מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת בן צבי, ממושב גבעת יואב - רמת הגולן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: חנוך (36), רוני (33), רותם (4), שחר (שנה).
בית? בית מעץ, 40 מטר בשטח של המשפחה. משלמים 2,000 שקל (חנוך: "אמא מתפרנסת מזה"). רוני: "ממש לפני חודשיים קיבלנו סוף-סוף מגרש במושב, ומקווה שעוד שנתיים נוכל להיכנס לבית משלנו".
גבעת יואב? חנוך: "אבא שלי היה בקבוצה של צנחנים שהקימו את היישוב ב-1968 וקראו לו על שם יואב שחם שהיה המג"ד של גדוד 202 ונפל בששת הימים. זה המושב הראשון ברמת הגולן". רוני: "שנינו מרמת הגולן. אני גדלתי בכפר חרוב שזה 10 דקות מפה. הכרנו כשעבדתי כמלצרית בבר וחנוך הגיע לבירה. אני אוהבת את הגולן כי הקצב פה שונה. זה להיות בחוץ בטבע. כשאני מגיעה לעיר זה צפוף לי, מתגרדת כי חנוק לי - צריכה אוויר".
העיר הקרובה? רוני: "טבריה, אבל אנחנו כמעט לא מגיעים לשם. מזמינים כמעט הכל. יש לנו ירקן שמגדל ירקות אורגנים וגם סופרמרקט טוב ביישוב, אז אין לנו באמת צורך בעיר".
בונים? חנוך: "הקרקע בגולן היא בעיקרון בחינם, אבל משלמים על פיתוח התשתיות. זה יצא כ-500 אלף שקל ואז כל אחד בונה את הבית שלו". רוני: "אני רוצה בית של 140 מ"ר, יחסית קטן למושב, וכמה שיותר חצר".
מה את עושה? רוני: "אדריכלית נוף ועובדת רק מהבית. מאז הקורונה הכל בזום וזה עדיף כי לפני זה הייתי צריכה לצאת ב-6.30 כדי לא להיתקע בפקקים ולצאת חזרה ב-18.30. אנחנו עושים בעיקר פרויקטים ציבוריים, מתכננים שכונות. יש כמה גישות ומבחינת רוב המתכננים הכי נוח זה להוריד את כל העצים הקיימים ולשתול חדשים איפה שהם רוצים. אבל לי חשוב לתכנן סביב העצים הקיימים. זה הרבה יותר נוח להוריד ולתכנן מה שבא לך, אבל אני חושבת שהמקומות שיש בהם אתגר ואילוץ יוצאים הכי יפים. חוץ מזה אני בוועדת החזות של המושב. התחלתי בתחתית ולאט-לאט אנשים פרשו ואיכשהו הפכתי לראש הוועדה. אחד הדברים שעשיתי היה להפסיק את הריסוסים ולעבור לשיטות גינון אקולוגיות". חנוך: "עכשיו כל החקלאים הוותיקים כועסים עליה". רוני: "אני על המוקד, אבל אין מה לעשות - אי אפשר לרצות את כולם ואני יודעת שהרוב רוצים גינון אקולוגי".
חנוך? "אני חקלאי ומגדל כבשים במרעה. רוב מגדלי הכבשים בארץ מגדלים אותם סגורים בדיר. אנחנו מגדלים אותם במרעה הפתוח. הבעיות שונות, האתגרים שונים, אפילו סוג הכבשים שונה. יש לנו 600 כבשים שמסתובבות ב-4,000 דונם של שטחי מרעה, אבל בגלל שזה בעל חיים קטן הוא נגנב בקלות וגם נטרף בקלות. אז בלילות אנחנו מרכזים אותם במקום בטוח, ויש כלבים ששומרים עליהם מפני הזאבים, התנים וצבועים שמנסים לטרוף אותם. וגם יש שומרת לילה שישנה ליד. זה מצריך המון עבודה על גידור ותחזוקה, ובאיזשהו מקום אנחנו יותר מתעסקים עם גדרות מאשר עם כבשים. ההורים הקימו את המשק לפני 50 שנה וכילדים עבדנו איתם ונשארתי בתוך זה".
שומרת לילה? חנוך: "הקמנו בית גלגלים חמוד שנמצא בשטח, משהו שכיף לגור בו. ויש שם מישהי בת 25 שעבדה במשק בעבר וגרה שם עם בן זוג. ביום היא עובדת בחווה חקלאית ובלילה היא שם וזה עושה לי שקט שהיא ישנה בשטח. זה לא פשוט. חייבים לאהוב את זה - לגור בניתוק כזה".
טורפים? חנוך: "בחורף טרפו לנו 50 ראש. אני לוקח את זה קשה". רוני: "הוא לא מגדל טיפוסי. הקטע שמוכרים את החיות למאכל מאוד מאוד קשה לו. הוא אוהב את המרעה ואת הכבשים ויש אצלו ניתוק ממה שקורה להן בסוף".
מה אתה אוהב בזה? חנוך: "את החיים האלה, אבל חקלאות של בעלי חיים זה סוג של שעבוד. בדרך כלל כשמדברים עם חקלאים זה תמיד יוצא שהם ממורמרים ומתלוננים, אבל באמת יש מיליון צרות על הראש. למשל לחזור ממילואים ולגלות שמתחם תיירותי שבנו בצמוד לשטח שלי הרס את הגדרות, ויש זבל מאתר הבנייה שכבשים אוכלות ואני כל הזמן מתעסק בזה כי אין אכיפה. או שיש סוחר שקנה ממני טלאים והצ'ק חזר. אחרי הרבה ניסיונות תבעתי אותו והוא הפסיד גם בערעור, אבל מדובר באיש קבע, ובגלל המלחמה אי אפשר להפעיל נגדו הוצאה לפועל. המדינה מגנה עליו ואני נדפק. עיקר התסכול הוא באינטראקציות עם אנשים, והרבה יותר קל לי להתמודד עם בעלי חיים ועבודה קשה בשטח".
מתפרנסים מזה? רוני: "קשה". חנוך: "זו לא עבודה שאתה בוחר כדי לעשות כסף. זה אורח חיים. הבעיה היא גם שהייבוא מציף את השוק ומקריס את המחירים ויש שנים שבהן אתה מפסיד. היום יש לנו אפשרות למכור לקואופרטיב כמו מרעה גולן שכדי למכור לו אתה צריך להיות מהגולן ולעמוד בתו איכות של חי בריא. התו הזה דורש ממך לעמוד בסטנדרט מאוד גבוה וזה מתבטא בבשר איכותי והרבה יותר בריא. בזכות הקואופרטיב הזה אני מקבל מחיר שטוב לי ושאני יכול להתפרנס - אז אני אופטימי".
אוכלים בשר? רוני: "לא. אנחנו צמחונים". חנוך: "גדלנו ככה בבית".
הבילוי? רוני: "לפגוש חברים בערב. התרגלתי שאין הרבה אופציות פה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
