ניית'ן (שם בדוי) הוא כמעט קלישאה של גיק טכנולוגיה אמריקני. הוא גדל במשפחת מעמד ביניים מבוססת, הלך לבתי ספר טובים, הצטיין בלימודים, לא היה מסמר מסיבות, ורק חיכה לרגע שבו יוכל לצאת לעולם שכולו קודים ומקלדות. ניית'ן הוא גם יהודי, ועד לפני שלושה חודשים זה לא ממש שינה לו לכאן או לכאן. המשפחה חגגה את ראש השנה ופסח, הוא ערך את ביקורי החובה בישראל, ובזאת הסתכם מקומה של היהדות בחייו שהלכו בדיוק במסלול שתיכנן, כולל השתלבות בפלטפורמת המדיה החברתית הפופולרית ביותר בעולם. המעורבות הפוליטית שלו אף פעם לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל הוא היה ליברל יהודי־אמריקני צעיר שגרתי, שגם תמך בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. כשקיבל את הג’וב שלו בטיקטוק, הבין די מהר שהוא כבר לא בבועה החמימה שבה צמח, אבל גם אף פעם לא הרגיש שלא בנוח.
עוד כתבות +ynet:
"זה כוח עבודה מאוד גדול ומאוד מגוון מבחינת גזע ודת", אומר ניית'ן, "ורוב הזמן די הסכמתי עם הדעות הרווחות של רוב האנשים שם. אם הייתה אנטישמיות, לא הרגשתי אותה. כלומר, עכשיו אני יודע בוודאות שהייתה אנטישמיות, אבל עדיין לא הרגשתי אותה. היא כנראה רק חיכתה להתפרץ".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זה קרה ב־7 באוקטובר. ניית'ן ביקר כבר פעמיים בישראל ומרגיש מחובר אליה, אבל הוא לא ציפה להרגיש כאילו מה שקרה בקיבוץ בארי גם קרה לו אישית. והוא בוודאי לא ציפה שמקום העבודה שהוא כל כך אוהב לא רק שיהיה עוין אליו, אלא גם יעזור להפיץ אנטישמיות ותמיכה בהתקפת טרור מהאכזריות בזיכרון העולמי.
"לקח ממש יום־יומיים אחרי 7 באוקטובר להתחיל להרגיש רע בעבודה", נזכר ניית'ן, "ומהרגע שישראל עברה לתגובה צבאית מסיבית, זה כאילו הטבח של חמאס אף פעם לא קרה. אנשים שחשבתי שהם חברים שלי התחילו להתחמק ממני וכמה מהם הפסיקו לדבר איתי. אבל עוד יותר גרוע היה לראות אילו דברים האלגוריתם מקדם, מה אנשים מפרסמים ורואים בפלטפורמה ובמה הם תומכים".
זה משנה אם אתה יהודי או ישראלי?
"לא. בגלל זה אני יודע שזו קודם אנטישמיות ורק אחר כך דאגה אמיתית לפלסטינים. אני יהודי־אמריקאי, אני לא אחראי למדיניות של ממשלת ישראל, שרוב הזמן אני בכלל לא מסכים איתה, אבל עכשיו ברור שמבחינתם אין הבדל. גם אני וגם ישראלים הרגשנו אותו דבר".
זה מכוון?
"אני רוצה להאמין שלא, בוודאי בחברה שכמה מהאנשים בצמרת שלה הם יהודים. אבל כשאני רואה שמותר לפרסם כל דבר שעוזר לפלסטינים, בעוד סרטונים שתיארו את זוועות 7 באוקטובר הוסרו במהירות, קשה לחשוב שזה מקרי. לטיקטוק יש עשרות אלפי עובדים שמנטרים פוסטים ותלונות. חלק מהחבר'ה האלה מכניסים את דעותיהם האישיות, ורוב הדעות האלה הן פרו־פלסטיניות. איך יכול להיות שכל כך הרבה תוכן אנטישמי ושקרים מטורפים נשארים באוויר או יורדים רק אחרי שמיליוני אנשים ראו אותם?"
