אם נדמה לכם לפעמים, שעולם הפסנתרים לא השתנה מאז המצאת הפסנתר במאה ה-18, שהגיטרה הקלאסית לא השתנתה מאז ימי הרנסאנס, ושגם הגיטרה החשמלית של ימינו לא שונה מהותית מהגיטרה של ליאו פנדר משנות ה-40, אז אולי הגיע הזמן להיחשף לבשורה החדשה: הייטק במוזיקה. שורה (לא ארוכה) של סטארטאפים ישראלים, שבמקום לפתח כלים להגנת סייבר הם מפתחים כלי נגינה. מיוזיק-טק.
כך נשמעת הטכנולוגיה של סטארט-אפים ישראלים
אין כאלה הרבה בישראל, וגם החברות שפועלות מתקשות להתקדם במסלול המוכר של חברות סטארט-אפ, שכולל גיוס הון, התרחבות בעולם וכמובן אקזיט בסוף. בתחום הזה אנחנו פוגשים יזמים, שהמוזיקה היא תחביב או מקצוע עבורם, שהמיזם ממומן במקרים רבים מכיסם, ושעושה רושם שהם נורא נהנים ממה שהם עושים.
קחו למשל את חברת אמאו (EMEO) שפיתחה סקסופון אימונים דיגיטלי, שמאפשר לתלמידי נגינה ולמוזיקאים לנגן בכל מקום ובכל שעה, בלי לדאוג מרעש לשכנים. מדובר בסקסופון שנבנה ככלי אותנטי, זולת העובדה שהוא נעדר מרכיב אקוסטי. צליל הנשיפה מומר באמצעות בקר MIDI לצלילים דיגיטליים, שאותם ניתן לשמוע באוזניות, באייפון או ברמקולים של המערכת הביתית וגם לשלב אותם בתוכנת עריכת מוזיקה.
מייסד החברה, אולג רסקין, אומר שהחברה הוקמה בתקופת הקורונה ולמעשה המוצר שלה מתאים במיוחד לתקופה הזו: "זו תקופה מטורפת מכל הבחינות. יש מוזיקאים שיושבים בבית ואין להם מה לעשות. הרעיון הוא לעזור לבנאדם להיות נגן סקסופון טוב יותר ולנצל כל הזמן שיש לו, בנסיעה, בלילה, לאימונים". הוא מספר שכל הכמות הראשונית שהחברה הציעה למכירה חוסלה בתוך כמה ימים, עם הזמנות שהגיעו מכל רחבי העולם. נגני סקסופון מוכרים בעולם שהתנסו בכלי החדש הגיבו בהשתאות. "סוף סוף אני יכול להתאמן בכל מקום בלי להפריע לשכנים", אמר אלי דג'יברי, סקסופוניסט ג'אז ישראלי מהידועים בעולם.
הרעיון של חברת GTC Sound, שהגה דניאל שביט, הוא לשפר את היכולת הווירטואוזית של נגני גיטרה, אקוסטית או חשמלית. באמצעות משטח מגע (touch pad) קטן שמוצמד לגיטרה יכול הנגן לתפעל מרחוק שורה של אפקטים מוזיקליים ולשלב ביניהם בלי להוריד את הידיים מהגיטרה. המשטח, שנקרא revpad, משדר אותות ליחידת רצפה, שמתחברת למערכת הסאונד הכללית ומשמיעה את התוצאה. בתנועות אצבע זריזות נגן הגיטרה יכול להוסיף "דיסטורשן", "טרמולו" או "אקו" ואחרים וגם להכניס אותם בקצב המתאים לנגינה. האפקטים האלה הם כלים דיגיטליים לעיבוד צליל והאלגוריתמים שלהם נכתבו על ידי החברה.
השמועה על הכלי המוזיקלי החדש פשטה בעולם הגיטרות והציתה את הדימיון של נגנים רבים. בישראל משתמשים בו כמה נגני גיטרה בלהקות מוכרות וגם בעולם יש לו אוהדים בקרב נגני גיטרה ובס בלהקות מוכרות. עודד אלבוים, הבעלים ומנכ"ל החברה, אומר שהחברה הייתה בעיצומו של תהליך מכירות באמצעות אתרים שונים בעולם, אבל הקורונה פגעה במכירות והקצב הואט. למרות זה היא מתחילה בשיתוף פעולה עם חברת הפצה אירופאית.
