בתחילת החודש הוצפו הרשתות החברתיות והתקשורת בסרטונים של אנשים מסתובבים ברחובות כשהם חובשים מה שנראה כמו משקפי סקי לבנים - משקפי Vision Pro של אפל שהגיעו אל החנויות. אומנם התרגלנו להשקות מיוחצ"נות של מוצרים ממוחזרים, אבל הפעם אין מדובר רק בגאדג'ט חדש אלא באבן דרך בהתפתחות האישית והחברתית שלנו. המשקפיים האלה מסמנים את תחילת "העידן הפיג'יטלי", שבו החיבור בין הפיזי לבין הדיגיטלי, בין המציאות הממשית למציאות הווירטואלית, יהפוך לבלתי ניתן להפרדה.
האינטרנט כיום מחייב אותנו להיות צמודי מסך – ממסכי הטלוויזיה והמחשב ועד לטלפונים הסלולריים. לכן, אנחנו חווים את המציאות כשני מרחבים נפרדים: האחד הוא המרחב הפיזי שמחוץ למסך והשני הוא המרחב הדיגיטלי שבו אנחנו "צופים" באינטרנט דרך המסך. בשנים האחרונות בישרו לנו על המטאברס שיתן לנו את התחושה שאנחנו נמצאים בתוך האינטרנט גם באמצעות משקפיים מיוחדים. אבל החידוש במשקפיים החדשים של אפל הוא שהאינטרנט יוצא אלינו, לעולם הפיזי.
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולרהמשקפיים מאפשרים לנו להישאר בסביבה הפיזית שלנו – בחדר השינה, במשרד או ברחוב – ולשלב בתוכה שכבות מידע וחוויות תוכן ומדיה שונות ולחוות את המציאות הסינתטית כשהיא מחוברת לחיי היומיום. אכן, הרוכשים הראשונים נראים כאילו זכו בנתח מגן עדן: הם מצויים בו-בזמן גם ברכבת התחתית וגם עובדים על קבצים מהעבודה או צופים בסרט קולנוע; עומדים בתור לקופה וסביבם מעופפים פרפרים שרק הם יכולים לראות; יושבים ליד שולחן הישיבות ולידם האווטארים של הקולגות מהמשרד. בקיצור, המציאות תקבל נראות דיגיטלית מסוג שאנחנו לא מכירים וגם קשה לנו לדמיין. ולמי שקוראים את השורות האלה ומגחכים כי אנשים לא באמת יסתובבו כל הזמן עם משקפי סקי מגושמים, נענה: בעתיד המשקפיים יהפכו לעדשות מגע עדינות ובלתי נראות.
כתבנו בניו יורק בדק את המשקפיים החדשים של אפל
המציאות הפיג'יטלית תגרום לכך שאופי ומידת החיבור שלנו עם המציאות ועם העולם סביבנו, ישתנו בתכלית, בשלושה ממדים. הממד הראשון הוא הממד שבין אדם לבין בני אדם אחרים. נוכל לשאוב מידע על מי שצועדת מולנו ברחוב, לדעת מהיכן נקנתה החולצה היפה שלה ולרכוש כזאת ולבקש מהמכונה ליצור מופע שלה גם בלי בגדים. המציאות הפיג'יטלית תאפשר לנו גם לנטרל היבטים שמפריעים לנו ביומיום, לחסום היבטים שונים של המציאות, כאלה שמעיקים עלינו ולחיות בעולם שתפרנו לעצמנו. הרחוב מלוכלך ומוזנח ויש בו קבוצה של חסרי בית? נמחק את ההומלסים, נצמיח מרבדי פלא ונקשט את הרחוב (רק ניזהר שלא למעוד על מרצפות שבורות); האקס שלי מופיע מולי ברחוב? נכסה אותו בדינוזאור מצויר וחינני.
