לפני בערך שבוע הוציא לרשת גל יוסף, 27 - אמן תלת־ממד שכנראה לא שמעתם עליו - גלריה של 12 אלף עבודות תלת־ממד של נשרים. פחות בקטע של צפרות וזואולוגיה, יותר בקטע של דמויות מגניבות של נשרים אנושיים למראה, שכל אחד מהם שונה בפרט, בשניים או בעשרה מהאחר ואף אחד מהם לא באמת קיים בשום מקום מלבד כקובץ דיגיטלי שאפשר לקנות. ובקיצור, NFT: ראשי תיבות ל"נון־פאנג'יבל טוקן", בעצמן ראשי תיבות ל"תשלמו הרבה, תהיו הבעלים של קובץ דיגיטלי שתוכלו למכור בהמשך בהרבה יותר, ועד שתמכרו תוכלו להראות לחברים בנייד, לשים בתמונת הפרופיל שלכם ברשתות, ובאופן כללי להרגיש חלק ממועדון יוקרתי של אנשים מגניבים ועשירים מספיק שחולקים איתכם אותו אוסף, סבבה?".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כן, אלה ראשי התיבות. תבדקו אותי. אם תצליחו. אבל לא סביר שתצליחו, כי לאף אחד אין מושג ממשי לאן כל העסק עם ה־NFT הולך, מלבד גבוה יותר, עשיר יותר, מופרך יותר, ובו־זמנית אמיתי יותר – לפחות הכסף אמיתי. וגדול. ומהיר. ומה שקרה הוא שגל יוסף מכר בתוך 20 דקות את כל 12 אלף דמויות הנשרים שאותן הציע למכירה באתר OpenSea – האמזון של ה־NFT העולמי – תחת שם הפרויקט "מטה איגל קלאב" (עולם ה־NFT מאוהב במילה "קלאב"). הוא הרוויח מזה כ־14 מיליון דולר. בכלום זמן. כלומר, אם לא לקחת בחשבון את הזמן והעבודה, "המון־המון עבודה", כדבריו, שלקח לו ליצור את הדמויות המושלמות למראה האלה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל זו הייתה רק ההתחלה, כי מרגע שנמכרו, הנשרים החלו להימכר שוב ושוב (להלן, "סקנדרי"), יד שנייה מאספני NFT במצב חדש – כלומר תמיד באותו מצב של אסימון דיגיטלי שנמצא אך ורק בארנק הדיגיטלי של הרוכש – במחירים שהלכו וגבהו, כשגל יוסף מקבל לפחות חמישה אחוזים משוויה של כל מכירה נוספת, כמקובל בעולם ה־NFT, שכל המכירות בו נרשמות בפרוטוקול בלוקצ'יין גלוי. לאן זה יגיע וכמה עשיר עוד יהיה יוסף, בן 27 מראשל"צ שעקף בסיבוב, כלומר בהכנסות, את כל האמנים הישראלים המצליחים בעולם, ומודה בעצמו ש"אין ספק שה־NFT חסך לי 10־20 שנה של עבודה"?
קשה לדעת, אבל קחו בחשבון שמהלך דומה שביצעו כמה גברים מלוס־אנג'לס בינואר השנה – ששיחררו ל־OpenSea גלריה של 8,700 דמויות מאוירות בסגנון אנימה תחת השם "האזוקיז" ותימחרו כל חתיכה ב־3,400 דולר – הסתיים במכירת כל היחידות תוך שלוש דקות ובהכנסות של למעלה מ־29 מיליון דולר. רק אז העניינים התחילו להתחמם באמת: בארבעת השבועות הבאים, "האזוקיז" גילגלו סביב 300 מיליון דולר במכירות סקנדרי מיד ליד. הם גם ממשיכים לעשות חמישה אחוזי תמלוגים על כל מכירה – עובדה שהכניסה להם עד כה כ־15 מיליון דולר בנוסף ל־29 המקוריים ההם.
