די מזמן, בשנת 2003, קיבל אמיר שבט – מתכנת צעיר ומבטיח מכפר־סבא – הצעת עבודה מסטארט־אפ קטן ואנונימי למדי בשם "גוגל". שבט דווקא חיפש אז עבודה, אבל משהו בהצעה היה חשוד בעיניו. "הם ביקשו ממני לשלם בעצמי על הטיסה לראיון בקליפורניה, ואמרו לי שכשאני שם, שאשן אצל אחד מהעובדים שלהם", הוא נזכר, "זה גרם לי לפקפק ברצינות שלהם. בדיעבד זו הייתה טעות גדולה להגיד להם לא".
קחו רק 22 שנה קדימה, ושבט, כבר בן 46, עבר תהליך הפוך: הוא קיבל הצעת רכישה מחברה ענקית – טוויטר – והפעם כבר לא אמר לא. אלא שרגע אחר כך הוא גילה איזו טעות גדולה זו הייתה להגיד להם כן.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טיימינג, מתברר שוב, זה הרוב בחיים, אבל שבט מסתדר איכשהו בלעדיו. גם אחרי שדחה הצעה מגוגל רק כדי לא להפוך למיליארדר לפני הזמן, לא צריך לדאוג לו: הוא הסתדר מאז, ולאחר שירות צבאי כלוחם בפלוגה רגלית בשטחים, עבד בקומברס, ואז הפך בכיר במיקרוסופט, סלאק, אמזון, ולבסוף, באיחור מסוים, גם בגוגל הבוגרת, שכבר הטיסה אותו בלי בעיה לכל מקום.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מחוץ לבועת ההייטק שמו לא היה מוכר עד לאחרונה, אבל מדובר באחד הישראלים הבכירים והאהודים בעמק הסיליקון – גם עכשיו, אחרי שעבר לאוסטין, טקסס; הוא ידידותי, רך דיבור, משהו קליפורני ועמק־סיליקוני מאוד דבק בו במהלך תשע השנים שבהן התגורר שם, וכנראה לא הייתם שומעים עליו אלמלא שרד את הגרסה העכשווית של הפלישה לנורמנדי – כניסתו של אילון מאסק לטוויטר – וחזר כדי להפוך לאחד מנושאי הדגל במאבק נגד מה שהתרחש בחברה.
שבט לא תיכנן למצוא את עצמו בשום קרב תקשורתי ומשפטי מהסוג הזה. הוא הייטקיסט שקול ורגוע, נשוי לישראלית, אב לבן 18 ובן 15, וכבר הכיר פעם אחת את האיש העשיר בעולם, כשג'ף בזוס מינה אותו להיות סגן נשיא ל־API (פרוטוקולים שמאפשרים לקהילת המפתחים ולחברות ענק להתממשק לאתרים גדולים וליצור עבורם תוכנות ותוספים) של "טוויץ'", חברת הסטרימינג למשחקים שאמזון רכשה. "עברתי מסלאק, חברה שאני חשבתי שהיא מגניבה, לטוויץ', חברה שהילדים שלי חשבו שהיא מדהימה", הוא נזכר. "הבאתי להם מרצ'נדייז של טוויץ', הם יכלו לראות סטרימרים מפורסמים, והם היו מאושרים".
נפגשת עם בזוס עצמו?
"כן. והוא שינה לי את החשיבה בקשר לגאונות. עד אז חשבתי שגאונות לא קיימת בכלל".
שמע, היה בעולם בטהובן.
"לא, אני מתכוון בעולם שלנו. הגעתי אליו עם שישה עמודים שכתבתי על ה־API של טוויץ', והוא קרא אותם בשעה ואז נתן לי תובנות שלא יכולתי לחשוב עליהן – ואני חשבתי על הנושא במשך חודשים! פשוט הפיל אותי לרצפה במשך שעה וחצי. בהמשך דיברתי על זה עם אנשים והבנתי שזה מה שהוא עושה כל החיים: קורא מסמכים ונותן תובנות. זה מסוג החוויות שגורמות לך להיות עניו. אתה מבין שאתה נמצא עם בן אדם שיש לו יכולות אנליטיות מדהימות".
