כבר שבועיים שאני מסתובב עם התרגשות קטנה בלב. האייקון בבר התחתון של האפליקציה התחלף ללב סגול - פייסבוק דייטינג הגיע. זהו זה, חדל ברברת, האהבה נמצאת ממש מעבר לבלוק, לא? למרות קיתונות הביקורת וקריאות הקדיש על פיצ'ר ההיכרויות הזה של אפליקציית פייסבוק, ברגע שהוא מגיע למפתן סמארטפונך אתה נרעש ונרגש בדיוק כפי שהיה העולם כולו לפני חמש שנים, כשמטא הכריזה שהיא נכנסת לשוק האונליין דייטינג.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אפשר להבין את הציפיות כשלוקחים בחשבון את גודל החברה, צבא המתכנתים שלה, ואולי הכי חשוב - את נפח הנתונים שפייסבוק אספה על המשתמשים שלה. אם פייסבוק מכירה אותנו טוב יותר מהאמהות שלנו, למה שצוקרברג לא יעמוד ביעד שלו ליצור בשבילנו “מערכות יחסים משמעותיות" שיגרמו לטינדר לקנא?
אתם צודקים, "פייסבוק זה לסבתות", אבל אם נסתכל רגע סביבנו - במיוחד בישראל - מי יכול לשרוד היום בלי פייסבוק? עבודות, דירות, כרטיסי טיסה, להרים הפגנה, למכור יד שנייה: אין בנמצא כרגע אלטרנטיבה אמיתית לכיכר העיר שמתרחשת מדי יום ברשת החברתית. ודווקא הצניחה בזמן הרביצה מולה דוחפת את פייסבוק להשקיע בתחום ההיכרויות יותר מתמיד: כל מי שקצת התנסה באונליין דייטינג יכול בוודאי להעיד על כך שמדובר בסוג של משרה שנייה, עם כמות מכובדת של שעות עבודה מול מסך. לכן מטא, שדווקא ידועה בתור אחת שממהרת להרוג פיצ'רים שלא מצליחים לתפוס, מתעקשת הפעם לא לוותר ולנכס לעצמה את המשאב יקר הערך הזה. לא סתם היא בוחרת להטמיע את הפיצ׳ר בתוך אפליקציית פייסבוק הקיימת ולא כאפליקציה נפרדת. אז היא לומדת לקחים, משפצרת, מאפסנת, וחוזר חלילה. שוב ושוב.
פייסבוק דייטינג הושק לראשונה בספטמבר 2018 עבור משתמשים קולומביאנים דווקא, ועד סוף אותה שנה הגיע ל-14 מדינות נוספות ברחבי העולם, ביניהן תאילנד, מקסיקו ואוסטרליה. שנה לאחר מכן נכנס לשוק האמריקאי ובסוף 2020, אחרי אי אילו עיכובים בגלל חוקי פרטיות, גם האירופאים קיבלו גישה לתוספת ההיכרויות של פייסבוק. ולמרות זאת, כמעט חמש שנים מאוחר יותר, רק 9% ממשתמשי פייסבוק משתמשים בפיצ׳ר ו-60% כלל לא שמעו עליו מעולם.
בהודעה האחרונה מטעם החברה היא התגאתה שלמעלה מ-1.5 מיליארד מאצ'ים נעשו כבר דרך הפיצ'ר. טינדר, בינתיים, טוענת שבאפליקציה שלה נעשו מעל 55 מיליארד כאלה. בניו יורק לבדה יש לפי נתוני מפקד האוכלוסין האמריקאי יותר מ-4 מיליון רווקים ורווקות: רק 300 אלף מהם משתמשים בפייסבוק דייטינג, בהשוואה ל-3 מיליון משתמשי באמבל, למשל.
פייסבוק דייטינג זמין כיום ב-52 מדינות שונות ברחבי העולם (ובקרוב, סביר להניח, יגיע גם לישראל), אבל זאת עדיין נוכחות צנועה בהתחשב בכך שפייסבוק עצמה פעילה ב-93% מ-167 מדינות העולם. גם לא כל משתמש במדינה מקבל גישה לפיצ'ר. חברים שלי מניו יורק, למשל, באותו מעמד וסטטוס כשלי, לא קיבלו את הלב הסגול. אני, משום מה, נבחרתי - ולא בטוח כלל אם זאת סיבה למסיבה הכי טובה בעיר או סתם סיבה לדאגה.
