בנק סגר חשבון לחברה לכריית ביטקוין - ונתבע

בוטלה החלטת "איגוד" שלא להעניק שירות לחברת "ישראמיינרס" העוסקת במטבעות דיגיטליים. לצד זאת נקבע: בנק רשאי לסרב להפקיד אותם

עו"ד רונן מטלון | פסקדיןפורסם: 02.04.19 , 23:15

בית המשפט המחוזי בתל אביב פרסם לאחרונה קביעה עקרונית בנוגע להתנהלות הבנקים בתחום המטבעות הדיגיטליים: השופטת לימור ביבי קבע שהחלטת בנק איגוד לסגור חשבון של חברה העוסקת בכריית ביטקוין, על סמך מדיניות גורפת שלא אושרה על ידי המפקח על הבנקים, לא הייתה סבירה. עם זאת היא מצאה שהבנק פעל כדין כשסירב להפקיד בחשבונה של החברה כספי המרת ביטקוין.

באפריל 2018 קיבלה חברת "ישראמיינרס" הודעה על סגירת חשבונה בבנק משום שהיא עוסקת בכריית מטבעות דיגיטליים. זאת זמן קצר לאחר שהבנק סירב להפקיד בחשבון כספים שהועברו עבורה מחברת B2C ממכירת הביטקוין. עם קבלת ההודעה על סגירת החשבון הגישה ישראמיינרס את תביעתה נגד הבנק בטענה לסירוב לא סביר להעניק לה שירותים.

משפט כללי

כך ניצח פושט הרגל את בנק הפועלים

עו"ד רונן מטלון | פסקדין

בעל עסק שנקלע לחובות של מיליונים קיבל הפטר בכפוף להעמדת 550 אלף ש' עבור הזכויות בביתו. נדחתה דרישת הבנק לפנותו ולמכור את הנכס

כך ניצח פושט הרגל את בנק הפועלים

הבנק טען בתגובה שהחלטתו הייתה סבירה ומוצדקת. זאת נוכח מדיניותו הגורפת מ-2014 שלא לנהל חשבונות של לקוחות העוסקים בתחום המטבעות הדיגיטליים; העובדה שישראמיינרס הסתירה ממנו את תחום הפעילות שלה וגרמה למשבר אמון חריף, והסיכון שהיה נחשף אליו מבחינת הפרת החקיקה בעניין איסור הלבנת הון ומימון טרור.

בפסק הדין קיבלה השופטת לימור ביבי את טענת ישראמיינרס שלפיה המדיניות הגורפת של הבנק לא אושרה על ידי המפקח בשנת פתיחת החשבון – ולכן אינה תקפה. בהקשר זה היא קבעה כי הבנק היה חייב לעדכן את המדיניות אצל המפקח על הבנקים מדי שנה אך לא עשה זאת למעט ההודעה מ-2014, שגם עליה לא קיבלה תגובה.

עוד צוין כי ספק אם ניתן לראות ב"הסכמה שבשתיקה" מצד המפקח כאישור של מדיניות כל כך גורפת. על כן, סירובו של הבנק לנהל את חשבונה של התובעת על סמך מדיניות זו לא היה סביר. השופטת הוסיפה כי לטעמה המדיניות לאסור לחלוטין פתיחת חשבון ללקוחות העוסקים במטבעות דיגיטליים – בין אם הם כורים או סוחרים – אינה סבירה.

בהקשר של האיסור על הלבנת הון ומימון טרור ציינה כי החובה המוטלת על הבנק היא לבחון את הלקוח המסוים שעומד בפניו. יש הבדל, קבעה, בין חברה העוסקת בכריית ביטקוין חדש שאינו מסכן את הבנק לבין לקוח שמבקש להפקיד כספים שמקורם במכירת מטבעות שהנתיב שלהם לא ידוע.

במקרה הנוכחי נקבע כי כריית המטבעות כשלעצמה אינה בעייתית, אולם יש טעם בטענת הבנק שלפיה הפקדת הכסף שמקורו במכירת המטבעות בזירת מסחר עשויה לסכן אותו.

בתוך כך נדחתה הטענה שנוצר בין הצדדים משבר אמון, מאחר שהבנק לא הוכיח שהחברה הסתירה את פעילותה בכוונת מכוון. לכל היותר, נקבע, הייתה בין הצדדים תקשורת לקויה בנושא.

מכאן שבעוד סגירת החשבון של התובעת לא הייתה סבירה ודינה להתבטל, ההחלטה שלא להפקיד את כספי ההמרה הייתה מתקבלת על הדעת נוכח הסיכון באיתור "נתיב הכסף". הבנק חויב בהוצאות משפט של 2,600 שקל בלבד נוכח הסוגיה החדשנית ומאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד.