מי שמזדמן במקרה לרחוב חלקיקי האור בבאר שבע, יבחין על קיר בניין מספר 2 בפארק ההיי-טק בשמותיהן של כמה חברות, למשל ענקית הגרפיקה האמריקאית Nvidia וגם חברה קצת פחות מוכרת: Siraj Technologies. סיראז' טכנולוגיות היא כנראה חברת ההיי-טק הבדואית הראשונה בעולם, אבל יותר מזה, היא סוג של הוכחת היתכנות: הקהילה הזו, שזוכה לכל כך מעט טיפוח ממדינת ישראל, יכולה להוציא מתוכה מהנדסי מחשבים ולהשתלב בהיי-טק, כרטיס הכניסה לחברה הישראלית.
סיראז' טכנולוגיות היא חברה בת של עמותת סיראז', שמרכזת מאמצים של שותפים רבים כדי לקדם את החברה הבדואית השמרנית ולעודד את הצעירים לרכוש השכלה בתחומי ההיי-טק. על רקע האלימות ביישובים הבדואים, ועם סכסוך מתמשך מול המדינה על האדמות והכפרים הלא מוכרים, המשימה נראית לא פשוטה בכלל. הקושי גדול עוד יותר, כי רבים מהצעירים הבדואים לא מאמינים בעצמם או בסיכויהם להתקבל למקומות עבודה יוקרתיים. זה מתחיל בסיכוי נמוך מלכתחילה להתקבל ללימודים אקדמיים, ממשיך עם אחוזי נשירה גבוהים מהלימודים ומסתיים עם ספקנות בקרב מעסיקים, שיעדיפו ברוב המקרים לקלוט לעבודה אנשים עם רקע קצת יותר מוכר. אז למה לצעירה או לצעיר הבדואים לנסות בכלל? עכשיו, לך תילחם בכל העולם כדי לשנות את המציאות הזאת.
עוד כתבות בערוץ דיגיטל
פהימה אל-עטאונה, מנכ"לית העמותה, היא כנראה האישה שתעשה את זה, למרות שמלחמה וכוחניות אינם חלק מהטרמינולוגיה שלה. במקומם יש לה ארסנל בלתי רגיל של אופטימיות, שכנראה נדרש לתפקיד כמו שלה. היא נחושה להראות לכל העולם, יהודים ובדואים כאחד, שזה אפשרי. לפעמים נדמה שהיא שגרירה של המגזר הבדואי מול החברה היהודית ולפעמים להפך: מסבירה את היהודים לקהילה שלה.
"הגעתי לסיראז' כי אני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלא. אני לא אוהבת את הגישה בקהילה הבדואית של 'אין לי', כאילו הכל זה אלימות במשפחה וברחובות. מה, בקהילה הזו אין נכסים? אין אוצרות? אין יכולות? אין אנשים שיכולים למנף ולתת מענה? ולכן, כשהציעו לי את התפקיד אני יכולה להגיד שהייתי בשמיים. אמרתי: וואלה, זה יעשה לי טוב", היא מספרת.
איך מביאים צעירים בדואים לעבוד בהיי-טק? עיקר פעילות העמותה התרכז תחילה בעידוד תלמידות ותלמידי תיכון לבחור במסלול לימודים שכולל מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית. זה כולל מפגשים עם אנשי היי-טק בדואים, האקתונים לפיתוח אפליקציות, ועוד. בהמשך התרחבה הפעילות לתמוך בצעירים במהלך לימודיהם האקדמיים, הן בסיוע ללימודים והן בליווי לאורך תהליך ההכשרה, רכישת הניסיון, חיפוש מקום העבודה והקליטה בו. "אנחנו נותנים לסטודנטים את היד התומכת בשלבים הראשונים, בשנה ראשונה והשנייה ללימודיהם, כדי לעזור להם להסתגל מבחינה אקדמית וגם תרבותית", היא אומרת. "המטרה היא לצמצם את הנשירה. בשנה השלישית או הרביעית אנחנו מכינים אותם לעולם התעסוקה, כדי שיתחילו לחוש את האווירה של ההיי-טק. אנחנו אומרים להם: 'אתם יכולים להיות חלק מהאווירה הזו, תראו איזו הזדמנות יש לכם, זה לא חלום, זה משהו אמיתי".
