לפני כחצי שנה פתח מנכ"ל התאגיד הפיננסי הענק דויטשה בנק במסע גיוס נרחב לחברה. 50 אלף עובדים גויסו במסגרת המהלך, כמחצית מכלל העובדים בארגון, רק שאף אחד מאותם עובדים חדשים לא היה אנושי.
במקום לגייס כוח אדם אנושי, בדויטשה בנק בחרו לשלב בחברה 50 אלף עובדים וירטואליים, תוכנות המסוגלות לבצע תהליכים לוגיים כמו בני אדם. "עובדים וירטואליים יעשו את העבודה באופן יותר מהיר ויעיל מבני אדם", מסביר הראל טייב, מנכ"ל חברת קראיון סיסטמס (Kryon Systems) המתמחה בטכנולוגיות אוטומציה, שגייסה לאחרונה 40 מיליון דולר: "בני אדם תופסים את עצמם כיצורים יצירתיים בעלי אינטואיציות חזקות, שמסוגלים לקבל החלטות רציונליות, כשלמעשה הרבה החלטות שלנו מתקבלות על ידי התת-מודע, על בסיס דברים שקרו לנו או ידע שצברנו שמשפיע על ההחלטות שלנו. עכשיו דמייני לך מחשב שלא שוכח כלום, יודע הכול, ראה הכול, שניתח את כל מה שהיה לפני ואחרי ומסוגל לקבל החלטות. אז מי לדעתך יקבל החלטה יותר מדויקת, האדם או המחשב? המחשב יקבל החלטות הרבה יותר מדויקות והגיוניות".
תן דוגמה להחלטה כזו.
"נגיד שאני נוהג ופתאום מתפרץ ילד לכביש, זמן תגובה של אדם עומד על 0.7 שניות בממוצע. מחשב מסוגל להבחין בילד בעודו מתקרב לכביש והוא מוכן לאפשרות שאולי משהו יקרה, לעומת אדם שזמן התגובה שלו איטי יותר, ואולי הוא גם בדיוק עסוק במשהו תוך כדי נהיגה. ברור שאני מעדיף שהמחשב ינהג במקומי.
"זה נכון גם למערכת המשפט, אין סיבה ששופט יצטרך לשמוע עדויות רבות במקום שהמידע יגיע בצורת מסמך, ומחשב שימוקם מאחורי הקלעים באולם ינתח את שלל המסמכים והאפשרויות ויגיש בסוף המלצה מנומקת. זה יוריד את העומס בבתי המשפט, יחסוך בזמן ויהיה הרבה יותר מדויק ברמת ההחלטה. תמיד אומרים שאמא יהודייה רוצה שהילד שלה יהיה רופא, עורך דין או רואה חשבון, אז אני לא רוצה כי המקצועות האלה לא יהיו רלוונטיים".
ד"ר אייל דורון, מרצה ומפתח חשיבה יצירתית שמוציא בימים אלו את ספרו החדש "להמציא מחדש, הורות וחינוך במאה ה-21", מוסיף לרשימת המקצועות הנכחדים גם את השופט בתחרויות ספורט: "זה מקצוע הולך ונעלם. כיום שופט מתבקש להכריע רק כשדברים לא חשובים מתרחשים במגרש. אם יש משהו שיש עליו איזושהי מחלוקת או נקודה דרמטית, כל מה שנשאר לו לעשות זה להפעיל את המוניטור. כבר היום השופט הוא העוזר הבכיר של המוניטור, הוא עובד אצל הרובוט. אז תחשבי מה זה עושה לאדם שכל החיים חלם להיות שופט, מה זה עושה לתחושת המשמעות שלו, לסיפוק, תחשבי על זה שכבר היום זה מקצוע נעלם. בשלב מסוים עושים להם טובה שהם בכלל עובדים. זו הנקודה המדהימה בעולם החדש. ההתפוררות של היכולת של המקצוע לתת לי איזושהי משמעות, פרנסה וכבוד. אפשר לראות את זה בהרבה מאוד מקומות. זה לא דיון עתידני, אנחנו מזמן בהווה".
ההווה דופק בדלת בדמות רובוט הגיוני, מהיר ויעיל, ומאיים לקחת מאיתנו את העבודה ואת טיפת הכבוד שנותרה לנו. בעידן שבו רובוטים יודעים לאבחן מחלות לא פחות טוב מרופאים ולנהל את החשבונות שלנו יותר טוב מאיתנו, אנחנו מחויבים להבין את המשמעות של השינויים - שיש מי שיכנו אותם שיבושים - שמתרחשים כבר עכשיו, ולא פוסחים על כמעט אף אחד מאיתנו.
"האלגוריתם לומד את התגובות שלנו עד לרגע שבו הוא יוכל להחליף אותנו. אפשר לראות את זה בצוותים של בנקים וחברות ביטוח", מסביר ד"ר דורון. "אם תלכי לחטיבה שעוסקת בחישובים, תחקירים משפטיים או הכנת תיקים כלכליים, תחשבי על כמות הנתונים, שטף המידע הוא כל כך גדול שאי אפשר שלא להשתמש במכונה חכמה. מה האלגוריתם לא יכול לקחת ממני? במה הוא לא יכול להחליף אותי? במקומות שבהם האינטואיציה המושכלת באה לידי ביטוי. אם רק היגיון יניע אותנו, חשיבה של סיבה ותוצאה, חשיבה ליניארית, האלגוריתם יעבוד הרבה יותר מהר מאיתנו. לבני אדם יש יתרון במחוזות החשיבה היצירתית, המקורית והאינטואיטיבית. מדברים כיום בניהול על לעבוד מתוך תחושות בטן ואינטואיציה, אבל לא מתוך תחושות בטן של מה שבא לי, אלא בהתבסס על ניסיון, ניסוי וטעייה. כשאומרים היום לאנשים 'תביא את עצמך לעבודה, תהיה אישי' מתכוונים בדיוק לזה - אם תהיה מאוד הגיוני, קר ומחושב, אתה תהיה זה שאפשר להחליף אותו במכונה יותר בקלות".
אז איך כדאי להתכונן בפועל? מה לעשות כדי שרובוט לא יחליף אותי בסופו של דבר?
"אנחנו חייבים להמציא את עצמנו מחדש. תסתכלי רגע על אנשים סביבך ותגידי, כמה פעמים הם עשו שינוי או החליפו קריירה לא בגלל איזה משבר, אלא פשוט המציאו את עצמם מחדש. אני צריך לסגל לעצמי את היכולת לזוז כל הזמן. זה לא אומר שאני קם מחר בבוקר ומחליף מקצוע, אבל אני כל הזמן צריך לזוז קצת כדי להתחבר לחשיבה האישית שלי. זה מאוד קשה לאנשים, כי לא לימדו אותנו את זה. לימדו אותנו כמעט את ההפך. לימדו אותנו שכולם עושים אותו המבחן ואותה הבגרות, וכולם הולכים ללמוד כמעט אותו הדבר וחולמים אותם החלומות".
איך הסתגלות לשינויים תעזור לי לשרוד מבחינה תעסוקתית במאה ה-21?
"צריך להבין שאנחנו מתעצבים מהשינויים הקטנים בחיים, ושכל יום מה שאנחנו עושים מעצב אותנו עוד קצת, הרשתות החברתיות, האנשים שאנחנו פוגשים. אם נחיה כל הזמן באותו האופן, נקום אותו דבר, נפגוש אותם אנשים ונבלה באותם מקומות, ניכנס לאותם פקקים ונעשה אותן 'הפתעות' לא מפתיעות. בסופו של דבר נישאר מאוד נוקשים מחשבתית. מה שיותר מעניין בגמישות מחשבתית זה לדבר על השינויים הקטנים. שינויים גדולים מתחילים בשינויים קטנים. מה אני יכול לעשות שמיוחד ונכון רק לי. אנשים בכל מקום מייצרים מין העתק-הדבק של מה שאנשים אחרים אמרו, שככה נהוג וככה צריך. חתונה למשל, את תמיד יודעת איך היא תיראה, זה שיעור בוויתור טוטאלי על כל חשיבה מקורית. ביום חגך את מוותרת סופית על הסיכוי להיות קצת מקורית. אנחנו לא נשנה את העולם, אבל אנחנו צריכים כל פעם לעשות שינוי מסוים שבסוף מצטבר להלך הרוח שלנו. אני אשאל אותך שאלה, האם את נצמדת להרגלים? האם את עושה הכול כמו שצריך? האם את חיה לפי קטלוג של איקאה שמישהו החליט לך, או שאת יותר ויותר מכניסה בצעדים קטנים אבל משמעותיים את הדעה שלך ואת המקוריות שלך?"
יש לך דוגמאות לשינויים קטנים שאפשר ליישם?
