יוטיוברים וסטרימרים וערוצי דיסקורד – וכל הדברים האלה שאני אפילו לא יודע – שיצר עלייה עצומה בפופולריות של המשחק, וכמו אצל בני נוער, מספיק שכמה חבר'ה עושים את זה, פתאום כל הילדים בכיתה מתחילים. אם פעם לא היית במעגל אם לא שיחקת פורטנייט, עכשיו זה אותו דבר אבל עם chess.com. אני עדיין בהלם מהתנופה שזה קיבל, מנסה לתחקר את זה, שואל אותם איך הגעתם, והם, בשיא האדישות: 'מה, כולם בזה', זה הכי טבעי. אני רואה את הגדילה אצלי: הקבוצות שלנו מפוצצות עד אפס מקום, הביקושים לקייטנות הקיץ מטורפים ואנחנו כבר לא יכולים להכיל. שחמט זה המשחק. וזה כבר לא משחק של חנונים, להפך; זה המשחק המגניב".
אף אחד לא ראה את זה בא – ושחמטאים, מכל האנשים, הם לגמרי אנשים שאמורים לראות כמה מהלכים קדימה – אבל באמת שלא הייתה דרך להניח, גם אחרי שנות הקורונה המסוגרות-ביתית, ואפילו אחרי "גמביט המלכה" ששידרה נטפליקס תוך כדי, ששח יהפוך להיות יקיר אומת הסטרימינג והאונליין והאנשים הקטנים שעד לפני רגע העדיפו לחתוך עניין בגרזן פורטנייט.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רק שבשנה האחרונה קרה הבלתי צפוי: השחמט הפך, רשמית, לבידור. לתעשייה מגלגלת. אתר הדגל chess.com הכפיל בין אוקטובר 2020 לאפריל 2022 את כמות המשתמשים החודשיים שלו, ובדצמבר 2022 הגיע למאה מיליון משתמשים, כשמדי פעם השרתים קורסים. "האונליין לקח מוצר של 1,500 שנה והפך אותו מונגש טכנולוגית בצורה מדהימה", דרורי אומר, "ומה שקרה בתקופת הקורונה זה שהמון אנשים בני 20 פלוס פתאום נכנסו לתחום, ושנתיים אחרי – עכשיו – יש גל שני, של בני 13. הילדים משלימים פערים מהר מאוד כי יש להם גישה לטלפון ולמחשב ואינסוף סרטונים שמלמדים. בא אליי ילד, אני שואל, 'מה הסיפור שלך?' והוא אומר שיום אחד הוא ישב על היוטיוב, קפץ לו סרטון של שחמט, הוא הסתכל, המשיך משם ל-chess.com, ומאז עברו חודשיים ואני רואה שהילד כבר משחק מדהים, כמו מישהו שלמד כמה שנים".
יובל ממיה, מנהל ביה"ס לשחמט בפתח-תקווה, אומר ש"פעם ילד היה בא והייתי שואל: 'מי לימד אותך? אבא?' היום אני כבר למוד ניסיון וישר אומר: 'דבר איתי במספרים – כמה אתה בדירוג ב-chess.com? (דירוג איכות השחקנים בשחמט נע לרוב בין 100 ל-2,900, כשאלוף העולם הנוכחי, מגנוס קרלסן, אוחז ב-2,847 נקודות דירוג - ר"ש) 600? 800?"
גם מנכ"ל ומייסד chess.com, אריק אולבסט, מעיד שהגל האחרון מורכב בעיקר מתלמידי חטיבות ביניים ותיכונים. ל"וושינגטון פוסט" הוא סיפר שהילד שלו, בן 15, הפך פנאט למשחק לא כי זו העבודה של אבא, אלא בעקבות צפייה בגורו הגדול הנוכחי של השחמט האונלייני: לוי רוזמן, המוכר יותר בכינוי "גות'הם צ'ס", יוטיובר בן 27 מברוקלין, מאסטר שח בינלאומי של פדרציית השח העולמי (פיד"ה) ומי שעם המראה הממושקף-גיקי הזה שלו לא הייתם אמורים לשמוע עליו אי פעם אלמלא הפך את עצמו, בכריזמה שקשה להעריך איפה ומתי פיתח, ליוטיובר וסטרימר השחמט המוביל בעולם.
