"מטאברס" היא ללא ספק הבאזז-וורד החמה של ימינו. שורת חברות ענק, בהן מטא (לשעבר פייסבוק) ומיקרוסופט כבר הציגו חזון - שכולו מלא במסרים על ההזדמנויות שצופן מרחב האינטרנט העתידי, שיהיה אימרסיבי בהרבה ממה שאנחנו מכירים. בעוד שהמטאברס אכן יציע הזדמנויות בתחומים רבים כמו עבודה מרחוק, חינוך ואפילו הופעות חיות, הוא עשוי להביא גם לא מעט סכנות חברתיות - חלקן חדשות וחלקן גרסאות מוגברות של מה שמוכר לנו מהאינטרנט של ימינו. האם כל ההשלכות הללו נלקחות בחשבון כחלק מהחזון הנוצץ?
הדרך למטאברס - עוד כתבות:
פרטיות
אם היום החברות הגדולות אוספות כמויות מידע עצומות, במטאברס המצב צפוי להחמיר, ובין היתר ינוטר מידע ביומטרי - כמו תנועות גוף והבעות פנים כדי שאוואטרים יוכלו לייצג אותנו בזמן אמת. פרנסס האוגן, מדליפת אלפי המסמכים של מטא, כבר אמרה כי היא "מאוד מודאגת" מאיסוף מידע מוגבר דרך סנסורים בבתים ומשרדים - ומכך שלעובדים לא תהיה ברירה אלא להשתמש בכלים שיאפשרו למעסיקים ניטור פולשני. תמיד קיימת גם הסכנה שמידע עשיר כזה ידלוף לידי שחקן זדוני.
"אחת הסכנות היא שהתיווך הממוחשב ייכנס ליותר סיטואציות בחיינו", אומר ד"ר ליאור זלמנסון, מרצה בכיר המתמחה בחווית משתמש והתנהגות בסביבות וירטואליות בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל-אביב. "למטאברס מטרה ברורה - להפוך לזירה החברתית המרכזית בחיינו. רוצה לפגוש את החברים, תתחבר. רוצה לקיים פגישת עבודה או כנס, תתחברי. לסיטואציות האלו לפלטפורמות כמו פייסבוק לא הייתה גישה, אבל הקורונה הראתה איך נראה עולם בו הזירה החברתית המשמעותית היחידה היא אונליין והמטאברס רוצה להמשיך את הקו. כל סיטואציה שנחשבה פרטית תשמש להוצאת עוד נתונים". זלמנסון מסביר כי "מדובר במידע עשיר יותר מהתכתבות. בפגישה קבוצתית בעולם וירטואלי, אפשר להסיק לא רק מי אמר יותר, אלא גם מי בחר לשבת באמצע ומי בצד. כל המידע ייאסף ואיננו בטוחים לאילו צרכים".
"בנוסף, אמצעי הגישה לעולמות הווירטואלים שכוללים התקנים לבישים, זיהוי קולי ועוד, ישדרו מידע מהגוף ללא מודעות המשתמש", הוא מסביר. "מטא גם עובדת על קריאת גלי מוח כחלק מאמצעי השליטה של האדם במטאברס, אבל מה שמוצג כאמצעי שליטה 'קל' לרוב כולל ויתור מסוים על פרטיות".
ערן הדס, מרצה במסלול מדיה דיגיטלית בפקולטה לאומנויות באוניברסיטת תל-אביב, ואוצר תערוכת "מטאברס: לקראת עולמות ריקים" עם דינה לוי בגלריה בנימין מחזק את הדברים: "המעקב יכלול מידע כמו לאן אנחנו מסתכלים, מה גורם לנו להיות מגורים. היום יודעים כמה זמן המבט שלנו נח על כל תמונה וטקסט, אבל ברגע שנעבוד עם החומרות של ה-VR, יידעו כל תנועה שנעשה". גם הוא מזכיר פיתוחים בתחום מדעי המוח, שיאפשרו "להבין ממש מה רץ לנו במוח. אנחנו המוצר ואנחנו תורמים מידע ששווה כסף, במובן מסוים אנחנו עובדים עבור הפלטפורמות. יכול להיות שבכמויות מידע אדירות כאלו הם יוכלו לנבא על ההתנהגות שלנו דברים שלא היינו רוצים שינבאו".