תקשורתית הוא תמיד מצטייר רע, והטיסה הפראית לחלל רק חיזקה את התדמית הזו.
"לא יודע. האינטראקציה שלי איתו הייתה מדהימה".
והשאלה הגדולה והעכשווית הזו – גאון אמיתי, או פשוט דושבג חסר מעצורים – תחזור לחייו של שבט, עם ההיתקלות באדם העשיר בעולם הבא בתור.
כי שנה וחצי בלבד אחרי שהצטרף כשותף מייסד ל"רישאפל", סטארט־אפ קטן מפאלו־אלטו בתחום ה־API, שבט מצא את עצמו מנסה לגייס כמשקיע את ג'ק דורסי, אז מייסד ומנכ"ל טוויטר, ומסביר לו ולבכירי טוויטר למה הרשת החברתית שלהם איבדה אמון אצל קהילת המפתחים ו"למה ה־API שלכם על הפנים", כדבריו.
זו הייתה פרזנטציה כמעט טובה מדי, כי דורסי לא השקיע ב"רישאפל"; הוא החליט לרכוש אותה קומפלט ולמנות את שבט למנהל פלטפורמת המפתחים של טוויטר. "אני רוצה שתתקנו לנו את זה", הבהיר.
וכך מצאו את עצמם שבט ושבעת העובדים היחידים של רישאפל דאז הופכים לחלק מטוויטר – "רשת שמאוד אהבתי, גם כפלטפורמה וגם כמקום עבודה שהיה מאוד מכיל, פתוח לאנשים מכל סוג, צורה, מגדר, הכל, עם אווירה מאוד כיפית, חזון מעניין ועם מדיניות של remote first – כלומר מאפשר עבודה מהבית ומכל מקום, בלי הגבלה".
הצוות של רישאפל עמד לשנות את טוויטר לטובה; הם באו עם שלל רעיונות שיאפשרו למשתמשים לעקוב, למשל, אחרי טיים־ליין של משתמשים אחרים ("אם אתה אוהב עוגיות, אתה יכול לעשות טיימליין של עוגיות ולתת לאנשים לעקוב אחריו"), או לחלוק האזנה משותפת ובו־זמנית לשיר בספוטיפיי, או לתרום יחד לאותה מטרה. "בנובמבר כל זה היה אמור לצאת", שבט נזכר.
ואז, אם לצטט קצת משפילברג, התחילו המים בכוסות לרעוד פתאום, וצעדי ענק הידהדו ממרחק גדול; אילון מאסק, האיש העשיר בעולם ומוביל טסלה וספייס-X, הודיע ב־15 באפריל כי ירכוש את טוויטר, הרשת החברתית החביבה עליו, ויהפוך אותה לפלטפורמת "חופש דיבור אבסולוטי" תוך תקיעת דגל פרטי משלו בפסגת ההר: החייאת חשבונו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שנסגר בעקבות הפצת שקרים ברשת.
בחצי השנה הבאה, מאסק חזר בו מהודעת הרכישה, חזר בו מחזרתו, צייץ פרובוקציות לעגניות בלי סוף, נאבק מול דירקטוריון טוויטר תוך שהוא מדרדר את מחיר מנייתה, וניסה בכל דרך להיחלץ מהתחייבותו לרכישה.
"כל התהליך הזה לא תוקשר לנו, העובדים", שבט זוכר. "כל בוקר פתחת את טוויטר כדי לדעת מה קורה עם החברה שלך, שזה מוזר מאוד. תוך כדי, אילון התחיל להתעלל בבכירים שלנו מבחוץ ולפרסם ציוצים די בריוניים על אנשים בחברה, בשמותיהם. זו חוויה שגורמת לך לשאול: הוא רוצה בטובת החברה? לא רוצה? ואי־הוודאות מאוד קשה לצוות".
הצוות של שבט כבר הגיע, בשלב ההוא, ל־150 איש, "ואנשים כל הזמן מדברים: עוד מעט הוא ירכוש אותנו. לא ירכוש. עכשיו כן. אלה טלטלות שהופכות אנשים ללא־פרודוקטיביים, וכל זה עוד לפני שהוא באמת רכש אותנו. ואז הגיע המפץ הגדול".
