צפו בפאנל בהשתתפות אשכול נבו ופרופ' אמנון שעשוע
(במאי: בני כרמלי, צילום: סנטרל הפקות)
מ-DALL-E2, דרך Midjourney ועד ל-ChatGPT: בחודשים האחרונים הרשת מוצפת בכלים של בינה מלאכותית יוצרת (גנרטיבית) שיודעים לבצע משימות שעד כה היו נחלתם של בני האדם בלבד - ליצור תמונות וסרטונים, לכתוב סיפורים, להלחין מוזיקה ועוד. האם היוצרים האנושיים צריכים לחשוש? צפו בדיון בנושא שהתקיים בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות" בהשתתפות הסופר אשכול נבו ומנכ"ל ומייסד חברת מובילאיי, פרופ' אמנון שעשוע.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אמנון, האם אשכול צריך לחשוש שאת ספרו הבא יכתוב מחשב? נגיד "תאר את ההווי הישראלי בשנות ה-90 סביב רצח רבין ותקופת הפיגועים והופ, התוצאה תהיה "ארבעה בתים וגעגוע"?
אמנון שעשוע: "אני אגיד שני דברים. אחד, בינה מלאכותית לא תחליף בני אדם. מה שיחליף בני אדם זה בני אדם אחרים שיודעים לעבוד עם בינה מלאכותית. היה במדור ספרות של 'ידיעות אחרונות' פרויקט מעניין עם אתגר קרת ו-AI21, זו חברה שאני אחד מהמקימים שלה שבנו מודלי שפה כמו של OpenAI וביקשו מהמכונה לכתוב סיפור בסגנון של אתגר קרת ואתגר גם כן היה צריך לכתוב סיפור. וזה התחיל בחצי העמוד הראשון של הסיפור. הסיפור של המכונה היה אפילו יותר טוב משל אתגר קרת, אבל אחר כך אתגר המשיך את מלוא הספר והמכונה גם כן המשיכה ורואים שלאורך זמן המכונה התחילה לאבד את חוט המחשבה שלה ובאמת הסיפור הסופי היה פחות טוב. אבל זה רק עניין של זמן עד שהדברים האלה ישתפרו. בסופו של דבר אנחנו מדברים על מכונות שיהיו שותפות, שותפות חשיבה שלא מחליפות בני אדם. אדם כמו אשכול, במקום לכתוב ספר בשנה יוכל לכתוב עשרה ספרים בשנה".
נבו התייחס בפתח דבריו לסערה סביב המהפכה המשפטית, והשווה בין מערכות ההתראה של מובילאיי לבין המצב במדינה: "מה שקורה במדינה בחודשיים האחרונים קצת משול לרכב שמתחיל לאט לאט לסטות מהדרך ולרדת מהפסים... הצפצופים נשמעים ונשמעים והם לא זוכים לאוזן קשבת. הנהג ממשיך לנסוע והוא לא מקשיב להתראות. אז אני מגיע לכאן מאוד מאוד טעון, מאוד טעון, ואני לא תוכנת מחשב". הוא פנה לאנשי הליכוד וביקש מהם להתעשת, ולצד זאת ביקש להעביר מסר מעודד לפעילי המחאה נגד החקיקה: "יש בנו אהבה והיא תנצח".
בתשובה לשאלה אם בינה מלאכותית תאפשר לכל אדם להפוך לסופר, השיב נבו: "אני מנחה של סדנאות כתיבה. הביאו לי לסדנה סיפור שנכתב על ידי מחשב, והתלמיד לא סיפר לפני שזה סיפור שנכתב על ידי מחשב, אלא הביא אותו למשוב קבוצתי, ובעצם הכנו את המשוב מבלי לדעת שמחשב כתב את זה. ממש רגע לפני שהתחלנו הוא סיפר כדי להיות מוסרי, אבל בעצם המשוב כבר היה מוכן ועשינו פידבק לטקסט שנכתב על ידי מחשב. ונחשו מה הייתה ההערה המרכזית? חסר לב. הכל בסדר, זאת אומרת הדמויות, העלילה, השפה, הסיפור היה גם מעניין, אבל היה חסר שם את הדבר החמקמק הזה שנקרא נשמה".