הטרדות ובריונות
הטרדות, אלימות ובריונות הן בעיות קשות כבר באינטרנט של היום, אך חוויות ב-VR ככל הנראה נחוות על-ידי המוח והגוף באופן דומה לחוויות בחיים האמיתיים. לכן מעבר לכך שהטרדות יכולות לקבל צורות חדשות ואישיות יותר, כמו אוואטר שמכה או תוקף אוואטר אחר, גם ההשלכות הרגשיות עשויות להיות הרסניות.
קתרין קרוס, דוקטורנטית שחוקרת את תחום ההטרדה אונליין באוניברסיטת שיקגו הסבירה למגזין MIT Technology Review כי "מרחבי המציאות הווירטואלית מעוצבים כדי לרמות את המשתמשים להאמין שהם פיזית במקום מסוים, וכל פעולה גופנית קורית בסביבה תלת-מימדית. זו חלק מהסיבה שתחושות רגשיות יכולות להיות חזקות יותר, וש-VR מעורר אצלנו אותן תגובות פסיכולוגיות, ואותן תגובות במערכת העצבים".
כבר היום, לצערנו, אנו מקבלים טעימה בפלטפורמות הקדם-מטאברס לאיך שזה עשוי להיראות, ולקושי של הפלטפורמות להשתלט על המקרים. בחודש שעבר משתמשת בגרסת הבטא של פלטפורמת ה-VR של מטא, הורייזון וורלדס, העידה כי משתמש נגע בה וירטואלית בניגוד לרצונה, בזמן שאחרים תמכו בו. "הטרדה מינית היא עניין רציני גם באינטרנט הרגיל, אבל ב-VR האירוע אינטנסיבי יותר. התמיכה של משתמשים אחרים בהתנהגות הזו גרמה לי להרגיש מבודדת", אמרה לפי דיווחים. לאחרונה נחשף ב-ynet כי שתי ילדות ישראליות בנות 10 בלבד חוו תקיפה מינית וירטואלית על-ידי משתמש בפלטפורמת רובלוקס, שפופולרית במיוחד בגילאים צעירים, ובה משתמשים מבלים באופן וירטואלי-חברתי כבר היום.
לפי המסמכים הפנימיים של מטא שהודלפו, עובד בחברה חווה הטרדה גזענית באפליקציית VR של החברה השנה, ללא יכולת לזהות את המטריד, ושיתף זאת בדיון בחברה. עובד אחר השיב לו שמקרים דומים קורים באופן תדיר.
זלמנסון מסביר כי "אחת מבעיות ניטור התוכן הקשות הן על תוכן הנוצר בזמן אמת. במדיה החברתית, קשה עד בלתי אפשרי לנחש למשל אם יהיה אקט אלים בסרט שמשודר לייב. המטאברס הוא עולם בו לכאורה הכל קורה בלייב. זה דומה למשחקי מחשב ולאתגר הרב העומד בפתחם בכל הקשור לנטרול חוויות של פגיעה נפשית בשחקנים בגלל תוכן או התנהגות לא הולמת. במקרים כאלה נהוג לתת לקהילה מנגנוני דיווח מהירים ולהעניש בהשעיות וגירוש".
קיטוב והדרה
כשזלמנסון נשאל אם הטרדות ובריונות יהפכו לאלימים יותר במטאברס, הוא אומר כי "התשובה אולי קצת מפתיעה. חברות כמו מטא משקיעות המון במחשבה על הטרדה ובריונות. סדרה של מאמרים שיצאה כבר לפני כמה שנים על ידי חוקרים בחברה ניסתה להבין איך למנוע הטרדות מיניות או מגע פיזי לא רצוי במטאברס. אחד הפתרונות הוא 'בועה' שהמשתמשים מגדירים - גבול מוגדר עד כמה אפשר להתקרב". למרות שתשובתו נשמעת מעודדת, זלמנסון מעלה חשש אחר הנובע ממנגנונים כאלה: "אם פתרונות מסוג אלו ייושמו, אני חושש מבעיה הפוכה - לא מסביבות מועדות לפורענות, אלא דווקא סטירליות באופן מוקצן, ושהכלי ישמש אנשים להתרחק לא רק מגורמים מטרידים אלא מכל מי שלא דומה להם. יש פרק במראה שחורה שבו אנשים יכולים לעשות block לאנשים בחיים 'האמיתיים' ולמחוק אותם משדה הראיה. אני חושש מעולם וירטואלי שמתיימר לייצג את העולם הפיזי אבל הוא 'נקי' שכן תחת אמתלת האנטי-אלימות, אנו רואים תירוץ לאנשים להתנהגות א-סוציאלית המייצרת הדרה".
