כמדי שנה בפורים, הרחובות אלנבי ודיזנגוף בתל-אביב התמלאו בעשרות אלפי בליינים. הברים ובתי הקפה הוציאו ברזי בירה למדרכה, הפיצוציות מכרו הרבה טבק לגלגול והמזומן עף מיד ליד. ומה עשה מי שחיפש להוציא כסף? סביר להניח שהתמסר לחסדי הכספומטים הפרטיים שמוצבים בקיוסקים ובמינימרקטים השונים, אלה שגובים עמלה של כמעט 7 שקלים על משיכת 400 שקל.
באלנבי, למשל, פעלו עד לפני כמה שנים סניפים של בנק הפועלים (בנין מספר 65) ובנק דיסקונט (בנין מספר 76) אחד מול השני שהציעו לציבור כספומטים סטנדרטיים, כאלה שגובים עמלה של כ-1.5 שקל בלבד. אלא ששני הסניפים האלה נסגרו ואיתם נעלמו גם הכספומטים. כך נוצר מצב שבמקטע של אלנבי שבין צומת הרחובות טשרניחובסקי במערב ואחד העם במזרח לא נשאר אף כספומט בנקאי, למרות שמדובר באזור משופע בעסקים שהתשלום במזומן נפוץ בהם: ברים, מאפיות, מזללות אוכל מהיר וחנויות של בגדים זולים. הבליינים צעדו עד צמד הכספומטים של דיסקונט בצומת אחד העם-אלנבי ופשטו עליהם עד רמה שבשניהם אזלו השטרות לחלוטין לקראת סוף החג.
בדיזנגוף הבעיה שונה, שם מדובר בפריסת כספומטים רעה. בזמן שבסנטר יש לא פחות מ-10 מכשירי כספומט של ארבעה בנקים שונים וכספומט נוסף בכיכר הסמוכה. משם וצפונה, עד לנמל ת"א, ישנם עוד שלושה כספומטים בנקאיים בלבד, וזה למרות שהרחוב שוקק קהל קונים ומבלים.
כמות ופריסת הכספומטים במרכזי ת"א ובשאר הערים הגדולות הוא עוד יחסית סביר לעומת מה שקורה ביישובים קטנים ברחבי הארץ ובערי הפריפריה. סגירתם של סניפי בנק רבים הביאה להיעלמות של כספומטים בנקאיים, ויישובים שלמים מצאו עצמם בוקר אחד תלויים בחסדיו של כספומט פרטי אחד בלבד שנותר במינימרקט המקומי, נאלצים לשלם עמלה גבוהה ולהסתפק בסכום מקסימלי של 400-500 שקל בכל משיכה. התלונה על כך שכספומטים מוכרים נעלמים יום אחד הפכה לשיחה שגורה ברחבי הארץ, ונראה שהציבור השלים עם הגזירה. העובדה שממוצע המשיכה בכספומט בישראל בשנת 2018 היה 1,071 שקל מעידה שאנשים השלימו עם רוע הגזירה ודואגים להתחמש בכמות גדולה של מזומנים כל אימת שהם נתקלים בכספומט בנקאי. בבנק ישראל מכנים את זה "התנהלות צרכנית נכונה", וזה נכון שבהינתן פריסת הכספומטים הבנקאיים בישראל יש חוכמה בלהוציא כמות גדולה של מזומן בכל מפגש עם אחד. אבל האם הרגולטור שמפקח על הבנקים לא אמור לספק פתרון למצב במקום להחמיא לציבור על שמוצא דרכים יצירתיות להתמודדות איתו?