לא רע בשביל חודש עבודה. אבל העבודה חייבת להימשך, כי כל רוכשי “האזוקיז", כמו כל רוכשי הנשרים של גל יוסף, בונים על עלייה בלתי פוסקת בערך הדמויות שרכשו. זה לא שהדמות מרגשת אותם כל כך כמו שהם רואים בה מניה שעוד תמריא – וב"עוד" אנחנו מדברים על עוד חודש. וכדי שזה יקרה, צריך להמשיך לפמפם את הדמויות, להגביר את נוכחותן והדיבור עליהן ברשת, וגם להעתיר הטבות וצ'ופרים על הרוכשים, אולי אפילו לקרוא לזה "קלאב".
"שמעת על אפקט דאנינג־קרוגר – שככל שמישהו פחות מבין במשהו הוא מפצה על זה במחשבה שהוא מבין יותר? זה די מסכם את העניין", מסכם את העניין מייקל טישלר, אחד מאספני ה־NFT הבולטים והמובילים בישראל, שגם מנהל קבוצת וואטסאפ פעילה בשם "NFT גילד".
אם לנסות בכל זאת להסביר את הבלתי מוסבר, NFT הוא "אסימון שאינו ניתן להחלפה" – כלומר תעודת בעלות על קובץ דיגיטלי, שאינה ניתנת לשכפול או להעתקה שכן היא נרשמת בבלוקצ'יין – הטאבו הגדול של עולם הדיגיטל, המקום שבו קוד ארוך ומסובך מייצג בעלות של אדם פרטי על נכס דיגיטלי. ואם "הקופים המשועממים" – כנראה קולקציית ה־NFT המפורסמת בעולם, שהושקה באביב 2021 תחת השם Bored Ape Yacht Club – יכולים להימכר כיום, כל אחד, גם במיליון דולר, אתם מסתכלים על שוק, או בועה, או גם וגם, שמתחיל להריח כמו הביטקוין בראשיתו, אבל בריח נעים יותר, ניחוח אמנותי־גלריסטי־קולי שכזה.
או שאתם מסתכלים על קוף. כי איורי הקופים המשועממים ההם – שהושקו באלפי וריאציות מאוירות, בצבעים שונים, עם הבעות פנים שונות ובגדים שונים – אומנם הכניסו ליזמים, חברת Yuga Labs ממיאמי, כשני מיליון דולר בהנפקה הראשונית והפכו לסחורה החמה בעולם; ואומנם "סות'ביס" מכרה 107 מהם ב־24 מיליון דולר ואנשים כמו גווינית' פאלטרו, אמינם, פריס הילטון, שאקיל אוניל, סנופ דוג, מארק קיובן וסטפן קרי רכשו לעצמם חתיכה; אבל בסוף, נו, בסוף אתם מסתכלים על איור מטופש של קוף. בטלפון שלכם. והדרך היחידה שלכם להתעשר מקוף – או מנשר, או אזוקי, או קריפטו־פאנק (עוד קולקציית NFT של דמויות שהמריאה השמיימה), או דודל (עוד אחת כזו), או קלונקס (עוד אחת) – היא למכור אותו למישהו שמוכן לשלם עליו הרבה יותר ממה שאתם שילמתם.
עד לאותו רגע, מה שיש לכם ביד – כלומר בארנק הדיגיטלי בטלפון – הוא איור מטופש. בבעלותכם המלאה, שרשומה בבלוקצ'יין. זה שלכם, לגמרי שלכם, האיור המטופש. או בקבוק הוויסקי הנדיר – שמזקקות מסוימות כבר מוכרות NFT שלו, "כלומר המזקקה בעצם באה ואומרת לך: הוויסקי באמת קיים, יש לנו אותו בכספת, אבל אנחנו מוכרים לך NFT שלו, ייצוג דיגיטלי שמראה את התמונה שלו, וזה שלך", מסביר ניר קוריס, יועץ לחברות קריפטו ומטאוורס ואחד ממובילי הקהילה בישראל. "ומבחינת רוב האנשים, הוויסקי כל כך יקר, שהם מעדיפים שמישהו אחר ישמור להם עליו פיזית, ואם הם רוצים למכור אותו, הם פשוט מוכרים את ה־NFT. זו אספנות – כמו סניקרס שאנשים קונים לאו דווקא כדי ללכת איתם".