רוזמן משדר, מפרשן, מלמד ומלהג שח באקסטטיות של שדרן כדורגל דרום אמריקאי מוכה קפאין, והוא עושה את זה בטוויץ' וביוטיוב, תוך שהוא מחזיק באחרון למעלה משלושה מיליון מנויים ויותר ממיליארד צפיות במצטבר לערוץ – שיא בלתי נתפס כשמדובר בשחמט. צריך לראות אותו בפעולה כדי להבין עד כמה שחמט יכול להיות אירוע רווי אנדרנלין ומשמח, או כמו שמסביר לי גם שי גינצ'יל, 25, שחקן ומדריך שח פרטי מרחובות: "כשאתה בתוך משחק אתה מרגיש לגמרי כמו במשחק אקשן, ואנשים מרגישים כמו שהם מרגישים במשחקי יריות".
כי משחקים מהר?
"כן. זה בדרך כלל יותר כיף לשחק מהר. נכון שככל שאתה עושה את זה מהר יותר אתה מאבד את האלמנט של האסטרטגיה והחשיבה לטווח ארוך, אבל מצד שני אתה מרגיש שאתה במשחק יריות".
ערוצי היוטיוב של אנשים כמו רוזמן או אלוף השח האמריקאי, היקארו נקאמורה בן ה-35, מצליחים להפוך משחק חשיבה איטי בבסיסו לאקשן במהירות קליע. נקאמורה, שזכה בכל חמש אליפויות השחמט המהיר האחרונות ב-chess.com, ידוע כמי שמסוגל לשוחח עם צופי הערוצים שלו בשצף תוך שהוא משחק שח ברמה הגבוהה ביותר. האיש מפעיל ערוץ יוטיוב שבתחילת 2020 עדיין הגיע ל-78 אלף איש, וכיום עוקבים אחריו סביב 1.5 מיליון מנויים. "בשום ספורט אחר אתה לא יכול להושיב מישהו שהוא בטופ 5 העולמי מול מצלמה ולגרום לו להסביר לך איך הוא עושה את זה – אבל נקאמורה מסוגל לדבר את זרם התודעה שלו תוך כדי משחק, וזה מאוד מלמד, מאוד מקצועי ומאוד מבדר", מסביר דרורי.
נקאמורה הפך ויראלי סופית אחרי שהתנדב לקחת את הסטרימר וכוכב הרשת הקנדי הענק xQc – טיפוס לא לחלוטין אפוי בן 27, ששמו האמיתי פליקס לנגייל ונודע בעיקר כשחקן של משחק היריות האלים Overwatch – ולהפוך אותו לפרויקט הפר"ח הפרטי שלו. נקאמורה התחיל לאמן את לנגייל בשח, והפך אותו לאטרקציית-על באליפות החובבנים PogChamps, שמפיקות טוויץ' ו-chess.com במשותף. עשרה מיליון איש צפו במשחק שבו עלה לנגייל לשחק נגד כוכב הרשת האמריקאי cr1TiKaL (הידוע יותר להוריו בשם צ'ארלס כריסטופר ווייט), והפסיד לו תוך שישה מהלכים בלבד. אל תשאלו (כי אז אני אצטרך ממש להמשיך לספר על זה, וכולנו נעדיף לדפדף).
העניין הוא שיוטיוב, ואחריה טיקטוק – הערוצים החשובים באמת היחידים – הפכו לפלטפורמות השח הפופולריות בעולם. איך זה קרה ולמה עכשיו הן שתי שאלות שהרשת עדיין שוברת עליהן את הראש, אבל הטענה הרווחת היא שהאלגוריתם של יוטיוב פשוט התאהב בשח – תוכן לא אלים, לא פוליטי, מהסוג שאין סיכוי שיגרום לרשת בעיות כלשהן. כתוצאה מההתאהבות החלו לצוץ ביוטיוב עוד ועוד המלצות על תוכני שח, ילדים נחשפו, והמעגל הלך והתרחב בשיטה האקספוננציאלית השגורה: ככל שיותר מהם השתכנעו ללחוץ על התכנים האלה, האלגוריתם הציף אותם ביתר שאת, וכו' וכו'.
