לפעמים נדמה שאנחנו נמצאים בעיצומה של המהפכה הרובוטית. שוב ושוב אפשר להיתקל בסיפורים מרתקים על רובוטים שהנה כבר מועסקים במשימות אבטחה, קבלת פנים, שעשוע קשישים ואכיפת עטיית מסיכת קורונה. לשיח הזכויות נוסף דיון נוקב על הרובוטים שיתפסו את מקומנו בשוק העבודה, יעשו את העבודות הקשות והמסוכנות, יסייעו בעבודות הבית ובשמירה על השכונה וישחררו אותנו לעיסוקים מהנים יותר.
בפועל, אנחנו רחוקים מאוד מהחזון הזה.
בשבוע שעבר נודע שמסיושי סאן, המשקיע האגדי מסופטבנק ואיש החזון מקרן Vision, החליט על הפסקת ייצור רובוטי פפר (Pepper), והעולם הזיל דמעה. פפר כבש את תשומת הלב של העולם עם יכולת השירה והריקוד שלו, עם הקול הילדותי הדקיק שלו, והחשק העצום לחבק אותו ולצבוט בלחי הפלסטיק שלו. פפר, ביחד עם אחיו הבכור נאו (Nao) נולדו במפעלי אלדברן (Aldebaran) הצרפתית, שנרכשו על ידי סופטבנק ב-2012 ב-100 מיליון דולר והפכו לחטיבת הרובוטיקה של החברה.
עוד כתבות על רובוטים:
זו הייתה נקודה בזמן, שבו היה נדמה שהרובוטים מגיעים. הנה, אפילו מסיושי סאן חשב ככה. פפר בעל הפנים החמודים והקול המתוק הפך לכוכב. לפרקים היה נדמה שהוא נמצא בכל מקום. היה אפשר לפגוש בו בתערוכת CES בלאס וגאס שנה אחר שנה, ואחריו אינספור חיקויים שלו. הייתה הפעם שהוא אפילו נשלח לקדם שילוב לימודי בינה מלאכותית במערכת החינוך הבריטית בהופעה קצת מביכה בפרלמנט, כשהתברר שהוא לא באמת מסוגל לענות לשאלות המנומסות של חברי הפרלמנט. בספטמבר האחרון פורסם שפפר גוייס כדי לאתר אנשים בלי מסכות ולהזכיר להם לעטות אותן.
האמת, שחוץ מלשיר ולרקוד לפי תכנות מוכן מראש, עם תג מחיר של 1,800 דולר, פפר לא מסוגל לעשות הרבה. לפחות לא הרבה יותר מקיוסק עם רמקול ומסך טאבלט, כמו זה שפפר נושא על החזה. חברת סופטבנק הפסידה עליו כספים שנה אחר שנה. רובוטי פפר הקדימו את זמנם. הצעצועים המתוחכמים האלה לא הצדיקו תשומת לב נוספת מעבר לשעשוע הראשוני. ואחרי שהוא עבר, אפשר היה לראות רבים מהם עומדים דוממים בחנויות הסלולר של רשת סופטבנק. בסך הכל יוצרו 27 אלף רובוטים כאלה, והם הוצבו בשדות תעופה, בכניסה למוזיאונים, במתקני ספורט, אבל העוברים והשבים כבר פחות התרגשו והרובוטים כבר פחות תפקדו, עמדו דוממים והסתכלו בעיניים כבויות בבני האדם.
מומחה הרובוטיקה פרופ' נואל שרקי התבטא בריאיון ואמר שהוא שמח לראות שסופו של פפר הגיע: "פפר גרם הרבה נזק למחקרי רובוטיקה אמיתיים בגלל שהוא נתן תחושה מזויפת של יכולת קוגנטיבית מתקדמת שמסוגלת לנהל שיחה, בשעה שמדובר בעיקר במכשיר עם שליטה מרחוק, שמנהל שיחה באמצעות רמקולים. גרימת האשליה הזו לציבור היא מסוכנת ומובילה להנחות מוטעות לגבי יכולות הבינה המלאכותית כיום".
