קצת יותר משנתיים אחרי שנחשפה פרשת קיימברידג' אנליטיקה - וספינת הענק המכונה פייסבוק שוב ניצבת מול קרחון. גם הפעם - סלע המחלוקת הקפוא הוא לא אחר מנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, והדרכים השנויות במחלוקת שבהן הוא עושה שימוש ברשתות חברתיות.
תקציר הפרקים הקודמים: כשבטוויטר בחרו לתייג ציוצים של טראמפ - פעם אחת כבלתי מהימנים ומחייבים בדיקת עובדות, ופעם אחרת כ"מאדירי אלימות" - בפייסבוק בחרו לדבוק בגישת ה"בלי לגעת". על רקע גל המחאות בארה"ב סביב מותו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לעיני המצלמות, צייץ טראמפ "when the looting starts, the shooting starts" - כלומר, כשמתחילה הביזה מתחיל הירי. הציוץ הזה טעון במשמעות היסטורית - המשפט הספציפי נאמר בשנת 1967, על-ידי מפקד משטרת מיאמי, שנודע בין היתר בעקבות גזענותו כלפי הקהילה השחורה.
אותו ציוץ שהוסתר בטוויטר, דווקא נשאר בפייסבוק. המנכ"ל והמייסד, מארק צוקרברג, פרסם פוסט במטרה להסביר את ההחלטה להשאיר את האמירות על כנן: "באופן אישי, הרטוריקה המשלהבת והמפלגת הזו מעוררת בי רגשות שליליים", כתב, "אבל אני אחראי לא רק על התגובות של עצמי, אלא מנהיג של מוסד שחרט על דגלו את חופש הביטוי". צוקרברג הוסיף שהפוסט המדובר נבחן בקפידה אל מול כללי הקהילה של פייסבוק, ועל אף האזכור ההיסטורי הבעייתי - "החלטנו להשאיר אותו כי אנחנו חושבים שאנשים צריכים לדעת אם הממשלה מתכננת להפעיל כוח".
לא מדובר בעמדה חדשה. רק לפני חצי שנה הודיעו בפייסבוק כי מודעות פוליטיות לא יעברו אימות עובדתי, וחודשים קודם לכן הודיעה כי תכנים של פוליטיקאים לא יוסרו מהפלטפורמה - גם אם יפרו את כללי הקהילה. בכל המקרים הצידוק נותר זהה: "אנחנו חושבים שאנשים צריכים להחליט בעצמם", צוקרברג חזר על המנטרה, שמסתירה את העובדה שלטענתו, דווקא לאנשים שנמצאים בעמדות הכוח הבכירות ביותר צריך לעשות הנחות, ולתת עוד מגפון.
אבל ההחלטה הנוכחית של צוקרברג וצוותי המדיניות של פייסבוק - לא עוברת בשקט. הנוף הפוליטי הסוער בארה"ב כרגע פשוט לא מאפשר לגישה של פייסבוק לחמוק שוב מתחת לרדאר. ענקית הטכנולוגיה סופגת בשבועיים האחרונים ביקורת ציבורית נרחבת, כשיש מי שרואים בהחלטה של צוקרברג ניסיון להיצמד למוקד הכוח - טראמפ, בייחוד לאחר שזה חתם על צו נשיאותי והתחייב לפעול לצמצום סעיף 230, המגן על פלטפורמות ורשתות חברתיות מפני אחריות משפטית על התכנים המופצים בהן.
בתוך חברת הענק - מאות עובדי פייסבוק בחרו לצאת למלחמה. בכירים וזוטרים, הם פנו דווקא לטוויטר וצייצו את מה שהם חושבים על העמדה המכילה של צוקרברג. "אני עובד בפייסבוק, ואני לא גאה באיך שאנחנו נראים", כתב ג'ייסון טאף, מנהל מוצר בפייסבוק. "רוב העובדים שדיברתי איתם מרגישים אותו הדבר. אנחנו משמיעים את קולנו". אנדרו קרו, מנהל עיצוב מוצר ה"פורטל" של פייסבוק, צייץ גם הוא: "צנזורה של מידע שעשוי לסייע לאנשים לראות את התמונה המלאה היא טעות. אבל לתת במה להסתה, אלימות והפצת מידע שגוי זה בלתי מתקבל על הדעת - לא משנה מי אתה או האם יש לזה ערך חדשותי. אני לא מסכים עם העמדה של מארק, ואעבוד קשה כדי לגרום לשינוי לקרות".
וזה לא נגמר שם. לפחות 400 עובדים הביעו מחאה באמצעות "שביתה דיגיטלית" בשבוע שעבר, בה נטשו את עמדותיהם המרוחקות (בעקבות משבר הקורונה - רובם עובדים מהבית), עובדים לשעבר בפייסבוק שלחו מכתב פתוח לצוקרברג וביקשו ממנו לשקול מחדש, וככל הידוע - לפחות עובד אחד התפטר בעקבות ההחלטה. מפקחי התוכן שעובדים בשביל פייסבוק - בדרך כלל באמצעות חברות חיצוניות, הודיעו באופן פומבי כי "היו מצטרפים למחאת העובדים אם פייסבוק הייתה מאפשרת להם".
גם המפרסמים - הלחם והחמאה של פייסבוק, לא נשארים אדישים למצב. סוכנויות פרסום בארה"ב החלו לייעץ ללקוחותיהם להשעות תקציבי פרסום מפייסבוק - שהפכה בשבועיים האחרונים לפלטפורמה שנויה במחלוקת גם עבורם.
אבל יש גם מי שמתייצבים לצדו של צוקרברג. יאן לקון, מדען AI בכיר בפייסבוק, נשאל בשבוע שעבר בטוויטר האם הוא עדיין גאה לעבוד בחברה. הוא השיב: "עדיין גאה, כן. אני מנסה להיות אדם הגון. יש לכם מושג מוטעה לגבי פייסבוק. פייסבוק היא כוח חיובי בתנועות מחאה פופולריות, גם אם הפלטפורמה יכולה לשמש אנשים שמנוגדים לנו בדעותיהם. סרטון הרצח של ג'ורג' פלויד פורסם בפייסבוק, בכל זאת".
הוא לא טועה. הסרטון שבו נראה שוטר לבן עומד על צווארו של פלויד השחור, ולמעשה הורג אותו - פורסם כבר ביום מותו בפייסבוק, וסביר להניח שבלי הכוח של הפלטפורמה - גם המקרה הזה היה עובר מתחת לרדאר הציבורי. במקום זאת - הפרסום בפייסבוק הוליד מחאה בעולם האמיתי, והוציא אנשים אל הרחובות. במידה רבה, מקרה ג'ורג' פלויד מדגים בצורה מדויקת את המשבר הזהותי של פייסבוק: מצד אחד מגפון לעוולות וחוסר צדק - ומנגד, מגפון לליבוי הסתה ופילוג. הקיטוב הזה מלווה את פייסבוק בעשור האחרון, אבל יכול להיות שהפעם ענקית הטכנולוגיה תיאלץ, סוף-סוף, לבחור צד.