אותה התרחקות מהשונה מתחברת לבעיה נוספת ממנה סובלות הפלטפורמות הגדולות בגלגולן הנוכחי - יצירת תיבות תהודה, בהן מוצגים לאנשים בעיקר תכנים שהם מסכימים איתם. הסיבה כפולה - התנהגות אקטיבית אונליין במסגרתה אנו חוסמים או מסתירים אנשים בעלי דעות מנוגדות, וגם אלגוריתמים שמציגים לנו עוד ממה שאנחנו כבר אוהבים, באופן שמבצר אותנו בדעותינו ואף מציג לנו תכנים שרק יקצינו אותן.
במטאברס אותן תיבות תהודה עשויות להפוך לחווית מציאות שונות לחלוטין - בהן במציאות רבודה למשל, אדם אכן יחסום מסביבתו אנשים, חפצים או מקומות שהוא לא אוהב, וכל משתמש יראה נוף שונה, בהליכה באותו רחוב ממש. תפיסת המציאות המשותפת הבסיסית תהיה שונה, מה שרק עשוי להגביר את הקיטוב בחברה. אם כבר היום אנחנו לא מצליחים להסכים אפילו על אמיתות בסיסיות - מה יהיה כשנתקיים בעולמות מקבילים?
דיסאינפורמציה ותעמולה קיצונית
בעיית ניטור תוכן נוספת באינטרנט הנוכחי היא ההפצה של דיסאינפורמציה. לפי המסמכים המודלפים ממטא, החברה שמה לה למטרה לקדם את ההתחסנות נגד נגיף הקורונה בארה"ב, ועדיין התקשתה להשתלט על התכנים השקריים שהופצו נגד החיסון. מנגד, מחוקקים מתקשים להחיל רגולציה אפקטיבית על התחום שתשנה את המצב בו פלטפורמות מתפקדות דה-פקטו כשוטר של העולם. במטאברס מידע שקרי עשוי להיות מופץ בדרכים ריאליות, אישיות ומשכנעות יותר. גם ארגונים קיצוניים ואלימים עשויים למצוא בו פלטפורמה ליצירת מפגשים ריאליסטיים, הפצת תעמולה וגיוס חברים באופן אפקטיבי ומושך. דברי הסתה יכולים להגיע בצורות רבות, שיהיה קשה יותר לנטר ולהשתלט עליהן.
הדס מאמין כי ניטור תוכן דווקא עשוי להיות יעיל יותר במטאברס, אך מנגד מעלה שוב את החשש לפגיעה בפרטיות מסיבה זו: "אני בטוח שברגע שלפלטפורמות יהיה יותר מידע הן יוכלו להשפיע על התוכן ברמה יותר פרטנית, ובמטאברס יהיו יותר דרכים לעקוב אחרי מה שקורה בפלטפורמה, לנסות לנטר מה אנשים עושים ומה הכוונות שלהם. אבל יש כאן מאבק בין גישה ריכוזית - בה יש 'מצלמות אבטחה' בכל מקום, לבין גישה מבוזרת בה נוכל למצוא פינות נסתרות שהפלטפורמה לא מסוגלת לראות".
פרסום אגרסיבי
הפרסום הדיגיטלי עשוי להיות אפקטיבי ואגרסיבי בהרבה ממה שהתרגלנו אליו, ממספר סיבות. ראשית, בשל הטבע האימרסיבי של החוויות במטאברס, שיהפכו את המניפולציות על משתמשים לאפקטיביות יותר. שנית, בשל הנתונים הרבים שיאספו עלינו - אם פלטפורמה עוקבת אחרי מדדים גופניים, יודעת מה מושך את תשומת ליבנו, מה מושך אותנו מינית ואפילו מתי אנו אומרים אמת - קל בהרבה להתאים אישית תכנים שיגרמו לנו לפתוח את הארנק. ולבסוף, בשל שילוב מוצרים בדרכים שמשתלבות בעולם הוירטואלי, כך שלא נשים לב אליהן. "מפרסמים יכולים להיות 'שחקנים' בעולם הוירטואלי. הכוונה שגם הם יכולים ללבוש צורות של דמויות", אומר זלמנסון. "אחת השאלות היא האם מפרסמים יסומנו ככאלה, בדומה לאיך שפוסט ממומן ברשת החברתית מוצג באופן מפורש ככזה. אנו רואים רמז לעתיד שכזה, בעולם הצ'טבוטים - אנו לא יודעים תמיד אם אנו מדברים עם מוכר אנושי או אלגוריתם. תסריט סביר ביותר במטאברס הוא ששחקן מתחבר עם שחקן אחר, שנראה ומתנהג כמו כל דמות אחרת, והוא בעצם בוט שמנסה למכור מוצרים".