המספרים מציגים תמונה מורכבת ומבלבלת. בשבע השנים האחרונות נסגרו בישראל 124 סניפי בנק, כשכמות הסניפים הכללית ירדה מ-1,183 בשנת 2012 (שנת השיא מבחינת כמות סניפים) ל-1,059 סניפים בלבד ב-2018. עם זאת, כמות הכספומטים הבנקאיים עלתה דווקא בשנים האחרונות: מ-1,548 בשנת 2008 ל-2,063 בשנת 2017. לכאורה העלייה בכמות הכספומטים הבנקאיים אמורה הייתה לשרת נאמנה את הציבור, אלא שנתון נוסף שנכנס למשוואה משנה את התמונה: העלייה המטורפת בכמות הכספומטים הפרטיים, מ-1,410 מכשירים בשנת 2012 ללא פחות מ-3,691(!) בשנת 2017. אם יש יותר כספומטים בנקאיים שברובם גובים עמלה של 1.5 שקל על משיכה ומאפשרים למשוך סכומים של אלפי שקלים, למה שמישהו יבחר להוציא כסף בכספומט פרטי שמגביל את המשיכה וגובה עמלה גבוהה?
כדי לנסות להבין את התשובה, צריך להבין קודם איך עובד המנגנון של סגירת סניף בנק בישראל. הסיבה לסגירת סניפים מבחינת הבנקים ברורה: הם פחות נחוצים ככל שיותר ויותר שירותים בנקאיים ניתנים לביצוע מרחוק דרך אתר הבנק או האפליקציה שלו, והבנקים מחפשים לחסוך הוצאות על ידי סגירתם. על פי החוק, בנק שרוצה לסגור סניף חייב את אישור הפיקוח על הבנקים, גוף שהוא חלק מבנק ישראל. הפיקוח יכול לאשר סגירת סניף, לסרב לסגירה או להתנות אותה בכך שהבנק ימשיך להפעיל כספומט על חורבותיו של הסניף שנסגר. בעבר חטף הפיקוח על הבנקים ביקורת על כך שכמעט כל הבקשות לסגירת סניפים שהוגשו לו אושרו, ובתגובה מסבירים שם שזה נכון שמדובר בכ-90% היענות לבקשות סגירה. בנוסף מספרים שם שהמנדט של בנק ישראל לאשר או לסרב לסגירת סניפים אינו מובן מאליו, מאחר ובהרבה מדינות זוהי החלטה של הבנקים בלבד.
הפיקוח, אומרים בבנק ישראל, בודק אם הכספומט בסניף המבקש להיסגר הוא כזה שרבים משתמשים בו ובודק אם יש מכשיר אחר בקרבת מקום, ואם הוא מוצא לנכון שהכספומט נחוץ - הוא ידרוש את השארתו. כספומט בודד שנותר אחרי שהסניף שלו נסגר ימשיך לגבות עמלה נמוכה עבור משיכה, להבדיל מכספומטים בנקאיים בודדים אחרים שלא היו בעבר חלק מסניף (כמו כספומטים של בנקים בקניונים, למשל) שרשאים לגבות עמלה גבוהה, בדומה לכספומטים הפרטיים. הפיקוח ידרוש שהכספומט הבודד שנשאר מאחור יוצב במרחק של עד 500 מטר ממיקום הסניף המקורי, כשבבנק ישראל אומרים שאם ישנו סניף אחר של אותו בנק במרחק פחות מ-500 מטר משם - הבנק יהיה רשאי להוסיף את הכספומט המדובר למניין הכספומטים של הסניף האחר. "אנחנו יודעים שקשה לבנקים להשאיר כספומט בודד כי זה יקר", אומר גורם בכיר בפיקוח על הבנקים, "ולכן רק בכשליש מהמקרים שבהם סניף נסגר אנחנו מחייבים את הבנק להמשיך להפעיל שם כספומט. בשאר המקרים אנחנו מסתפקים בפתרונות אחרים כמו סניף נייד, שזו מעין משאית עם שירותים בנקאיים עליה שעוברת בין נקודות בארץ (בבנק ישראל מעריכים שיש פחות מ-10 כאלה בארץ. ע"מ)".
ולמה לדרוש כספומט פעיל על חורבות סניף שנסגר רק בשליש מהמקרים?
