סטיב ג'ובס שנא את הניוטון. אחד הצעדים הראשונים שלו לאחר שחזר ב-1997 לחברה שייסד היה לחסל אותו, אחד המוצרים המהפכניים ביותר שלה, וזאת כדי להבריא את חשבון הבנק של אפל. אבל למרות זאת, בלי הניוטון, ככל הנראה שלא היינו מכירים את האייפון או האייפד. הניוטון הושק בתחילת אוגוסט 1993 - לפני בדיוק 30 שנה. התקופה היתה תחילתה של הרשת, ההמונים עדיין לא היו מחוברים לאינטרנט והמחשב הפופולרי ביותר היה ה-PC עם ווינדוס 3.11. מחשבים מועטים עשו שימוש בעכבר כמו האטארי ST או הקומודור אמיגה, וזיהוי מגע על מסכי LCD בשחור לבן היתה מנת חלקם של מוצרים מועטים ביותר, כגון ה-Psion הבריטי. על זיהוי כתב יד בכלל לא היה מה לדבר.
עוד בנושא:
דווקא אז, ג'ון סקאלי, מנכ''ל אפל דאז והאיש שג'ובס כינה "איש מכירות של מים עם סוכר" - עקיצה על ימיו כמנכ''ל פפסיקו - החליט לרוץ עם פרויקט שהרגיש כמו משהו מעולמות המדע בדיוני. הרעיון היה פשוט: לייצר סייען אישי דיגיטלי - Personal Digital Assistant או PDA. לא רבים יודעים זאת, אבל המונח PDA היה המצאה של סקאלי. הוכחה שגם לו היו הברקות מדי פעם. הוא טבע את המושג בעת חשיפתו של הניוטון ב-1992, שנה לפני השקתו. המונח היה כל כך טוב שהוא המשיך לשמש לתיאור פלח שלם של מוצרים דומים: החל מהפאלם פיילוט המיתולוגי, מחשבי כף יד מבוססי ווינדוס CE וכלה בסמארטפוני הבלקברי הראשונים שכונו טלפון משולב PDA.
סרטון עם קונספט שפותח על ידי אפל לטאבלט ב-1987 המכשיר כמובן לא קיים אבל הרעיונות מצאו את עצמם בניוטון
עם זאת, צריכים להגיד את האמת, סקאלי לא היה הראשון שחשב על ניוטון - הייתה זאת יוזמה של סגן נשיא המחקר ופיתוח באפל בזמנו - ז'אן-לואי גאסה הצרפתי. הוא החל לעבוד על הקונספט בשלהי שנות ה-80 וחשף את הפרויקט בפני דירקטוריון אפל בסוף 1990. עם זאת, גאסה הסתכסך עם הדרג הבכיר ועזב את החברה באותה שנה. את הפרויקט הציל ביל אטקינסון, אחד המהנדסים הוותיקים והאיש שעמד מאחורי פיתוח הממשק הגרפי של אפל ליסה, המחשב שקדם למקינטוש. הוא ביקש מסקאלי ועוד מספר בכירים לתת רעיונות כיצד ניתן לקדם את המוצר החדש. סאקלי היה הרוח החיה בחבורה וסיפק לא מעט רעיונות שהיום היו נראים לנו טריוויאליים כמו חיבור למסדי נתונים, גלריות ושימוש בחלונות כדי לעבור מאפליקציה לאפליקציה.
כ-PDA, הניוטון היה מאוד מתקדם לזמנו. אפשר היה לרשום באמצעותו הערות או מזכרים, היה לו יומן, אפליקציית אנשי קשר, מחשבון וכמובן ניתן היה לשלוח פקסים. אפשר היה גם לשלוח הודעות לזימוניות (ביפר בלשון העם), אבל רק אם היה לכם כרטיס הרחבה מיוחד. אה, וכמובן שהיה ניתן לשלוח ולקבל מיילים. לא שהרבה ידעו מה זה מייל ב-1993. את כל זה ביצע ניוטון בפורמט שאיפשר להכניס אותו לכיס - אולי לא של הג'ינס, אבל כן של המעיל, וגם זה רק אם הוא היה מספיק עמוק. אבל זו הייתה הדרישה של סקאלי - מחשב כיס.
ריפרש
מערכת ההפעלה של התחבורה הציבורית / עם עמוס חג'אג'
42:22
כדי להפעיל את הניוטון מחוסר המקלדת פיתחו המהנדסים של אפל את אחד הסטיילוסים הראשונים בעולם ומסך מגע תואם. היו לפני כן עטי אור או סטיילוסים, אך הם היו או מאוד-מאוד יקרים או שלא עבדו כמו שצריך. הסטיילוס של הניוטון היה דומה מאוד לסטיילוס מודרני - כמו אלה שמשמשים בטאבלטים או בסמארטפונים כגון הנוט של סמסונג. בניגוד לאלה, הניוטון היה מחוסר כל יכולת חיבור אלחוטית. זה לא מפתיע, האינטרנט האלחוטי מבוסס Wi-Fi יומצא רק ב-1997 ובלוטות' יגיע שנה לאחר מכן, ב-1998. בכל מקרה, לניוטון לא היה שום אמצעי לתקשר עם הסביבה שלא דרך כבל סיריאלי בפורמט ייחודי לאפל. הייתה לו אומנם עינית אינפרה-אדום, ואפשר היה להוסיף לו כרטיס הרחבה עם חיבור רשת ומודם מובנה, אבל אז הוא היה כבר פחות נייד. המעבד שלו כבר אז היה מבוסס ARM - בדיוק כמו מכשירי המובייל המודרניים 30 שנה אחר כך.
