לחברת Sightful הישראלית יש חזון שאפתני: היא רוצה להחליף את מסך הלפטופ שלכם במשקפי מציאות רבודה (AR). החברה חושפת היום את פעילותה ואת והמוצר הראשון שלה - מחשב נייד נטול מסך, אותו תציע אותו באלפיים דולר במכירה מצומצמת - לאלף נסיינים בלבד.
על Sightful אולי שמעתם כבר בשמה הקודם, "מולטינריטי". תחת השם הזה דווח בעיתונות הישראלית ב-2021 שגייסה סבב ראשוני גבוה מאוד, 28 מיליון דולר, לטובת מיזם בתחום המציאות הרבודה. פרטים על המיזם לא נחשפו אז, ובשנים האחרונות פיתחו בחברה את הפלטפורמה שלהם תחת מעטה חשאיות.
עוד בנושא:
אז מה זה לפטופ בלי מסך?
היום, עם שם חדש כאמור, סייטפול נחשפת במלואה. איתה נחשף גם Spacetop - לפטופ בו את המסך מחליפים משקפי מציאות רבודה מדגם light של חברת Nreal, שותפה אסטרטגית של החברה. המשקפיים, שנותנים למשתמשים שטח מסך של כ-100 אינץ׳, מחוברים בכבל לגוף לפטופ שנראה סטנדרטי יחסית.
ה"מוח" של המחשב הוא ערכת השבבים סנאפדראגון 865 של קוואלקום, אותה פגשנו בסמארטפונים כבר לפני שלוש שנים. אבל עבור ה-Spacetop, הביצועים שלה מספיקים, בין השאר כי המחשב פועל על מערכת הפעלה ייעודית שפיתחו עבורו בחברה.
חברת Sightful מציגה את Spacetop
(צילום: Sightful)
את ה-Spacetop אמנם מגדירים בסייטפול כמוצר "גישה מוקדמת", אך טמיר ברלינר, מנכ"ל החברה, מבקש להדגיש בריאיון ל-ynet כי לא מדובר בגרסת בטא נסיונית אלא במוצר צרכני מלא, שאפילו יגיע עם עדשות ביפוקליות שמתלבשות על המשקפיים, עבור אנשים שמשתמשים במשקפי ראייה. הסיבה לכך שרק אלף יחידות שלו יוצעו למכירה לנסיינים שהחברה תבחר היא כפולה: כדי לוודא שהנסיינים לא יקנו מוצר שבו הם לא יכולים להשתמש כראוי, וכדי לקבל פידבק שיאפשר למקד את הפיתוח של הגרסה הבאה של המוצר.
אם אתם גיימרים, או עורכי וידאו שזקוקים להרבה כח עיבוד, זה לא המחשב המתאים עבורכם. כל יישומי מערכת ההפעלה של Spacetop הם בעצם גרסאות ווב בתוך דפדפן כרומיום. המגבלה הזו הופכת את המחשב לרלוונטי עבור אנשים שעיקר עבודתם היא עם יישומי פרודוקטיביות מודרניים, מבוססי רשת.
ללפטופ 8 גיגה זכרון, 256 גיגה שטח אחסון, מצלמת רשת, קישוריות WiFi 6 וסלולר דור 5. המקלדת נראית ומרגישה כמו בלפטופ סטנדרטי, מה שלא מפתיע במיוחד. מי שייצרה את המחשב היא Wistron, אחת מיצרניות הלפטופים הגדולות בעולם, שמייצרת אך ורק עבור מותגים אחרים.
היעדר המסך אילץ את סייטפול למצוא פתרונות יצירתיים לכמה תסריטי שימוש. זה מה שהוביל לשילוב של מסך דיו אלקטרוני קטן מעל המקלדת. הוא לא רק מציג את סטטוס המחשב בזמן עליית מערכת ההפעלה, אלא גם מסוגל להציג קודי QR. המטרה היא לאפשר חיבור נוח ליישומים כמו ווטסאפ, שמבקשים מכם לסרוק קוד QR. משקלו של Spacetop הוא 1.5 קילוגרמים, והסוללה שלו אמורה להספיק לכ-5 שעות שימוש.