גם בחברת OMB Guitars מביאים חדשנות לנגינה בגיטרה. כאן מדובר ביכולת מבוססת בינה מלאכותית לייצר להקת ליווי שלמה, מלאכותית, לנגן גיטרה בודד. מייסד החברה, בנצי טי, אומר שהיכולת לקלוט ולהמיר את הפריטה של הגיטריסט בידו הימנית כבר קיימת שנים רבות, אבל החידוש של החברה הוא בטכנולוגיה שמאפשרת לקלוט את האצבוע שלו בידו השמאלית, מה שחוזה את האקורד שהוא עומד לנגן ואת הבסיס ההרמוני שלו. זה מאפשר לייצר תפקיד ליווי לכינור, חצוצרה או תופים, שישלימו את הגיטריסט ולא רק יחקו אותו.
הטכנולוגיה של OMB מבוססת על שתילת חיישנים בבסיס המיתרים של הגיטרה ולאורך כל הסריגים שעל צווארה, והיא מציעה למכירה קיט להסבת גיטרה רגילה לחכמה, או גיטרה שלמה מוכנה מראש. הגיטרה הוצגה באתרי קיקסטארטר ואינדיגוגו והצליחה לגייס במהירות את סכום הכסף שנדרש. הבעייה היתה לייצר את כל ההזמנות שנאספו. טי אומר שבתחילת השנה נערכה החברה לתחילת שיווק בעולם, אבל אז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים.
חברת זיקית (Zikit Drums) הולכת בניגוד לכיוון הזרם. החברה פיתחה אביזר מכאני לתוף הסנר, התוף המרכזי בכל מערכת תופים מוכרת, שבאמצעותו המתופף יכול לשנות את הגובה הצליל שהסנר משמיע, תוך כדי שהוא מתופף. זה נשמע כמו טכנולוגיית מנועים ובקרה אלקטרונית אבל למעשה מדובר במערכת ידנית בלבד, שמופעלת בידית קטנה על שולי התוף עצמו. כמו OMB, החברה גם מציעה סנר שלם ממותג הכולל את הטכנולוגיה.
עוז שנהר, מייסד החברה, אומר שזיקית פותרת בעיה של מתופפים, שיכולת ההשפעה שלהם על הצליל שהם משמיעים מתמצה בבחירת התוף לפני ההופעה. "בניגוד לכלי נגינה אחרים, המתופף נשאר עם תוף בגובה צליל אחד, ורצינו לאפשר לו לשנות את גובה הצליל. באמצעות כתרים פנימיים אנחנו משפיעים על עור התוף ומאפשרים להקטין את קוטר התוף בלי לשנות את חוויית המשתמש". שנהר מספר על התלהבות רבה מהמוצר בסצינת התיפוף העולמית, שלאחרונה זיכתה אותו בפרס עיצוב חשוב.
גם חברת הסטארט-אפ קדנצה (Cadenza Outdoor Piano) מייצרת כלי מוזיקלי מסוג חדש, אבל במקרה שלה הוא נראה מוכר ביותר. החברה מציבה בשנים האחרונות פסנתרים כבדים במקומות מרכזיים בערים בישראל, שמושכים אליהם נגנים חובבים ויוצרים אווירת מוזיקת רחוב מלבבת.
הטכנולוגיה שפיתחה החברה מאפשרת לבנות פסנתרי רחוב כבדים ועמידים, עשויים בטון מיוחד, עם מנגנון מוזיקלי של פסנתר, שעמיד בפני פגעי מזג האוויר. "בימים האלה של הקורונה זו קרן אור באפלה", אומר מייסד החברה, ד"ר דן קאופמן, "כולם עכשיו בדיכאון ופתאום יש פסנתר ברחוב ומישהו מנגן עליו נורא יפה. זה מאפשר נגינה במרחב הציבורי ואינטאקציה נעימה בלי ליצור התקהלות וכך נוצרים הרבה רגעים קסומים שלא מסכנים אף אחד".
השמים הם הגבול
איך מזהים חברת סטארט-אפ? לפי התוכניות שלה לפרוץ קדימה ולכבוש את העולם. בעניין הזה חברות המיוזיק-טק שפגשנו הן סטארט-אפים לכל דבר. הצוות של אמאו, שכולל שבעה עובדים, נערך עכשיו לפיתוח עוד כלי נשיפה לאימונים, אבל אולג רסקין אומר שזו רק ההתחלה: "המטרה שלנו היא לייצר מערכת ללימוד נגינה, שמבוססת על הכלים שפיתחנו", הוא אומר, "בניגוד למערכות קיימות שיכולות לעקוב אחר הנגינה של הלומד באמצעות מיקרופון, לנו יש MIDI דו-כיווני שיוכל לתקן טעויות וגם להדגים ללומד איך זה נשמע באמת. אולי זה קצת חצוף, אבל יש לנו חזון לפתח סוג חדש של למידה מוזיקלית. בשביל זה הקמנו את אמאו".