שלושה חודשים אחרי 7 באוקטובר, משהו השתנה באווירה?
"לא ממש. מבחינות מסוימות זה אפילו יותר קשה, כי עכשיו 7 באוקטובר כבר מרגיש פה כמו היסטוריה רחוקה, ומה שרואים כל הזמן הן רק תמונות קשות מאוד מעזה".
את ההטיה לטובת הנרטיב הפלסטיני, ממחיש היטב הסיפור הבא: לפי דיווח של "פוקס ניוז", טיקטוק סירבה לאפשר למטה המשפחות להחזרת החטופים לפרסם מודעות בטענה שהן "פוליטיות וגרפיות מדי". בטיקטוק טענו שהמדיניות שלהם אוסרת קמפיינים בתשלום שנחשבים לפוליטיים או גרפיים מדי, למרות שהסרטונים שהיו אמורים לעלות כללו רק צילומים של החטופים כפי שחיו לפני 7 באוקטובר, רוקדים או משחקים כדורגל, ואת הכיתוב "החזירו אותם הביתה עכשיו". לפי "פוקס", טיקטוק כן אישרה העלאת קמפיין שעוסק בילדים פלסטינים שנאלצו לעזוב את בתיהם בעזה.
"אני חושב שהם פשוט מפחדים", אומר דניאל, עובד יהודי אחר, "בשנים שבהן טיקטוק הפכה לכל כך פופולרית לא הייתה מלחמה גדולה בין ישראל לפלסטינים והחברה אף פעם לא עמדה בכזה מבחן. לדעתי הם מאוד הופתעו לגלות פתאום שרוב העובדים שלהם כל כך מזדהים עם הפלסטינים, וזה גולש לצורה שבה הם עושים את העבודה ובה הם מתנהגים במקום העבודה".
משמעות המילה העברית "הסברה" בהקשר של ישראל כל כך מוכרת בעולם, עד שכותבי מאמרים וסתם צייצנים פשוט מאייתים אותה באנגלית - Hasbara - וכמעט כל מי שקורא מבין במה מדובר. חלק מזה הוא כבוד ליכולת ההיסטורית של ישראל לתמרן במבוכי דעת הקהל העולמית, וחלק הוא ניסיון עם ניחוח אנטישמי להפוך את מה שכל מדינה בעולם עושה - פרופגנדה, אם לא נכבס מילים - למשהו שונה, נכלולי במיוחד, כשהוא נעשה על ידי מדינת היהודים.
כך או אחרת, להסברה הישראלית מעולם לא היה קשה יותר מאשר בשלושת החודשים שעברו מ־7 באוקטובר. דווקא הדבר הכי נורא שקרה לעם היהודי מאז השואה, הציב מול ישראל מכשול "יחסי ציבור" גבוה מתמיד. למכשול הזה קוראים "מדיה חברתית" או בשם הקוד: טיקטוק. זה לא שבפלטפורמות אחרות, מטוויטר ועד אינסטגרם, המצב של ישראל טוב במלחמת הנרטיב, אבל טיקטוק היא באמת דרגה אחרת לגמרי. כאשר ג'ף מוריס ג'וניור, סגן נשיא לשעבר בטינדר, פירסם שרשור ארוך בטוויטר שבו טען כי טיקטוק היא הסיבה שישראל "מפסידה במלחמת המידע בקרב תלמידי תיכון ומכללות“ - הוא צדק. כשטיקטוק טוענת כי גם בפלטפורמות אחרות יש יחס ברור של הרבה יותר פוסטים פרו־פלסטיניים - היא גם צודקת. ההבדל הוא שבפלטפורמות האחרות יש גם יותר פוסטים פרו־ישראליים, ומשמעותי עוד יותר: הדור הצעיר נמצא כמעט רק בטיקטוק.