ב־26 באוקטובר נכנס מאסק למטה טוויטר בסן־פרנסיסקו ליומו הראשון כבעלים וכמנכ"ל, אחרי שהשלים סוף־סוף את הרכישה ושילם 44 מיליארד דולר תמורת הצעצוע החדש שלו. בידיו החזיק כיור גדול לטובת ציוץ עם משחק המילים !Let that sink in (גם "תנו לזה לשקוע" וגם "כיור"), והוסיף את הציוץ: "הציפור משוחררת".
וזה, דוקטור, רוב מה שרובנו זוכרים בצורה מסודרת, כי כל מה שבא בהמשך היה כאוס עצום ובלתי נתפס, למעשה חסר תקדים במהירות זריעת ההרס בחברה, שנודעה בעמק הסיליקון בתרבות ארגונית רגועה, שמייחסת חשיבות גדולה לאיזוני בית־עבודה ומעודדת דיבור פתוח וביקורת פנימית גלויה.
ובכן, כל זה הושלך מיד לפח. מאסק פיטר באבחה את כל שורת המנהלים הבכירים בחברה – בהם מנהל הפרטיות הראשי, מנהל השיווק הראשי, מנהל האבטחה הראשי וסמנכ"ל הפרסום – והחליף אותם בחבריו מקרנות הון סיכון ובאנשי אמונו מטסלה. לעובדים לא נאמר דבר. "ההגעה שלו עם הכיור – זה היה מעליב ומאוד לא ברור, ובערך יום אחר כך הוא כבר היה המנהל הישיר שלי, כי כל המנהלים שמעליי פוטרו", שבט מספר, "כולל בן אדם שאני מדבר איתו בצ'אט, ופתאום, באמצע השיחה הוא לא עונה לי, ואני כותב לו, 'אתה שם?' ואז אני קורא בטוויטר שפשוט באו והוציאו אותו מהמשרד ופינו אותו החוצה! אתה קולט איזו חוויה זאת? ואתה מגיע למחרת בבוקר למשרד, ואף אחד לא מדבר. שקט. כל הערוצים דוממים. הצוות שלך שואל אותך מה קורה, אתה הולך למחלקת כוח אדם, והם אומרים: לא יודעים. אף אחד לא מדבר איתנו".
בפועל, מאסק התחיל במסע פיטורים המוני תוך שהוא משבית את עבודת רוב הצוותים בחברה ומתמקד בעבודתם של צוותים בודדים, שאותם החליט להעביד בפרך עד צאת נשמתם. "הציפייה היא מילולית שתעבדו 24/7", כתב אחד העובדים ההם באנונימיות ברשת החברתית "בליינד". "ואם אנחנו לא עובדים בסופי שבוע – הלך עלינו, ואם אנחנו לוקחים יום חופש – הלך עלינו. עבדתי 20 שעות ביום בתפוקה מלאה והגעתי לנקודת שבירה, וזה רק אחרי ימים בודדים תחת אילון".
"אני מדבר עם אחד המנהלים שלי בצ'אט, ופתאום, באמצע השיחה הוא לא עונה לי, ואני כותב לו 'אתה שם?' ואז אני קורא בטוויטר שפשוט באו והוציאו אותו מהמשרד ופינו אותו החוצה! אתה קולט איזו חוויה זאת?"
אבל הצוות של שבט, כמו רוב הצוותים, פשוט נותר בלימבו, ללא שום הנחיות פעולה נוספות. "נאמר לי גם שאסור לי לדבר עם הצוות שלי בכלל. כלומר, הם שואלים שאלות, רוצים לדעת מה לעשות, אומרים: בוא, תכנס אותנו, תסביר לנו מה קורה, ואסור לי לעשות את זה. אני אמור להיות חלק מהטיפול בשתיקה הזה. ואז מתחילות כל מיני התנהגויות לא מקצועיות, כמו: תכין פרזנטציה למחר בבוקר, ואני מציג אותה בעשר בלילה כי דחו אותה 15 פעם".