כל השיטות האלו יכולות לשמש כמובן גם להפצת מסרים - קחו את הפרופילים המזויפים שעוסקים היום בתעמולה במסווה ותכפילו בכמה מונים.
השפעות פסיכולוגיות על מבוגרים וילדים
אם כבר היום יש לנו תחושה של חוסר ביטחון בעקבות השוואה חברתית לחוויות ולמראה של אחרים, כפי שאלה מוצגים ברשתות החברתיות - ייתכן שבמטאברס המצב רק יחריף. "נושא דימוי הגוף זו השפעה ששווה לחשוב עליה", אומר זלמנסון. "יש כבר קולות רבים שאומרים שנתעסק בשיפוץ עצמי יותר מאי פעם. נוכל לעצב גרסא יותר יפה, רזה, שרירית או מעודנת שלנו וייתכן שזה יגרור דימוי עצמי שלילי ויחס בעייתי לגופנו הפיזי". ואילו הדס מציע השפעה שלילית נוספת על רווחתינו הנפשית: "תהיה הגברה של ה-FOMO. כרגע אם כל החברים שלי בפייסבוק ואני לא, אני עדיין יכול לשלוח להם מייל. אבל אם כולם יפגשו פיזית - מי שלא נמצא פשוט לא נמצא".
אולי כל חזון המטאברס נשמע לכם מוזר, אבל לילדים שלכם הוא כנראה נשמע פחות מוזר, שכן קהלים צעירים מאמצים בקלות כבר היום פלטפורמות לבילויים חברתיים וירטואליים כמו רובלוקס - אך הם גם עשויים להיות פגיעים יותר. ג'קי ביילי, חוקרת מובילה של שימוש ב-VR על-ידי ילדים מאוניברסיטת טקסס, הזהירה בראיון למגזין "סלייט" כי עדיין נדרשת הבנה טובה יותר של חוויית הנוכחות ב-VR עבור ילדים, שהמוח והגוף שלהם עדיין מתפתחים.
"מאוד קשה להתחרות היום בחברה כמו פייסבוק כי זה מצריך לבנות תשתית מאפס - אפילו גוגל לא הצליחו עם הרשת החברתית גוגל פלוס. זה אומר שברגע שהמטאברס יקום - מי שיקים אותו ראשון ישלוט להרבה זמן"
עד כה, ממצאיה מראים כי ילדים ימלאו פקודות של דמות VR בסבירות גבוהה יותר מאשר כשאותה דמות מוצגת בדו-מימד. "כשהדמות מופיעה בטלוויזיה, ילדים יעצרו וישאלו אותי מה לעשות. אבל ב-VR, ילדים אף פעם לא מתלבטים. הם פשוט עשו מה שהדמות אמרה", תיארה. באחד ממחקריה מצאה כי גם כשנאמר לילדים שדמויות הן וירטואליות, הם מנסים לגעת בהן או להסתכל לתוכן. חששות שהעלתה בעקבות ממצאיה, היא ההשפעה שעשויות להיות לפרסומות ב-VR על ילדים, וגם לגילויי אלימות בהם הם עשויים להיתקל.
המעמד הכלכלי
הדס חושש מכך שכלכלת המטאברס תפגע כלכלית ביוצרים, המשתמשים, וכל מי שהוא לא הפלטפורמה, באופן שמגביר גם הוא בעיות הקיימות כבר היום. "החשש הגדול ביותר שלי הוא מזה שאנחנו תופסים את המטאברס כחוויה טכנולוגית, ואני חושב שזו בראש ובראשונה חוויה כלכלית-חברתית", הוא אומר. "חוקרת המדיה מקנזי וורק אומרת שאנחנו בפייסבוק כי אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לשעשע אחד את השני, ופייסבוק גובים שכר דירה על זה שאנחנו שוהים שם".
