התעשייה חיכתה למשקפיים של אפל, אבל האור בקצה המנהרה עדיין קלוש ורחוק. זו המסקנה המתבקשת מאירוע החשיפה של משקפי ה-Vision Pro שענקית הטכנולוגיה הציגה השבוע אחרי שנים של המתנה. כנס המפתחים של אפל (WWDC) השיג רק חלק ממטרותיו ואם נקשיב לקולות שעלו בעקבותיו, קשה לומר שהמצב יותר ברור כעת משהיה לפניו.
המכשיר שהוצג אכן עמד בכל הקריטריונים של חובבי הטכנולוגיה: הוא יפה, בעל ממשק אינטואיטיבי - עד כמה שממשק כזה יכול להיות - וניכר שהמפתחים ניסו לענות על כל הבעיות שעלו עם השנים בפיתוח משקפי מציאות מדומה. סטיב ג'ובס היה יכול להיות גאה. אבל מאידך, ולמרות שאפל יצאה מגדרה כדי להדגים תסריטי שימוש שהופכים את המשקפיים לשימושיים, קשה לומר שיש כאן בשורה אמיתית לכל מי שרצה לראות פיצוח. במילים אחרות אנחנו עומדים בערך באותו המקום בו דרכנו בעשר השנים האחרונות.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
קצת היסטוריה: הרעיון של מציאות מדומה עתיק מאוד במונחים של עולם המחשבים. שורשיו עוד בשנות ה-50, אבל את ההתקנים הראשונים שניתן לומר עליהם שהם באמת שער למציאות כזו התחלנו לראות רק עם השקת הגוגל גלאס בתחילת העשור הקודם. כבר אז גוגל התמקדה בחוויית מציאות רבודה - כלומר התקן שמספק שכבת מידע על גבי המציאות האמיתית. אבל אפשר לומר שהגלאס היו ניסיון בוסרי מדי. המשתמשים כונו בשמות גנאי בגלל המצלמה המובנית שאפשרה לצלם את הסביבה בלי אישור ובלי שהמצולמים יכלו לדעת, ובעיקר בגלל שהעולם עדיין לא הפנים שהפרטיות אליבא דגוגל פשוט מתה. כיום אנחנו מצלמים כל דבר כמעט ומתעדים במרץ, אבל אז הרעיון היה נועז מבחינה חברתית ואפשר לומר שזה מה שהרג את הניסיון הזה באיבו.
בשנים שלאחר מכן החלו ניסיונות הן מצד סטארטאפים כגון אוקולוס ומג'יק ליפ וכן מצד מיקרוסופט לפצח את הנוסחה. אוקולוס הייתה הראשונה להצליח למכור לקהל הרחב התקן שמיש וההצלחה הזו הביאה את מארק צוקרברג, מנכ''ל ומייסד פייסבוק להשקיע שני מיליארד דולר ברכישת החברה. מג'יק ליפ מנגד לא הצליחה להגשים את החזון שהבטיחה למרות היותה אחד היוניקורנים הראשונים בתחום. מיקרוסופט דווקא הצליחה לפתח משקפיים - ההולולנס - שנראה כאילו שהם עונים על ההגדרה. אבל מהר מאוד התברר שגם היא לא באמת הצליחה להציע מוצר שאפשר לשווק לציבור הרחב. אמנם צבא ארה"ב התלהב מאוד ואף רכש כמה עשרות אלפי יחידות במסגרת עסקה של מאות מיליוני דולרים, אבל חוץ מזה שום דבר.
רק אוקולוס, שהפכה בינתיים לחטיבת המציאות המדומה של מטא, הצליחה להפוך את העסק למשהו משתלם. אבל המחיר היה התמקדות בנישת הגיימינג. בהמשך הצטרפה גם HTC הטייוואנית, אז עוד מבכירות יצרניות הסמארטפונים, עם משקפיים משלה בשם Vive. אבל גם היא לא באמת הצליחה לצאת ממגרש משחקי הווידאו. גוגל וסמסונג ניסו את כוחן שוב והציגו מערכת VR מבוססת אנדרואיד שהייתה לא יותר מצעצוע חביב. אפל גם היא ניסתה להראות שהיא לא מתעלמת מהאתגר והציגה את ה-AR Kit שעשה שימוש בפלטפורמת האייפון כדי להוסיף שכבה וירטואלית על גבי המציאות. כבר אז ניכר שבקופרטינו לא האמינו מאוד ברעיון של מציאות מדומה או מטאברס. זו אגב מילה שאפל נמנעת ממנה בכל הכוח. ולאו דווקא בגלל הקונוטציה של מטא, אלא בגלל שבחברה מאמינים ככל הנראה שזו לא הדרך.
