הקפיטליזם החדש: איך זה עובד?

הטור שפורסם בשבוע שעבר התחיל בהצגת הקפיטליזם הישן, הקפיטליזם ה"שוקע". סיימתי את הטור ברמז על חברת ebay, ועל שיטת ניהול שוק חדשה. מסחר בין שווים - או מסחר p2p - מסחר שבו אדם פרטי סוחר עם אדם פרטי. התחלתי אבל לא סיימתי, וזו מטרת הטור הזה.

לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס

• איביי מבשר את עתיד הקפיטליזם
• הרס יצירתי: סגירת פרי הגליל תעזור לחצור
• כלכלת משחקי המחשב: כסף שעשוי מפלסטיק
• עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
  

קפיטליזם קוגניטיבי

הקפיטליזם שהתקיים עד לשנים האחרונות היה קפיטליזם "כבד". מפעלים יצרו סחורות: פחם, פלדה, בגדים ומזון. פועלים הגיעו למפעל בכלי תחבורה, עבדו שעות רבות וחזרו הביתה למדינת הרווחה שהגנה עליהם. 

אבל המצב בימינו הולך ומשתנה. ולא, זה לא שאין ייצור כבד במפעלים. הצורך בפלדה לא נעלם, גם לא בביגוד ומזון. אבל בהדרגה אנחנו הולכים ומכירים סוג חדש של יצירת ערך, או יצירת רווח כלכלי. מדובר במודל או גרסה חדשים של הקפיטליזם. המודל הזה מכונה בשם קפיטליזם קוגניטיבי, קפיטליזם של מחשבה.

בואו נתחיל בהגדרה המקצועית למודל הזה של הקפיטליזם ואחר כך נסביר בשפה של בני אדם. ובכן, קפיטליזם קוגניטיבי הוא משטר כלכלי חברתי שבו אינפורמציה - תכנון, רעיונות, ידע ותרבות - מקודדים דיגיטלית ועוברים תהליך של הפרטה. כלומר הם הופכים להיות רכוש של מישהו ואז עוברים קומודיפיקציה, כלומר הופכים לסחורות.

ובלשון פשוטה יותר: הקפיטליזם של ימינו יוצר, מוכר וקונה סחורות שלא היו מוכרות בימי הקפיטליזם של הפלדה ובתי החרושת. הוא מוכר ידע או יותר נכון, מידע. תכנון ערים (רעיונות ומודלים), נוסחאות כימיות, מוזיקה, טקסטים - כל אלה עוברים תהליך של דיגיטציה, כלומר מקודדים ומתורגמים לשפת מחשב, עולים לאינטרנט והופכים סחורה שאפשר לקנות ולמכור.

הדבר הזה בולט במיוחד בתחום של פורמטים (למשל סוגי תוכניות טלויזיה כמו "האח הגדול") ופטנטים. רעיון, שם או נוסחה יכולים להפוך לרכוש של מי שיצר אותם. הם כבר לא שייכים לכלל. לא שייכים לחברה כולה. הם הופכים לרכוש לא פחות ממפעל.

מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק

פייסבוק - מפעל דיגיטלי רווחי

דוגמה לא תזיק כאן. ניקח את פייסבוק. פייסבוק היא עסק רווחי. למעשה היא מפעל דיגיטלי שמעלה לאינטרנט רעיונות, מחשבות, ודיווחים שונים של מיליארד אנשים והופכת אותם לסחורה שממנה היא מרוויחה.

פייסבוק מתפרנסת ממודעות. המודעות האלה מופיעות על המסך ומשכנעות אתכם לקנות. הקשתם על המודעה שמופיע בצד, והמפרסם משלם לפייסבוק עוד עשרים אגורות. המחשבות והרעיונות המופשטים שלכם - כל מה שסיפרתם לחברים בפייסבוק - הופרטו והפכו לסחורה.

במודל הזה של הקפיטליזם אתם הפועלים במפעל, ללא שכר, אבל תמורת מה שפייסבוק מאפשרת. אילו היינו מארגנים באמצעות פייסבוק שביתת לקוחות מפייסבוק עצמו, המפעל הזה היה בסכנת קריסה. אותו דבר אפשר לספר על גוגל. גוגל נותנת לנו שירות חשוב. היא עוברת על חומרים שאנחנו מייצרים (אתרים פרטיים שלנו ומאמרים שכתבנו) מקטלגת אותם ועוזרת לכולנו להגיע אליהם כשאנחנו צריכים אותם. אבל הפועלים של גוגל הם אנחנו. אנחנו יוצרים חומרים דיגיטליים וגוגל סוחרת בהם.

שימו לב, בראש כל חיפוש גוגל, תראו מה שנקרא "תוצאות ממומנות". ואיך זה פועל? ובכן, נניח שאני רוצה לפרסם את ההרצאות שאני נותן לקהל הרחב, אכנס למשרד הפרסום הדיגיטלי של גוגל, אבקש לקנות את מילת הפרסום "הרצאות לקהל הרחב", ואז בכל פעם שמישהו יקליק בגוגל את הביטוי "הרצאות לקהל הרחב", תעלה המודעה שלי בצד. אם מישהו יקליק על המודעה, אני אשלם לגוגל כמה שקלים. והנה, אלה דוגמאות לסחורות דיגיטליות.

(צילום: gettyimages)

טוב או רע?

האם מדובר במודל נורא של קפיטליזם? אולי זה דווקא שיפור בחיים של כולנו. לא ברור, ובעצם גם לא כל כך פשוט. התשובה היא גם וגם. מצד אחד, גוגל עוקבת אחרי החיפוש שלך, פוגעת בפרטיות שלך ובעצם הופכת את השאלה שלך לסחורה שממנה היא מרוויחה. אבל מצד שני היא מספקת לך פרסום ומידע שאתה זקוק לו וגם מאפשרת למפרסם לפרסם רק למתעניינים.

