מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת תפוחי מבית נחמיה.
בצילום: חוה (68), דורון (72)ֿֿ.
הבית? משק של 30 דונם עם בית קרקע גדול. הערכה של משק כזה נעה סביב 12 מיליון שקל היום. דורון: "אנחנו יושבים על שטחים שיהפכו יום אחד לשטחים לבנייה, כך שאף אחד לא באמת יודע כמה הם שווים ואף אחד לא רוצה למכור כי זה יכול להיות שווה הרבה מאוד כסף".
בית נחמיה? דורון: "זה מושב של עולי איראן, רומניה ובולגריה. אני הגעתי לבית נחמיה כשהייתי בן 13. נולדתי בכפר מל״ל והייתה אז תקופה קשה ואבא שלי הגיע לפה לעשות חקלאות. הייתה לו רפת גדולה ולולים. אחרי השחרור שלי מהצבא, ב-1974, קניתי את המשק שלי בבית נחמיה עם המענק שחרור. זה עלה לי 5,000 לירות".
חקלאות? דורון: "היינו חקלאים הרבה שנים. היה לנו דיר כבשים שאני וחוה חלבנו ועשינו גבינות. היה לנו גם לול של הודים - אבל כסף לא עשינו. כשמכרנו את הכבשים היה לנו כסף לבנות את הבית הזה. היום אין משקים פעילים בבית נחמיה. כולם עובדים במקצועות חופשיים כי זה כבר לא כלכלי להיות חקלאי. אתה צריך להיות ענק כדי להתפרנס מחקלאות".
חוה: "נכנסו הרבה אוכלוסיות למושב וכבר לא מכירים אחד את השני כמו שהיה פעם. מאוד נוח לחיות כאן אבל זה קצת מרוחק. לכל מקום צריך לנסוע עם רכב. אני את הקניות עושה בשוהם אבל בעבר היינו נוסעים ללוד".
עיר? חוה: "תמיד חלמתי לעזוב לשנתיים-שלוש לירושלים או תל-אביב. לפני 20 שנה, כשהיינו בני 50, דורון ואני עזבנו הכל ועשינו טיול תרמילאים של שנה למרכז אמריקה וארה״ב. דורון: "באתי הביתה ואמרתי לה - לא עשיתי טיול אחרי צבא ואני רוצה לצאת לשנה. היא אמרה לי ׳אל תאיים. לך תקנה כרטיסים׳. אז קניתי כרטיס לכיוון אחד והסתובבנו שנה עם מוצ׳ילות על הגב וספר של לונלי פלאנט". חוה: "שנה עלתה לנו 100 אלף שקל. חיינו מאוד בזול".
מה עשיתם? חוה: "באותה תקופה היה לנו צ׳אי בר בחצר. חיינו מזה, לא נהיינו עשירים. זה כבר היה מקום שעבד, אז השארנו את הילדים שינהלו את העסק ואמרנו מה שיהיה יהיה. ידענו שיש להחלטה הזו מחיר".
מה אתה עושה היום? דורון: "אני כל השנים עבדתי בענף הקייטרינג. הייתי סמנכ״ל בחברה הכי גדולה שהיתה בארץ - נורקייט. היום זה סודסקו. הגעתי לזה מהרפתקה שהיתה לנו במצפה רמון. זכינו במכרז של החברה להגנת הטבע להפעיל מסעדה במרכז המבקרים. היינו היחידים אז זכינו. היינו שם שלוש שנים בין השנים 1988-1991. חיינו טוב אבל לא הרווחנו יותר מדי כסף וכשחזרנו כבר היה לי ניסיון בתחום והתקבלתי לנורקייט. ביום שיצאתי לפנסיה צילצל אליי חבר ומאז אני אצלו בקייטרינג 'בית אבא' בקיבוץ גזר. אני אומר לכולם שאני בפנסיה כי אני רוכב מקצועי על אופניים וזה שואב זמן".
אופניים? דורון: "אני רוכב על אופני שטח בין 150 ל-200 קילומטר כל שבוע. אני בקבוצה אבל בגלל השעות המטורפות שלי הרבה פעמים יוצא לי גם לצאת לבד".
כמה שוות האופניים? דורון: "יש לי 2 זוגות שכל אחד מהם שווה בסביבות 30 אלף שקל. זו האהבה שלי. יש בזה אתגר והרבה קטע חברתי. אני בכושר טוב". חוה: "יש בזה קטע בריאותי וגם הרבה אגו. אני חזק משמע אני גבר".
חוה? "אני סביב המשק. יש לנו אתר קמפינג בשטח. אנשים מגיעים ומקימים אוהלים במשק ויש להם שם את כל מה שצריך. מים, חשמל, מקרר, מאווררים וכמובן טבע. חוץ מזה יש לנו גם יורט אחד - זה אוהל ממוזג גדול. זה עסק קטן ונחמד שאני מתפעלת. בנוסף אני מייצרת סבונים ונרות ועושה סדנאות. יש לי בית מלאכה ליד הבית מול התרנגולות של דורון".
תרנגולות? דורון: "יש לנו 60-50 תרנגולות. אני מאכיל אותן, אוכל את הביצים שלהן ומה שאני לא מוצא הופך לגוזלים". חוה: "זה לא משהו מבוקר. הן מסתובבות חופשי והילודה והתמותה טבעיות. אם יש ביצים אנחנו אוכלים - אם אין קונים". דורון: "חוה לא אוהבת את התרנגולות שלי, היא לא אוהבת את הבלגן אבל אני נהנה מזה. אני מתגעגע לחקלאות ואני נהנה לשמוע אותן - מה שלאחרים זה מפריע". חוה: "בשביל מה צריך כל כך הרבה תרנגולות?"
מצב כלכלי? חוה: "אנחנו בסדר גמור". דורון: "נוסעים לחו״ל כשמתחשק. יוצאים לבלות. הכל פשוט ולא יקר".
חו״ל? דורון: "אני בשנה שעברה רכבתי על אופניים מצרפת לספרד. זה לקח 12 יום שבכל יום רכבתי כ-100 קילומטר". חוה: "אני נהנית כשהוא נהנה". דורון: "אחרי כל מסע אופניים כזה אני חוזר וחסרים כל מיני דברים בלול. בגלל זה היא אוהבת שאני נוסע".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
פורסם לראשונה: 00:53, 09.08.24