יש כמה הסברים לכך שפייסבוק דייטינג מתרחב כל כך לאט. בראש ובראשונה: הפיצ'ר עדיין מהווה צלחת פטרי לגידול באגים וכלים שלא באמת עובדים. וחבל, כי יש לו פוטנציאל אדיר: רואים שמישהו שם באמת עשה עבודת מחקר מקיפה, הקשיב לטענות המשתמשים של האפליקציות האלה והשתדל ליישם. למשל, הפיצ'ר חינמי לגמרי ודוגל בשקיפות כלפי המשתמשים - אין כאן את כל השטיקים שדוחפים את מי ששילם קודם ואין צורך בתעשיות נלוות שלמות שמרוויחות הון על חשבון גברים עקשנים, בעיקר, שרוצים לפצח את "האלגוריתם הסודי" ולקבל יותר מאצ'ים.
החלקת בטעות שמאלה? אין בעיה, פונקציה ראויה לשבח מאפשרת לראות פעם נוספת את כל מי שסירבת לו בעבר. אלוהי הטינדר יודע כמה מאצ'ים מתפספסים בגלל שנייה של חוסר ריכוז על האסלה. גם את כל מי שעשה לך לייק אפשר לראות ברשימה מסודרת בלי התחכמויות ותוספות תשלום, ללמדנו איך אפליקצית היכרויות הייתה אמורה להיראות בעולם אידיאלי. יתרון מרכזי נוסף: אומנם אין לפיצ'ר גרסת דסקטופ, אבל הוא נטמע לגמרי באפליקצית הסמארטפון הקיימת. לא צריך לטרוח להוריד עוד אפליקציה ולפנות מקום בין הנדל"ן הסבוך על המסך שלנו.
ולמרות כל אלה, כרגע החסרונות עולים על היתרונות. במילים אחרות: פתחנו פרופיל - כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת.
זה מתחיל כבר בעיצוב: טינדר לפני עשור. מיושן יותר מ-JSwipe, שזה הישג מרשים לכל הדעות. אין הוכחה גדולה יותר לכך שפייסבוק אפילו לא מנסה לתת פייט אמיתי בתחום הזה למתחרות הגדולות.
ה"אונבורדינג" קליל יחסית, לא שואלים הרבה שאלות ולא צריך לתת הרבה מידע בהתחלה - למרות שפרט שכן מופיע בבולטות הוא האם יש לך ילדים, מה שמעיד כנראה על גילו של קהל היעד. מצד שני, יש אפשרות לראות נשים, גברים ואת כל שאר המינים של אמריקה הפרוגרסיבית גם יחד. מאוד Gen Z. אפשר גם לענות מראש על השאלה הנצחית של האפליקציות האלה: "מה את.ה מחפש.ת?" ולחסוך זמן לכל הצדדים.
כבר בשלב מוקדם זה הופיע הבאג הראשון, כשדייטינג לא זיהה את האוניברסיטה שלי, אחת היותר מוכרות בעולם. נאלצתי להתפשר על איזו כנסייה באזור והרגשתי קצת כמו נוכל הטינדר. מנגנון ההחלקה עצמו הוא כמקובל בז'אנר - סווייפ ימין-שמאל - ויש, על הנייר לפחות, מערך סינון מרשים שמאפשר לראות אנשים לא רק לפי המיקום אלא גם לפי השפה, רמת השכלה, אמונה דתית, תחומי עניין ואפילו - פרמטר שבוודאי ישמח כמה קוראות - גובה. זאת פונקציה חשובה למדי במיוחד בערים גלובליות ומגוונות כמו ניו יורק, אבל היא נותרת תיאורטית למדי כי למרות זאת - ואולי קצת כמו כל האפליקציות האלה - בסוף איכשהו יוצא שאתה רואה בעיקר אנשים שאתה לא רוצה לראות.
כשבונים פרופיל אפשר להעלות עד 12 תמונות או מה שמכונה כאן ״Prompt״, שבו אפשר לנצל את הנדל"ן כדי לענות לשאלות זריזות כמו "מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר יום חופש" או לחלוק הגיגים עם העולם בסגנון "הסוד לחיים טובים הוא…". לאורך המסע יש כמה פונקציות שדואגות להזכיר לך שוב ושוב שאתה בכל זאת ביקום של צוקרברג: כמו במרבית אפליקציות הדייטינג ישנה כמובן אפשרות לחבר לפרופיל תמונות מהאינסטגרם, אבל כאן אפשר אפילו לשתף סטוריז.
