מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת אלמסי, ממושב שיבולים, התפנו לתל אביב.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
בצילום: ענת (28), טל (30), אילנה, אחות של ענת (30), שייה (שנתיים ו-4 חודשים), ליב (7 חודשים).
הבית? ענת: "אנחנו גרים במושב קטן בין אופקים לנתיבות, ביחידת דיור מאחורי הבית של ההורים של טל. אין לנו מקלט או ממ"ד והשבת שבה פרצה המלחמה הייתה פשוט סיוט. החלטתי שאני לא יכולה להישאר שם".
7.10? ענת: "טל בדיוק חזר ממשמרת לילה. בדרך כלל בשבתות אני שמה את הגדולה אצל אמא שלי באופקים, כי קשה לי עם שתיהן לבד. יום לפני מכרתי את הרכב ואולי זה מה שהציל אותי. זו השעה שהייתי אמורה לעבור באופקים כשהיו שם כל המחבלים, אבל בגלל שלא היה לי רכב נשארתי בבית. התחילו אזעקות, אין לנו ממ"ד או סורגים ופחדתי למות. לאחותו שגרה במושב יש ממ"ד, אז הלכנו אליה אבל כנראה בגלל אחד הטילים נפל החשמל בכל המושב. ישבנו בחושך בלי טלוויזיה וניסינו להבין מה קורה דרך הטלגרם". טל: "זו הייתה טעות".
טלגרם? טל: "לצערנו התחברנו לערוץ הטלגרם של חמאס כי ענת אוהבת לראות הכל, וראינו את הזוועות שקורות ממש לידנו". ענת: "לא יכולתי להפסיק עד שנגמרו הסוללות של הטלפונים. ישבנו בממ"ד עם התינוקות, שלוש משפחות. עברו ניידות שכרזו להסתגר בבתים ולא ידענו מה יקרה. למחרת כבר קראו לטל למילואים והיה ברור לי שאני לא נשארת שם לבד עם הבנות. כל הלילה בכיתי ולא עצמתי עין. פשוט מתי מפחד ודמיינתי איך מחבלים פורצים לי הביתה. ובאמת יומיים אחרי עזבנו להרצליה".
הרצליה? ענת: "ראיתי איזה פרסום של אנשים שמציעים את הדירות שלהם והגענו למישהו שממש פינה לנו את הבית שלו. היינו שם שבוע והרגשתי לא נעים להישאר יותר. ואז איכשהו חיברו אותנו לקבלן אורי הדר מקבוצת ידר, שפשוט נתן לנו ולעוד הרבה אנשים מהדרום דירות שיש לו ומאפשר לנו לגור פה בת"א בינתיים. אנשים שלו כל יום מתקשרים, זה מדהים". טל: "עטפו אותנו וסידרו לנו הכל. הדירה הייתה ריקה ותוך שעות התארגנו שכנים וארגונים שהביאו לנו מקרר, וטלוויזיה, ומיקרו, וכיסאות. זה פשוט מחמם את הלב". ענת: "פירסמו את המספר שלי באיזו קבוצה של מתנדבים מהאזור ולא הפסיקו להתקשר אליי ולהציע עזרה. גם אוכל חם מביאים לי. כל יום שואלים אם אני צריכה דברים. למשל לא היה לי כרטיס קופת חולים לילדה והייתי צריכה תרופה, ומישהי פשוט דאגה לי לכל. זה פשוט מדהים".