"טיקטוק יוצרת את התנועה האנטישמית הגדולה ביותר מאז הנאצים. תתביישו לכם", אמר סשה ברון כהן בפגישה של סלבריטאים יהודים עם ראשי טיקטוק. זה נשמע בומבסטי, אבל אבא של "בוראט" לא מגזים כאן. מה שהתחיל כאפליקציה חמודה ליצירת קליפים של ריקודים ויראליים, נמצא היום ביותר מ־150 מיליון טלפונים בארה"ב בלבד. זה המקום שבו דור ה־Z מקבל את רוב ה"מידע", שלא לומר את רוב ה"חדשות" שהוא צורך. מערב פרוע של פייק, בורות ושנאה בניצוחו של אלגוריתם.
טיקטוק קובעת איזה תוכן להגיש למשתמשים דרך אלגוריתם המבוסס על מה שהמשתמשים צופים בו - בניגוד לאלגוריתמים בפלטפורמות אחרות שמתבססים בעיקר על החשבונות שמשתמשים עוקבים אחריהם או על תחומי העניין שהם מעדיפים, האלגוריתם של טיקטוק בונה פיד מותאם שאין לו תחתית מבחינת משך הגלילה, והוא לא מחכה יותר מכמה דקות לפני שהוא נועץ שיניים במשתמש ולא עוזב.
לפי דוח של "המרכז ללוחמה בשנאה ושקרים באינטרנט", שני שלישים מבני הנוער האמריקאים משתמשים בטיקטוק, והגולש הממוצע מבלה 80 דקות ביום באפליקציה. לצורך הדוח, פתחו חוקרי "המרכז ללוחמה בשנאה ושקרים באינטרנט" חשבונות טיקטוק חדשים בארה"ב, בריטניה, קנדה ואוסטרליה. החשבונות האלה עצרו לכמה שניות על סרטונים שעסקו בדימוי גוף ובריאות נפשית, ועשו להם לייק. לפי הדוח של המרכז, בתוך 2.6 דקות האלגוריתם של טיקטוק המליץ על תוכן שעוסק בהתאבדויות. בתוך שמונה דקות הוא הציף תוכן הקשור להפרעות אכילה. בכל פחות מדקה הוא המליץ על סרטונים בנושאי דימוי גוף.
אותה דינמיקה מתרחשת גם ביחס לסכסוך הישראלי־פלסטיני. מספיק שנער ייעצר לכמה שניות על סרטון שקשור למלחמה בעזה, והאפליקציה תתחיל להציף אותו בתוכן רלוונטי. ה"וול סטריט ג‘ורנל" יצר כמה חשבונות אוטומטיים, בוטים, לצורך תחקיר על התוכן הקשור לסכסוך שאליו נחשפים צעירים. הבוטים האלה, הרשומים כמשתמשים בני 13, החלו בתוך שעות ספורות לקבל תוכן קיצוני מאוד, אלים, נוטף שקרים וגם כזה שעודד אותם להתחמש. עשרות סרטונים כאלה הוצגו יותר מ־150 פעמים בשמונת החשבונות של "נערים בני 13" שייצר העיתון, ורובם תמכו בצד הפלסטיני. הצונאמי הזה לבדו הוא חתיכת מזרקת רעל לבני נוער, וזה עוד לפני שדיברנו על השקרים שמגיעים איתו.
"זה לא נורמלי גם שמבוגר יראה את כמות התוכן הזו, אבל לילדים זה כמו לנסוע 150 קמ"ש בלי שום פסי האטה", אמרה ל"ג’ורנל" ריסה מיי, אשת חינוך המתמקדת בהשפעת הטכנולוגיה על בריאות הנפש של בני נוער.
מעבר למהות התוכן עצמו, היתרון הכמותי בצד הפרו־פלסטיני בטיקטוק פשוט עצום. בדיקה של האתר "הפורווארד" במשך 30 יום במהלך נובמבר ודצמבר העלתה כי התגית FreePalestine# הוצמדה ל־214 אלף סרטונים שנצפו 525 מיליון פעמים. ברחבי העולם נעשה שימוש בתגית הזו במיליון סרטונים שנצפו ארבעה מיליארד פעמים. התגית הפרו־ישראלית הפופולרית ביותר באתר, StandWithIsrael#, הופיעה ב־3,000 סרטונים בארה"ב שנצפו 17 מיליון פעמים. ברחבי העולם היו לתגית זו 13 אלף סרטונים שנצפו 109 מיליון פעמים.