"פעם בחודש תכירי חבר חדש, סעי למקומות שאף פעם לא היית בהם, פתחי בשיחה עם אנשים שאין לך שום אינטרס לדבר איתם. אני למשל פעם בארבע שנים עובר דירה, יש לי חברים שהכרתי בשדות תעופה, בבתי קפה באופן קבוע אני פותח בשיחה עם אנשים שאני לא מכיר, גם אם אני לא צריך מהם שום דבר נראה לעין. למה תמיד לדבר עם אותם אנשים או רק עם אנשים שאתה צריך מהם משהו? ככה את בעצם מבטיחה לעצמך להיות קשורה לאותו מעגל של אנשים. הרבה פעמים את אוספת רעיונות כי את מסתכלת ימינה ושמאלה ומדברת עם אנשים חדשים. זה לא תפריט, שכל אחד יעשה מה שמתאים לו. קחי הרגלים שיש לך ותוסיפי הרגלים קטנים שאת בדרך כלל לא נוהגת לעשות. הרבה פעמים במקומות עבודה שואלים אותך אם אתה תמיד אוכל באותה קפטריה עם אותם אנשים, זה נורא מטריד חברות חדשניות, כי הם משלמים לך כסף בשביל שתלכי לאכול מחוץ לקמפוס של העבודה כדי לפגוש אנשים חדשים. יציבות, ביטחון ושייכות זה תמיד חשוב, אבל חייבים להכניס לזה אלמנטים חדשים. סטיבן מיטשל אמר שהטבע האנושי הוא גם אהבה וגם תשוקה, אני צריך אנשים שאני יכול לסמוך עליהם וגם אנשים שאני לא יכול לסמוך עליהם בחיים. לא רק במובן הפיזי, אני צריך גם וגם. כמה אני צריך מכל אחד? נראה שאנחנו צריכים יותר אהבה מתשוקה. הטבע האנושי הוא גם היציבות וגם השינוי יחד. אני יכול להכניס שינויים קטנים אל תוך החיים שלי, להתחיל להתרגל לזה ולהפוך את זה לחלק מה-DNA המחשבתי שלי. לאנשים מצליחים, למשל, יש הרגלים מאוד קבועים שחוסכים להם זמן ומאמץ, ויש להם גם הרגלים קטנים של פיתוח עצמי וסקרנות - הם יכולים פתאום לעצור ולדבר עם אדם שהם לא מכירים, ואת לא תביני למה".
לדעתה של עדי יופה, טרנדולוגית ומומחית לעתידנות עסקית, כדי להישאר רלוונטיים צריך ללמוד מיומנויות ולא מקצועות: "השאלה היא מהן המיומנויות שצריכות להיות לי בעולם משתנה. כל המחקרים מדברים על זה שצעירים מחליפים 17-14 מקומות עבודה. אנחנו כבר לא בדור של ההורים שלנו שעבד באותו מקום במשך 30 שנה, ושמה שלמדו בתואר הראשון החזיק להם את הקריירה לכל החיים. אתה צריך כל הזמן להכשיר את עצמך ברמה האישיותית כדי שתוכל להסתגל למקצועות החדשים, יהיו אשר יהיו. תלמדו מיומנויות שיעזרו לכם להיות גמישים ברמה המחשבתית וברמת הפעולה".
באיזה אופן כדאי לחפש עבודה בעולם משתנה?
"צריך להיות קצת מותג. כרגע אלה אנשי משאבי האנוש שמחפשים אותך, אבל מחר בבוקר אלה יהיו האלגוריתמים, והם יצטרכו למצוא אותך ולראות שאתה פעיל. הם יזהו שיש לך בלוג, שאתה פעיל ברשתות החברתיות, שאתה מומחה למה שאתה עושה. אתה צריך לעבוד בבנייה עצמית כדי שכל הזמן תהיה מעל לרדאר".
תארי פרופיל של אדם מצליח במאה ה-21.
"הוא מורכב מיכולת למידה גבוהה ללא הפסקה, סקרנות והבנה טכנולוגית ברמה מסוימת. כלומר, הוא חייב להבין איפה הוא חי. אנחנו נדרשים להיות יותר יזמיים באופי שלנו, לא משנה מה אנחנו עושים. יש הרבה מקצועות שהולכים ונעלמים, אז מה, נגיד לעצמנו שזהו? גמרנו? אם יש לי חושים יזמיים, אני יכול לחשוב על איזשהו שיתוף פעולה מיוחד או דרך להמציא את עצמי מחדש. בנוסף, אנחנו גם חייבים להיות טובים עם אנשים. אנחנו כבני אדם מבינים זה את זה הרבה יותר טוב. אנחנו מסוגלים להסתכל זה לזה בעיניים, אנחנו יכולים להקשיב לאינטונציות כשאנחנו מדברים, והרובוט לא יכול לעשות את זה. הרובוט עושה דברים שלא נוגעים בתקשורת בינאישית. כדי שאני כבן אדם אוכל לעסוק במה שהכי מגניב אותי, הרובוט יטפל בכל הדברים האחרים שלא מעניינים אותי".