2 צפייה בגלריה
Théâtre D’opéra Spatial. הציור שנוצר באמצעות Midjourney וזכה בתחרות בינלאומית
(יצירתו של ג'ייסון אלן)
שעשוע: "בוא נסתכל קצת יותר בפוקוס כרגע. כל אחד יכול לכתוב סיפור, זה מזכיר לי שהייתה תחרות בינלאומית של ציורים והזוכה במקום הראשון הגיש את הציור שלו וכתב שם למטה 'נעשה בעזרת Midjoruney', זה כמו DALL-E2, אתה כותב טקסט והוא מייצר תמונה. הוא זכה במקום ראשון כי צוות השופטים לא יודע מה זה Midjourney ואחרי שהם פתאום הבינו שמחשב עשה את זה, הם אמרו לו 'רגע, אתה רימית'. הוא אמר 'לא, זה לקח לי 800 איטרציות'. זאת אומרת, הממשק הזה שבין אדם ובין מכונה, שם הכישרון בא לידי ביטוי. אשכול יכול לבוא ולהגיד 'אני רוצה לכתוב סיפור' והוא כותב את הרעיונות העקריים, המחשב מייצר טיוטה של סיפור ואז אשכול עושה איטרציה ועוד איטרציה. הכירורג יעשה את אותו הדבר, יתחיל עם רעיונות, יוציא טיוטה ראשונה, אבל הוא ייתקע באיטרציות, כי אין לו את הכישרון שיש לאשכול. זאת אומרת שאנשים כישרוניים עדיין יבואו לידי ביטוי, הבינוניים יוכלו להביע יותר כי יש מכונה שעוזרת להם. אבל מי שכישרוני, הכישרון שלו ימשיך לבוא לידי ביטוי, אבל המחשב יהיה השותף שלו, ובאמצעות האיטרציות האלה אתה משייף ומכניס את הנשמה והלב שחסר".
שעשוע מציע להסתכל על הכלים האלה כמו על הגרסה הראשונה של האייפון: "הסתכלו על האייפון ב-2007 והפוקוס היה מה הוא לא יודע לעשות. לא שמו לב שיש פה ניצנים של דברים שיעוררו מהפכה. האייפון דור 4 הוא זה שהתחיל לעשות את המהפכה הראשונה, כי הרשתות החברתיות כבר היו בטלפון, הווב כבר היה הרבה יותר מבוסס, ה-GPS עבד כמו שצריך, הוא לא התחמם וכך הלאה והלאה. אבל היו כאלה שכבר באייפון הראשון הבינו את ניצני המהפכה. אותו הדבר המכונות האלה - כרגע חסר להן לב, בסיפור ארך הם מאבדים את חוט המחשבה, אבל הכל זמני".
כמו מחשבון
נבו: "יש דברים שנדמה לי שגם תוכנה מאוד אינטליגנטית תוכל ללמוד. זאת אומרת מרכיבים בסיסיים של סיפור טוב כמו קונפליקט, התפתחות, שינוי, עלילה - נדמה לי שאת זה אולי אפשר יהיה ללמד תוכנה. אבל יש מרכיב חמקמק, מילה חמקמקה כזו, שאני חושב שהיא מבדילה בין הכותבים הגדולים שיצא לי ללמד, והכותבים הגדולים שאני אוהב לקרוא, לבין אלה שפחות, והמילה הזאת היא אמפתיה. כלומר, הדבר העיקרי שנדרש ממני כסופר זה לא פעלולים טכניים. כשאני כותב דמות של חוזרים בתשובה בספר 'המקווה האחרון בסיביר', אני צריך לרצות בעצמי לחזור בתשובה תוך כדי כתיבה. כשאני כותב אישה אני צריך להיות אישה תוך כדי כתיבה, כשאני כותב פועל פלסטיני שנאלץ לעזוב את הבית שלו ב-1948, אני צריך, למרות שאני ציוני וגדלתי על הנרטיב הציוני, לנסות לראות רגע את המציאות באופן אמפתי מהזווית של ילד שנאלץ לעזוב את הכפר שלו. אני בספק גדול אם אי פעם מחשב יוכל להיות אמפתי".
הפרופסור יגיד לנו, אולי אם לא עכשיו, אז אולי בעתיד. אז אתה אומר בינתיים אשכול לא צריך למצוא מקצוע חדש.
שעשוע: "אני לא חושב שמקצועות יוחלפו אלא אנשים יהיו הרבה יותר יעילים. במקום שנבו יכתוב ספר אחד בשנה, הוא יכתוב עשרה ספרים בשנה או מאה ספרים בשנה, כי יש לו שותף שמאיץ ועוזר לו להביע את הרעיונות שלו בצורה יותר יעילה, זה כמו שמחשבון חוסך מאיתנו להתחיל לעשות פעולה של שורש. המחשבון עושה את זה כבר באופן הרבה יותר מהיר, זה לא ייתר את בני האדם, זה פשוט מפנה את השכל שלנו לעסוק בדברים שהם יותר באיכות הגבוהה ולתת למחשב לעשות אוטומציה של דברים שאפשר לעשות להם אוטומציה".