"המבנה של המטאברס דומה לאפליקציה כמו אובר או וולט", מסביר הדס, "כל מי שעושה משהו בזירה, משלם לפלטפורמה. בוולט מדובר במסעדות, הלקוחות, והשליחים, שמשלמים הכי הרבה כי במקום לקבל מעמד עובד הם מעין משתמשים שלא זכאים לזכויות סוציאליות. במטאברס עשוי לקרות אותו דבר - אנשים שייצרו חוויות או פריטים דיגיטליים אמורים כביכול להיות מוכרים, אבל במטאברס הם יהיו משתמשים שלא יקבלו זכויות סוציאליות. אנחנו כלקוחות נשלם להם, אבל מי שבסוף מרוויח זה מי שגובה את שכר הדירה. זה כמו קזינו - לפעמים אנשים מרוויחים קצת, אבל בעל הבית זוכה ובגדול. פייסבוק לא רק אפשרו זירה, הם ממקסמים את הזמן שאנחנו נמצאים בה, וכעת הם רוצים לעשות מקסימיזציה גם של הפעולות בהן אנחנו משעשעים אחד את השני. השאלה האמיתית היא מה המעמד שלנו בתוך הכלכלה הזו. אנחנו משלמים לפייסבוק במידע שאנחנו יודעים ששווה להם הרבה, ובמטאברס כאמור המעקב יגדל".
ריכוזיות
הדס מסביר בנוסף כי "הפלטפורמות האלו ריכוזיות. יש הרבה מחשבה אלטרנטיבית על בנייה של מטאברס מבוזר, אבל אני לא אופטימי. מאוד קשה להתחרות היום בחברה כמו פייסבוק כי זה מצריך לבנות תשתית מאפס - אפילו גוגל לא הצליחו עם הרשת החברתית גוגל פלוס. זה אומר שברגע שהמטאברס יקום - מי שיקים אותו ראשון ישלוט להרבה זמן, זה נותן לו המון כוח וזה אחד הדברים הכי מסוכנים".
לדברי הדס, אותה ריכוזיות מובילה לאובדן שליטה של המשתמשים: "הרבה אנשים חווים אובדן שליטה כשפייסבוק משנה את הממשק, או חוסמת אותם והם לא יודעים למה, על מה לערער ומול מי". במטאברס, הוא טוען כי צעדים כאלה יהיו מסוכנים יותר: "מה זה אומר אם חוסמים אותי מלהגיע לעבודה שלי - אם המשרד שלי הוא במטאברס? לחסימות האלה יש הרבה יותר נזק ומשמעות באופן תאורטי. להרחקה יש משמעות יותר קרובה להרחקה בעולם הפיזי. השנה פלטפורמת 'אונלי פאנס' יום אחד החליטה שהיא אוסרת על תכנים מיניים. אנשים שהתפרנסו מזה פתאום גילו ששמטו את הקרקע מתחת לרגליהם, ואחרי זה הפלטפורמה חזרה בה מההחלטה. ההחלטות היחסית שרירותיות האלה יכולות לגרום לנזק מאוד גדול".
בריחה מהמציאות הפיזית
החשש הקיצוני, אך אולי גם הטבעי ביותר, שעולה מהשיח על מטאברס הוא שנתנתק מהמציאות הפיזית, ונחליף אותה בווירטואלית, באופן שיהפוך אנשים לבודדים ומסוגרים, שחיים בעולם פנטזיה, ומבזבזים את כספם על חפצים וירטואליים. ג'ון הנקה, מנכ”ל ניאנטיק, יצרנית פוקימון גו, הזהיר מכך שמטאברס מבוסס VR יגרום לנו לאבד את הקשר עם העולם החיצון והקהילה.
הדס מתאר מעין עולם שכזה. "יכול להיות שמה שנתן את הדחיפה לשווק את המטאברס עכשיו זו תקופת הסגרים בה היינו כלואים בבתים, והעולם הכלכלי המשיך כרגיל. אנשים עבדו וקיימו אינטראקציות בלי לצאת ולהיפגש. עושה רושם שהעולם הולך לכיוון הזה - תמיד נלקח בחשבון שיהיה עוד וריאנט או נגיף".