גם בחברת OMB מדברים על התרחבות לכלים נוספים שיוכלו לקבל ליווי של להקה, ואפילו לייצר להקת ליווי לזמרת או זמר. אחרי שהסתיים קמפיין הקיקסטארטר החברה עסקה במשך כשנתיים בייצור כל ההזמנות שנרשמו, רובן נשלחו לחו"ל. עכשיו החברה מתכוונת להרחיב את מערך המכירות שלה בחו"ל ישירות ובאמצעות שיתופי פעולה על מפיצים. לצורך כך האתגר העיקרי הוא גיוס ההון הדרוש שמגיע למיליוני דולר, שיגוייס מקרנות הון סיכון ומשקיעים פרטיים.
התופים של חברת זיקית נמצאים עדיין שלב אחד מאחור. עוז שנהר מספר שעד עכשיו סופקו כמה עשרות הזמנות מוקדמות, שהגיעו לחברה מבלי שעשתה כל פעילות שיווקית. עכשיו החברה נערכת לייצור משמעותי של כמות התופים שהיא צופה שיוזמנו, והיא מתכננת מוצרים נוספים: תופים מתכווננים נוספים במערכת התופים, בנוסף על תוף הסנר.
בקדנצה מרגישים שרק השמיים הם הגבול, ואין עיר שמכבדת את עצמה בארץ ובעולם, שלא תרצה פסנתר במרחב הציבורי שלה. דן קאופמן אומר שבשלב הנוכחי יש 15 הזמנות חדשות לפסנתרים בישראל, והאתגר הוא להתרחב למדינות בחו"ל. בשלב זה יש התעניינות רבה בפולין ובבריטניה, שהיתה עשויה להמשיך לעסקת ייצוא של פסנרים ענקיים אבל פה הקורונה עצמה את ההתקדמות. הוא משוכנע שזה רק עניין של זמן, ושהרחובות המרכזיים בכל הערים בעולם עומדות להיות מגרש המשחקים של קדנצה.
מוזיקה וירטואלית
אי אפשר לסיים בלי להזכיר את Airstrument, כלי הנגינה שפיתח היזם האמן והוגה הדעות מתן ברקוביץ'. קשה להחליט אם להגדיר אותו ככלי נגינה טכנולוגי פורץ דרך או כגימיק מלהיב, שזיכה את ברקוביץ' באינספור הזמנות להרצאות TED ואחרות, בהן הוא מדבר על השילוב בין טכנולוגיה, מוזיקה, עם תיבול של בינה מלאכותית.
"אחרי שורה של פרויקטים שתרגמו אותות מהגוף (כמו מוח, לב ותנועה) למוזיקה - חלקם עבור במות ומוזיאונים, חלקם פתרונות עבור אנשים עם צרכים מיוחדים - האיירסטרומנט היה מבחינתי הנסיון ליצור את כלי הנגינה הכי נגיש שיכול להיות", הוא אומר, "כלי שכמעט כל אחד יכול לנגן עליו אינטואטיבית תוך רגע, לחוות את חדוות היצירה וההבעה העצמית, ומצד שני כלי שמאפשר ומזמין גם להמשיך ולהעמיק, להשתפר וללמוד". האיירסטרומנט נלבש על כף היד, מזהה את תנועת הזרוע, פרק כף היד והאצבעות במרחב, ומגיב אליהם בסדרה של צלילים משתנים, שמייצרים מוזיקה אלקטרונית מעניינת.
האב-טיפוס הראשון של האיירסטרומנט היה חלק מתכנית האינקובציה MusicBricks של האיחוד האירופי וזכה בפרס ב Music Tech Fest בשוודיה ב- 2015. בהמשך עבד על המוצר במסגרת תכנית MassChallenge בירושלים. הסטארט-אפ לא הבשיל לחברה שמפתחת ומייצרת מוצר לשוק ההמונים, לדברי ברקוביץ' בגלל המאמץ הרב שנדרש לשם כך.
הוא מספר כי בחודשים האחרונים הוא חזר לחשוב על הרעיון והגיע לתובנה חדשה: במקום טכנולוגיה לבישה אפשר לעבור לטכנולוגיית מציאות וירטואלית (VR). שם, בחשכת המציאות החלופית שאופפת אותך בזכות משקפי ה-VR אפשר להציג למשתמש עולמות בלתי מוגבלים של כלי נגינה וכלים מוזיקליים אמיתיים או מדומיינים, והוא יוכל פשוט לנגן, בצורה הטבעית והאינטואיטיבת ביותר שניתן להעלות על הדעת. מי יודע, אולי כך יראה עולם המוזיקה של העשורים הקרובים: הופעות ענק בהאנגרים וירטואליים של להקות בדיפ-פייק עם מוזיקה סינתטית, כשהמעריצים צופים במשקפי VR, מרוחקים היטב זה מזה, כל אחד בדירתו.