למרות שאנחנו מכירים את הניוטון רק כיומן אלקטרוני, למעשה היה מדובר בסדרה של מוצרים וביניהם גם סוג של מחשב נייד שהיה מיועד לשוק החינוך - מעין הקדמה למחשבי הכרומבוק של גוגל כיום. כאמור, את המוצר הראשון הציגה אפל ב-1992 במסגרת תערוכת CES של אותה שנה. המוצר עורר מיד את דמיונם של האפליסטים המושבעים. אבל כשהושק יותר משנה לאחר מכן בקיץ 93 במחיר של כ-900 דולר דאז - שווה ערך לכ-1,500 דולר ב-2023 - רק 50 אלף איש הזמינו אותו. החברה הציגה מיד לאחר מכן את ה-MessagePad 120, גרסה משופרת עם מקלדת נפרדת שניתן היה לחבר לו דרך כבל. בהמשך הציגה אפל גם גרסה משופרת למערכת ההפעלה. היתרון שלה היה באפשרות לעבור מתצוגה אנכית לתצוגה מאוזנת, אם כי זה דרש כיול מחדש של התצוגה בכל פעם.
הפרסומות של הניוטון הבטיחו עולם ומלואו
הפיצ'ר העיקרי ששבה את לב הציבור היה כמובן האפשרות לכתוב בכתב יד במקום בהקלדה. אבל כמו עם מוצרים רבים שהגיעו מוקדם מדי לשוק, גם התכונה הזו היתה מאוד בעייתית כבר מההתחלה. כדי לחסוך בעלויות פיתוח רכשה אפל רישיון שימוש בטכנולוגיה הזו מחברה רוסית בשם ParaGraph International, שפיתחה את מנוע זיהוי כתב היד Calligrapher. זו היתה אפליקציה מרשימה מאוד בזמנו - היא לא רק ידעה לזהות כתב יד, אלא גם למדה את סגנון השרבוט של המשתמש ואף יכלה להבדיל בין כתיבה בדפוס לבין אותיות כתב. המייסד של החברה, סטפן פצ'יקוב, נחשב עד היום לאחד מאבות זיהוי כתב היד ובהמשך הוא אף ייסד את אפליקציית Evernote שהיתה מאוד פופולרית בסמארטפונים לפני כמה שנים.
עם זאת, הביצועים של מנוע זיהוי כתב היד של הניוטון היו לא טובים בלשון המעטה. כתיבה של הודעה קצרה יכלה לקחת הרבה יותר מדי זמן ביחס לכתיבה דרך מקלדת. אפל אומנם הצליחה לשפר את היכולות במשך השנים לרמה שאפילו הצליחה להרשים משתמשים שנים רבות לאחר מכן - אבל זה היה מאוחר מדי ולא מספיק כדי להציל את הקונספט. כאשר חזר לחברה, ג'ובס לא ראה בניוטון בסיס מספק לחזון המובייל שלו שהחל ב-2001 עם האייפוד והמשיך עם האייפון והאייפד. ג'ובס שנא סטיילוסים וחשב שבמסך מגע צריך לשלוט באמצעות האצבעות. זאת, בשילוב עם ההצלחה המאוד מרשימה של הפאלם פיילוט שלמרות הנחיתות הטכנולוגית שלו היה הרבה יותר זול וקל לשימוש למשתמש המצוי, הביאו לחיסול קו המוצרים. עם זאת, רבים מאנשי הפיתוח של ניוטון היו אותם אלה שהמשיכו ושירתו בצוותי הפיתוח של האייפון והאייפד כך שאפשר לראות קשר ישיר בין המוצרים השונים. ומאז, גם הרעיון של סטיילוס חזר לאפל דרך ה-Apple Pencil שמיועד לשימוש באייפד.
הניוטון לא היה רק ציון דרך טכנולוגי עבור אפל. הוא נתן השראה לכל פלח מכשירי המובייל. ארכיטקטורת המעבד שלו מפיתוח של חברת ARM הבריטית משמשת מאז את כל הסמארטפונים והטאבלטים וכיום גם את מחשבי המק (מעבדי ה-M) וסוגים מסוימים של מחשבי ווינדוס. כלומר, הקשר בין אפל ל-ARM נוצר עוד אז, מה שהביא כמובן לפיתוחים עבור האייפון. יכול מאוד להיות שאלמלא הניוטון היינו מסתובבים היום עם סמארטפונים מבוססי שבבים של אינטל. גם פונקציית החיפוש האוניברסלית הופיעה לראשונה בניוטון וכיום אפשר למצוא אותה גם במק בתור חיפוש Spotlight וכמובן בסמארטפוני אנדרואיד ואפילו בווינדוס. אין הרבה מוצרים שנכשלו כל כך בגדול ושהצליחו להוליד כל כך הרבה טכנולוגיות ומוצרים 30 שנה לאחר מכן. הניוטון הוא אחד מהם ואם לא הוא וכישלונו המהדהד, יכול מאוד להיות שהסמארטפונים שאנחנו משתמשים בהם כיום היו נראים אחרת לגמרי.