ואכן, אם הצטרפתם בזמן, יכולתם לרכוש גם את הסניקרס הווירטואליים הראשונים אי פעם של RTFKT (מבטאים "ארטיפקט"), חברה שנרכשה לא מזמן על ידי נייקי. RTFKT, התפרסמה לראשונה כשהשיקה ליין של כ־20 אלף אווטארים בשם "קלונקס", שעיצבה בשיתוף האמן טקאשי מורקאמי וגילגלה קרוב למאה מיליון דולר תוך ימים ספורים ממכירותיהם ב־NFT. החודש – תחת הנהלה חדשה של נייקי – שיגרה החברה למנויה – כל מי שרכשו אי פעם קלונקס שלה – קופסת מסתורין במתנה. כלומר איור של קופסה. הקופסה הולכת ונסדקת קצת בכל שבוע, אבל עדיין לא ברור מה יש בתוכה (נעל של נייקי? שתי נעליים? אווטאר עם נעליים?) מה שברור הוא, שהקופסה המבטיחה נמכרת כבר עכשיו מאספן לאספן בחמישה איתריומים (עולם ה־NFT קונה ומשלם באיתריום, מטבע קריפטוגרפי שכל יחידה בו שווה כיום כ־3,000 דולר) – כלומר בכ־15 אלף דולר.
"כל עולם האמנות נורא התלהב בהתחלה, ולאורך תקופה כל יום התקשר אליי איזה חבר, אמן, יוצר, 'ניקח את זה ונעשה מזה NFT', ואמרתי לכולם: תשב בערב, בלי כל הרעש מסביב, ותסתכל על העתיד של זה. מה אתה רואה? קוף?"
"יוצא שרק בגלל שקניתי אווטאר של קלונקס בתחילת הדרך, קיבלתי מהם עכשיו 15 אלף דולר במתנה", מרוצה מייקל טישלר. "אבל תשמע; השוק מוצף. אתה נכנס כיום ל־OpenSea וזה מטורף, כמות הפרויקטים, ורוב הסדרות כבר נמכרות במחירי רצפה. וכל עולם האמנות נורא התלהב בהתחלה, ולאורך תקופה כל יום התקשר אליי איזה חבר, אמן, יוצר, 'ניקח את זה ונעשה מזה NFT', ואמרתי לכולם: תשב בערב, בלי כל הרעש מסביב, ותסתכל על העתיד של זה. מה אתה רואה? קוף? כי הערך האמיתי של הדברים האלה הוא לייצר מעורבות אמיתית של קהילה".
מה יוצא לקהילת רוכשי NFT שערכו המריא? מסיבות יאכטה יוקרתיות סביב ניו־יורק, נניח, במקרה שרכשתם קופים, או גישה טובה יותר למלונות יוקרה באירופה, או ביגוד, או אירועים עם סלבס בינלאומיים שרכשו גם הם, אבל בעיקר מעמד שמקנה גישה מוקדמת ל"ווייט־ליסט" – מכירות נחשקות של פריטים נוספים שערכם יעלה בוודאות – למשל קולקציית נעלי ה־NFT של אדידס. "כשיש לך NFT בסכום מסוים – וכולם יודעים מה יש לך בארנק כי זה גלוי – אתה מקבל גישה לווייט־ליסט של חברות והופך לסוג של וי־איי־פי", טישלר מסביר. "ובסוף אלה סמלי סטטוס. וברגע שאתה מחזיק את זה – נניח, אם הדמות הדיגיטלית שלך זה קוף משועמם מספר 675 – אתה מקבל הזמנה לרכוש עבודות במחירי השקה, מה שנותן לך סיכוי למכור אותן ברווח יפה בהמשך".
