העסקים שהוקמו לפני המדינה: "אבא שלי היה מסיים לעבוד ב-14:00"
הסטודנטיות לעיצוב שרדפו אחרי יהודה שוורץ שהקים ב-1939 עסק לבדים ופרוות מלאכותיות, הסבתות שבאות עם הנכדות וזוכרות את התחפושת של ילדותן, והילד שזעזע את העסק של אביו, אך הציל אותו. פרק שני בפרויקט המיוחד לכבוד בתי העסק שפועלים עוד לפני קום המדינה
במשק הישראלי עדיין פועלים 800 חברות ועסקים שהוקמו מלפני קום המדינה, כך עולה מנתוני חברת המידע העסקי CofaceBdi. בין חברות ועסקים אלה ניתן למצוא ענקיות תרופות, בנקים גדולים, חברות ביטוח ומפעלי תעשיה ומסחר ענקיים. אך אם מחפשים היטב, ניתן למצוא גם את בתי העסק הקטנים שנשארו במשפחה והצליחו להחזיק מעמד יותר מ-70 שנה. זהו הסיפור של "שוורץ פרוות":
על פרוות וחלומות: חנות "שוורץ פרוות" הוקמה ב-1939 ברחוב מוהליבר בתל אביב, סמוך לרחוב נחלת בנימין, על ידי יהודה שוורץ, שמכר בה בדים ופרוות מלאכותיות עד שנפטר בגיל 84. כיום מנהל אותה בנו, משה שוורץ, אשר הרחיב את הפעילות ל-6 חנויות נוספות לעיצוב הבית, תחת שם המותג "שוורץ הום קולקשן", המפוזרות ברחבי הארץ.
העסקים שהוקמו לפני המדינה: מרכיבים ג'יפים ליד התחנה המרכזית
העסקים שהוקמו לפני המדינה: המתנה של גולדה
העסקים שהוקמו לפני המדינה: הפלאפל של הבריטים
השינויים בתרבות הצריכה ששינו את תרבות העבודה
"שוורץ פרוות הוקמה על ידי אבא שלי, כמה שנים אחרי שהוא עלה לארץ", מספר ל-ynet משה שוורץ, "הוא התחיל עם עסק של בדים ולאט לאט זה זרם לכיוון של פרוות מלאכותיות".
לשוורץ חשוב להדגיש שמעולם לא היה מדובר בפרוות אמיתיות: "למרות שיש איזושהי טעות כששומעים 'שוורץ פרוות' וחושבים שזה אולי פרוות אמיתיות, מאז ומתמיד מעולם לא היו פרוות אמיתיות, רק מלאכותיות, הקפדנו על זה. אפילו השם היה אז בזמנו 'י. שוורץ פרוות סינטטיות וסחורות הלבשה'".
הרבה דברים השתנו מאז שנפתחה החנות בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת. קצב החיים הואץ, תרבות הצריכה השתנתה פלאים, המעבר לכלכלה חופשית הגביר את התחרות, וכל אלו הובילו לשינויים רבים בהתנהלות בעלי עסקים בארץ. שוורץ מספר על התקופה שבה אביו ניהל את החנות: "אבא היה סוגר את החנות כל יום ב-2 בצהריים והולך לישון שנ"צ. הסטודנטיות היו רצות אליו אחרי יום לימודים כדי להספיק לקנות, כי לא היה משהו אחר! לא הייתה חנות אחרת! ואם הן הגיעו אחרי שאבא כבר סגר – הן היו חוזרות ביום למחרת.
"פעם שום דבר לא היה פתוח עד 8-7 בערב, אבל היום? בדיוק ההיפך, אין דבר כזה לסגור לפני 8-7 בערב, אם אתה סוגר לפניי הלך עליך. למתחרים שלך יהיה עליך יתרון עצום. אתה צריך לעבוד יותר, לתת יותר זמן, לשפר את השירות שלך, התחרות הרבה יותר גדולה. וכתוצאה מזה אמנם עובדים קשה יותר, אבל רמת החיים של כולנו גבוהה יותר".