"פותרים בעיה קיימת"
סייטפול הוקמה על ידי טמיר ברלינר ותומר קהן. ברלינר הוא ממקימי פריימסנס, החברה שייצרה את מצלמת קינקט, אשר נמכרה לאפל והפכה לבסיס הטכנולוגיה שלה למנגנון זיהוי הפנים באייפון. הוא גם ניהל את הפעילות הישראלית של מג'יק ליפ (Magic Leap), שמנסה לייצר משקפי מציאות רבודה. קהן היה בכיר במג׳יק ליפ ולפני כן ב-n-trig.
במהלך השיחה, מסביר ברלינר כי סייטפול נולדה מהבנה של צורך מסויים בעולם הפרודוקטיביות: הלפטופים לא התקדמו מהותית בעשור בו רבים מאיתנו עברנו לתצורת עבודה מרובת-חלונות. בבתים שלנו אפשר למצוא עמדות עם מספר מסכים חיצוניים, שיטות העבודה דורשות מעבר תכוף בין יישומים או הצגתם זה לצד זה, ואילו בלפטופים שטח המסך הקטן מהווה מכשול.
הפתרון שנבחר לבעיה הזו מתואר בידי ברלינר וקהן פשוט כ"לפטופ עם מסך 100 אינץ'". התיאור הזה מבהיר לאנשים איך Spacetop פותר בעיה שיש להם. וזו, כאמור, רק ההתחלה. החזון, לדברי ברלינר, הוא שנפסיק לשים לב לטכנולוגיה ונעבוד במציאות רבודה. הן ברלינר והן קהן, אגב, משתמשים ב-Spacetop כמחשב העיקרי שלהם. קהן אומר שבילה סשנים של 10 שעות בעבודה על ה-Spacetop, והציג תמונה של עצמו עובד בזמן טיסה עם ארבעה מסכים גדולים לפניו.
המגרש של הגדולים
ברלינר הרבה להזכיר במהלך הראיון שתי נקודות עליהן כדאי להתעכב. הראשונה היא שסייטפול היא חברה ישראלית שמשחקת במגרש של הגדולים בתחום החומרה הצרכנית בזכות היכולות וההבנה של עובדיו. זה באמת לא קורה לעיתים קרובות במיוחד.
הנקודה השנייה היא שסייטפול הינה חברת מוצר שבאה לפתור בעיות למשתמשיה. זו הסיבה לכך שהיא התחילה מעולם הפרודוקטיביות, ואין מה לצפות ממנה לבנות מחר מוצר שמנסה לפנות לכולם. הפידבק של משתמשי המוצר הראשוני צפוי להשפיע מהותית על מה שהחברה תבנה בעתיד.
בו בזמן, אם סייטפול תצליח היא אולי לא תהיה הראשונה שמציעה את הפתרון שלה למשתמשים. ברלינר וקהן אומרים בקול אחד שהם מוכנים לדבר עם כולם. אם תבוא חברת חומרה שרוצה לפתח מוצר על בסיס מערכת ההפעלה שלהם, הם ישמחו לשתף איתה פעולה. המטרה היא להיות נקודה מרכזית באקוסיסטם חדש, שבעיני ברלינר ההקמה שלו היא בלתי נמנעת. "בעוד 10 שנים כולנו נהיה עם משקפי מציאות רבודה", הוא אומר.
רשמים ראשוניים
את ה-Spacetop ניסיתי במקום מאתגר עבור מוצר מציאות רבודה - מרפסת של פאב במתחם שרונה בתל אביב. על פניו, הייתה סביבי הרבה מציאות להרחיב או לפחות לסנן החוצה, בהתחשב בזה שהמשקפיים לא אטומים. אנשים בשולחנות שמסביב לא הפסיקו לזוז, אוטובוסים נסעו על דרך בגין, עוברים ושבים עצרו לבהות.
בזמן הזה אני התבקשתי להתמקד דווקא בחלונות שנפתחו מולי - דפדפן ויישומי סלאק ופיגמה. מה שעזר לי זו העובדה שבניגוד למשקפיים דוגמת אלה של TCL אותם סקרתי לאחרונה, בהם המסך זז עם הראש שלכם, לכל חלון ב-Spacetop יש מיקום קבוע בחלל.
המשקפיים אמנם לא הסתירו לי את מה שקורה סביבי, אבל המיקומים הקבועים של המסכים אפשרו לי להתמקד בהם, כמו במסך של לפטופ, גם כשמסביב מתרחשים דברים. הבהירות הגבוהה של המשקפיים – זה לא בדיוק מסך פיזי בהיר, אבל לא מאוד רחוק משם, בזכות תצוגת OLED באיכות מצוינת – עזרה גם.