אבל הצלחת לעשות לו פרזנטציה על התוכניות שלכם?
"לא לאילון עצמו, אלא לאחד מהאנשים שלו. הצגתי את המוצר, וזה נראה כאילו לא אכפת לאף אחד משום דבר. זה היה בעשר בלילה, הבן אדם היה עייף, כבר היה ברור ששום דבר שאני אומר לא נקלט. הצגתי גם מול אנשי טסלה – הם היו חבר'ה מאוד חמודים, אבל אמרו לי: אנחנו מתמחים בעסקי מכוניות ונהיגה אוטונומית. אין לי הסבר למה הביאו אותם".
את אילון עצמו בכלל פגשת?
"רק פעם אחת, לפני הרכישה, כשהוא הסכים לבוא ולדבר מול כל העובדים על למה הוא קונה את החברה. וזה היה מאוד הזוי. הוא אמר שהוא רוצה לקנות אותנו כי הוא רוצה להגיע למאדים, ודיבר במשך כמה דקות על חייזרים, האם יש או אין. זו לא הייתה שיחה שגרמה לאנשים להרגיש הרבה ביטחון. שמע, השיח הציבורי חשוב בעיניי, טוויטר היא פלטפורמה דמוקרטית משמעותית, ואם אתה אומר: אני צריך את זה בשביל להגיע למאדים, יכול להיות שאתה לא עושה בה את השימוש הנכון, או שלא קראת את הממו. אני חושב שחשוב שטוויטר תהיה בידיים של מישהו שמבין למה השיח הציבורי והדמוקרטי חשוב, ושאכפת לו מזה".
מאסק, בעליל, הוא לא האיש הזה. אחרי שהכניס את הספינה הטוויטרית לים גועש, ב־3 בנובמבר, יום חמישי, הצליח להתנגש – במכוון – בקרחון. מייל שנשלח לכ־7,000 עובדים הכריז רשמית על הכוונה לייעל את החברה באמצעות פיטורים המוניים של כמחציתם. אלא שזה היה רחוק מאוד ממהלך התייעלות מסודר, ונראה יותר כמשחק דיונון אכזרי: "במאמץ להעלות את טוויטר על דרך בריאה, נבצע את המשימה הקשה של הפחתת כוח העבודה העולמי שלנו ביום שישי", נכתב שם. "כל העובדים יקבלו מייל שבשורת הנושא שלו ייכתב 'התפקיד שלך בטוויטר'. אם משרתך לא נפגעה, תקבל/י הודעה דרך המייל שלך בטוויטר. אם משרתך נפגעה, תקבל/י הודעה עם הצעדים הבאים שעליך לבצע דרך המייל האישי שלך..."
כדי למנוע אסונות והתפרעויות במהלך ליל הגרזנים, ננעלו משרדי החברה כשמאסק ואנשיו מסתגרים בפנים, במה שכינו "חדר מלחמה", והמייל בישר לעובדים ש"המשרדים יהיו סגורים זמנית וכל תגי הכניסה יושעו". בנוסף, המייל הזכיר לעובדים, במעין איום מנומס אך מפורש, שאסור לדבר "בחוץ" על שום דבר מהמתרחש. "תודה על מחויבותכם המתמשכת למדיניות החברה, האוסרת דיון במידע חשאי של החברה ברשתות חברתיות, בעיתונות ובמקומות אחרים".
בלילה שבין 3 ל־4 בנובמבר שבט איבד לא רק את משרתו, אלא גם את רובו המכריע של הצוות שלו. "פתאום המחשבים של רוב הצוות שלי פשוט כבים. אתה יושב מול המחשב, והמסך הופך להיות בבת אחת אפור. זה תהליך שנקרא 'בריקינג', שמאפשר למחוק את המחשב מרחוק. ולכל הצוות נמחק כל מחשב העבודה, והמסך נשאר אפור. זו חוויה שמזכירה קצת את הרגע ההוא במטריקס, כשמנתקים אותם. ואנשים לא יודעים מה לעשות".