רובוטים חייתיים
סופטבנק לא הסתפקה בחיסולו של פפר. היא גם מכרה החודש את מרבית אחזקותיה בחברת בוסטון דינמיקס (Boston Dynamics) ליונדאי הקוריאנית תמורת 880 מיליון דולר. הרובוטים של בוסטון דינמיקס, פעם חברה של גוגל, הם כבר סיפור אחר לגמרי. הם אינם מתאמצים להיות חמודים. כל אחד מהם מחקה יכולות תנועה אנושיות או חייתיות בכישרון רב ולפעמים הם אפילו מפחידים.
ספוט, הכלב נטול הראש, נע בחינניות ויודע לרקוד ולקפץ, ואחרי שהצמידו לו זרוע עם מלקחיים במקום ראש, הוא יודע עם לאחוז בדברים, לפתוח ולסגור. החברה מייעדת אותו למשימות אבטחה ושמירה (וחברת פרספטו הישראלית אפילו הדגימה שילוב של ספוט במערך ההגנה באמצעות רחפנים אוטונומיים שלה), משימות תחזוקה באתרי בנייה ועוד. אבל עם תג מחיר של 74,500 דולר, קשה לצפות לגאות בביקוש לספוט.
מי שחשבה בדיוק על זה היא חברת יוניטרי (Unitree Robotics) הסינית, שפיתחה כלב רובוטי דומה עד כדי חשד לספוט, שנושא את השם Go1. המוצר הזה לא מתיימר לאבטח דברים אלא לשעשע בני אדם. במחיר 2,700 דולר ליחידה הוא קרוב להישג ידם של רבים.
אבל מה בכל זאת עושים עם כלב רובוט בעשרת אלפים שקל? באחת הכתבות הציגו אותו כרובוט שיישא את בקבוק המים שלך כשאתה צועד או רץ בפארק. אם נניח שאפשר לעשות את זה עם תרמיל גב קטן ונוח הרבה יותר, אנחנו נשארים עם צעצוע מגודל ולא זול במיוחד. שזו בדיוק המטרה של חברת יוניטרי. אגב, הדגמים האחרים של הכלבים שלה מציעים יכולות תכנות ופיתוח והם כבר נמכרים במחירים שהופכים אותם פחות נגישים לקהל הרחב.
סופטבנק הספיקה כבר להשקיע כספים חדשים ברובוטיקה ניתוחית ובמחסנים לוגיסטיים אוטומטיים וגם הכריזה על שיתוף פעולה עם Iris Ohyama היפנית לייצור שואב האבק הרובוטי Whiz ושיתוף פעולה נוסף עם Bear Robotics לפיתוח עגלות הגשה אוטונומיות למסעדות. יונדאי מצידה ערכה השבוע קבלת פנים לרובוטים של בוסטון דינמיקס, בסרטון בכיכובו של ספוט ושל להקת ה-Kpop הקוריאנית הלוהטת BTS. יונדאי מאמינה לפי הצהרותיה בעתיד הרובוטיקה. אבל העתיד לדבריה עובר בקווי ייצור למכוניות ובבתי חולים. יכול להיות שזה מנבא עתיד לא ורוד לספוט וחבריו.
רובוטים או צעצועים?
רובוטים הומנואידים משכו את תשומת ליבנו משחר היות המדע הבדיוני. ולכן כשהדמויות המכניות האלה יצאו ממסכי הקולנוע והפכו למוצרים מוחשיים, כולנו התרגשנו. למשל מהרובוט ג'יבו, שכונה "הרובוט החברתי הראשון" וזכה להופיע על שער מגזין טיים ב-2017. בתכלס, זה היה רמקול דמוי סירי על גלגלים. אבל למה להרוס דימוי רומנטי.
הייתה גם סדרה בלתי מסתיימת של רובוטים טיפוליים, מארחי חברה לקשישים, הבולט שבהם היה רובוט כלב הים הפרוותי פארו (Paro) שזכה להצלחה ביפן. רובוט ללא ניסיון לייצר תבונה, דיבור, או איברים דמויי אדם. או במילים אחרות, צעצוע טיפולי.
השבוע התפרסם שהמשטרה האמריקאית משתמשת ברובוטים משטרתיים עם בינה מלאכותית כשוטרי מקוף לפטרול בניו יורק, לאס וגאס ומקומות נוספים. יצרנית הרובוטים האלה, חברת נייטסקופ (Knightscope), אומרת שמכרה יותר מ-50 יחידות כאלה לעשרים לקוחות. אבל המכירות של הקונוס המגודל הזה, שעלותו 80 אלף דולר בשנה, לא מרקיעות שחקים.