בשלב הזה אפשר לומר שהיתרון של בני אנוש על רובוטים הוא חשיבה מקורית, שגובלת לעיתים בחוסר היגיון. השאלה המתבקשת היא איפה לומדים את זה? בתי הספר והאוניברסיטאות לא מספקים את הסחורה, ובקצב הזה החרדה הגדולה של אילון מאסק מפני השתלטות עוינת של רובוטים עוד עשויה להתממש.
"בכנס הבוגרים של הרווארד מארק צוקרברג הגיע לנאום, בסטנפורד סטיב ג'ובס נאם בעבר. שניהם נשרו מהלימודים, ואפשר להמשיך את הרשימה", מסביר ד"ר דורון. "מה שמעניין זה שהרבה מאוד חברות, כולל בארץ, לא שואלות באופן מכוון בריאיונות עבודה אם יש לך תואר באוניברסיטה, כדי שלא תהיה הטיה למראיין. זו מהפכה שדיברו עליה ותמיד אמרו שיום אחד היא תתרחש, והינה זה קרה. כלומר, את יכולה היום להיכנס לעבוד בחברה מובילה מבלי שנשאלת אם יש לך תואר ראשון באקדמיה. לפעמים אפילו מעדיפים שלא יהיה לך תואר כדי שלא תהיה הטיה. זה כבר לא כל כך מובן מאליו אם כדאי ללמוד באופן ממוסד. תואר אקדמי עדיין עשוי לתת איזשהו יתרון, אבל אנחנו רואים פה מהפכות מאוד-מאוד גדולות, שהופכות את התואר האקדמי למשהו שהוא כמעט נטול תוכן".
לדברי דן אריאלי, פרופסור לכלכלה התנהגותית, המודל של לימודים אקדמיים הפך ממודל של דבר שהוא בטוח טוב לדבר שהוא טוב הסתברותית: "לפני הרבה שנים, אם מישהו היה הולך ולומד זה היה מבטיח לו עבודה, ככה פעם היה תואר ראשון. כיום תואר ראשון לא מבטיח עבודה, אבל כן יכול להיות שהוא ייתן לאנשים סיכוי להתקדם. אם אני חושב על סטודנטים שלי, אני חושב שהם לומדים ממני משהו בקורס. יכול להיות שלחלק גדול מהם זה אף פעם לא יהיה רלוונטי, אבל מדי פעם הם לומדים משהו שיכול להיות להם מאוד-מאוד רלוונטי".
מה כדאי ללמוד?
"אין ספק שהעולם משתנה ממתמטיקה לסטטיסטיקה, אנחנו עובדים עם הרבה יותר נתונים, ולהבין נתונים זה לא פשוט. סטטיסטיקה זה מדע מורכב שיש בו הרבה שאלות מעניינות. לאנשים שיבינו איך לשלוט בנתונים ולהבין אותם יהיה יתרון מאוד גדול על פני אחרים. אז אם הייתי צריך לבחור משהו שצריך לדעת, זה סטטיסטיקה ומדע הנתונים (Data Science). אני חושב שכולם צריכים לדעת לפחות קצת מזה".
גם הראל טייב חושב שעידן ההשכלה האקדמית עומד בפני שינויים דרמטיים: "האוניברסיטאות יצטרכו לשנות משהו כדי להפוך את הילדים שלי להרבה יותר יצירתיים. בני אדם יצטרכו לפרוץ גבולות, ולשם כך אתה צריך ללמד אותם איך לעשות את זה, לאו דווקא בצורה סיסטמטית. אני רוצה שהילדים שלי יהיו מסוגלים לשכנע כל אדם בכל דבר שהם ירצו, למה? כי זה התפקיד שלהם כבני אדם, זה מה שמבדיל אותם מרובוטים - האומץ לעשות מהלך שהוא לא הגיוני. הרובוט תמיד יעשה מה שהגיוני לעשות, תמיד הוא ייקח אותנו צעד אחר צעד למקום ההגיוני. מה בני אדם עושים? מדמיינים דברים שעדיין לא קיימים, כמו אדיסון שהמציא את הנורה. אי אפשר להגיד לרובוט 'תדמיין מה אפשר לעשות, מה אפשר ליצור'. הייתי מציע לילדים שלי ללמוד בקורס שמציע לפתוח להם את המוח כדי להיות הרבה יותר יצירתיים, מתוחכמים ואמיצים. את האנשים האלה אני רוצה בחברה שלי".