כמה אנשים פוטרו מהצוות שלך?
"70 אחוז מהצוות. חצי מהארגון כולו נמחק בלילה הזה. אתה מתקשר עם אנשים באמצע הלילה ומבין שלא נשאר אף אחד. אדמה חרוכה. באותו לילה לא ישנתי בכלל, בעיקר כי כולם קיבלו למייל האישי הודעה שהתפקיד שלהם כבר לא נחוץ, והובטח להם שיקבלו בשבוע הבא את מכתב הפיצויים – לכולם מגיעים שלושה חודשי פיצויים – שעד היום לא הגיע".
אז אתה קם בבוקר, אין לך צוות ואין פיצויים.
"כן. והמחשב שלי כבוי. אגב, עד היום לא אמרו לנו מה לעשות איתם. יש לי בבית מק של החברה, שאמרו לי לגביו 'נשלח לכם מכתב בעניין החזרת ציוד', אבל הוא פיטר גם את כל האנשים שהיו אמורים לשלוח את המכתב".
איך, בטווח של שבוע, אדם יכול לדעת את מי לפטר?
"התבקשנו להגיש רשימות של עובדים. שאלתי על פי מה לסדר את הרשימה, ואמרו לי: לא יודעים, תכין רשימה. אמרתי: לפי גודל משכורת? לפי ותק? לפי הכי טוב עד הכי רע? הכי חלש והכי חזק? אמרו לי: לא יודעים, תביא רשימה. אילון רוצה רשימה של כל האנשים שעובדים אצלך בסדר כלשהו. זה היה הזוי, אבל עשיתי את זה".
"כינסתי את כל הצוות ואמרתי: 'למי אני יכול לעזור למצוא עבודה חדשה?' רוב האנשים שפנו אליי היו אנשים שתלויים בוויזות, נשים, אנשים חולים, אנשים עם משפחות וילדים קטנים, מיעוטים. אילון השאיר בעצם רק את הלבנים הפריבילגים; האנשים שמוכנים להישאר ולעבוד כל הלילה"
מה הבנת בבוקר שלמחרת?
"שפוטרתי, ושאני צריך למצוא לצוות שלי מקומות חדשים. יותר מדי שנים בצה"ל כנראה עשו לי את זה: קודם כל לטפל בצוות. אז התחלנו לפנות לכל מיני חברות, אמרנו 'הרבה מאוד אנשים פוטרו אצלנו', והצלחנו להכין רשימה של 350 חברות שמחפשות עובדים. כינסתי את כל הצוות ואמרתי, 'למי אני יכול לעזור למצוא עבודה חדשה?' רוב האנשים שפנו אליי היו אנשים שתלויים בוויזות, נשים, אנשים חולים, אנשים עם משפחות וילדים קטנים, מיעוטים. אילון השאיר בעצם רק את הלבנים הפריבילגים; האנשים שמוכנים להישאר לעבוד כל הלילה ואין להם ילדים קטנים או משפחה. תוסיף לזה את העובדה שהוא המשיך להתעלל בעובדים בציוצים, לפטר בציוץ אנשים שהשמיעו ביקורת, ותבין שזה נעשה בצורה לא מקצועית, לא מוסרית ולא אנושית".
יכולת לעזור לאנשים שלך ולהסתפק בזה. אבל גם הוצאת פוסט ארוך בעניין באתר "טק קראנץ'", והגשת תביעת בוררות נגד החברה.
"כן. הרגשתי שהדרך שלי להנהיג היא לתת דוגמה אישית ולהראות שלא נותנים לבריונים להתנהג בצורה כזאת. יש לי מהנדסים מאוד צעירים, ואם אני לא אתבע את טוויטר על ההפרה הזו, גם הם לא יתבעו. והיו אנשים שאמרו לי, 'שמע, נתת לי את הכוח והאומץ לתבוע'. אני גם לא חושב שהנהגה נגמרת כשמפטרים את העובד שלך, וייתכן שאני שרוט קצת בנושא הזה, שוב, עוד מהצבא. יש משהו שהוא מעבר לאחריות מקצועית. כשאתה מגייס אנשים ומבטיח להם משהו, ההבטחה לא נגמרת כשמפטרים אותם. הבטחת לו משהו – תקיים".