"לאלגוריתם של יוטיוב יש הרבה יותר כוח גם מהשחקן, הסטרימר או היוטיובר הגדול ביותר", כותב מישהו בשרשור רדיט ארוך שהוקדש החודש לניסיון לפענח את גל הפופולריות הנוכחי. ומורה אמריקני מוסיף שם ש"אחד הדברים הכי כיפיים בלהיות מורה כרגע הוא ששח הפך למגפה אצל בני נוער. למעשה, התחלנו לדון בישיבות מורים איך לעצור אותם מלשחק יותר מדי שח, שזה כמו לחשוב איך למנוע מהם לקרוא בשביל הכיף. כשאני הייתי בתיכון שח היה שיט לחננות, אבל עכשיו זה חוצה כל מחסום חברתי ולשוני". מישהו אחר טוען באותו שרשור ש"גות'הם (רוזמן) הצליח, תוך כמה חודשים, לשנות את הנוף הכללי של העברת זמן בקרב תלמידים מדור הזי".
וישראל מיישרת קו, או כמו שרומי שניידר, תלמידת י"א מפתח-תקווה ושחמטאית שהתחילה לשחק באינטרנט בעקבות "גמביט המלכה" והגיעה לדירוג של מעל 1,600, מעידה: "בבית הספר שלי כולם התחילו פתאום לשחק בטלפונים ב-chess.com, לפעמים גם בשיעורים, ומורות התחילו להעיר להם. יש ילדים שממש מביאים לוחות שח לבית הספר כדי לשחק. אני חושבת שכמעט כל בן בכיתה שלי משחק עכשיו, אבל לא ראיתי בנות מהשכבה שלי משחקות".
דינה בלנקיה: "הפכתי בטוחה יותר כי אני יודעת שיש המונים שעוקבים אחרי המשחקים שלי בלייב כשאני מתחרה. יש בגיימינג ובסטרימינג הרבה יותר כסף מאשר בעולם השח התחרותי. סטרימינג הוא דרך להביא כסף וספונסרים לשח"
כן, נשים בשח הן עדיין משאב במחסור – בעולם השח התחרותי היחס הוא 50 רבי-אמנים גברים (הדרגה הגבוהה ביותר) על כל רב-אמן בודדה – אבל האונליין מתחיל לשנות גם את זה, והיוטיוברים החמים ביותר אחרי רוזמן הן יוטיובריות. למשל האחיות אלכסנדרה ואנדריאה בוטז, שחמטאיות אמריקאיות-קנדיות שהקימו יחד ערוצי יוטיוב וטוויץ' שממגנטים מיליונים. אלכסנדרה בוטז, 27, שהתאמנה בשח עם אביה מאז גיל שש, כבר הוכתרה כמקבילה המציאותית של "בת' הרמון" – הדמות הפיקטיבית שכיכבה ב"גמביט המלכה" – וסיפרה בעבר ש"בהתחלה 60 אחוז מהשיח במהלך השידורים שלי היו אנשים שרק ניסו לפלרטט או לצ'וטט איתי, רק הגיבו על המראה שלי ולא היה אכפת להם בכלל מהמשחק".
לא שהאחוזים האלה השתפרו במיוחד, אבל כיום היא נעזרת במנחים שמסננים מלכתחילה את התגובות והצ'אטים. ועדיין, קהילת השח המקצועית, גברית ברובה, מתייחסת לנוכחות הנשית החדשה, כמו כל שלדון קופר טלוויזיוני, בהערצה מהולה בביטול מהולים בחוסר אמון. "האחיות בוטז הן שחקניות בינוניות מינוס, אבל הן יפות, הן יודעות לייצר תוכן והן מראות שאת יכולה להיות חמודה ויפה וצעירה ואוהבת שח. וזה מטריף את השחמטאים", דרורי אומר.
לא בטוח שדינה בלנקיה, 29, שחמטאית רוסייה-ישראלית שנולדה למאמנת שח מקצועית בסנט-פטרסבורג, התחילה לשחק בגיל שלוש, להתחרות בגיל חמש וזכתה לבסוף בתואר רב-אמן (כיום מייצגת את ישראל באליפויות בעולם), תסכים עם זה לחלוטין. בלנקיה מחזיקה ערוצי טוויץ' ויוטיוב מצליחים, לצד חשבון אינטסגרם שבו היא מדגמנת הלבשה תחתונה ואת סימן ההיכר שלה: מראה מהוקצע וציפורניים בדוגמת משבצות שח. "זה רק עניין של זמן עד שתהיה לנו אלופת עולם אישה", היא מעריכה, ומסבירה שהאונליין נתן לה דחיפה משמעותית קדימה: "הערוצים היו מבחינתי מסע מדהים. הפכתי בטוחה יותר, כי אני יודעת שיש המונים שעוקבים אחרי המשחקים שלי בלייב כשאני מתחרה, ויותר מזה: יש בגיימינג ובסטרימינג הרבה יותר כסף מאשר בעולם השח התחרותי. סטרימינג הוא דרך להביא כסף וספונסרים לשח. זה פקח את עינינו לזה. בשבילי שח הוא אומנם תחרות, אבל כדי למשוך לזה קהלים גדולים צריך להראות לאנשים שהוא יכול להיות מבדר, וזה מה שאני מנסה לעשות בסטרימינג שלי".
