לפני חודשים אחדים, ב-24 במרץ 2023, הלך לעולמו אחד האבות המייסדים של עולם ההייטק. גורדון מור (Moore), הוגה "חוק מור" וממייסדי תאגיד השבבים הענק אינטל, נפרד מהעולם בשיבה טובה, בגיל 94.
גורדון ארל מור נולד ב-3 בינואר 1929 בעיירה פסקדרו (Pescadero) שמדרום לסן פרנסיסקו. אביו וולטר היה שריף, ואמו פלורנס לבית ויליאמסון הייתה עקרת בית. בהיותו בן 9 קיבל האב קידום, והמשפחה כולה עברה לעיר רדווד סיטי, בפרברי סן פרנסיסקו.
4 צפייה בגלריה
מאתלטיקה לכימיה, מפוטוכימיה לדלק טילים. גורדון מור
(צילום: AFP PHOTO / INTEL CORPORATION)
שום דבר בסיפור הפרברים הזה לא כיוון את הילד המופנם וחובב הדיג לכיוון מדעי. הניצוץ שהעיר את סקרנותו הגיע במתנת חג המולד של שנת 1940. קצת לפני יום הולדתו ה-12 הוא קיבל ערכת חומרי נפץ שהציתה את דמיונו, ובמזל גדול לא הבעירה גם את ביתו.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
בבית הספר התיכון הוא הצטיין דווקא באתלטיקה, אך מיד אחרי שסיים את חוק לימודיו הוא נרשם ללימודי תואר ראשון בכימיה במכללת סן חוזה. ב-1948 עבר לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם סגל המרצים שלו כלל בין השאר את גלן סיבורג (Seaborg) ומלווין קלווין (Calvin) שלימים יקבלו פרסי נובל בכימיה.
לאחר שנשא לאישה את חברתו בטי ויטאקר (Whitaker), המשיך מור לדוקטורט בכימיה פיזיקלית, במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קאלטק). עבודת המחקר שלו עסקה בפוטוכימיה של חנקן חמצני, כלומר תגובות כימיות של המולקולה לגלי אור. בהמשך עבר לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שם עסק בחקר רקטות בליסטיות במסגרת הפוסט-דוקטורט.
בוס קשוח
בראשית שנות ה-50 עמד הפיזיקאי ויליאם שוקלי (Shockley) בחזית החדשנות המדעית והטכנולוגית, כשפיתח עם עמיתיו וולטר בראטיין (Brattain) וג'ון ברדין (Bardeen) את הטרנזיסטור הראשון וזכה איתם בפרס נובל בפיזיקה. במטרה להעלות את התגלית על פסים מסחריים הקים שוקלי חברה לייצור שבבי סיליקון (צורן), וקרא לה "מעבדת שוקלי למוליכים למחצה" (Shockley Semiconductor Laboratory). בשנים הבאות קמו סביבה חברות טכנולוגיה חדשות והאזור הפך למרכז של טכנולוגיה מתקדמת. לא בכדי נאמר לימים על שוקלי שהוא האיש שהביא את הסיליקון לעמק הסיליקון - הכינוי שהודבק לאזור תעשיית ההייטק הגדול בקליפורניה.
ב-1956 גייס שוקלי את מור למשרת מחקר בחברה שלו. בעבודתו החדשה למד מור טכניקות ניסיוניות מורכבות לייצור דיודות וטרנזיסטורים. אך לצד ההתקדמות המקצועית גילה החוקר הצעיר כי שוקלי הוא בוס מהגיהינום, שהתעמר בעובדיו, חשד בהם על לא עוול בכפם ולא הניח להם להביא את כישוריהם לידי ביטוי.
בסופו של דבר הוביל היחס הנוקשה של שוקלי למרד. שמונה מדענים ומהנדסים מהחברה, ומור ביניהם, החליטו להתפטר ולייסד חברה מתחרה. שוקלי הזועם הדביק לפורשים את הכינוי "שמונת הבוגדים", מה שכמובן לא סייע לשקם את יחסיהם איתו. וכך, ב-1957, הם ייסדו את חברת "פיירצ'יילד מוליכים למחצה", שפעלה כחטיבה עצמאית בחברת הצילום של המשקיע שרמן פיירצ'יילד (Fairchild). החברה שגשגה ונחשבת כיום לאחת מאבני הפינה של תעשיית התקני הסיליקון והמעגלים המשולבים. מור, שהתמנה למנהל המחקר והפיתוח של החברה, מילא תפקיד מרכזי בהצלחותיה.
4 צפייה בגלריה
בוס מהגיהינום שיחסו הוביל למרד של עובדים. שוקלי ו"שמונת הבוגדים", בהם גורדון מור (משמאל)
(צילומים: Chuck Painter / Stanford News Service, Wayne Miller - Magnum Photos for Fairchild Semiconductor (fair use), Wikipedia)
חוק מור
ב-1965, בעיצומה של הקריירה שלו בפיירצ'יילד, כתב מור מאמר קצר לכתב עת לא אקדמי בשם "Electronics". כותרת המאמר לא בישרה על חשיבותו והשפעתו: "העמסה של רכיבים נוספים על המעגלים המשולבים". בניסיון לחזות את קצב ההתפתחות העתידי של מעגלים אלקטרוניים המבוססים על טרנזיסטורים, קבע מור במאמרו כי בהינתן מחיר ייצור מינימלי, צפיפות הטרנזיסטורים במעגלים המשולבים תוכפל כל שנה וחצי עד שנתיים. בניסוח קצת פחות טכני אפשר לומר שהוא חזה כי יכולת החישוב של רכיבים אלקטרוניים חדשים תוכפל כל שנתיים לכל היותר בלי שיהיה כל שינוי בעלויות הייצור או במחיר לצרכן.