ד"ר רומי מיקולינסקי צילום: ינאי טויסטרהממד השני הוא הממד שבין אדם לבין המרחב שבו הוא נמצא. אנחנו עוברים בין מרחבים כל הזמן - ממרחב פרטי למרחב עירוני, לקניון, למשרד ממשלתי ולרכבת. מה ניתן "לדחוף" לנו כשכבות מידע נוספות בכל אחד מהמרחבים האלה ומי ישלוט בכך? אילו חברות מסחריות ידחפו לנו מידע ומה יהיו השיקולים שלהן? איזה מידע פולשני יוכלו הגופים - ממשלות, עיריות, חברות וענקיות הטכנולוגיה - לאסוף עלינו בכל אחד מן המרחבים האלה ואיזו שליטה ישיגו בשל כך על חיינו ועל יכולת קבלת ההחלטות שלנו? מה תהיה מידת השליטה שלנו במציאות המרחבית שתעוצב עבורנו ועד כמה היא תהיה משותפת או שקופה? אלה שאלות שאת חלקן אנחנו מכירים מהעולם הדיגיטלי, אבל עד היום אמרנו לעצמנו: מה שקורה בדיגיטל נשאר בדיגיטל. העוצמה של חיבור העולמות מעניקה תוכן חדש לכל האתגרים האלה.
ריפרש
המלחמה על ההייטק / עם ליעד אגמון
47:31
הממד השלישי הוא תפיסת המציאות של כל אחד מאיתנו. במרכז הממד הזה עומדת יכולת הפרט להבדיל בין חוויות אמיתיות לבין מציאויות שנבנו באופן מלאכותי. המציאות הפיג'יטלית תהיה חומר שאותו נוכל לעצב. נוכל להחליט שאנחנו מטשטשים את הסביבה הפיזית המקיפה אותנו ומתרכזים במיילים, בכתיבה או בצפייה; ונוכל לעשות את ההיפך – לתת לסביבה להיות הדומיננטית אבל במקביל להפוך את חוויית ניקיון הבית או הקנייה בסופר למשחק. גם התקשורת תשתנה ונקיים אינטראקציות עם יצורים לא קיימים באותם מקומות ובאותה עצימות בה אנו מקיימים אינטראקציות עם אנשים בשר ודם. עדיין לא למדנו איך מתמודדים עם הפוסט-אמת, שלל הכלים הגנרטיביים והדיפ פייק, והנה מגיעים המשקפיים של אפל, הופכים את המציאות על ראשה ומציבים סוגיות חדשות בדבר תפיסת המציאות, אחריות ומודעות.
אם יש לקח שעלינו ללמוד מ-30 שנות מהפכה טכנולוגית הוא שטכנולוגיה צריכה, ויכולה, להיות מעוצבת כך שתשקף ערכים חברתיים, עקרונות מוסריים וזכויות יסוד - ולא רק שיקולי רווח של חברות ענק. לבחירות עיצוביות של טכנולוגיה יש השלכות, ואם נותיר אותן בידי פלטפורמות הטכנולוגיה, כפי שהיה עד היום, נקבל את המודל של רשתות חברתיות – רק הפעם על סטרואידים. הואיל ותהליך העיצוב משקף הרבה מעבר לשיקולים טכנולוגיים גרידא, השילוב של אנשי משפט, רגולציה וזכויות אדם, עם אנשי העיצוב התעשייתי הטכנולוגי הופך להיות חיוני. זה מתחיל בעיצוב בינה מלאכותית כך שתיקח בחשבון ערכים כמו הגינות ושקיפות, עובר בהערכת השפעות שיכולה להתבצע באמצעות בניית סביבות וחוויות והתנסות בתרחישים, ומגיע לגישות עיצוב הכוללות מעורבות של קהילות ספציפיות בתכנון ובקבלת החלטות.
השפעתן של טכנולוגיות – האינטרנט, הרשתות החברתיות, הבינה המלאכותית - על ההתנהגות שלנו, והאיום שלהן על הפרטיות, האוטונומיה וחירויות נוספות שלנו, כבר הוכחה. העולם מבין גם את הדרך שבה הן מכרסמות בדמוקרטיות המערביות. אבל הופעתו של "המחשוב המרחבי" מסבכת את המצב הרבה יותר. החשיבה, כבר עכשיו, על ההשלכות של מיזוג העולמות הדיגיטליים והפיזיים, היא הכרחית.
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, מומחית למשפט וטכנולוגיה ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. ד"ר רומי מיקולינסקי, ראש התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל - אקדמיה לאמנויות ועיצוב, ירושלים