ועדיין, זה משחק חשיבה.
"זה משחק מפוצץ אקשן! בעיניי, משחקי שח מהירים מאוד של שלוש דקות או אפילו דקה דומים מאוד למשחקי וידיאו. אנחנו מגיעים עם זה לקהלים חדשים ועצומים שלא הגענו אליהם בפורמט הקלאסי של שח".
הקהלים האלה הם, כנראה, האחרונים שהייתם מצפים מהם להניח בצד את הפלייסטיישן ולשים את הידיים במקום שבו כולנו נוכל לראות אותם; על הלוח. "שח נחשב למשחק מאוד איטי ומשעמם, וברשת הצליחו להתאים אותו לקצבים מאוד קצרים שמצליחים לעניין הרבה אנשים", מסביר בפשטות יניב ברקוביץ', תלמיד כיתה ח' מגבעתיים שהתחיל, כמקובל, ב-chess.com, עבר לעולם האמיתי, וכיום מתחרה באליפויות.
צביקה ברקאי: "בשחמט אין עניין של דעה – הוא בינארי: הצלחת או לא הצלחת. אתה לא יכול להאשים את השוער או את הדשא. ובני נוער פתאום פוגשים בשחמט משהו שהם לא פוגשים במשחקים אחרים: הדבר הזה של לקחת אחריות על ההחלטות והמעשים שלך"
ברקוביץ' השלים את המסלול הרגיל – "פורטנייט, מייינקראפט, כל המשחקים", כדבריו – עד שהשח הופיע בחייו, וגם אז לקח עוד זמן עד שהופיע בחיי חברים שלו. "כשהתחלתי הייתי לבד בזה, פשוט שיעמם לי בקורונה ורציתי לעשות משהו. כיום לפחות חצי מהבנים אצלי בכיתה משחקים. אם פעם הייתי פוגש אנשים ולא אומר להם שאני משחק שח, היום אני מספר בלי בעיה". אבא שלו, שמואל ברקוביץ', מעיד ש"בזמן שהוא התקדם יפה זה תפס מסביבו, והוא כבר לא היה הילד המוזר שמשחק שח בתחרויות". למעשה, ברקוביץ' הפך לסוג של רף כיתתי בלתי מובס. "לא ממש מעיזים לשחק נגדי", הוא אומר. "אבל כדי להשוות סיכויים, אני מתחיל, נגיד, בלי מלכה".
רק שכמו כל תופעת גיימינג, גם גל השחמט הנוכחי עשוי להיות זמני. "אני בטוח ש-20 אחוז מאלה שהצטרפו בגל הזה ימשיכו לטווח הארוך, אבל יש הרבה שמצטרפים לכמה חודשים וזהו. היה להם איזה רעב, הם נכנסו, למדו, התאמנו, הגיעו לאיזה קו מטרה מבחינתם – נניח לנצח את סבא – וזהו", אומר המאמן יובל ממיה.
ישראל, מצידה, עושה מאמץ לקטוף פירות בעולם שמחוץ לאונליין – באיגוד השחמט הישראלי מדווחים על כ-1,500 כיתות בארץ שהשח הוכנס לתוכנית הלימודים שלהן – ויו"ר האיגוד, צביקה ברקאי, כבר הביא את מפעל הפיס להשקיע כחמישה מיליון שקל בהכנסת המשחק לכיתות ב' וג' בעשרות רשויות מקומיות. במקביל, השח הוכר רשמית כענף כספורט, כך שמתקבלת עבורו תמיכה שנתית נוספת ממשרד התרבות והספורט. "הצלחנו להחדיר ששחמט הוא אמצעי מצוין לפתח בני נוער בהיבטים של חשיבה, יצירתיות ותחרות הוגנת, ובדרך הסתבר גם שזה אמצעי מצוין להתגבר על בעיות קשב וריכוז", ברקאי אומר.