מתי חוזרים הביתה? ענת: "אני ממש מפחדת. לא רואה את עצמי חוזרת כרגע. אני מחכה שתיגמר המלחמה". טל: "היא כבר אמרה לי שהיא רוצה סורגים בכל הבית וממ"ד". ענת: "לא רק סורגים, אני רוצה שהם יהיו צפופים שאי-אפשר יהיה לזרוק רימון פנימה". אילנה: "אני לא מפחדת". ענת: "ההורים שלי לא רצו להתפנות. הם חזרו לעבוד ולא רציתי להשאיר את אחותי לבד, אז לקחתי אותה איתי. תבין, האזעקות הפכו לפחד משני. הפחד שלי זה מהמחבלים. אני יודעת שאני אחזור בסוף כי זה הבית שלי ואנחנו מתכננים לבנות במושב בית משלנו, אבל אני חייבת ממ"ד וסורגים. ממ"ד זה איזה מאה אלף שקל וחבל להשקיע במבנה זמני". טל: "התנאי שלי כשהכרנו היה שאני רוצה לגור במושב. אני רוצה להעביר את מה שחוויתי כשגדלתי, את החיים במקום הפסטורלי הזה, לילדים שלי. שם, לפתוח את הבוקר במרפסת מול השדות, כשהכל ירוק אחרי הגשם, זה לפתוח בוקר כמו שצריך".
איך את מעבירה את היום? ענת: "או שאני מתחרפנת בבית עם הילדות, או שאני לוקחת אותן לדן פנורמה, יש שם פעילויות לילדים, או למתנ"ס שפירא פה קרוב. הילדים עושים יצירות, או בג'ימבורי. ואחרי שאני משכיבה אותן בתשע בלילה אני מתחילה לעבוד על המחשב".
מה עושה? ענת: "אני מנהלת פיתוח אתרים בלינק 19. זה בשדרות. זו סוכנות דיגיטל של היזמית חנה רדו. אני עובדת מול לקוחות שצריכים לבנות אתר. אני איתם משלב האפיון, כדי להבין מה הצרכים, ועד שהאתר עולה לאוויר. בגלל כל המצב לא עבדנו, אחד מהעובדים נרצח יחד עם הבת שלו בבארי ולקחנו את זה ממש-ממש קשה. כל העובדים הם מהעוטף וכולם התפנו מהבתים אז זה לא פשוט, אבל הלקוחות מבינים ובשבוע האחרון חזרתי. זה קשוח גם כי טל במילואים ואני לבד, אבל אין ברירה".
מילואים? טל: "אני בפלוגת החייאה קדמית. יומיים אחרי המתקפה עליתי לצפון ואני יחד עם חטיבה של טנקים. יצאתי עכשיו לאפטר לסופ"ש. יש מוטיבציה גבוהה. אבל זה קשה, גם לתמוך בבית וגם להיות שם".
מה אתה עושה? "אני אח בסורוקה, דור שלישי למקצוע, סבתא ואמא שלי היו אחיות. וחוץ מזה אני בונה מגדלי למידה לילדים מעץ. זה מעמדים לילדים שהם יכולים לעמוד ליד השיש ולבשל, או כדי לעמוד ליד הכיור ולצחצח שיניים. פתחנו ממש עסק קטן של נגרות. יש לי מיני נגרייה בבית. זה התחיל ממגדל כזה שענת רצתה לקנות ואמרתי לה שאני אכין לבד, ואז מישהו שאל מאיפה קנינו וענת אמרה שאני מכין אז הוא רצה גם, וככה זה התגלגל. עכשיו, בזמן המילואים והמלחמה, אין לי איך לייצר אז השהתי עשרות הזמנות. זה הפסד רציני בקטע הזה. חלק מהאנשים הבינו, אבל חלק ביטלו והזמינו ממישהו אחר". ענת: "זה מוסיף לנו איזה חצי משכורת בחודש, וזה משמעותי. אולי תיתן את האינסטגרם שלי למי שרוצה, אבל רק אחרי שטל יחזור: anat_yundov_almasi@".
מצב כלכלי? טל: "כרגע עוד לא ברור מה יהיה עם שכר החודש. הכנתי כבר את אבא שלי שאולי נצטרך עזרה. נסתדר בכל מצב".
הבילוי שלכם? טל: "מה שקשור לאוכל. יש לנו מטבח חוץ עם טאבון ומנגל ואנחנו אוהבים לארח".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
