ביהמ"ש: ניתן להגיש תביעות בגין הולדה בעוולה עד סוף 2017
המחוזי פיזר את אי-הבהירות לגבי האפשרויות של ילדים והורים שלא הספיקו לתבוע פיצוי על רשלנות רפואית, טרם ביטול העילה השנויה במחלוקת
בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה בקשה של קופת חולים מאוחדת ורופא מטעמה לסלק על הסף תביעתו של בן 17 שהוגשה בעילת "חיים בעוולה" – שמשמעותה כי עדיף היה לו לא נולד כלל. הנתבעים טענו שהנער איחר את המועד בהתחשב בהלכה שביטלה את האפשרות לתבוע בעילה זו, אך השופטת בלהה טולקובסקי חשבה אחרת.
בהתאם, ביולי 2015 הגיש בן 14 תביעת "חיים בעוולה" נגד משרד הבריאות, שבה טען לרשלנות במעקב ההיריון שבסיומו נולד כשהוא סובל מתסמונת גנטית המתבטאת בין השאר בפיגור שכלי ופגיעה קשה במערכת השתן. את תביעתו הגיש בהתאם לפסק דין "הסהר האדום",
שהאריך את המועד להגשת תביעות מסוג זה עד אוגוסט 2015, במקרים שתביעת ההורים התיישנה בעת מתן הלכת "המר".
כדי להסביר את הבסיס לבקשה יש לחזור ל-2012. באותה שנה ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון, הידוע בשם "הלכת המר". נקבע בו שאין להכיר עוד בעילת "חיים בעוולה" שמגיש הילד במקרים שבהם נולד עם מומים שניתן היה לאבחן במהלך ההיריון. התביעה הראויה, נקבע, היא תביעת ההורים בעילה של "הולדה בעוולה".
פסק דין זה יצר קושי בשאלת ההתיישנות הרטרואקטיבית של תביעות "חיים בעוולה", שהרי תביעתם של הורים ליילוד מתיישנת כעבור שבע שנים, בעוד שתביעותיהם של יילודים מתיישנת שבע שנים לאחר הגיעם לבגרות – כלומר כעבור 25 שנה. כתוצאה מכך, וכדי לא לפגוע בהורים ובילד, ניתנו במהלך השנים כמה פסקי דין שקבעו "הוראות מעבר" שונות לגבי האפשרות להמשיך לתבוע בעילת "החיים בעוולה" כשתביעות ההורים כבר התיישנו.
רפואה משפטית
התביעה נדחתה: ביה"ח לא אשם בפיגור שכלי
מערכת PsakDin
הורים לבן 11 תבעו את איכילוב ואת הכללית בטענה שהמעקב והטיפול בהיריון היו רשלניים. אבל ביהמ"ש המחוזי דחה אותם: "הרופאים פעלו כשורה"
במרס 2017 הסכימה השופטת בלהה טולקובסקי לבקשת הצדדים לצרף את קופת החולים מאוחדת והרופא המטפל כנתבעים – והשניים הגישו בתגובה בקשה לסילוק התביעה על הסף. הנימוק: במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, הנער כבר לא יכול היה להגיש תביעה של "חיים בעוולה", שהרי אוגוסט 2015 כבר חלף.
אולם התובע הפנה לפסק דין נוסף של העליון (פסק דין "מכבי"), שבו ניתנה בחלק מהמקרים הזדמנות נוספת להגשת תביעת חיים בעוולה, עד סוף 2017. מאוחדת והרופא טענו בתגובה שפסק דין "מכבי" לא חל על התובע, שכן שם דובר על מקרים שבהם תביעות הורים התיישנו בתקופה של יותר משנה לאחר פרסום הלכת המר. במקרה שלו, תביעת ההורים התיישנה ב-2008 – עוד לפני פסק הדין בעניין המר.
אולם השופטת טולקובסקי סברה שבדעת הרוב, פסיקה זו הציבה כלל אחיד שלפיו במקרים שתביעת ההורים התיישנה עד אוגוסט 2015, היילוד יוכל להגיש תביעה של "חיים בעוולה" עד סוף 2017.
מסקנה זו התבססה על ניסוחו הכללי של שופט העליון ניל הנדל, שלא נכנס לאבחנות בין קבוצות שונות כגון הורים שתביעתם התיישנה לאחר שחלפה שנה מפסק דין המר לעומת קבוצות אחרות.
בתוך כך הזכירה השופטת שאותם שיקולים שהובעו בפסיקות הקודמות (מתן פרק זמן סביר להתארגנות לאחר ביטול ההכרה בתביעה של חיים בעוולה והתחשבות במי שניזוק מטיפול רשלני) לא מצדיקים הבחנה בין קבוצות המקרים השונות. לפיכך נקבע כי לתובע עומדת עילת התביעה של "חיים בעוולה" גם נגד הנתבעים הנוספים.
- לקריאת ההחלטה המלאה - לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המבקשים (הנתבעים הנוספים): עו"ד ש. (לבנשטיין) בר-און; משרד עוה"ד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות'
- ב"כ המשיב (התובע): עו"ד רשלנות רפואית עו"ד מ. קין
- ב"כ משרד הבריאות: עו"ד ויסגלס
- עו"ד יוסי טולדנו עוסק ברשלנות רפואית
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