החברה הדגימה את פעולת רובוט ה-K5 שלה במשימת סיבוב קצר בוול סטריט במנהטן. בפרויקט מגורים בשם Liberty Village בקליפורניה טוענים שרובוט כזה הצליח להביא לירידה בכמות הפניות למוקד 911. בעיירה הנטינגטון פארק בקליפורניה מופעל רובוט כזה בשיתוף עם המשטרה, והוא נושא בגאווה את השם רובוקופ HP. במשטרה אומרים שיש ירידה בכמות הדיווחים על אירועי פשיעה בפארק בו הוא מפטרל. מצד שני, נרשמו כמה אירועים כמו דריסת פעוט ונפילה למזרקת מים, לקול מצהלות הקהל.
בחברת הנסון רובוטיקס (Hanson Robotics) מתמקדים לעומת זה בייצור רובוטים בעלי פנים דמויות אדם, עם הרבה מנועים קטנים בראש, שיכולים לשוות להם הבעות פנים מגוונות. כך הם ייצרו את דמותו של איינשטיין הרובוט, כמה רובוטים בריונים למראה ואת סופיה, הרובו-סלב שהצטלמה כבר עם כל שועי וסלבריטאי העולם. כמו אושיית רשת מנוסה, סופיה מעורבת בכל פעילות שמביאה לייקים, ועכשיו היא גם מפיקה ציורים כדי למכור אותם בשוק ה-NFT. הבעייה היא שהבינה המלאכותית מוקדשת כולה להציג פנים יפות, בלי יכולת תנועה שיש לרובוטים אחרים.
חייבים להודות שהמאמצים לבנות רובוטים שימושיים חוצים מדינות ויבשות. באיראן פיתחו רובוט שנראה שימושי להובלת ילדים על גבו. יצרנית הבירה היינקן הציגה השבוע עגלה רובוטית שמובילה באופן אוטונומי משקאות לאנשים במסיבה. קבוצת חוקרים פיתחה רובוט שעוזר להרכיב מוצרים מאיקאה, כשהוא מושיט בכל רגע את החלק הנכון הבא.
אחרי שנים של פיתוח, הצעצועים המכניים שנקראים רובוטים מצליחים היום לפעול טוב יותר, לבצע משימות מסובכות כמו הליכה או קפיצה. מה שלא התפתח בקצב מקביל היא טכנולוגיית הבינה המלאכותית האינטראקטיבית. בלעדיה אין לרובוטים דמויי האדם יכולת משמעותית לתקשר עם הסביבה. מה שמשאיר אותם צעצועים, או מכונות. אלא אם כן אתה באמת מייחס תכונות רובוט למטאטא המכני שמסתובב לך בבית ומנקה את הרצפה או לרמקול אלכסה שמקריא לך את מזג האוויר.
הדרך לייצורו של רובוט אמיתי עוד ארוכה. מטבע הדברים המפתחים הם המהנדסים, והם מתמקדים בפיתוח יכולות הליכה, טיפוס במדרגות, קימה מנפילה, אחר כך אולי גם שימוש בידיים לאחיזה, מסירה. הבעיה היא שכל אלה יהפכו את הרובוטים שלהם לצעצועים מכניים קצת יותר משוכללים. פריצת הדרך האמיתית עשויה לבוא ממקום אחר לגמרי, ממעבדות התוכנה שעובדות על בינה מלאכותית. כשחלק מהמוחות שמועסקים שם יתפנו מפיתוח טכנולוגיות למידת מכונה עבור חברות הביטוח והבנקים, הם יוכלו להקדים מאמצים לבינה מלאכותית אינטראקטיבית של ממשק אדם מכונה. כשיהיו לנו רובוטים שמסוגלים לדבר איתנו, לחפש תשובה לא רק מרשימה סגורה של תשובות אפשרויות, אז הצ'אט-בוטים של היום עשויים להפוך לרובוטים של המחר.
עד אז, הרובוטים יישארו כנראה צעצועים בלבד.