מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת גואטה ממצפה רמון.
בצילום: דניאל (46), שושנה (52). אחים
הבית? בית פרטי בשכירות (5,000 שקל) עם יחידת אירוח לחברים. דניאל: ״זה המקום מפלט של כולם. כשעברתי למצפה המטרה הייתה שיהיה לי נוף להרים ושיהיה סוג של אשראם ומקום לארח חברים. שכל מי שרוצה שיגיע״.
מצפה רמון? ״עברתי לפה מהמרכז לפני שבע שנים ואני לא מצטער לרגע. הדבר היחיד שחסר לי זה מקור מים. חוץ מזה יש פה הכל, ואם אני צריך משהו אני קופץ למרכז. זה בסך הכל שעה וחצי נסיעה. בארה״ב אתה נוסע שעה וחצי בלי לחשוב פעמיים. בכל שישי אני נוסע להורים לקידוש, אוכל ארוחת ערב וחוזר בחזרה למצפה. אם נכנסים לפרופורציות הנכונות זה באמת שטויות. גם מפתח-תקווה לתל-אביב לוקח לך לפעמים שעה וחצי, רק בפקק. כאן לפחות אני עולה על הכביש המהיר ונוסע עם המוזיקה שלי. את כל הקניות אני עושה בראשון-לציון. שם הבייס ושם המשפחה. פה במצפה בהקשר הזה אין כלום. סופר אחד בגודל am:pm ממוצע וזהו, אבל זה היופי של מצפה. שקט, רגוע, רק למי שאוהב את המדבר ויכול לחיות את זה״.
שושנה? ״אני גרה בראשון-לציון, אבל אני גרושה והילדים גדולים ופחות צריכים אותי, אז אני מגיעה המון למצפה רמון, נמצאת פה במהלך השבוע וחוזרת למרכז בסופ״ש. יש לנו עסק ביחד. אין אף אחד שיגיד לי מה לעשות. גם הילדים מגיעים לכאן. זה מפלט ושקט גם עבורם. כשאני פה אני ישנה אצל דניאל, אז זה מאוד נוח״.
עסק? דניאל: ״עבדתי במרכז בכל מיני חברות הייטק. הייתי ב-HP ובעוד כמה חברות קטנות ואז נכנסתי לקוקה-קולה. הייתי מטמיע מערכות מידע, שכר של הייטק, רכב. קם בבוקר, מתלבש יפה והולך לעבודה, הבן אדם הכי מתוקתק בעולם. אבל אחרי תקופה הרגשתי שאני חייב חופש ויצאתי לטיול בהודו. חזרתי מהודו והכי קל היה לחזור לקוקה-קולה. אמרו לי קח לפטופ, קח רכב וצא לדרך, אבל אז, דרך חבר, הציעו לי לבוא למצפה רמון, לעזור בניהול של חברה שהוציאה טיולי רייזרים. זה הפתיע אותי כי כשטיילתי בהודו הרגשתי קריאה מאוד חזקה למצפה רמון. בחיים לא הייתי במצפה לפני כן, אין לי מושג מה קורה כאן. אני ג׳יפאי חובב, אז בטיולים הייתי עובר כאן, מתדלק וממשיך למדבר. לא הכרתי כאן כלום, והחלטתי לבוא לנסות. הגעתי והתחלתי לעבוד, ואחרי שנתיים, יום אחד, בלי שום הכנה, אני מגיע בבוקר להוציא את הרייזרים לטיול שנקבע מראש ואין כלום. הם סגרו, לקחו את הציוד ונעלמו״.
נעלמו? דניאל: ״אין רייזרים, אין מחשב, אין מדפסת אין כלום. מסתבר שהם פשטו רגל, סגרו באמצע הלילה את העסק ולקחו את כל הציוד. 8:00 בבוקר הייתה לי עבודה, 8:30 אני מובטל. התלבטתי אם לחזור למרכז ולהייטק או אולי לנסות להרים עסק של רייזרים כי אני כבר משופשף. הרמתי טלפון לשושנה, אחותי הבכורה, והיא אמרה לי ׳אתה מאמין בזה? אני איתך׳״. שושנה: ״זה הפאשן שלו וידעתי שהוא אוהב את זה ויכול להצליח״. דניאל: ״אז הקמתי את 'רייזר רמון'. האהבה שלנו זה לפגוש אנשים. זה עיקר העניין. לראות את החיוך של האנשים בסוף המסלול זה פרייסלס. כשהם מגיעים למדבר הלב מתרחב. שבוע שעבר חגגנו חמש שנים לעסק, שהתחיל בתחילת הקורונה״.
קורונה? דניאל: ״חודש אחרי שפתחתי פתאום קורונה. תבין, כל כלי עולה 148 אלף שקל, ואני עם הלוואה של החיים. אבל התברר שבין הסגרים אנשים היו חייבים קצת להתאוורר, והיה מפוצץ. וכשאתה חושב כבר שאתה על הגל - פתאום מלחמה״.
מלחמה? דניאל: ״קשוח מאוד עכשיו. בתקופות אחרות 60% מהזמן אנחנו מדברים אנגלית בכלל. היו המון תיירים, אבל מתחילת המלחמה אפשר לספור שישה תיירים בלבד. יום אחד אתה למעלה ויום אחד למטה, ועם הזמן אתה מבין שאין מה להילחץ וזה בא בגלים. אנשים פשוט מפחדים כרגע לצאת מהבית, וכמה שאתה מסביר שזה המקום הכי שקט במדינה, אנשים לחוצים״. שושנה: ״אי-אפשר לשרוד עם כל המתח הזה. מה אפשר לעשות? להיות בסטרס כל היום? זה יאכל אותך מפנים. צריך לשחרר״.
לשחרר? שושנה: ״אני אוהבת את מה שאנחנו עושים, זה להיות בתוך הטבע כל הזמן. יש כמה מסלולים שיורדים למכתש. יש כאלה קצרים של שעה וחצי שמגיעים לקצה המצוק, ויש של כמה שעות שיורדים ממש לעומק המכתש, ויש גם מסלולים של יומיים. זה יותר נדיר וזה ממש מדהים. הכי מושלם זה בחורף, אבל גם הקיץ נעים פה, ובערבים ממש קריר״. דניאל: ״אם תגיד לי היום לחזור למשרד - אין סיכוי בעולם שזה יקרה. המצוק והמכתש כולו מול העיניים זה המשרד שלי. כאן אני שותה קפה של בוקר״.
בת זוג? דניאל: ״זו אחת הבעיות פה. כל מצפה זה 6,000 תושבים. אם ניקח שחצי מזה נשים, ומתוכן אתה מוריד את הנשואות, הצעירות, המבוגרות, מה נשאר? 10 נשים אולי. למצוא פה זוגיות זה לא פשוט. מעבר לזה מצפה רמון זה המקום המושלם״.
מצב כלכלי: דניאל: ״לא פשוט בכלל. היו עובדים וכרגע זה רק אני ושושנה. אני מוציא את הטיולים והיא מנהלת את העסק. הביטוחים של הכלים האלו עלו בטירוף. ביטוח חובה לרייזר אחד עלה מ-9,000 שקל ל-20 אלף, אז מנסים לשחק בין הטיפות ונאחזים באופטימיות. אין דרך אחרת. אבל הכסף שולי, אני עדיין עושה כיף ואנשים נהנים ועפים על הטיולים כי זה שנייה לנשום מכל מה שקורה. אני מרגיש סוג של שליחות. אז אני כנראה לא אקנה השנה דירה״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
פורסם לראשונה: 00:38, 30.08.24