מטאברס, שמטאברס
"מטאברס זה דיסטופיה", אומר בשיחת טלפון עם ynet אורי ענבר, מייסד ומנכ''ל קרן Super Ventures וכן AWE, כנס המציאות הרבודה הגדול בעולם כיום ואחד מהאנשים המשפיעים בתחום ה-VR/AR. ענבר מסביר שהבחירה של צוקרברג ללכת לכיוון המציאות המדומה תואם את ה-DNA של פייסבוק, כלומר חוויה חברתית. אבל הבעיה היא המורשת המפוקפקת בתחום הפרטיות של פייסבוק שלא סייעה כאן. צוקרברג, אגב, הגיב לפי דיווחים להשקה של אפל ואמר לעובדי מטא שהמשקפיים של אפל "עשויים להיות החזון העתידי של עולם המחשבים, אבל זה לא החזון שאני רוצה". לדבריו, בכל תסריטי השימוש שאפל הציגה היה מדובר באדם בודד שיושב על הספה או עומד מאחורי דלפק או שולחן עבודה. מנגד הוא רואה בקווסט כאמצעי לאינטראקציה בין אנשים, "שמנהלים יחסי גומלין ביניהם בדרכים חדשות, מה שמסייע לקרב ביניהם, להיות פעילים ולעשות דברים". ענבר, אגב, חושב שבסופו של דבר המאבק על עולם המציאות המעורבת או המדומה יהיה דומה מאוד למאבק בין גוגל ואפל בעולמות הסמארטפונים - כלומר יהיו שתיים או שלוש פלטפורמות גדולות שכל משתמש יבחר. בדיוק כמו שחלקנו מעדיפים אייפון וחלקנו מעדיפים אנדרואיד.
צפו: המשקפיים החכמים של אפל
(צילום: יובל מן)
להערכת ענבר, החזון של אפל מדוד בכוונה. "הם הציגו מספר תסריטי שימוש מאוד פשוטים - צפייה בסרט, עבודה או צילום של הילדים שלך", הוא אומר. הרעיון, לדבריו, הוא להימנע מאנטגוניזם, לא להפחיד את הקהל ואת המשקיעים. הוא רואה בינתיים ארבעה קהלי יעד שיכולים להתעניין ב-Vision Pro: "משתמשים פרטיים עם הרבה כסף פנוי, אוניברסיטאות, חברות גדולות ומפתחים". הראשונים ישתעשעו ביכולות החדשות של המשקפיים שכוללים למשל צילום של הילדים כפי שהראתה אפל, או תכנון של גלשן גלים; האקדמיה יכולה לעשות שימוש ביכולות האלה למחקר ופיתוח; חברות גדולות יכולות לקחת את זה לייצור, תמיכה והדרכה; והמפתחים ינסו למצוא אפליקציות נוספות שירחיבו את קהלי היעד. "בכל מקרה המשקפיים כרגע הם מוצר שלא מיועד לקהל הרחב", הוא מדגיש, כלומר מדובר בהתקן שהמטרה שלו היא אך ורק לתקוע דגל ולספר לעולם שגם אפל כאן והיא לא הולכת לשום מקום. בינתיים. אחת הצרות של המטאברס היא שלא ברור כמה אנשים ירצו באמת להיכנס לחווייה אימרסיבית - כלומר כזו שעוטפת אותנו מכל כיוון. למה להיכנס לעולם מדומה אם העולם האמיתי נמצא כאן?
שחר כהןצילום: שחר כהן"שימוש במשקפיים של אוקולוס גורם לי להרגיש לא טוב", אומר שחר כהן, מייסד ומנכ''ל קרן ההון-סיכון לוסיד קפיטל ועמית מחקר בסטארט-אפ ניישן ישראל (SNPI), מכון המחקר שליד עמותת סטארט-אפ ניישן סנטרל שמקדמת את הטכנולוגיה הישראלית בעולם. כהן חושב שהשמחה עוד מוקדמת מדי. "המוצר שאפל הציגה רחוק מאוד ממשהו שהמשתמש הממוצע ירצה לרכוש", הוא אומר בשיחה עם ynet. "זה פותח נישה אבל לא בטוח שזה יהווה הזדמנות לסטארטאפים, צריך להמתין ולראות". הוא מעריך שהפלטפורמה עדיין לא בשלה מספיק. לדבריו, המטאברס כרעיון יישאר נישה בעולם הטכנולוגיה, כלומר לא משהו שאפשר להשוות לסמארטפון או למחשב. המשקפיים עצמם ידרשו עוד כמה דורות לפני שיהיה אפשר לעניין בהם את הציבור. "בעיקר בגלל העלות שלו, אבל גם בגלל תסריטי השימוש", אותם אלה שאפל הציגה לא הרשימו אותו במיוחד. "למה להוציא 3,500 דולר כדי לצפות בסרט או כדי להקליד באופיס?", הוא תוהה.