אבל המאמן ממיה כבר לקח את זה שלב נוסף קדימה, לאימון אישי ממשי של ילדים. "דרך המשחק אתה יכול לאמן ילד בן 12 טיפוסי מול שאלות כמו איך להתמודד עם הפסד, איך להתאמן בלי לוותר על חברים, איך לתכנן מטרות, להציב יעד, לסדר לו"ז, לחשוב כמו אדם בוגר יותר. אחד היתרונות הגדולים של שחמט זה שאין בו עניין של דעה – הוא בינארי: הצלחת או לא הצלחת. אם הפסדת, עשית טעות. אתה לא יכול להאשים את השוער או את הדשא. ובני נוער פתאום פוגשים בשחמט משהו שהם לא פוגשים במשחקים אחרים: הדבר הזה של לקחת אחריות על ההחלטות והמעשים שלך וההשלכות שלהם. זה משחק בלי מזל – אין בו קוביות – ואתה לבדך אחראי לכל מה שקורה במשחק. כל מה שקרה זה לא משהו שאי-אפשר היה לצפות. זה לא שמישהו הסתיר לך את הצריח – פשוט לא הסתכלת עליו. לכן אני רואה בשחמט כלי לאימון מנטלי של ילדים".
גם המאמן דרורי רואה לאן שגעת השח הנוכחית ברשת יכולה לקחת ילדים – "אם כבר להתעסק במשהו בשיעור שהוא לא השיעור, אני שמח שזה זה. כשאני הייתי משתעמם בשיעורים הייתי פשוט דופק את הראש בשולחן" – אבל טוען גם שבסוף, האונליין מוגבל. "העבודה שלי היא לעודד אותם להעביר את האונליין למשחק בעולם האמיתי, ושם מתחילה העבודה האמיתית. כי שח לומדים דרך תבניות ותהליך מדורג של בנייה נכונה של חשיבה, והאונליין לא מספק את זה באופן מתודולוגי – הכול מאוד פרוביזורי, ומגיעים אליי המון ילדים עם המון ידע, אבל הוא לא אסוף. עוד חיסרון הוא בעולם הרגשי – כי בסוף, כמו בענפי ספורט אחרים, זו התמודדות מנטלית. ובשחמט זה מאוד קשוח; קרב ג'ודו יכול להסתיים אחרי חמש דקות. בשח זה יכול לקחת שעות וימים, ואין קשוח מזה. אז אונליין זה חמוד, אקראי, עדיין לא שם. כשאתה מגיע למועדון, לתחרות אמיתית, ומרגיש את דם זורם בוורידים, אתה צריך באמת לשלוט בקצב הלב וברגשות".
בינתיים, בסלון הביתי שלי, הרגשות נותרים בלתי נשלטים, והילד מקרקס לי את הצורה תוך שהוא מציף אותי בטראש-טוק, לוחץ את ידי בחום לרגל תבוסתי ומניח יד אבהית ומנחמת על כתפי. אין לי ברירה; אני נכנס שוב ל-chess.com ומתחיל להתאמן מול מרטין, הבוט הבסיסי והטיפש ביותר של האתר, דירוג 200 אבל לא נראה מהלך אחד חכם יותר מ-100. בקושי מסוים, אני מביס אותו. "רוצה לאמן את הילדים שלי?" הוא שואל בצ'אט בסוף המשחק – גם זה משהו שהבוטים של האתר עושים: מפגינים אישיות ומגיבים לך בצ'אט תוך כדי. "מיאו! הבט לתהום הנשייה. הא-הא-הא!" היא אחת התגובות היותר מפורסמות (פרפרזה על ניטשה, אגב) של הבוט הנבזי והמרושע מכולם באתר, החתולה מיטנס – שכבר ניצחה כמה מהשחמטאים המובילים בעולם, תוך שימוש בטקטיקות מופרכות ובלתי צפויות שכבר הושוו לאלו של האלוף הרוסי לשעבר אנטולי קראפוב. מיטנס הושקה בתחילת 2023, הפכה ויראלית כמעט מיד, הביסה את לוי רוזמן והשיגה תיקו מול נקאמורה, תוך שהיא מחרחרת: "אני בלתי נמנעת. אני נצחית. מיאו. הא-הא-הא!"
חודש מאוחר יותר התברר שמדובר בקביעה לא מדויקת, כשהאתר הסיר את החתולה המייסרת מהשרת, אבל העיקרון נשאר ברור: שח, אם רק תשכחו את רוב מה שהדור הקודם ידע עליו, הוא בידור. הוא סרטון יוטיוב. הוא מימ בטיקטוק. נכון לעכשיו: הוא משחק ילדים.
פורסם לראשונה: 07:39, 12.05.23