במהלך הסווייפים אפשר לראות עם מי יש לך חברים משותפים ועם מי למדת באותו בית ספר או לבחור לראות אנשים מאותן קבוצות פייסבוק כמו שלך - שזה מעניין אך ללא ספק גם מקריפ. ויש גם את סוגיית הפיצ'ר המדובר שמאפשר כביכול לשלוח וידוי אהבה לכל מי שיש לו פרופיל בפייסבוק. במציאות, אתה יכול לסמן את מושא האהבה ב-"Secret Crush" אבל היא או הוא לא יידעו זאת לעולם, אלא אם כן יש להם פייסבוק דייטינג פעיל. והסיכוי לכך, כאמור, לא רב.
בכל פעם שיש מאץ' או מתקבלת הודעה, מופיעה התראה באפליקצית הפייסבוק. וזה, לצד פוסטים פוליטיים זועמים של הגננת חנה, יוצר, חייבים להודות, אי-נוחות מסוימת. גם מי שמתעקש לעבור בתחנת הפייסבוק לפני כל דייט כדי לתחקר, או מי שדוגל בשיטת הקניון של מרכוז כל צרכיו באפליקציה אחת - אפילו הוא עלול לחוש כאן גלישה בין תחומים שעדיף לשמור הרחק הרחק זה מזה. זאת, למעשה, אחת מהסוגיות הבוערות בדיון בעד או נגד פייסבוק דייטינג - לא החשש שמישהו יפגע לך בפרטיות חלילה, אלא החשש שאתה תפגע בה בעצמך. והמחשבה הזאת מספיק מאיימת כדי לרוץ חזרה לזרועותיה האימתניות של טינדר.
רוצה אהבה? לך לקונטיקט
אבל הבעיות האמיתיות מגיעות במהלך הסווייפים. כבר אחרי כמה החלקות בודדות פייסבוק הודיע לי ש-50 מייל זה לא מספיק ואני צריך להרחיק עד Jersey Shore, או גרוע מכך - קונטיקט. וה-"Lucky Pick", אותה פונקציה שכביכול אמורה להציע לי את הבחורות שמתאימות לטעם שלי לפי החלקות קודמות ומאצ׳ים - לא יכולה להיות מוטעה יותר. זה שהחלקתי ימינה על קוריאנית אחת לא אומר שצריך לזרוק לעברי להקות k-pop שלמות מעכשיו, פייסבוק.
ואולי הבאג המרכזי מכולם, זה שמסעיר קהילות שלמות ב-Reddit ועדיין לפייסבוק אין פתרונים: אחרי כמה עשרות סווייפים אין יותר אפשרות להחליק שמאלה. וזה לא חולף גם כעבור ימים. מצאתי את עצמי נאבק שוב ושוב בפרופיל של לאטישה עם הכיתוב הענקי שמרוח לה מעל הפנים - "מוכנה לחתונה!". גם זה של ג׳יי צ׳ינג שמצטלמת בפוזת-מונה-ליזה-ליד-דיפלומה-ממוסגרת-על-הקיר לא נתן מנוח. או רידה עם הסארי, או אותן להקות k-pop עם עדשות מגע במגוון צבעי הקשת. הדרך היחידה לעקוף את הבאג הזה היא להחליק ימינה או לחסום כל פרופיל ידנית, וזה מתיש.
במקום להחיות את פייסבוק, דייטינג היא אולי המסמר האחרון בארון הקבורה של הרשת החברתית. ואם חשבתם שהסיבה שמטא עוד לא השיקה את המוצר החדש בישראל, אומת הפייסבוק, נובעת מאנטישמיות וחוסר הבנה מוחלט של החשיבות הגיאופוליטית העצומה שלנו - אחרי אינספור סווייפים אפשר להרגיע את הרוחות. דייטינג עוד לא הושק בארץ כי במתכונתו הנוכחית הוא מוצר מרושל שלא היה שורד במזג האוויר הים תיכוני שלנו ולו לשנייה אחת.
נמחק.