בעיה של מוטיבציה
לסטודנטים יהודים יש כמה יתרונות שאין לבדואים, למשל אם הם בוגרי 8200 של חיל המודיעין. "אנחנו עוזרים להם לבנות את הנטוורקינג שלהם", אומרת אל-עטאונה, "בסוף, היי-טק זה 'חבר מביא חבר' ובחברה הבדואית אין את החבר הזה שיביא אותם. אז אנחנו יוצרים קשר עם חברות, מביאים לסטודנטים מנטור מהתעשייה. אחרי שיש להם תעודה אנחנו לוקחים אותם להכשרה אינטנסיבית של חצי שנה, מעניקים להם עוד ידע ומתמקדים עוד יותר ב-soft skills, מלמדים איך לעבוד בצוות, איך להתמודד עם לחצים, איך לפתור בעיות. אלה דברים שלסטודנט בחברה הבדואית אין ניסיון בהם".
נראה שהבעיה שלכם מתחילה במוטיבציה נמוכה של הצעירים הבדואים, לא?
"נכון, ולכן אנחנו רוצים לשנות את התפיסה כלפי ההיי-טק. כשאנחנו מארחים את התלמידים אנחנו אומרים להם: 'אתם יודעים שתעשיית ההיי-טק מחכה לכם?'. והם מגיבים: 'מה פתאום, מי מחכה לי?', ואנחנו עונים 'כן. בהיי-טק יש מחסור גדול בכוח אדם, וגם לכם בחברה הבדואית מחכים'. ולא תמיד מחכים לחברה הבדואית, בוא נהיה כנים. והם מגיבים: 'וואלה? אני אעבוד בגוגל? אני אעבוד באינטל?'. ואנחנו אומרים: 'כן. יש פה מקום של גיוון תעסוקתי, שאתם יכולים להיות חלק ממנו'".
המסר הזה מתייחס גם לתלמידות?
"אותם דברים בדיוק. אני אפילו מחזקת אותן, אומרת 'תשמעו, המקום הזה ייתן לכן שכר הולם. יש לך מקום להתפתח. והחברות האלה מודעות לאתגרים שיש לכן, שאתן באות מחברה מסורתית. היום התעשייה רוצה להקשיב, יש לה נכונות לשמוע את הצד האחר'. 80% מהמשתתפות בתוכנית המנטורים הן סטודנטיות שלומדות מדעי המחשב והנדסת תוכנה במכללות סמי שמעון וספיר ובאוניברסיטת בן גוריון, ואני מאוד מחזקת את הכוח הזה".
יש גם בעיה של רמת לימודים, שלא תמיד מספיקה כדי להתקבל לאוניברסיטה.
"זה נכון, ואם התלמיד ברמה פחות טובה אז גם אם יגיע לאקדמיה הוא לא ישרוד. לכן אנחנו עובדים כיום עם בתי ספר שיש להם רמה יותר גבוהה, עם לימודי 4 ו-5 יחידות במתמטיקה ובאנגלית. זה אתגר גם של משרד החינוך: לא מספיקה בגרות מלאה עם ממוצע איקס, כשאנחנו יודעים שזה לא משקף כלום".
"אמא שלי עקרת בית, לא יודעת לקרוא ולכתוב. כשהיא ראתה אותנו עם ספר או עם עיפרון היא לא ידעה מה אנחנו כותבים, אבל חשבה שזה המקום שאנחנו צריכים להיות בו"
ואז אנחנו מגיעים לבעיית הבעיות: הקושי של בוגרים להיקלט בחברות היי-טק.