אבל מה העילה לתביעה? הבנתי שכל מי שמצטרף לטוויטר חותם מראש על ויתור על זכותו לתביעה ייצוגית עתידית נגד החברה.
"כן, אבל עדיין מובטחים לכולם שלושה חודשי פיצוי בעקבות פיטורים. וכשאילון קנה את החברה הוא חתם על חוזה שמחייב אותו לשמור במשך שנה על הנהלים של טוויטר מול העובדים. שבועיים אחר כך, הוא כבר שבר הכל. הוא פיטר המון נשים בחופשות לידה, אנשים בחופשות מחלה, ומה שבעיקר השאיר אותי ער בלילות, אנשים עם ויזת עבודה בארה"ב, שאם הם מפוטרים מהעבודה שלהם יש להם 14 יום לקחת את המשפחה ולעזוב את המדינה. ולא הייתה שום התחשבות. נעשו שם המון דברים לא רק לא מוסריים, אלא גם לא חוקיים. הייתה כאן רמייה".
טוויטר הפכה לסוג של בניין בוער, שההמונים מתרוצצים בתוכו בכאוס ובחוסר ידיעה גמורים. למעלה מ־3,600 איש פוטרו בבת אחת בכל המחלקות, באופן שנראה שרירותי ותמוה. לעיתונות לא נמסרה כל תגובה, פשוט כי מחלקת התקשורת של טוויטר פוטרה, כמו גם רוב מחלקת כוח האדם. מהנדסים נדרשו להדפיס 50 עמודים של הקוד האחרון שכתבו, ואז קיבלו ביטול. עובדים מטסלה ומספייס־X השתלטו על העניינים והחלו לחקור עובדים אילו מהם חיוניים יותר.
די מהר התברר שעובדים רבים פוטרו ללא מחשבה; פיסות תוכנה חיוניות הפכו לא נגישות; חוזים עם ספקים לא טופלו בזמן, כי מי שאמורים היו לטפל פוטרו; חוות שרתים בניו־יורק כמעט קרסה, ומאסק עצמו גילה שהוא לא מסוגל לגשת לחשבון הראשי של טוויטר כי מי שניהלו אותו פוטרו. "אני מניח שהוא פשוט אמר לכוח אדם: 'אני רוצה ש־3,500 איש ילכו, תעשו את זה'", שבט אומר.
כשהתבררו ממדי הנזק, מאסק שיגר בבהלה כמה מנהלים לנסות לשכור מחדש חלק מהמפוטרים הטריים, שהסתברו כחיוניים, תוך שהוא לא חוסך מהעובדים הנותרים את מר ייאושו: "אין דרך להמתיק את המסר", כתב במייל שהוציא. "למרבה הצער, התמונה הכלכלית עגומה... יש סיכוי טוב שטוויטר לא תשרוד את המיתון הקרוב". הצהרה הגיונית, אגב, בהינתן העובדה שמאסק עצמו שיקע את החברה ב־13 מיליארד דולר חוב רק כדי לממן את רכישתה, תוך שהוא מבריח מפרסמים גדולים וחיוניים (90 אחוז מהכנסות טוויטר מגיעות מפרסום), בהם אאודי, ג'נרל מילס, יונייטד איירליינס וצ'יפוטלה – שהעדיפו לצמצם נוכחות בטוויטר או להקפיא את הפרסום כליל.