"רוב הזמן זה פשוט האלגוריתם", אומר ניית'ן, "הוא מתוכנת לעשות בדיוק את מה שהוא עושה: ללכוד אותך בדרך שכמעט בלתי אפשרי להימלט ממנה. כשאין שום רגולציות והכסף זורם בלי הפסקה, מגיעים למצב שילדים פתאום מתאהבים באוסמה בן לאדן או חושבים שהשואה לא קרתה".
תחקיר של ערוץ "פוקס ביזנס" חשף את כישלון צוותי האבטחה של טיקטוק בטיפול באיומים פיזיים של ממש במשרדים של החברה ברחבי העולם, כמו תמיכה ברורה בטבח 7 באוקטובר. עובדים יהודים, ולא רק, אמרו ל"פוקס" כי יש מניפולציה של האלגוריתם כדי להגביר פוסטים אנטי־ישראליים ולהעלים עין מדיסאינפורמציה. חלק ממנטרי הפוסטים חגגו בגלוי את הטבח.
"יותר ויותר יהודים מתביישים לומר שהם עובדים עבור טיקטוק", אמר עובד יהודי ל"פוקס ביזנס", "האווירה קשה מאוד. אנחנו מרגישים שלא ניתנה לנו התמיכה שניתנה לעמיתינו העובדים בחברות טכנולוגיה אחרות בתחילת הסכסוך. היינו צריכים להילחם על ההכרה שמשהו נורא קרה לנו ולהילחם על ההכרה בתחושות חוסר הביטחון שלנו. הבעיה היא שאנשים מפחדים לאבד מקומות עבודה ולכן לא מתבטאים מספיק, ולמי שנמצא בפסגה לא ממש חשוב להילחם בזה".
המהירות המדהימה שבה הפך טיקטוק למאורת ארנב אנטישמית אחרי 7 באוקטובר הביאה, בין היתר, את ראשי החברה בארה"ב ליזום פגישת חירום עם סלבריטאים ומשפיענים יהודים, בהם סשה ברון כהן, דברה מסינג ואיימי שומר. מהצד של טיקטוק היו גם אדם פרסר וסת' מלניק, שני בכירים יהודים בחברה. במשך 90 דקות הציגו הסלבריטאים שפע דוגמאות שתיארו, בין היתר, כיצד נכשלה טיקטוק אפילו סתם במניעת מבול תגובות כמו "היטלר צדק".
ברון כהן אמר בפגישה כי "הסיבה שבגללה חמאס הגיע בכלל למצב שיש אנשים שמוכנים לערוף ראשים ולאנוס נשים, היא שהאכילו אותם בתמונות שהובילו לשנאה“, וטען כי טיקטוק יכולה "להפעיל מתג" ולתקן את הבעיה. לפי "הניו יורק טיימס", דברה מסינג שאלה מדוע טיקטוק לא חוסמת את הביטוי "מהנהר לים". "בשלב הזה הרבה יותר אחראי לחסום את זה מאשר להגיד: 'אה, ובכן, יש אנשים שמשתמשים בביטוי ולא מתכוונים להשמדת יהודים'", אמרה כוכבת הסדרה "וויל וגרייס", "'אני מבינה שאתם נמצאים במקום מאוד קשה ומסובך, אבל אתם הפלטפורמה העיקרית להפצת שנאת יהודים“. פרסר ומלניק הקשיבו גם כשהטונים עלו, הסכימו עם חלק מהטענות והבטיחו לתקן, אבל חזרו ואמרו כי "אין כפתור קסם".
ניית'ן מסכים שאין כפתור קסם, אבל בטוח שיש "לפחות כפתור 'קצת פחות אנטישמיות'. האווירה כל כך אנטי־יהודית ואנטי־ישראלית, שקשה להאמין שאי־אפשר לעשות משהו כדי להוריד את הלהבות".