הקופים הם למעשה "כמו רולקס, כמו מכונית יוקרה", מבהיר קוריס. "אני מעולם לא זילזלתי בקופים כי אני מבין שאנשים רוצים להשתייך לקהילה, ואם אני יכול להרשות לעצמי לקנות קוף במאתיים אלף דולר, זה בטח אומר משהו עליי. אבל מכיוון שיש לי קצת ותק בתחום, אני מבין שרק NFT שיש מאחוריו איזו תוכנית עבודה, שיתופי פעולה, סדרה, מותג או ערך אמיתי ישרוד. 98 אחוז מהדברים ייפלו ואנשים יאבדו כל מה שיש להם".
אבל לפחות הקופים – כמו בכוכב ההוא – יישארו הרבה אחרינו. לא סתם קרן אנדרסן־הורוביץ הענקית מעוניינת להשקיע בהם; הם מכניסים מיליארדים. "בתחילת הדרך זה היה כסף מאוד מהיר וטיפש, קולקציות הכי הזויות, אבל אז זה הפך לעניין של שימושיות ורווח", אומר דני לוי, בעל משרד יחסי הציבור שהשיק את ה־NFT הישראלי המתוק הראשון. תכף נדבר עליו. "אם אדידס משיקה נעל חדשה שכולם רוצים, הם הודיעו שמי שמחזיק NFT שלהם יקבל את הנעל במכירה מוקדמת, וזה דבר שלא יסולא בפז. אז זו שימושיות".
הקופים, והעובדה שהם עדיין מובילים, לפחות בסכומים, את התעשייה החדשה הזו, ממשיכים לסמן את הכיוון שאליו היא הולכת: יותר גימיק מאמנות, יותר הנפצה מטכנולוגיה, יותר בועה מגוחכת מבדיחה מוצלחת. צייר לי קוף, מכור אותו למישהו אחר במיליון דולר ותעביר לי חמישה אחוזי תמלוגים, אם לסכם. זו בדיחה הרבה פחות אבסורדית, אירונית או חכמה על אמנות ומסחר מזו שרשם מרסל דושאן כששיגר משתנה לתערוכה, או כשהאמן האיטלקי מאוריציו קטלן לקח ב־2019 מסקינטייפ, הדביק איתו בננה לקיר גלריית פסטיבל האמנות הנחשב במיאמי ומכר את העבודה ב־120 אלף דולר, לא כולל הבננה אבל כולל תעודת אותנטיות שכללה הוראות מפורטות לגבי הזווית והגובה המדויקים שבהם יש להצמיד פרי לקיר. הקופים לא מנסים להגחיך או להעמיד בסימן שאלה את עולם האמנות. הם פשוט מרוויחים על חשבונו.
אבל סימני נפ"ט – בסוף הרי נצטרך עיבוד עברי ל־NFT – מתגלים במהירות גם בישראל. קהילת האספנים הפעילה מונה כמה עשרות אלפי ישראלים – רובם מאגפי הכסף, הטק וההשקעות ומקצתם מתחומי המגניבות לשלוחותיה (סטטיק מוכר כאספן, וגם עומרי כספי והיוטיובר הנפוץ מר שיבולת) – אבל כמעט כל הגופים המסחריים בישראל נערכים לקפיצת ראש לבריכה, כלומר להשקת נפ"ט משלהם.
כדי לקנות ולמכור נפ"ט תצטרכו ארנק דיגיטלי שבו ייצברו הנכסים שרכשתם וגם האיתריום שמשמש למסחר. הארנק הנפוץ בענף, אגב, הוא של חברת מטא־מאסק. "נכון ללפני חודשיים, כשישבתי עם מנהלים שלהם, הם אמרו לי שבישראל יש בערך מאתיים אלף ארנקים", אומר דני לוי. זה הספיק ללוי כדי להחליט לזנק למים יחד עם אחד הלקוחות שלו, קפה לנדוור, ולהשיק NFT לעוגיות הרוזלך של הרשת. "ידענו שלרוזלך יש עוקבים ואוהדים, והחלטנו לצאת איתו".