אבל טירופו של המלך מאסק לא שכך, ובמייל שערורייתי נוסף דרש מהעובדים הנותרים להסכים בלחיצת כפתור לשינויים דרסטיים בתנאי העסקתם, כלומר ל"עבודה של שעות ארוכות במתח גבוה, כשרק ביצועים יוצאי דופן יספיקו לכם לציון 'עובר'", כפי שניסח. מי שיסרבו, כתב, מוזמנים להתפטר ולקבל את שלושת חודשי הפיצויים. ומי שלא מוכנים לוותר לאלתר על עבודה מהבית ולהגיע פיזית למשרד ל־40 שעות בשבוע לפחות, "התפטרותכם התקבלה"
לא מעט עובדים בחרו, בשלב זה, באופציית הפרישה והפיצויים, אבל רבים לא יכלו להרשות לעצמם לעזוב גם מקום עבודה נצלני ומתעלל – בפרט בעלי משפחות, בעלי מוגבלויות, ומי שהוויזה שלהם תלויה בעבודתם. הם התחייבו לעבודת פרך ומצאו את עצמם, למחרת היום, מגיעים לבניין שחלק מחדרי הישיבות שבו הוסבו לחדרי שינה מאולתרים, כדי לאפשר להם לעבוד ללא הפסקה ולישון במשרד, לעיתים בשקי שינה. "אנחנו לא בסדנת יזע של המאה ה־19", הבהירה עו"ד ליסה בלום, שמייצגת את שבט ועובדים מפוטרים נוספים בתביעת הבוררות נגד טוויטר. אבל לא נראה שמשהו מכל זה הזיז למאסק, או גרע מתיאבונו לחורבן.
"אני עבדתי עשר שעות ביום כל השבוע, בצוות שלי אף אחד לא התבטל, אני מאמין בעבודה ויש לי מוסר עבודה גבוה, ואגב, גם בגוגל יש חדרי מנוחה. אבל לדרוש מאנשים לוותר על המשפחה שלהם ולישון במשרד נשמע לי לא סביר, מאוד קיצוני וגם לא חוקי. הוא רצה שאנשים יישנו במשרד".
מה בעצם, בעיניך, הסיפור של האיש הזה?
"אני חושב שהוא אדיש. אדיש לסבל אנושי של כל אדם אחר".
הוא פסיכופת?
"אני לא יודע להגיד אם הוא פסיכופת, אבל מה שאני ראיתי אלה אדישות ובריונות".
יש מי שיגיד שזה קשור לעובדה שהוא מאובחן על הספקטרום.
"אשתי היא מרפאה בעיסוק שמטפלת באספרגר, ועבדתי עם הרבה מנהיגים בעמק הסיליקון. מעולם לא ראיתי התנהלות כזו".
"איבדתי הרבה כסף, אמון ושעות שינה, וסבלתי מתגובות אנטישמיות ברשת אחרי שאילון צייץ משהו עליי ועל בכיר נוסף, יואל רות', ופתאום כל העולם אמר: אה, שני יהודים שולטים בטוויטר, קניה ווסט צדק"
מה יוצא לו מזה? מניות טסלה נחתכו ב־80 אחוז, המפרסמים ברחו מטוויטר, ההון האישי שלו צנח.
"תראה, אומרים שחטא הגאווה הוא הגרוע ביותר. כשהוא התחיל בתהליך, היו לו בטוויטר 80 מיליון עוקבים. עכשיו יש לו כבר 105 מיליון".
עם עוקבים לא הולכים למכולת.
"אני חושב שהוא כבר לא צריך ללכת למכולת. חטא הגאווה גרם להרבה אנשים לעשות הרבה דברים לא חכמים".
טוויטר הייתה המקום הכי גרוע שעבדת בו?
"לא. אולי הכי מסוכן היה צה"ל, אבל שם גם הכי נהניתי. זה היה בתקופת יחיא עייש (האיש שנחשב כמוביל שיטת פיגועי ההתאבדות של שנות ה־90), וממש הרגשתי שאני תורם להגנה על המדינה. גם בטוויטר הרגשתי שיש לנו משמעות בהגנה על השיח הציבורי והדמוקרטיה. כשבזמן הקורונה מפתחים עשו משהו שפיענח דרך ציוצים באיזה בית חולים בהודו יש כרגע חמצן, כדי לעזור לחולים לדעת לאן להגיע, ומהודו טילפנו להודות לנו, אתה מרגיש שעשית משהו".
טוויטר יכולה להערכתך להמשיך לתפקד עם חצי מכמות העובדים?