"כנראה שהוא היה אומר: אתה לא נורמלי"
שוורץ, רואה חשבון במקצועו, מספר כי נכנס לעסק כאשר ראה שחלומו של אביו עומד להתמסמס, אך חילופי הדורות באו לידי ביטוי גם בתפיסות עסקיות שונות וביחסים מורכבים בין אבא לבן שהשתלט על העסק: "בהתחלה לאבא שלי היה מאוד קשה שאני אשתלב בעסק. הוא לא הבין מה פתאום הילד הקטנצ'יק הזה מתחיל לחלק לו הוראות, ולהגיד לו מה לעשות, ופתאום הוא רוצה לייבא".
"הבאתי לפה קונטיינר, אחד הקונטיינרים הראשונים שלי. ובזמנו לא היה סבלים ולא כלום, אני גם הבאתי את הקונטיינר, גם שיחררתי אותו מהמכס גם הוצאתי את הגלילים וגם תפסתי אותם למטה, ואבא שלי החזיק את הראש ככה ואמר: 'מה הוא עושה?! זה עוד לנכדים שלי תישאר הסחורה'. אבל אחרי שהסחורה נמכרה אז הוא אמר לי: 'למה לא הבאת עוד?'".
תפיסות העולם השונות באו לידי ביטוי גם בשיטת העבודה. "הוא היה צריך לקנות הכי זול, לא משנה אם זה מצ'וקמק", מספר שוורץ, "הוא היה קונה סטוקים מספקים והורג אותם במחיר. מוריד ומוריד, שאני הייתי נבוך. הייתי הולך הצידה, זה היה מביך אותי. זה היה עולם אחר, תפיסה אחרת".
"לפעמים אני חושב, למשל בפורים, כשיש פה בלאגן, אני מנסה לחשוב מה הוא היה אומר. כנראה שהוא היה אומר: 'אתה משוגע, אתה לא נורמלי, מה אתה עושה? בשביל מה? אין לך מה לאכול? בשביל מה אתה צריך?'".
"עברנו תהליך לא פשוט", מתאר שוורץ את התפתחות העסק במהלך השנים, "כשהגעתי לפה התחלנו לעבוד בסיטונאות, ובארץ היה ייצור גדול מאוד של אופנה. עם אסון התאומים והסגירה של עזה, כל הייצור נעלם מפה. בתי אופנה זעירים נעלמו מהשטח. חנויות שהושכרו פעם ב-20 אלף שקל היום מושכרות ב-3,000 שקל כי הגדולים השתלטו. בזמנו אנחנו היינו מביאים סחורות לטובת אותם יצרנים, ופתאום נעלם לנו שוק של 80-90% והיינו צריכים למצוא כיוון אחר".
את הכיוון האחר מצא שוורץ כאמור ברשת חנויות לעיצוב הבית. "בעקבות המשבר של שנות ה-90 התחלנו לחפש את עצמנו, ומצאנו את עצמנו בעולם של בית וריהוט ועיצוב".
למרות ההתרחבות לתחומים נוספים, שוורץ מבין את חוזקו המיתוגי של העסק המקורי, אותו הקים אביו, ואשר קיים כבר עשרות שנים: "לפעמים יש את ההגיגים האלה של להגיד: 'אולי במקום להשקיע את המשאבים בעסק הזה, נשקיע אותם בעוד חנות שמביאה תוצאות יותר טובות, אבל, יש מה שנקרא - מסורת של אבא, של מה שהוא נתן.
"הכי מדהים בעיני זה שככל פורים מגיעה איזו מישהי, ומספרת: 'וואי כשאני הייתי ילדה, התחפשתי פה, אמא שלי לקחה אותי', והיא כבר סבתא, ועכשיו היא מביאה את הנכדה שלה. זה מקסים. פורים זה הכיף הכי גדול, כי יש פה מוזיקה ואקשן ושמחה, וזה נחמד וכיף ויש בזה סיפוק, גם אם לא כך כך הרבה כסף. יש דברים מעבר לכסף".
תחקיר והפקה: עדי ברמן
לפנייה לכתב/ת 