טכנולוגיה שמחפשת בעיה לפתור
כהן לא היחיד שלא משוכנע במוצר ובחזון של אפל. אחרי שהאבק הראשוני של אירוע החשיפה שקע, החלו להישמע לא מעט קולות שטוענים שהיכולות של המשקפיים לא באמת מספקות מענה לבעיה קיימת. "זו קצת טכנולוגיה שמחפשת את הבעיה שהיא אמורה לפתור", אומר כהן. הנקודה מעניינת. אפל אכן לא מראה שיש כאן בעיה שהמשקפיים שלה עוזרים לפצח. אומנם לראות סרט על מסך וירטואלי שווה ערך לטלוויזיה עם מסך בן 100 אינץ' זה כנראה כיף גדול, אבל לא בטוח עד כמה זה נוח לעשות את זה עם התקן מגושם - הגם שמעוצב ובנוי לעילא - שיושב על הראש של המשתמש. בנוסף ישנה בעיית הסוללה. לדברי כהן מדובר בהתקן ששוקל לפחות חצי קילו בכיס בנוסף למשקפיים שעל הראש ומספק רק כשעתיים זמן שימוש - וגם זה לא בטוח (אפל בחרה בסוללה חיצונית על מנת שהמשקפיים לא יכבידו מדי על הראש).
"בתור מעצבים אנחנו עוסקים המון בנדל''ן (השטח הזמין לתצוגה של תוכן למשתמשים - ר''ק) באתרים ובמובייל. כל הדיונים האלה הולכים לקבל פרספקטיבה חדשה לגמרי. חוויית הגלישה והשימוש במוצרים בכלל הולכים לקבל ממדים חדשים. למשל, לגלול באתר שהוא בגודל של כל החדר שאתה נמצא בו"
הסיבה לכך פשוטה. אפל דחסה כל כך הרבה טכנולוגיה למשקפיים שהם צורכים חשמל כמו לפטופ ממוצע. ישנם שני מסכי מיקרו-led באיכות 4K, מעבד M2 כמו במקבוק פרו, כונן קשיח מובנה, רכיבי תקשורת וכמובן המצלמות והחיישנים שכולם פועלים כל הזמן כדי להפעיל את הממשק. זו אגב הנקודה הישראלית במשקפי Vision Pro. הממשק שלהם מבוסס על זיהוי מחוות ידיים שנקלטות במצלמות התלת-ממד, פרי פיתוח הטכנולוגיה של פריימסנס הישראלית שנרכשה בתחילה על ידי מיקרוסופט ובהמשך נמכרה לאפל. הממשק הזה גם מצביע קצת על הכיוון שאליו מכוונת אפל. זה ממשק שמיועד לשימוש סטטי, הוא לא מיועד להתניידות במרחב וירטואלי כמו השלטים של משקפי אוקולוס של מטא, מצידם כן מוכווני גיימינג והתניידות בתוך זירות משחקים א-לה-פורטנייט. אמנם אפל כן אמרה שהמשקפיים תומכים בשלטי אקסבוקס או פלייסטיישן, אבל אלה גם לא מיועדים לשימוש שאינו סטטי. צריך להחזיק אותם בשתי ידיים ואנחנו לא נוהגים לשחק בעמידה או בהליכה.