השאר היסטוריה מתוקה: ביום האחרון של 2021 הושקו לשוק שמונה נפ"טים בדמויות רוזלך מאוירות עם שמות כמו ניקול, ניסים ושושנה, וללא הודעה לתקשורת – אלא דרך פוסטים ברשתות החברתיות – נמכרו כולם תוך דקה במחיר התחלתי של 0.05 איתריום (כ־190 דולר). מאז הם נמכרו שוב ושוב, ערכם המריא, וכיום אפשר לרכוש אותם במחיר שנע בין 800 לכמה אלפי דולרים כל אחד. שווה? תלוי. "לנדוור" הודיעה לאחר ההשקה שכל רוכשי ה־NFT יזכו למנת רוזלך חינם בכל ביקור שלהם בכל סניף של הרשת (מוגבל לפעם ביום!), ושבהמשך ישוחררו דמויות NFT נוספות של טעמי רוזלך נוספים, כך שייווצר למעשה מועדון לקוחות חכם שחבריו זוכים להטבות ייחודיות.
האם זו לא תקופה מופלאה לחיות בה? כלומר, האם דני לוי רציני? ובכן, כמו פחמימות ברוזלך. "בעקבות המהלך הזה פנו אלינו 70 אחוז מהמפרסמות הגדולות במשק שרצו להוציא NFT. לרובן סירבנו", הוא מסגיר. "היום, חודשיים אחרי, אנשים שרוכשים NFT מחפשים רווח ושימושיות ממשיים, ובמקביל יש גם המון אינפלציה של יצירות והמון העתקות וזיופים. למשל, איך שהעלנו את הרוזלך, דקה אחרי כבר יכולת למצוא ב־OpenSea המון זיופים. יש סיפורים על אנשים שעבדו חצי שנה על קולקציה, ובעודם באים להעלות אותה הם רואים שהיא כבר עלתה, כי מישהו בשרשרת ההפקה גנב והעלה. כולם נופלים ברמאויות, גם הסוחרים הכי ממולחים עם ארנקים של מאה מיליון דולר ומעלה".
לרמאויות מהסוג הזה קוראים בענף Rug-Pull – שמיטת השטיח מתחת לרגלי הקונים – אבל השאלה הגדולה יותר היא, כמובן, אם עסקי ה־NFT עצמם הם לא סוג של שטיח אלאדיני מעופף, כלומר תרמית ענק. "אנשים רוצים להיות ראשונים בדרופ (הנפקה ראשונה – ר"ש) של NFT של מקדונלד'ס או קוקה־קולה, וכולם נכנסים לזה", אומר קוריס. "השאלה אם זה יהיה כמו עם לנדוור, שלא התחייבו מראש מה הם נותנים. ומה הם נתנו בסוף? רוזלך כל יום לכל החיים? זה לא בריא לי. זה היה קוריוז, גימיק".
אז תגידו: בסוף מדובר באוסף הגוגואים של בגרותנו; אם אתה ואני מאמינים שיש לגוגו ערך, וגם מוכנים לשלם או להחליף אחרים תמורתו, יש פה שוק. אבל תגידו גם: בסוף־בסוף, מדובר בחרצן של משמש, והשוק האמיתי היחיד הוא מחנה יהודה.
"זה קצת כמו קלפים של חבורת הזבל, עם הנדירים והפחות נדירים", אומר אסף שובל, מהנדס אלגוריתמיקה שמנהל את קהילת "NFT ישראל" בפייסבוק. "זה כמו שיובל נח הררי מדבר על ערך סובייקטיבי; אנשים מאמינים שיש למשהו ערך כי אנשים אחרים מאמינים בו. ופה זה דבר חדש, ואני מנסה לא להיות שיפוטי. אין לי מושג מה יצליח ומה לא, זה עדיין מין מערב פרוע שכזה והפיד הוא כמו גן חיות: קופים, חמורים, גמלים. מצד שני, יש המון אמנים שרוצים ויכולים לקחת את היצירות שלהם לשווקים חדשים, ויש לזה פוטנציאל אדיר".
