מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת שגב משדרות, שהתפנתה למלון גורדון לאונרדו ביץ' בתל אביב.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: נופית (37), אריאל (39), שלו (בן 14, בנה של נופית מנישואים קודמים), ינאי (6), מיאל (5), ליאו (3).
מחוץ לתמונה? רפאל (10) - הבן של אריאל מנישואים קודמים.
הדירה? 5 חדרים, מחיר למשתכן. עלתה 770 אלף שקל. אריאל: "בלי הדבר הזה לא היינו יכולים לקנות בית בחיים".
שדרות? נופית: "אני נולדתי בשדרות אבל בגיל 19 עזבתי למרכז. גרתי קצת בתל אביב, פתח תקווה ורמת גן. הכרתי את אבא של שלו ואחרי שהתגרשתי חזרתי להורים. אחרי שנה וחצי הבנתי שאני לא מתאימה לשדרות וחזרתי למרכז". אריאל: "אני במקור מאילת וגם הגעתי למרכז ואז הכרתי את נופית. אחרי שהצעתי לה נישואים החלטנו לחזור לשדרות. האנשים טובים וחמים אבל זה לא המרכז. זה תמיד עולה בשיחות בינינו אם נשארים או לא, גם בגלל המצב הביטחוני. זה לא קל. אבל כשעושים את החישובים אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. בשדרות יש יום לימודים ארוך שממומן ומשלמים הרבה פחות מס הכנסה והכל מצטבר להרבה מאוד כסף, וגם זכינו במחיר למשתכן".
מחיר למשתכן? נופית: "כשאתה חושב על איך להחזיק בית וילדים - כלכלית במרכז זה הרבה יותר קשה. ובשדרות יש גם את העזרה של ההורים". אריאל: "לא תיכננו להישאר בשדרות, אלא להתחיל שם, לקנות סוף-סוף נכס ואז להתקדם. אנחנו גרים בדירה כבר שנה וחצי וקצת השתקענו גם כי אנחנו לא רואים כל כך אופציה אחרת מבחינה כלכלית. גם אם תיתן לי בית באותה הוצאה חודשית בתל אביב לא היינו יכולים לשרוד באזור המרכז. המחיה בפריפריה היא הרבה-הרבה יותר זולה". נופית: "בחודשיים שאנחנו פה במלון הבנו כמה הכל יקר פה".
7.10? נופית: "הילדים לקחו את כל מה שקורה ממש קשה. הם כל הזמן דרוכים ולחוצים. ינאי פחות מדבר וזו התמודדות רגשית לא פשוטה". אריאל: "ב-7 באוקטובר היה ברור מיד שמשהו אחר קורה. נכנסנו לממ"ד ואז התחילו לרוץ בקבוצות ששומעים יריות ויש מחבלים בשדרות. פתאום הבנו שיש חוליה מתחת לבניין. ראינו דרך מצלמת האבטחה של הבניין את המחבלים. אנחנו גרים בקומה 7 ומיד כשהבנו שהמחבלים בתוך העיר אמרנו לכל מי שגר בקומות התחתונות לעלות לדירות למעלה. נכנסנו לממ"ד וננעלנו בפנים. אלה היו שעות קשות".
מה אומרים לילדים? נופית: "אמרנו להם שאנחנו בממ"ד בגלל צבע אדום. ניסינו שלא יידעו יותר מזה אבל הם שמעו את היריות וגם היו חשופים לטלוויזיה. אי-אפשר היה להסתיר את מה שקורה. אחרי האסון התפנינו למלון בתל אביב. ינאי בטיפול רגשי ומביע הכל דרך הציורים".
מלון? אריאל: "ברגע הראשון שהיה אפשר לצאת מהעיר ולברוח ארזנו את עצמנו עם מה שיש עלינו ויצאנו. אנחנו כבר חודשיים במלון גורדון לאונרדו ביץ' של פתאל והם פשוט מדהימים. יש פה צוות שדואג לדברים הכי קטנים, כל מה שצריך הם עוזרים, אבל זה קשה מאוד". נופית: "אני אחרי שבועיים ברחתי חזרה לשדרות. לקחתי את הילדים וחזרתי הביתה". אריאל: "היא איבדה את זה. היה לה מאוד קשה בהתחלה במלון". נופית: "אין לך בית, אין לך את הפינה שלך. חסר האוכל של הבית, הכביסות. יש לנו שני חדרים במלון ואתה לא מצליח להתמודד איתם שכולם ככה בחדר. הלובי מפוצץ ובכל מקום יש אנשים. אז אחרי שבועיים החלטתי שדי".
אריאל: "דבר ראשון היא עשתה ניקיון". נופית: "נכון. חלונות, תריסים, ארונות, פרקתי את הכל בניקיון. בישלתי לילדים את הדברים שהם אוהבים והיה לי כיף איתם. אבל אחרי שלושה-ארבעה ימים שאין לך לאן לצאת מהבית, העיר ריקה לגמרי ויש אזעקות כל הזמן, הבנתי שאין ברירה וצריך לחזור לתל אביב. חזרתי עם סירים. מאז פעם בשבוע, בסופי שבוע אנחנו חוזרים לשדרות. החיים התהפכו לנו - בשגרה אנחנו במלון ומחכים לסופי שבוע כדי לצאת לחופשה בבית".
תל אביב? אריאל: "יצאתי עם הילדים קצת לים, והלכנו למוזיאונים ואטרקציות שהזמינו את ילדי העוטף, אבל נמאס להם. הם רוצים הביתה, אבל זה מה שיש. אנחנו מנסים למלא להם את הזמן כמה שאפשר".
מה עושים? נופית: "אני מנהלת שירות לקוחות בחברת סופר אלקטריק. זו חברה שנותנת שירות למוצרי חשמל. אני לא ממש עובדת בחודשיים האלה". אריאל: "אני חשמלאי בנמל הדרום באשדוד. זה נמל חדש פרטי בבעלות שווייצרית. כרגע אני בחל"ת כי אני לא יכול להשאיר את נופית לבד עם הילדים. זו התמודדות קשה מדי".
מצב כלכלי? אריאל: "אנחנו מאוד חוששים. לנופית משלמים רק חלק מהשכר ואני הגשתי לביטוח לאומי ועוד לא קיבלתי. אנחנו מהדקים את החגורה כמה שאפשר. למזלנו דחו לנו את המשכנתא בשלושה חודשים אז לא נכנסנו למינוס". נופית: "הבעיה היא שהכל מאוד יקר. כל בילוי הכי קטן עם הילדים זה 300-200 שקל".
בילוי זוגי? נופית: "עד עכשיו לא היה שום מצב כי לא הייתה שום שגרה. עכשיו כשהם הולכים לישון בסביבות תשע בערב אנחנו יורדים ללובי ויושבים קצת עם הצוות או עם חברים שהכרנו פה". אריאל: "השבוע אנחנו מתכננים לצאת פעם ראשונה. קבענו לאיזה מסעדה עם חברים ויש כבר תוכנית איך לעייף את הילדים לפני".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