מבחינה פיזית, אלה היו משקפי המציאות הרבודה הנוחים ביותר שניסיתי. זו לא קסדה כמו הולולנס או קסדות VR, ולא משקפיים עצומים עם שטח מסך קטן כמו מג'יק ליפ. החלק משדה הראייה שלכם שהמסך ממלא הוא נרחב.
אציין שהשם "מציאות רבודה" (שמכונה לעתים גם "מציאות מורחבת") עלול קצת להטעות. בגרסתו הנוכחית, ה-Spacetop יודע להתמודד עם המציאות, אבל הוא לא מרחיב אותה באופן בו המושג מפורש במחוזות המדע הבדיוני. שמות ופרופילי לינקדאין לא מופיעים מעל לראשיהם של עוברי אורח, והמשקפיים לא יציגו את המסלול בו אתם צריכים ללכת כדי להגיע ליעדכם.
בשיחה עם ברלינר, הוא אומר שלא מדובר בבעיה טכנולוגית אלא בפיתוח שבהחלט אפשר לעשות אם משתמשי Spacetop יגידו שהוא חשוב להם. בכלל, בעיניו כמעט ואין כיום בעיות במציאות רבודה שנמצאות בשלב בו דרוש עוד מחקר לפני שניתן יהיה לפתור אותן - הכל עניין של הפיכת טכנולוגיות למוצר, ופשרות באלמנטים כמו זמן סוללה או משקל.
עוד דבר שקשה לדמיין לפני שמנסים, הוא הדרך בה האשליה של "מציאות" נשברת כשאתם מזיזים את הראש ומבחינים בגבולות המסך בתוך המשקפיים. כל עוד הראש שלכם לא זז, יש מסכים שמרחפים באוויר מולכם, אבל כל תזוזה מבהירה שיש פה חלון מלבני עם זווית צפיה של 52 מעלות (דומה להולולנס 2).
המסך אמנם תופס חלק ניכר משדה הראייה, אבל לא מספיק כדי "לעבוד" על המוח, שמבין אינסטינקטיבית שיש פה חלון אל מציאות אחרת. אני חושד שאחרי שעה-שעתיים זה היה מפסיק להפריע לי והייתי פשוט מקבל את זה כמובן מאליו.
התחלה מרשימה
אני מבין את הערך של החוויה שה-Spacetop רוצה לספק. השימושים שלנו בלפטופים נגזרים הרבה פעמים ממגבלות שקשורות למסך: בין אם זה כי לא נוח לשים הרבה חלונות זה לצד זה על מסך קטן, כי אנחנו לא רוצים לפתוח חומרי עבודה רגישים במקום ציבורי, או כי אין לנו רצון להתכופף כשאין מקום יותר מהברכיים להניח עליו את הלפטופ.
הדמו הקצר שקיבלתי סימן ״וי״ על הבעיות שציינתי, אבל הציג גם בעיה. קצב הרענון של המשקפיים הפריע לי והתחיל אצלי תהליך שעלול היה להתפתח למיגרנה. כשסיפרתי את זה לברלינר וקהן, הם אמרו שאולי הסיבה היא שניסיתי את המשקפיים ללא עדשות מרשם. לדברי קהן, בבדיקות שלהם רק כ-3-5 אחוזים מהמשתמשים התגלו ככאלה שמתקשים להתמודד עם קצב הרענון של המשקפיים, שעומד על 72 הרץ.
עם זאת, מדובר כיום באחד החזונות הקוהרנטיים ביותר של חומרת מציאות רבודה לצרכנים. בעוד שבועיים, כשאטוס לסן פרנסיסקו, אני כנראה אזכר בחוויה עם ה-Spacetop ואצטער שאין לי אחד בכל פעם שאסובב את הצוואר בצורה לא נוחה כדי לעבוד עם הלפטופ שלי.
גם עכשיו, כשאני כותב את הכתבה הזאת על הלפטופ וצריך לעבור מדי פעם לחלון עם ההערות שרשמתי בשיחה, אני מייחל שהמחשב הבא שלי יכלול מסך עצום. האם זה מספיק כדי להפוך חברה תל-אביבית למובילה עולמית בתחום המציאות הרבודה? אי אפשר לדעת. אבל קשה להתווכח עם זה שהם הקדימו את כל ענקיות הטכנולוגיה בהשקת לפטופ AR שמרגיש, לפחות מההתנסות הקצרה שלי, כמו מוצר אמיתי לגמרי.