הדס מספר על התערוכה שאצר ואומר כי "היא בוחנת מנקודת מבט ביקורתית לאילו כיוונים המטאברס עשוי לקחת אותנו. קראנו לתערוכה 'עולמות ריקים' מאחר שאנחנו מניחים שבמטאברס נתבודד בחדרים. זו מציאות שמרוקנת את העולם מאנשים, ממשאבים - כי יש קשר בין האמיתי לווירטואלי, ההיבט הכלכלי של המטאברס מבוסס על טכנולוגיות בלוקצ'יין שדורשת המון אנרגיה שפוגעת בטבע. וזה מצב שמרוקן גם את הגוף שלנו, מביא למשחוק גופני - חווית הקיום דומה למשחק מחשב. אם נזיז את היד, אנחנו מצפים לתגובה מיידית בעולם הווירטואלי שקשורה לחושים - שנראה או נשמע משהו קורה. אבל שאר הגוף מוזנח, ואפילו מפריע. בעולם הפיזי מוקצה לנו שטח קטן ואין שימוש לגוף. אם נזוז אנחנו עלולים להיתקע בקירות, כי אנחנו לא רואים את המציאות האמיתית".
אנחנו נזניח את העולם האמיתי לטובת אסקפיזם?
הדס: "אחד הפרמטרים שהפלטפורמות ימדדו לפיהם היא מידת השהייה שלנו. יש לזה יתרונות וחסרונות, אולי יהיה אפשר לעשות שם דברים מעניינים. אבל אני בטוח שהאינטרס הכלכלי הוא לגרום לנו לתלות ולכן יהיה לנו תמריץ לשהות שם כמה שיותר".
זלמנסון אופטימי יותר: "ההנחה שלי שזו תהיה תופעה שולית. כבר היום יש אנשים שמרכז חייהם הוא עולמות וירטואליים אבל אני לא מאמין שרובנו נפסיק להתעניין בעולם האמיתי. אנו יצורים פיזיים בראש ובראשונה".
פערים חברתיים
רק לאחרונה פורסם דו"ח של האו"ם שלפיו שליש מאוכלוסיית העולם מעולם לא השתמשה באינטרנט. הנתון הזה מעלה את התהייה - האם עבור אנשים שחסרים את התשתיות, החומרה או הכישורים הדיגיטליים, המטאברס עשוי להוות חסם גדול אפילו יותר להתחברות.
"במובנים מסוימים יש שרואים במטאברס דווקא כלי להקטנת פערים", מרגיע זלמנסון. "ברגע שהממשקים יהיו דומים יותר לעולם האמיתי, אפשר לטעון שהאוריינות הנדרשת כדי להסתדר תרד". מנגד, הוא מדגיש כי "הממשקים הפיזיים צפויים לעלות סכומי כסף לא מבוטלים וייתכן שהמטאברס יהיה נחלת המעמדות הגבוהים יותר בהתחלה. בנוסף, מכיוון שהמטאברס אמור לספק המון הזדמנויות כלכליות לאלו שיוכלו לייצר אובייקטים וירטואליים, ייתכן שנראה יתרון חברתי שיתורגם ליתרון כלכלי למעמד הטכני - אלו עם יכולות עיצוביות או טכנולוגיות".
"לבדוק לאן הטכנולוגיה מובילה, כמו שבודקים את חשבון הבנק"
כדי לעצב את העתיד הטכנולוגי באופן שיתמודד גם עם הסכנות האפשריות, הדס קורא לאנשים להיות מעורבים יותר. "אני חושב שבעולם הטכנולוגי, הרבה אנשים שמבינים את הסכנות הופכים להיות נגד הטכנולוגיה, אבל אז מי שמוביל את המגמות אלה לא אנשים שחושבים על ההיבטים המוסריים, אלא אנשים שחושבים על ההיבטים הכלכליים. הציבור הכללי הרבה פעמים לא מבין את העניינים האלה וחבל. כדאי לנסות לחקור את הטכנולוגיה לא כדבר חדשני או שקשור לקוד, אלא כמו שכל אחד בודק את חשבון הבנק - לנסות לבדוק לאן הטכנולוגיה מובילה אותנו ומה יהיה המעמד החברתי והכלכלי שלנו".
זלמנסון מסכם ואומר כי "צריך לזכור שהמטאברס הוא לא דבר אחד ויחיד ואני חושב שנראה מספר עולמות עם כללים אחרים. עולמות יותר סטריליים ויותר 'ריאליסטיים', כאלה שיבטיחו פרטיות גדולה יותר וכאלה שפחות. הבחירה בתקווה תהיה בידינו לאן נצטרף וכמה זמן נבלה. במקביל, החברות שבונות את המטאברס חייבות לתת דין וחשבון לנושאים כמו פרטיות ושאר הבעיות. עובדה מעודדת היא שהפעם נדמה שהשיח מתקיים כבר, לפני שהטכנולוגיה הבשילה בעוד שבעולם הרשתות החברתיות קודם התמכרנו ואז הבנו את ההשלכות".