בואו נחשוב על פרסומות הענק באיילון. על חלקינו הן מאוסות. למה, אנחנו שואלים, מקלקלים לנו את הנוף עם מודעות ענק לבגדים? למה, שואלת חברת האופנה, אני משלמת הון תועפות על פרסום, כאשר אולי שני אחוז מהמביטים הם לקוחות פוטנציאלים.

גוגל עוזרת לכולנו. כמפרסם אני יכול לתת את המידע שלי באופן ממוקד רק למי שהצהיר שהוא מעוניין במידע כזה. וזה יעיל מאוד. והלקוח, הוא נהנה משקט פרסומי ומינימום הטרדה, אבל מקבל מידע רלבנטי. טוב או רע? קשה לומר. מה שכן, זה כרגע מה שיש.

על קולוניזציה קוגניטיבית

והנה עוד הבדל מעניין בין המערכת של הקפיטליזם המוקדם לקפיטליזם הקוגניטיבי. והוא קשור להשתלטות של גורמים מסחריים על רכוש ציבורי. אחת מהרעות החולות של הקפיטליזם במאות הקודמות היתה תופעת הקולוניזציה. קולוניה היא מושבה בת של מטרופוליס, כלומר "עיר אם".

הקולוניזציה היא תופעה שבה מדינה (בדרך כלל אירופית) שולחת גלאים (למשל כמו קולומבוס) למסעות חקר. הגלאים האלה "מגלים מדינה ריקה", כלומר מדינה שבה חיים פרימיטיביים במרכאות שאינם נחשבים. הם תוקעים יתד סמלית ומכריזים על השטח החדש שהם "גילו" כשטח ששייך לספרד או פורטוגל.

מה בעצם קרה כאן? אקט תוקפני ולרוב אלים הפך את האדמות האלה שהיו שייכות לשבטים ותיקים או אפילו לא שייכים עדיין לאף אחד, לרכוש של מישהו. ובימינו? מה שמרתק הוא שהתופעה חוזרת על עצמה, אבל במרחב שאינו פיזי אלא במרחב קוגניטיבי; במרחב של הרעיונות.

בואו נחשוב בעצם מה זה פטנט מדעי? נניח שאני מדען מבריק ולדוגמא גיליתי חומר כימי לא מוכר, אני מייצר ממנו תרופה, כותב עליו ועליה פטנט והופך את הרעיון או הנוסחה של התרופה לרכוש שלי.

במה זה דומה לקולוניאליזם של פעם? ובכן, האדמה של ימינו היא הידע המדעי הנרחב שהמדען למד באוניברסיטה. מדובר בידע ששייך לתרבות כולה. הידע הזה מתבסס על העבודה התיאורטית של ניוטון ושל איינשטיין, של פסטר, של נילס בוהר ועוד ועוד. זו האדמה ששייכת לכולנו. והנה, המדען מגיע ובונה על האדמה הזאת מפעל קוגניטיבי, מחשבתי. האם הוא שילם דמי שכירות לשבט העתיק? (כלומר לאנושות כולה שהמידע שייך לה)? לא. הוא כאילו השתלט על אדמה ומייצר את הכסף שלו ממנה. אז מה? זה טוב או רע? שוב, זה מורכב.

מצד אחד יש כאן מעין השתלטות או מה שנקרא בשפה מקצועית בשם "ניכוס" - הפיכה של אובייקט לנכס של עצמך. אבל מצד שני, הנסיון מלמד שהמערכת הזאת שמאפשרת פעולות כאלה היא מערכת שהביאה לקידמה הרפואית והתעשייתית של ימינו. אז בסך הכל, זה לא באמת רע. וחוץ מזה הרי המדען שלנו לא רק השתמש באדמה הקוגניטיבית-רעיונית. הוא יצר ממנה ערך. הוא המציא משהו בעזרתה. אז אולי זה צודק שהוא ירוויח ממנה.

ebay

סיימנו את הטור הקודם בחברת ebay ונסיים איתה גם את הטור הזה. הצגתי את החברה הזו כמבשרת מודל חדש של קפיטליזם. ומה מאפיין אותו? ובכן, בהמשך למטאפורה שלנו שמשווה "שטחים" דיגיטליים באינטרנט לאדמה פיזית, נגיד שיש כאן בעל אדמות גדול שמאפשר לאריסים שלו או סתם לשוכרים שלו לחיות על האדמות שלו, לעבוד בתוכן, להתפרנס מהן ולשלם לו דמי שימוש. והדבר הזה מזכיר לנו משטר כלכלי - חברתי ישן מאוד. משטר ששרר בימי הביניים ונקרא פאודליזם.

האציל בעל האדמות "מאפשר" לאיכרים (שאין להם הרבה ברירות) לעבוד את האדמות שלו. הם חיים מהאדמה ומשלמים לו בחלק מהגידולים שהם מצמיחים. מעניין לראות שבדיוק כמו בדוגמת פייסבוק וגוגל, בלי האיכרים האציל לא יוכל לחיות. הוא הרי לא יעבד את הקרקע בעצמו. והנה למודל הזה של קפיטליזם קוגניטיבי - מודל גוגל, פייסבוק ואי ביי, קוראים בשם קפיטליזם ניאו פאודלי. נדבר על המשטר הזה עוד בשבוע הבא.

ד"ר אושי שהם-קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ליצור קשר ולהאזין לתכנית הרדיו "קצה הקרחון ". התוכנית משודרת בימי רביעי, בשעה 12:05, ברשת א' של קול ישראל