רינת זילברשטייןצילום: אסנת רםהציפייה לפיצוח, עם זאת, כאן. אפל הבינה היטב שהבעיה כעת אינה החומרה שתלך ותשתכלל ככל שיעבור הזמן, אלא מה שהיא מציעה כחוויה או כלי למשתמשים. "עולם המציאות הרבודה (AR - ר''ק) יפגוש אותנו הרבה לפני עולם המציאות המדומה (VR - ר''ק)", אומרת רינת זילברשטיין, מנכ"לית AT&T ישראל, "המשקפיים של אפל מאפשרות לך חוויות שגורמות לך להרגיש טוב ולא מנותק מהסביבה. אם לא טיפלו נכון באפליקציות מציאות מדומה אתה תקבל מהר מאוד בחילה". להערכתה, ישנם הרבה מאוד עולמות שמציאות רבודה תספק להם יתרונות, "למשל תחום הבריאות, או באוניברסיטאות למחקרים, בחנויות כדי להתנסות בדברים". המחיר לדעתה לא מהווה מגבלה: "אפל הרגילה אותנו. כשהאייפון יצא כולם תהו למה לרכוש טלפון ב-2,000 או 3,000 שקלים כשמכשיר היה עולה 500 שקלים, אבל הנה". סוגיית המחיר, אגב, היא סוגייה בוערת. שחר כהן למשל מעריך שהמחיר דווקא מגביל מאוד את התפוצה של הטכנולוגיה וממקם אותה בנישה שלא בטוח שהיא תוכל לצאת ממנה.
ללכת לבית ספר כמו הארי פוטר
אבל עולם התוכן הוא הבעיה העיקרית עבור אפל. החברה מודעת לכך היטב. כבר בהשקה היא חשפה את שיתוף הפעולה עם דיסני ואף גייסה את בוב אייגר, המנכ''ל המיתולוגי של החברה שחזר כדי להציל אותה מקריסה לאחרונה. מה יותר מגניב מלראות את "מלחמת הכוכבים" או את "שומרי הגלקסיה" של מארוול כאילו שהם כאן לידנו שאנחנו מרוחים על הספה? או לצפות במשחק ספורט כאילו שאנחנו עומדים לצד כר הדשא של המגרש? עם זאת קשה לדעת האם המגבלות הפיזיות של ההתקן יאפשרו זאת להרבה אנשים. אבל זה לא רק להשתתף במשחק או לצפות בסרט.
שחר סורקצילום: תום סיימון "זה שילוב של חומרה, תוכנה, סביבה לפיתוח והשקת אפליקציות - יש כאן אירוע מחולל שהולך לשנות את פני התעשיה", מעריך שחר סורק, סמנכ''ל השיווק של אוברוולף הישראלית, המתמחה בתוכן שמיוצר על ידי משתמשים בפלטפורמות הגיימינג הגדולות. סורק מעריך שיתרון אחד גדול של הפלטפורמה של אפל היא היכולת לייצר גיימיפיקציה - או "השחקה" של המציאות סביבנו. סוג של פוקימון גו על סטרואידים. "משחקיות מציאותית", כך הוא מכנה זאת. "אם אני ילד שאוהב הארי פוטר אוכל למשל ללכת לבית הספר ולהפוך את הדרך לעולם כמו בסדרת הספרים. ניתן יהיה להלביש כל עולם תוכן על המציאות. נוכל לשחק פוקימון גו כל היום. קח ספר ותחיה אותו. נוכל לחיות עולמות תוכן שיש לנו קשר רגשי עמוק אליהם. ניתן להפוך את הבית ללונה פארק".
גיימינג, למרות שאפל נמנעה מהתחום באופן עקבי, הוא תסריט שימוש מאוד מתבקש עבור עולמות המציאות המדומה והרבודה שמעורבבים במשקפיים של אפל. למרות שאפל יצאה מגדרה למקד את המשקפיים כאמצעי להוסיף שכבת תוכן על גבי הסביבה שלנו, מדובר למעשה במשקפיים שלא שונים מאוד מבחינת עיצוב ותכנון מאלה של מטא. הם לא מאפשרים לנו לראות את המציאות דרך עדשות שקופות, אלא מצלמים אותה ומקרינים לנו על גבי המסכים הפנימיים. אפל ניסתה לגרום להם להיראות פחות קריפיים לסביבה על ידי הקרנה של עיני המשתמש על גבי מסך חיצוני שמשקף את המבט החוצה. בחברה אמרו שזה נועד לתת תחושה טבעית לסביבה שלנו, אך מנגד, לא מדובר באמת במציאות אלא בשיקוף שלה דרך מצלמות. אפשר לומר שזו אפילו סוגיה פילוסופית, האם שיקוף של המציאות הוא באמת המציאות או רק סימולציה שלה. באפל נמנעו בינתיים להיכנס לסוגיה.