"יש למטבע הזה שני צדדים: מצד אחר הבוגר שאין לו עדיין ניסיון, ונמצא בפער מול אלפי מגישי קורות חיים, ומצד שני לתעשיית ההיי-טק אין ניסיון עם החברה הבדואית. צריכים להיות ריאליים: מספר המסיימים מהחברה הבדואית במקצועות האלה נמוך, אם יש אחד-שניים בשנה זו ברכה. ואין להם ניסיון, שזה הכי קריטי. אז הבוגר אומר לעצמו: 'יותר קל לי ללכת להוראה ולהתחיל לעבוד מחר, לא רוצה להתמודד עם כל החסמים של התעשייה'. המסע שלנו לא קל, זה תהליך שייקח אולי חמש שנים, אבל בסוף אנחנו לוקחים את הקהילה שלנו למקום יותר טוב".
כפר חורה, אחד משבעת יישובי הקבע הבדואיים שהוקם על אדמות השבטים אבו אל-קיעאן ואל-עטאונה, מדורג בתחתית המדד הכלכלי-חברתי כמו היישובים הבדואיים האחרים, עם שכר ממוצע שקרוב לשכר המינימום, עם שישה בתי ספר תיכוניים אבל רק 57% זכאות לבגרות ושיעור נשירה גבוה. שום דבר בסיפורה של פהימה אל-עטאונה, ילידת חורה, לא משקף את הנתונים הסטטיסטיים האלה. היא גדלה עם אחות ושני אחים ("אנשים היו אומרים 'אתם לא באמת משפחה בדואית', ציפו לחמולה") ועם הורים שעודדו את הילדים לרכוש השכלה. היא השלימה לימודי תואר ראשון בניהול ובקרה תעשייתית ותואר שני בבריאות הציבור. לאחר סיום הלימודים עבדה במפעל תרכובות ברום של כי"ל, לאחר מכן כאחראית על חומרים מסוכנים ביחידה לרישוי עסקים של המשרד להגנת הסביבה, ובהמשך כמנהלת תחום הבריאות בעמותת "אג'יק - מכון הנגב".
בשנתיים האחרונות היא מנכ"לית עמותת סיראז', עם הצלחות מוכחות: גידול במספר אנשי המחשבים הבדואים בתעשיית ההיי-טק וגידול במספר התלמידים והסטודנטים, שיתופי פעולה עם ארגונים בחברה הבדואית וארגונים יהודיים, תמיכה של משרד הכלכלה, הרשות לחדשנות, המחלקה לדיפלומטיה ציבורית של שגרירות האמריקאית ועוד קרנות פילנתרופיות שגייסו תרומות בהיקף גדול בארה"ב.
אפשר להגיד שהמסע התעסוקתי שלך התחיל בעידוד של ההורים?
"אמא שלי עקרת בית, לא יודעת לקרוא ולכתוב, אבל כל הזמן אמרה לנו, גם כשהיינו משחקים: 'עשיתם שיעורי בית? איך התעודות?'. כשהיא ראתה אותנו עם ספר או עם עיפרון היא לא ידעה מה אנחנו כותבים, אבל חשבה שזה המקום שאנחנו צריכים להיות בו. יש הרבה משפחות שתומכות בבנות שלהן, אבל שיעבדו רק בהוראה. ויש מקום לעוד מקצועות היום. בשנים האחרונות אני רואה כאלה שהולכות לרפואה, לרוקחות, למשפטים. אבל לתעשייה? יש שם בפינצטה. החברה הבדואית עוברת תהליך, יוקר המחיה ואילוצים מהשטח הוציאו את האישה לעבודה, אפילו אם היא לא משכילה. אי אפשר לשאוף לאיכות חיים מסוימת אם שני בני הזוג לא עובדים".
זה לא מתסכל לנסות ולשפר את רמת החינוך כשמנהלי בתי ספר מתמנים לתפקיד לפי שיוך שבטי?
