כמו בתחרות מלכת יופי: כך תשקיעו בבורסה
מניות הן כמו דוגמניות המשתתפות בתחרות מלכת היופי: המניה הזוכה היא זו שתקבל את מירב הקולות מהבוחרים - המשקיעים. כל מה שנותר כדי להשקיע בהצלחה הוא לנבא מה חושבים המשקיעים האחרים על שווי המניה
בטורים האחרונים התחלתי להציג את הקשר שבין בורסה ומניות לבין הכלכלה של המערכות המורכבות. אבל לפני שניגש לחידושים של ניתוח ברוח המערכות המורכבות, נראה לי שלא יזיק להכיר כמה תפישות רווחות יותר על הבורסה, מצבה ובמיוחד על ערך המניות.
לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס
ולכן, בטור הזה נתחיל בדוגמניות, נדבר על ג'ון מיינרד קיינס ונתקדם אולי גם אל דניאל כהנמן. כל זה לקראת היכרות עם מושג ה"הליכה האקראית".
על מלכת היופי של ישראל
נגיד שאתה שופט בתחרות מלכת היופי. לפי מה כדאי לך לשפוט? לפי אילו קריטריונים? האם אתה בוחן את המועמדות (או המועמדים) באופן "אובייקטיבי" או מושפע מדעת הסביבה?
בדיקה (כאילו) אובייקטיבית תהיה בחינה ממש גופנית של המועמד (כדי להמנע משוביניזם בואו נדבר על דוגמנים): מבנה הגוף, מראה פנים, סטייל, שיק ועוד מילים כאלה. בכל מקרה, אני עוסק בגוף הדוגמן או הדוגמנית עצמם. לא בדברים אחרים.
אבל אולי כשאתם שופטים תפעילו שיקולים אחרים. אולי למשל תרצו לקלוע לטעם הקהל כדי למצוא חן בעיניו? אולי תרצו להצביע כמו שלדעתכם יצביעו חבריכם השופטים? יכול להיות שמהצטרפות גורפת למה שהקהל מצפה תוכלו להרוויח באיזשהו אופן? אולי כספי ואולי רגשי.
עכשיו נשאל שאלה פרקטית פחות, ויותר פילוסופית. מה באמת קובע את יופי המועמד? האם הטעם שלך? טעמם של כל השופטים? טעם הרוב? אולי היופי הפנימי של הדוגמנית? ועכשיו עוד שאלה? זה לא טור על בורסה?
על ערך מוצק של מניה
כן, זה טור על בורסה וטור על ערך מניות. ואת ההשוואה בין שיפוט ערך עתידי של מניה בשוק המניות לשיפוט יופי של מועמדות בתחרות יופי הציע אחד מגדולי הכלכלנים של המאה ה-20; ג'ון מיינרד קיינס.
בעצם קיינס שואל, מה קובע את ערכן של המניות שנסחרות בשוק. האם קיים למניות ערך מקצועי, "אמיתי" או אולי אפילו "אובייקטיבי"? משהו כמו "המניה הזאת שווה עכשיו ככה וככה"? או אולי, הוא שואל (ולבסוף טוען), אולי דווקא גורמים אחרים הם הקובעים.
אנליסטים, אנשי וול סטריט, יועצי השקעות ואנשי בורסה בישראל, משוכנעים שלמניות ערך אובייקטיבי. (כן, אני יודע, אני מפשט). הרי המניה משקפת, ככה הם יגידו, חברה שפועלת במציאות והחברה הזו יכולה להפסיד ויכולה להרוויח. היא יכולה לחלק רווחים בכמות גדולה או במינון נמוך לאנשים שמשקיעים בה. לא יכול להיות, יגידו אנשי שוק ההון, שלכל הדברים הכל כך חשובים האלה אין השפעה קריטית.
ולכן אנשי המקצוע (אני מציג אותם בצורה פשטנית ולצורך העניין מתעלם ממורכבויות הידועות להם) של שוק ההון משתמשים בלא מעט נוסחאות וחישובים כדי להעריך את השווי האמיתי של המניה. וזה די סביר ודי הגיוני. הרי לא מדובר כאן בסתם קזינו!
אבל בהנחה שאלף ברוקרים מאמינים שהערך של מניה א' הוא עשרה שקלים, ובאותו זמן עשרים מיליוני משקיעים בעולם חושבים שערך המניה הנכון הוא מאה שקלים, מה ערך המניה האמיתי? האם צודקים האנליסטים? האם מה שקובע באמת הוא הערך המקצועי? אבל הרי בבורסה קובעים את הערך הסוחרים, לא? אם מיליוני הסוחרים האלה מציעים סכומים גדולים למניה, מחירה בשוק עולה והיא שווה יותר.
מה אמר קיינס
אם נקרא לגישה הקלאסית של אנשי המקצוע בבורסה גישה מדעית (וסליחה מכל אנשי המקצוע, אני יודע שאתם לא כל כך תמימים ואני מפשט כאן את העמדות המורכבות), הרי קיינס יילך על גישה פסיכולוגית. מה שקובע הוא לא מה ש"באמת" קיים, אלא מה שיאמינו מליונים ש"באמת קיים", וזה ממש לא אותו דבר.
הגישה של קיינס תקרא למשקיעים לא לבדוק את השווי העתידי, אלא לבדוק (או לנסות לנבא) איך השוק - כלומר כל מיליוני האחרים - יעריך את השווי העתידי. אל תחשוב כמה המניה שווה. תחשוב מה חושבים האחרים על השווי של המניה.
וקיינס מדגים את העניין וגם את הבעיה שעולה ממנו באמצעות תרגיל חשיבה על תחרות מלכות יופי שעורך מגזין. הנה.
הקוראים מקבלים מאות תמונות של דוגמניות ועליהם לבחור את שש היפות ביותר.
הדוגמנית שתזכה במירב הקולות היא הזוכה בתחרות אבל זה לא העיקר כאן. כי גם השופטים - קוראי העיתון - משתתפים בתחרות. המעניין כאן הוא שהשופט שיזכה בתחרות הוא זה שבחירתו הכי קרובה לבחירת הרוב.
אז מה עושה קורא נבון? אם הוא יילך על הטעם האישי שלו, הכל יהיה מאוד נחמד, אבל זה לגמרי לא משפר את סיכויי הזכיה שלו. מה שהוא צריך לעשות זה לנסות לשער מהו טעמם של קוראי העיתון. ואז, בלי קשר לטעמו, הוא צריך להצביע לזו שלדעתו תקבל את מירב הקולות.
את הנמשל של קיינס כבר נתתי קודם: אתה לא צריך לחשוב על היופי באמת (או על הערך של המניה "באמת"), אלא על איך יתר השופטים (מליוני המשקיעים האחרים) יפעלו.
זוהי התנהלות נבונה, אבל גם בעייתית ופרדוקסלית. הרי כשאני מנסה להבין מה יקנו או ימכרו מיליון אחרים, בדיוק באותו זמן, מיליון האחרים, כל אחד בתורו, מנסים להבין מה אני וכל האחרים רוצים. אז מה נקנה? ומה נמכור? נמשיך בשבוע הבא.
אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "קצה הקרחון ". התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל
לפנייה לכתב/ת 