שחר גרינפלד, מנהלת צוות עיצוב בחברת Designit TLV, אומרת שיש כאן הישג משמעותי ושינוי מהותי. "אפל מסמנת שהגודל כבר לא קובע. המוצר הולך להחליף את עולם המסכים כמו שהכרנו אותו. לא תהיה הגבלה לגודל המסך, זה לא משנה אם אני קונה טלוויזיה 53 אינץ' או 68 אינץ', לפטופ גדול או קטן, אפשר לעבוד בכל פורמט בכל גודל בלי שום הגבלה". לדבריה, המשקפיים פותחים לנו עולם חדש: "בתור מעצבים אנחנו עוסקים המון בנדל''ן (השטח הזמין לתצוגה של תוכן למשתמשים - ר''ק) באתרים ובמובייל. כל הדיונים האלה הולכים לקבל פרספקטיבה חדשה לגמרי. חוויית הגלישה והשימוש במוצרים בכלל הולכים לקבל ממדים חדשים. למשל, לגלול באתר שהוא בגודל של כל החדר שאתה נמצא בו. או לערוך סרט או סאונד שאתה בתור עורך ממש חלק מתוך הסרט".
העתיד לוט בערפל
אפל כרגע עומדת מול בעיה אחת קשה. המשקפיים שלה לא מיועדים לקהל הרחב - עדיין - ואת זה ראינו היטב בגלל המחיר הגבוה והמגבלות המובנות. הקרנה של תוכן באיכות התצוגה של אפל דורשת הרבה מאוד פס רחב זמין, לא משהו שה-WiFi הביתי או רשתות הסלולר יכולות לספק כיום מחוץ לחיבורים מבוססי סיבים או דור 5 שעדיין לא מאוד נפוצים. וגם אז מדובר בחיבורים שצריכים להיות במהירות גבוהה ובשיהוי נמוך מאוד. זו גם כנראה אחת הסיבות לכך שאפל לא הציגה באמת חוויות אינטראקטיביות עם משתמשי Vision Pro אחרים. שיחת ועידה שהוצגה, למשל, נראתה כמו שיחת זום רגילה. ישנה גם בעיית נוספת, האווטאר שלנו שמוקרן לאחרים הוא דמות וירטואלית. וכאן יש גם פתח לניצול לרעה שכן למעט מנגנון האבטחה המובנה של ה-Vision Pro שמזהה את הקשתית כדי לוודא את זהות המשתמש, אין שום דרך לדעת אם הדמות הווירטואלית שמוקרנת לנו בשיחה אכן מייצגת את האדם במציאות אם לא פגשנו אותו קודם. בעולמות ארגוניים ועסקיים זו מגבלה לא פשוטה.
לא בטוח שהמשקפיים יחליפו את המחשבים בעתיד. אומנם אפשר לבצע דרכם כל פעולה שאנחנו רגילים לבצע בסמארטפון, טאבלט או לפטופ, אבל האם יהיה נוח להקליד טקסט ארוך במקלדת הווירטואלית? האם באמת אנחנו יכולים לשחק משחקים וירטואליים ולהתהלך בעולמות מלאכותיים על ידי מחוות ידיים? ובעיקר, מה הערך המוסף שהמשתמש מקבל בשימוש במשקפיים מעבר לחווייה המרהיבה? אפל לא פיצחה עדיין את המשוואה הזו. היא מגששת באפלה, מנסה לזרוק כל מיני רעיונות לראות אילו מהם יחזיקו. כלומר, שלא כמו האייפון שיצא לעולם עם מטרה ברורה - לסייע למשתמש לתקשר ולהתחבר לאחרים ולרשת - ה-Vision Pro מציגים חזון קצת צנוע, אולי צנוע מדי. מפתחי האפליקציות יצטרכו להפעיל את הדימיון שלהם שעות נוספות כדי למצוא את הנוסחאות שיביאו את המשמשים לרכוש את המשקפיים. אפל מסייעת להם ככל יכולתה, אבל כל עוד התפוצה שלהם תהיה מוגבלת בגלל סוגיית המחיר, לא בטוח שזה ישתלם להשקיע מאמצים יקרים בפיתוח למוצר שלא ברור מה יהיה עתידו והאם הוא יספק החזר על ההשקעה. מדובר בהימור, ולמרות הגב של אפל, זה עדיין הימור מסוכן. מטא הצליחה לייצר קהילת מפתחים פעילה ורווחית, אבל רק בגלל שהיא התמקדה בתסריטי שימוש ספציפיים - כמו גיימינג (והס מלהזכיר פורנו). אפל קצת התפזרה לכל כיוון, והיא כעת תצטרך לסייע למקד את החזון שלה בתחומים ממוקדים אם היא רוצה שה-Vision Pro יהפכו מחזון לעתיד קונקרטי.