אז בסדר; אמן־העל הבריטי דמיאן הירסט כבר השיק NFT משלו – כעשרת אלפים דפים (פיזיים. אמיתיים. קיימים אצלו בסטודיו) שכולם מנומרים ידנית בנקודות צבעוניות וחתומים על ידו, NFT לכל אחד מהם נמכר עם ההשקה באלפיים דולר. יכולתם להחזיק ב־NFT הזה, למכור אותו, או לבקש לקבל תמורתו את העבודה עצמה – מקרה שבו ה־NFT, ככזה, חדל להתקיים, אבל אצלכם בבית יש נייר חתום של דמיאן הירסט. רוב הרוכשים העדיפו לוותר על העבודה הפיזית ולסחור ב־NFT, ונרשמו עסקאות מכירה ביותר מ־20 מיליון דולר, כשהמחיר הזול ביותר שבו תוכלו להשיג כיום אחד כזה מתקרב ל־50 אלף דולר והפרויקט כולו מוערך ב־500 מיליון. ערך? כספי, בהחלט. אמנותי? בואו לא נתחייב.
"בעיניי NFT זה יותר כמו איסוף בולים או מטבעות נדירים שסבא וסבתא שלי היו אוספים. יכול להיות להם ערך, אפילו עומק אינטלקטואלי, אבל בוא נדבר בטרמינולוגיה הנכונה. זה שקוראים לזה אמנות לא אומר שזה אמנות, כי זה נעשה ממוטיבציה שונה לחלוטין מאמנות"
"99 אחוזים ממה שאחרים קוראים לו אמנות NFT הם לא אמנות בכלל", אומרת יפעת גוריון, מייסדת שותפה (עם שרון טילינגר), מנהלת אמנותית ואוצרת ראשית של יריד "צבע טרי". "כי אמנות מגיעה ממוטיבציה פנימית, ממקום של רצון לביטוי עצמי, להגיד משהו חדש על העולם, לאתגר בחשיבה חדשה או רגש חדש – כך שהמוטיבציה הבסיסית של אמנות היא לא עשיית כסף או שעשוע. בעיניי NFT זה יותר כמו איסוף בולים או מטבעות נדירים שסבא וסבתא שלי היו אוספים. יכול להיות להם ערך, אפילו עומק אינטלקטואלי, אבל בוא נדבר בטרמינולוגיה הנכונה. זה שקוראים לזה אמנות לא אומר שזה אמנות, כי זה נעשה ממוטיבציה שונה לחלוטין מאמנות".
ועדיין, "צבע טרי" האחרון הציג שתי עבודות NFT, וגוריון מתכוונת להציג עוד בהמשך. "כי יש אחוז אחד מזה שהוא אמנות, וזה כן מעניין אותי", היא אומרת. "כשהמתכנת גיל ארליך הציע לנו פרויקט שהוא בעיניי אמנות והתגלם ב־NFT, ראיתי בזה עוד מדיום אמנותי כמו צילום וידיאו, שלקח לו זמן לקבל הכרה כאמנות".
אבל איך את מגדירה את ההבדל בין ה־99 אחוז שהוא לא אמנות לאחוז האחד שכן?
"אם עבודה היא פשוט העתקה של דימוי דו־ממדי מדף או קנבס למסך, זה לא מעניין אותי. מצד שני, אם יש בעבודה שימוש מושכל ביכולת של הדימוי להשתנות, לעבור טרנספורמציה על ידי תכנות או מעבר מארנק לארנק, כלומר שהאמן עושה שימוש במדיום הזה – ולא באופן שרירותי או רק לצורך שעשוע, אלא מתוך איזה עומק ומשמעות – זה מתחיל להיות מעניין".
מישהו כמו גל יוסף יעניין אותך?