"אני חושב שכן. מערכות כאלה בנויות לשרידות, וזה אות כבוד למהנדסי טוויטר שהיא שורדת. אבל יש הבדל גדול בין השרידות של טוויטר, לבין האם היא תצליח לגדול ולהשתנות. הבעיה הגדולה של טוויטר היא אם מפרסמים ימשיכו לפרסם ככל שהשנאה בה עולה. אני חושב שקשה מאוד ליצור וגם להרוג רשתות חברתיות, ולא הייתי מספיד היום את טוויטר, אבל הייתי מספיד את השיח הציבורי הפתוח, הכן והמוגן, שהוא משמעותי".
שיח כזה יכול בכלל להתקיים בפלטפורמות שהן לא עיתונאיות?
"אני יכול להגיד שקיבלתי ערך מחודש למקצוע העיתונות, ולעיתונאים שמרגישים מחויבות עמוקה לעשייה ולמען איזה צדק. למעשה, ככה עובדי טוויטר הרגישו הרבה שנים, ומה שקרה שם זה עוד מסמר בארון היכולת של אנשים לנהל שיח ציבורי דמוקרטי אמיתי".
באופן אישי, איבדת משהו מהפרשה הזו?
"איבדתי הרבה כסף, אמון ושעות שינה, וסבלתי מתגובות אנטישמיות ברשת אחרי שאילון צייץ משהו עליי ועל יואל רות' (לשעבר ראש מחלקת אמון וביטחון בטוויטר – ר"ש), ופתאום כל העולם אמר: אה, שני יהודים שולטים בטוויטר, קניה ווסט צדק וכו' – ואילון, שהיה בעצם המנהל הישיר שלי, לא עצר את זה או הבהיר להם שהם טועים. כמות הרעל האנטישמי שקיבלתי לא הגיעה לי, ויצאתי בשן ועין".
מאז עזב את טוויטר, שבט החליט להתמקד בהון סיכון, והקים קרן השקעות משלו. "עשיתי 32 השקעות בשלוש השנים האחרונות בסטארטאפים ישראליים ואמריקניים בתחום פתרונות מפתחים, ואם תמצא סטארט־אפ שיציל את העיתונות, דבר איתי", הוא אומר.
התביעה מול טוויטר תיקח עוד זמן, ובינתיים שבט מתראיין בנושא פה ושם בעיתונות האמריקנית, ובשבוע שעבר קפץ לביקור של כמה ימים בישראל. "אני מנסה עדיין להעלות למודעות את מה שקרה לשיח הציבורי", הוא אומר. "אני מרגיש שצריך משהו כמו טוויטר, וזה שאילון קנה את החברה לא אומר שלא צריך. אבל אין היום פתרון אחר. התחילו לצאת כל מיני מתחרים – רשת 'פוסט' של נועם ברדין, או מסטאדון, אבל זה עוד לא שם, ואני מודאג כשהפלטפורמה הופכת להיות מקום הרבה יותר הרסני עם הרבה יותר שנאה".
ייתכן שטוויטר כבר גדולה מכדי שמשהו טוב ממנה יחליף אותה?
"אני מאמין שבסופו של דבר, אם מקום הופך להיות רע מספיק, אנשים משנים את זה או עוזבים. זוכר את מייספייס? מי נמצא שם היום? אף אחד. אז אנחנו כאנושות מתעלים מעל הקשיים, ותהיה התעלות גם מעל לקושי הזה".
מה אתה שומע מאנשים שנשארו שם?
"לא קל שם בכלל".
יש לך לפעמים מחשבות על חזרה לישראל?
"יש לי ילדים שכבר הולכים לקולג' בארה"ב, וזה אומר בעיקר שאני אבוא לבקר הרבה יותר, ואני אמשיך לבוא לפה להצביע".
האקלים הפוליטי בישראל מדאיג אותך?
"אני עוקב ומודאג. יש פה פגיעה בזכויות אדם, והרבה מאוד יזמים שאני מדבר איתם מיואשים ועוזבים את הארץ. אנשים לא מעריכים את רמת השבירות של אומת הסטארט־אפ, ואם מספיק אנשים יעזבו, בהחלט תהיה נקודת שבירה".