התחזית הזו, שמור הגביל במקור לעשר השנים הבאות, הפכה במידה מסוימת לנבואה שמגשימה את עצמה: היצרנים ביססו עליה את תוכניות העבודה שלהם והגשימו אותה הלכה למעשה. בהמשך, לנוכח המכשולים הרבים בדרך, הנמיכו היצרנים את הציפיות, אך בסופו של דבר התחזית – שזכתה לשם "חוק מור" – נותרה תקפה עוד שנים ארוכות לאחר מכן. למעשה, היא נכונה במובן מסוים גם כיום, אף על פי שלכאורה יכולת המזעור של הטרנזיסטורים כבר קרובה מאוד לרף התחתון התיאורטי שלה, כלומר לגודלם של אטומים בודדים.
4 צפייה בגלריה
החוק תקף גם היום במידה מסוימת, ובכל שבב כזה יש מיליוני טרנזיסטורים מיקרוסקופיים. לוח האם של מחשב ביתי
(צילום: Denis Dryashkin, Shutterstock)
דרך חדשה
שלוש שנים אחרי פרסום חוק מור זיהו מור ועמיתו ל"שמונת הבוגדים", מנכ"ל החברה רוברט נויס (Noyce), את המהפכה הבאה המחכה בפתח – שבבים לאחסון זיכרון המבוססים על מוליכים למחצה. כדי להוציא את המרב מההזדמנות שנקרתה בדרכם פרשו השניים מפיירצ'יילד וייסדו חברת שבבים חדשה. תחילה הם שקלו לקרוא לה על שמם, "Moore-Noyce", אך ירדו מהר מאוד מהרעיון עקב הדמיון המסוכן של מצלול השם לצירוף "עוד יותר רעש" (More Noise) – "רעש" הוא מושג בעייתי מאוד בתעשיית האלקטרוניקה. במקום זה בחרו בשם "NM אלקטרוניקה", שכעבור כמה שבועות הוחלף בשם הקליט יותר Intel, הלחם בסיסים של המילים "Integrated Electronics" – אלקטרוניקה משולבת.
בתפקידו כסגן נשיא אינטל הוביל מור את מהנדסי החברה לפתח את הפולי-סיליקון, חומר חדש שאיפשר ליצור דור חדש של טרנזיסטורים שקל לשלוט בהפעלתם ובכיבויים. בהמשך עברה החברה מייצור רכיבי זיכרון לייצור מעבדים, ונסקה לחוד החנית של תעשיית המחשוב עם בוא עידן המחשב האישי.
4 צפייה בגלריה
מהתחלה צנועה לאימפריה עולמית. מור (יושב) עם רוברט נויס בתחילת הדרך, והכניסה למוזיאון אינטל בקליפורניה
(צילומים: JHVEPhoto, Shutterstock, Intel, Wikipedia)
נכון להיום, 55 שנה לאחר ייסודה, שווי החברה מוערך בכ-136 מיליארד דולר. היא מעסיקה יותר ממאה אלף עובדים ברחבי העולם, בעשרות חברות-בת. מרכז הפיתוח הראשון של אינטל מחוץ לאמריקה נוסד בישראל בשנת 1974, ונכון לשנת 2020 הועסקו קרוב ל-14 אלף עובדים במרכזי הפיתוח של החברה בירושלים, בחיפה ובפתח תקווה ובמפעל הייצור בקריית גת.
ב-1975 התמנה מור לנשיא אינטל, וב-1979 עבר לכסא המנכ"ל. עד לפרישתו ב-1987 הוא נודע כמנהל יעיל וקשוב, שונה מאוד באופיו ובסגנונו מוויליאם שוקלי. בתקופתו כמנהל הוא התמודד בהצלחה עם משבר קשה שאיים להביא את החברה לפשיטת רגל בעקבות תחרות קשה עם תעשיית השבבים היפנית. בשנים הבאות מונה לעמוד בראש הוועד המנהל של אינטל. בשנת 2001 נפרד סופית מהחברה שייסד, כשפרש ממועצת המנהלים ויצא לגמלאות.
בשני העשורים האחרונים לחייו השקיע מור את מיטב מרצו בפעילות פילנתרופית. בשנת 2000 ייסדו רעייתו והוא את "קרן גורדון ובטי מור", שמעניקה למעלה מ-400 מיליון דולר בשנה למיזמים התורמים לקידום המדע, הבריאות והסביבה. במהלך חייו זכה בשלל פרסים ואותות הוקרה, בהם מדליית החירות הנשיאותית שקיבל ב-2002 מהנשיא ג'ורג' בוש, ופרס דן דוד לחקר העתיד ב-2010, שקיבל באוניברסיטת תל אביב.
כל אדם שנולד לפני מלחמת העולם השנייה במדינות המפותחות, זכה לראות במהלך חייו התפתחויות טכנולוגיות אדירות. גורדון מור היה בין הבודדים שיצרו את השינוי במו ידיו. במרץ השנה הוא הלך לעולמו, שבע ימים ומעשים, בביתו שבהוואי, והותיר אחריו את רעייתו בטי, שני בנים וארבעה נכדים.
המאמר פורסם לראשונה באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