"לגל יוסף יש טכניקה מאוד מרתקת ומושכת, אבל זה לבדו לא מספיק בעולם האמנות העכשווית. אמנים היפר־ריאליסטיים, שאתה אומר על העבודה שלהם, 'איך הם עשו את הדבר הזה', הם עדיין משהו שהקהל מאוד אוהב, אבל אותי אישית פחות מעניין אם זה רק 'תראו כמה אני טוב בטכניקה מסוימת'".
בינתיים ה־NFT מרעיש כמו בהלה לזהב חדשה – התעשייה בת חמש שנים והתחילה להתפוצץ רק בשנה האחרונה, כשבינואר האחרון לבדו רשמה OpenSea עסקאות בשווי חמישה מיליארד דולר. אבל בואו נאמר ככה: אם ראיתם שם NFT לוהט שעומד לצאת למכירה ויש עדיין אפשרות לקנות אותו – כלומר שלא כל הסחורה נמכרה מראש תוך דקות – אתם מסתכלים על סחורה שהרקיבה עוד בטרם הושקה. היא לא מבוקשת מספיק, וה־NFT האלה לא ימריאו. "השווי של יצירה הוא נטו באזז, ומי שהולך לו זה החברות שעושות הייפ ומריצות את ה־NFT", מסביר צחי ששון, מומחה לשיווק דיגיטלי שהקים את אתר "NFT ישראל". "כשפותחים מכירה, אם זה סולד־אאוט אתה מבין שזה עוד יעלה. אם לא מכרו הכול, הם כנראה יפסידו".
העבודה יפה בעיניכם בכל זאת? לכו על זה. "זה סוג של עולם משלים", אומר טישלר. "דור צעיר שחי היום יותר במרחבים הדיגיטליים, יותר חשוב לו שתראה אווטאר מקורי שלו ברשת מאשר על הקיר בבית בארוחת ערב". חוץ מזה, כידוע, יום יבוא וכולנו נעבור לחיות בעולם הווירטואלי החלופי, ושם נוכל לממש את רכישות ה־NFT שלנו במלואן, לתלות אותן על קירות וירטואליים, להלביש את אווטאר הקוף או הקריפטו־פאנק שלנו בנעליים וירטואליות של נייקי ולהיות מובילים חברתיים בעולם שאין בו צורך בשום רולקס ממשי.
הנה, תראו את חברת Next Earth, שהקימה פלטפורמה שכבר מוכרת לכם אדמה – כל חלקת אדמה שתרצו וטרם נרכשה על פני כדור הארץ הווירטואלי של המטאוורס. אחרי שמכרו ל־30 אלף איש (תנוחו. המקומות הקדושים, כולל הוותיקן וסנטרל פארק, נמכרו. מוזיאון ה"מטרופוליטן" בניו־יורק נרכש תמורת מאה דולר ונמכר לאחרונה מחדש ב־32 אלף דולר), הם בדרכם לפתוח משרדים בישראל. "אנחנו מקימים פלטפורמה לא ריכוזית ובקוד פתוח, לכן אנחנו מאמינים שיעדיפו אותנו על פני גופים כמו פייסבוק, שמנסים להקים מטאוורס ריכוזי בבעלותם", אומר המייסד השותף מיקו ויטז. ומתי המטאוורס – שבו אדם פרטי כלשהו כבר קנה את הטיילת בטבריה, אגב – יגיע? ויטז מדבר על חמש עד שבע שנים. מוזמנים להאמין.
"בעוד עשר, 20, 50 שנה, אנשים כבר יחיו במטאוורס, ותוכל להציג את כל ה־NFT שלך במקומות וירטואליים – למרות שלמי שיחיה באותה תקופה, הם לא יהיו וירטואליים, זה יהיה העולם האמיתי שלו", חוזה אסף שובל. "היום הטוקן הזה נראה לא קשור לכלום, ובבית יש לך תמונות אמיתיות על הקיר. אבל העולם משתנה, והשינוי יהיה כנראה מהיר".