"כספומטים בנקאיים ופרטיים הם מוצרים שונים. בעוד שבכספומט בנקאי אתה משלם מחיר מוזל אבל יש מהם פחות, הפרטיים יקרים יותר אבל גם נפוצים יותר. אנחנו לא חושבים שהמצב כל כך רע מבחינת כספומטים בנקאיים, למשל יחסית לעולם, וזה שאלה צרכנית בסופו של דבר: יש צרכנים שאדישים לעמלה הגבוהה ומוכנים לשלם אותה בשביל לגשת לכספומט קרוב, ויש כאלה שלא".
מי אדיש לעמלה הגבוהה?
"הבנקים לא מרוויחים מהכספומטים, הם עושים את זה רק כי הם חייבים. אבל מפה ועד לדרוש מהם לפזר עוד כספומטים בארץ בשביל נוחות יותר של הלקוחות - יש מרחק גדול. בסופו של דבר אם תגרום לבנקים להוצאה גדולה על עוד כספומטים - העלות הזו תגולגל על הציבור. אם נתפרע ונגיד לבנקים שהם צריכים להפיץ כספומטים ברמה שתייתר את הצורך בכספומטים פרטיים - כולנו נשלם בסוף עמלות גבוהות יותר. לנו נראה שללכת עוד 200 מטר לכספומט זה סביר".
מוסי כץ, מנכ"ל כספונט, חברת הכספומטים הפרטיים הגדולה ביותר בארץ עם 3,500 מכשירים שפזורים ברחבי הארץ, מספק נתון נוסף למשוואה שעוזר להבהיר את התמונה. "עלות התחזוקה של כספומט בנקאי במבואה בודדת, כלומר במין חדרון קטן שהבנק משאיר אחרי שהסניף נסגר, היא 10-20 אלף שקל בחודש", הוא טוען. "עולה לבנקים המון כסף לשלם לחברת הבלדרות שמביאה את הכסף למכשירים, צריך לשלם לטכנאי שיתקן את המכשיר, צריך לממן אמצעי מיגון ומצלמות אבטחה. ההתקנה הראשונית עולה עשרות אלפי דולרים ובנוסף יש את השכירות של הנדל"ן עצמו. אתה יודע כמה כסף קניון דורש כדי שתציב כספומט בנקאי בשטחו? זה יכול להגיע ל-5,000 שקל בחודש. רוב הכספומטים בעולם שאינם חלק מסניף בנק הם פרטיים, וזה כי השטח הפיזי שכספומט בנקאי דורש הוא כפול מזה הפרטי".
בכיר באחד הבנקים הגדולים שביקש להישאר בעילום שם מאשר את הדברים של כץ ואומר ש"יש בהחלט הבדל בעלות בין כספומט בסניף ולא בסניף. צריך לאתר מקום, שכירות, אבטחת המכשיר וזה מכונה שדורשת שטח". בכיר בבנק נוסף מוסיף ש"כספומט בלי סניף זה דבר קשה תפעולית, לא רק מבחינת המחיר, וברוב המקרים שבהם סגרנו סניפים לא הרגשנו שלהשאיר כספומט זה דבר נחוץ עבור הלקוחות שלנו. בסופו של דבר אפילו אם היו ארבעה בנקים ביישוב מסוים עם ארבעה כספומטים ואז שלושה נסגרו והיישוב נשאר עם בנק אחד וכספומט אחד - עבור הצרכן זה עדיין אותו הדבר".
חוץ מזה שהתור נהיה ארוך פי ארבע. מתי הוצאת כסף מכספומט לאחרונה?
"אני כמעט שלא משתמש במזומן".