"זה נכון. וגם משרת האחראי על הקיוסק בבית הספר יותר חשובה ממשרת המנהל... כך מפספסים טאלנטים שהיו יכולים להוביל את הדברים".
איך אנשים מקבלים את זה?
"היום יש משפחות שאומרות 'אני לא מוכן שהבן שלי ילמד בתיכון איקס עם כל ההעתקות במבחנים ובסוף אשלח אותו לאוניברסיטה והוא יכשל. אז אני לוקח אחריות ושולח את הילדים שלי למקום אחר'. יש המון אנשים שרשמו את הילדים לבתי ספר בעומר, באשל הנשיא, בשובל. זה אומר שהמודעות כבר קיימת".
יש לך תקוות מהפוליטיקאים?
"אני הכי לא פוליטית שיש. אבל אני רואה שיש צעירים שיכולים לקחת אחריות, למשל ח"כ סעיד אלחרומי, שמנסה להביא את השיח על הכפרים הבלתי מוכרים לשולחן הממשלה. הוא מאוד פתוח ומקשיב לשטח. אם אגיד למישהו 'לך תלמד כימיה' למה שהוא ישתכנע? כי אני אומרת 'הייתי שם'. צריך אנשים שגדלו בשטח ויכולים להגיד: 'לא באנו להגיד לכם לשים את המסורת והתרבות בצד ולהתחיל מחדש. זה לא נכון, כי מי שאין לו עבר אין לו עתיד".
הייטק בדואי עטור פרסים
עמותת סיראז' הוקמה בשנת 2017 במטרה מוצהרת לעודד השתלבות בדואים במקצועות הטכנולוגיה וההייטק. המייסדים היו בדואים לצד יהודים, פרופ’ ג’יהאד אל-סאנע, ראש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון, ד”ר סארה אבו-כף, פסיכולוגית ומומחית ליישוב סכסוכים מאוניברסיטת בן גוריון ואיש העסקים חדר אלשייך לצד סמדר נהב, יזמית טכנולוגית ופעילה חברתית וד”ר גיורא ירון, מראשי ההייטק הישראלי לאורך שנים רבות. למאמץ שותפים גם דמויות מוכרות נוספות כמו היזמים זוהר זיסאפל ובני שניידר ואיש העסקים אהרון פוגל. החיבורים האלה עשו את שלהם כנראה, בבניית הקשרים עם התעשייה ובהשגת תרומות בהיקף של למעלה ממיליון שקל בשנת 2019, שהן המקור התקציבי היחיד של העמותה.
עוד טרם ייסוד העמותה, המייסדים הקימו את חברת ההייטק סיראז' טכנולוגיות, גם כמקום תעסוקה ורכישת ניסיון לבוגרי אוניברסיטאות בדואים וגם כמודל עבור החברה הבדואית כולה. את הלקוח הראשון, חברת ג'נרל אלקטריק האמריקאית, הביא ירון בזכות קשרים אישיים. מאז גדל מספר הלקוחות בעולם, והחברה פיתחה יכולות בחזית הטכנולוגיה בתחום האינטרנט התעשייתי (IIoT), המבוסס על בינה מלאכותית ומחשוב הענן.
את סיראז' טכנולוגיות מנהלים שני מנכ"לים במשותף, עותמן אלשייך ויוסף אל-סנע, והיא מעסיקה כיום כ-25 עובדים, כמחצית מעובדי ההייטק הבדואים בישראל. החברה זכתה במספר פרסים ותעודות הצטיינות, בין השאר כאחת מחברות הסטארט-אפ הישראליות שמשנות את העתיד, כחברה הבולטת בהצגת הטכנולוגיה בתחום אבטחת הסייבר ולמידת המכונה, ועוד. אם נדרשה הוכחת היתכנות להייטק בדואי, אפשר להגיד שסיראז' מציגה אותה.