הפצת דיסאינפורמציה ודברי שטנה היא כמובן בעיה של כל המדיה החברתית, אבל מה שהופך את טיקטוק לחשודה במיוחד, בצדק או לא, הוא השתייכותה לחברת ByteDance, המקושרת לממשלת סין. דוח של NCRI, ארגון המתמחה בחקירת סכנות דיסאינפורמציה באינטרנט, הגיע למסקנות ברורות כי תוכן בטיקטוק "מקודם או מושתק בהתאם לאינטרסים של ממשלת סין". היסטורית, סין תמיד תמכה בפלסטינים, כולל חימוש והכשרת חמושים של אש“ף בימי יאסר ערפאת, אבל מאז נרמול היחסים עם ישראל היא עושה ניסיון, לפחות פומבי, לרקוד על שתי חתונות. בסכסוך הנוכחי, עם זאת, די ברור היכן היא עומדת. לתקשורת הממלכתית בסין אין בעיה לדבר בקול רם על "השליטה היהודית בפוליטיקה האמריקאית" שמביאה לכך שארה"ב מתעלמת "מהפשעים של ישראל". האינטרנט המאוד מצונזר של סין והרשתות החברתיות מוצפים בתוכן אנטישמי כמעט ללא הפרעה, ואפשר להניח כי העמדה הזו מחלחלת לעובדי החברה ברחבי העולם.
טיקטוק מודעת לנזק שנגרם לה בחודשים האחרונים והיא מנסה להגיב. לטענת החברה, היא הסירה בחודש הראשון למלחמה יותר מ־24 מיליון חשבונות מזויפים ברחבי העולם ויותר מחצי מיליון תגובות של בוטים על תוכן תחת תגיות הקשורות לסכסוך. עוד טענה החברה כי הסירה 730 אלף סרטונים שהפרו חוקים בנושא דיבור שנאה ועוד 925 אלף "בגין הפרת המדיניות שלנו בנושא אלימות וטרור, כולל תוכן המקדם את חמאס. אידיאולוגיות מלאות שנאה, כולל אנטישמיות, אינן ומעולם לא הותרו על המצע שלנו. הנחיות הקהילה מיושמות באופן שווה על כל התוכן, והאלגוריתם אינו 'מקדם' צד אחד על פני צד אחר". הבעיה היא שאף אחד לא יודע אם המספרים של טיקטוק נכונים כי היא הפלטפורמה הכי פחות שקופה לציבור.
גם את הטענות לגבי היחס כלפי עובדים יהודים וישראלים, טיקטוק דוחה בתוקף. דובר של החברה אמר ל"פוקס ביזנס" כי הטענות האלה "אינן משקפות את הניסיון של רוב העובדים שלנו. לטיקטוק יש מדיניות חזקה נגד אפליה והטרדה במקום העבודה, ועובדים מוזמנים לדווח על דאגותיהם, גם בעילום שם. המנכ"ל שלנו שלח הודעה לכל העובדים, ובה גינה את הפיגועים ב־7 באוקטובר, והחברה פירסמה הצהרה גם באתר. לטיקטוק הייתה קבוצה פנימית בשם MazalTok, שמטרתה לספק משאבים וקהילה לעובדים היהודים והישראלים שלנו, והיא הוכפלה בגודלה מאז תחילת המלחמה".
ניית'ן עדיין לא יודע אם ימשיך לעבוד בטיקטוק. כמו יהודים־אמריקנים צעירים רבים הוא בעיקר מבולבל עכשיו. "מה שכאב לי במיוחד זה חוסר האמפתיה", הוא אומר, "מילא שאף אחד לא התעניין בשלומי, אבל הזלזול מסביב במה שעברנו, חוסר החמלה, אף פעם לא חשבתי שארגיש ככה. עכשיו כולנו מורידים את הראש ומחכים שזה ייגמר. אחר כך נצטרך להחליט אם אנחנו יכולים להמשיך לעבוד במקום שלא נתן לנו תמיכה באחת התקופות הכי קשות בחיינו".