לאור העובדה שהשארתו של כספומט בודד באזור שבו עמד בעבר סניף היא עול כלכלי ותפעולי עבור הבנקים, אפשר להניח שאלה מנסים להימנע ככל יכולתם מהתרחיש הזה. היכן, אם כן, נמצאים כל אותם כספומטים ומה מסביר את העובדה שלמרות שישנה עליה בכמות הכספומטים הבנקאיים - עדיין נרשם גידול אדיר בכמות הכספומטים הפרטיים? משיחות שערכנו עם גורמים המעורים בתחום עולה שהבנקים אכן לא ששים לשכור נדל"ן עבור כספומט אחרי שהם סגרו את הסניף שלו. הם מעדיפים לדחוף אותו בתוך סניף שקיים כבר, וככה הוא גם נספר להם כמכשיר שפועל מבחינת הרגולטור וגם חוסך להם את העלויות של הקמת מבואה. הפיקוח על הבנקים, כך מתברר, מחייב לפעמים את הבנקים להשאיר כספומט במקום סניף שנסגר, אבל הפיקוח לאוו דווקא אוכף היכן בדיוק הכספומט הזה ממוקם בסוף. בנוסף, הפיקוח אינו יוצא לשטח ושואל את הלקוחות איך סגירה של סניף מסוים תשפיע עליהם.
תגובת בנק הפועלים: "לבנק הפועלים יש את מספר הבנקטים הגדול ביותר במדינה בפריסה הרחבה ביותר עם 767 בנקטים. עד סוף השנה צפוי מספרם לעלות ל-800. בנוסף, מאז שנת 2012 הוחלפו מרבית המכשירים בבנקטים מהחדישים ביותר בעולם המאפשרים בין היתר לקיים גם פעולות ללא כרטיס. בנק הפועלים הקים חמישה מרכזי מזומנים הפועלים בירושלים, נתניה, תל-אביב, חיפה ובאר-שבע וכן, לבנק סניף נייד ייחודי ומונגש הפועל ברחבי הארץ, המגיע לבתי אבות ולמרכזי קהילה שונים לרווחת הלקוחות".
תגובת הפיקוח על הבנקים: "הטענות כי מספר המכשירים האוטומטיים הבנקאיים בישראל אינו מספיק שגויות - מספרם גבוה משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות, גם ביחס לנפש וגם ביחס לשטח המדינה ומאז שנת 2012 חל גידול מתמשך של כ-33% בכמות המכשירים הבנקאיים. במכשיר משיכה בנקאי עמלת המשיכה מפוקחת על ידי הפיקוח ועומדת על כ-1.5 שקל לכל היותר, נמוכה משמעותית מהמכשירים הפרטיים שלא מפוקחים על ידינו. הציבור מבין את הפער במחירים ומכלכל את מעשיו בתבונה ולכן, בדיוק כשם שלקוח מבצע קניות מזון או מוצר אחר ויכול לבחור אם לרכוש ביוקר במכולת מתחת לבית, או בזול יותר בסופר מרוחק מעט, כך עומדת בפניו הבחירה היכן למשוך כסף. הפיקוח על הבנקים הוסמך להכריע בבקשות לסגירת סניפים, ובמסגרת זו הוא בוחן האם ישנם מכשירים בנקאיים בקרבת מקום, מהם דפוסי השימוש במכשיר בסניף המבוקש לסגור. ככל שהפיקוח סבור שהסרת המכשיר תפגע בטובת הציבור, הוא דורש מהבנק להשאיר מכשיר בסביבת הסניף. במסגרת בחינת דפוסי השימוש בסניף הפיקוח אינו מגיע פיזית לסניף".
תגובת בנק דיסקונט: "קבוצת דיסקונט הגדילה את מספר הכספומטים בשנים האחרונות בשיעור של כ-30%, בדגש על שדרוג איכות המכשירים, זמינותם וכשירותם השוטפת. לצד זה, השקנו שירותים חדשים המאפשרים ללקוחותינו לבצע פעולות במובייל, כגון: הפקדת שיקים ובירורים שונים, המקטינים את הצורך לבצען רק באמצעות הכספומטים. בסקרים המתבצעים, לקוחות דיסקונט מביעים שביעות רצון גבוהה ממערכי השירות הדיגיטליים והאוטומטיים של הבנק ובכוונתנו להמשיך ולהעצים את חוויתם".