מהיר נשמע כמעט איטי יחסית לקצב שבו השתנו חייו של גל יוסף, שלפני שנתיים עדיין יצר להנאתו דמויות של פו הדב ופיקאצ'ו כשהם מסליקים דולרים בצנצנת, ורגע אחר כך שבר את האינסטגרם עם דמות של דונלד דק מחזיק פסל מוזהב של הקולגה מיקי מאוס – וזכה לפנייה (ולכרטיס טיסה) מג'סטין טימברלייק ומגלריית "עדן" היוקרתית. לפני כחודש הוא כבר עבר עם אשתו והתינוקת למנהטן כדי להקים שם סטודיו. "מבחינתי הייתי ונשארתי אמן תלת־ממד, רק לקחתי את היצירות שלי לעולם החדש", הוא אומר.
היית ממליץ לכל מי שהולך ללמוד כיום בבצלאל לא לבזבז זמן ופשוט לעשות NFT?
"אני ממליץ, אבל זה לא פשוט כמו שאנשים חושבים. אמן בסדר גודל שלי לא יכול לעשות 14 מיליון דולר וללכת הביתה לנוח; יש לך קהילה שמחזיקה את היצירות שלך שצריכה שתטפח אותה, שערך היצירות יעלה. אנשים רוצים לקבל תמורה להשקעה, וזאת אחריות מטורפת. אתה צריך ליצור שיתופי פעולה, הטבות, מועדון. אנשים רוצים לעשות מזה כסף, לפחות להכפיל את הערך, ויש לי על הפרק שיתופי פעולה אסטרונומיים עם חברות שאני צריך להוכיח להן שאני מצליח. אתה חייב להיות גם איש עסקים ואיש שיווק שבונה מותג".
נשמע קל מספיק, וסביר שעשרות האנשים שהגיעו לפתיחת תערוכת ה־NFT הפיזית הראשונה בישראל השבוע בתל־אביב מחפשים, ברובם, להיות גל יוסף הבא - או לפחות לקנות כזה. העבודות שהוצגו על המסכים – רובן לופים קצרים של קטעי וידיאו מרהיבים – נראו לגמרי כמו אמנות טובה ואפילו נחשקת, וגם המחירים עדיין נגישים יחסית. רון עדין, 19, יזם את התערוכה עם חברו הטוב אדם אליעזרוב, "כי שנינו חושבים שיש פה משהו מעבר לדיבורים על איך עושים מזה כסף. יש פה טכנולוגיה ויש פה אמנות, והחלטנו לפתוח תערוכת פופ־אפ של שבוע, אבל היה ביקוש מטורף לכרטיסים אז פתחנו לשבועיים. יצרנו קשר רק עם אמנים דיגיטליים שאנחנו מעריכים".
אז בסוף זאת כן אמנות?
"זו בעלות על דבר. כמה שנים קדימה אני רואה את המטאוורס מתחיל, ואני רוצה שיהיה משהו בבעלותי באינטרנט 3.0. משהו שיש רק לי. ודיברתי עם הרבה אמנים מבוססים בארץ, והם אמרו: 'לקח לי שבע שנים להיכנס לגלריה, אבל מאז שהתחיל ה־NFT אני עושה מלא כסף'. ובתערוכה נציג גם מחשב AI שמאפשר לך לכתוב חמש מילים והוא מג'נרט לך אמנות דיגיטלית על סמך המילים האלה".
אז כל אדם יכול להיות אמן אם רק רשם חמש מילים?
"אני מאמין שכן. אתה תגדיר מה זה אמנות. יכול להיות שהדור הבא, מה שיעניין אותו זה מישהו שבוחר מילים טוב".
לך יש NFT בבעלותך?
"יש לי חתול. זה חתול מ־2017 והוא יכול להוליד ילדים על הבלוקצ'יין. זה מגניב ומטורף בעיניי שאני יכול לקנות חתול אחד ואז עוד חתול, ויהיה לי את הילד שהם מייצרים".
זה כבר שווה יותר ממה ששילמת על זה?
"שילמתי מאה דולר, וזה שווה כיום איזה עשרת אלפים".
ואמרו – כי מה עוד נותר לומר – מיאו.
פורסם לראשונה: 07:47, 25.02.22
