בסופו של דבר העולם מתחלק לשני סוגי אנשים: אלה שיכולים ליהנות מרביצה על מגבת בחוף ים של אי פסטורלי למרות שהם יודעים שבעוד שלוש שעות יש להם שיחת ועידה בענייני עבודה שעבורה יצטרכו ללבוש חולצת כפתורים ולהיראות מהוגנים, ואלה שלא. עבור הקבוצה השנייה חופש הוא חופש רק אם הוא מוחלט, והידיעה שבסוף היום מחכה שיחת עבודה פשוט הורגת את הכיף והופכת את היום כולו למעין שעון שמתקתק אחורה. לאנשים כאלה מומלץ לא להפוך לנוודים דיגיטליים - אלא להמשיך בפורמט הישן והטוב של עבודה מאומצת במשך רוב השנה, שמושהית בקיץ לטובת כמה שבועות של חופש מוחלט וחסר דאגות.
ומה לגבי הסוג הראשון? ובכן, הם כנראה עושים חיים ברגעים אלה באיזה חוף אקזוטי בקצה העולם. "נוודים דיגיטליים" (Digital Nomads) היא תופעה של העידן הנוכחי שמתאפשרת בזכות שני אלמנטים בולטים של העידן הזה: האינטרנט, שייצר מקצועות רבים שכל מה שנדרש עבורם זה מחשב וחיבור לרשת, וגם איפשר לבעלי מקצועות ישנים לעבוד בהם מכל מקום בעולם; והבדלי ההכנסה הענקיים בין העולם המערבי לעולם השלישי, שבזכותם יכולים עובדים מהמערב לטייל, לנפוש ולנוד ממקום למקום במדינות עולם שלישי שהמחיה בהן זולה, ולממן זאת בעזרת שעות ספורות של עבודה מול לקוחות מערביים מדי יום.
לנוודים הדיגיטליים אין משרד, כי מי צריך משרד כשהעבודה שלך היא לעצב גרפית במחשב, למשל; אין להם עמדה קבועה, כי הרבה יותר נחמד לעבוד ביום ראשון בבית קפה, בשני בפארק ובשלישי על סיפון מעבורת; אין להם שעות עבודה קבועות, כי הלו"ז הופך דינמי וסדר היום נקבע לפי האטרקציות ביעד שבו אתה מטייל; ובעיקר אין להם שגרה. מה עוד אין להם? מתנה לפסח מהעבודה. יידע כל מי שמתיימר להיות נווד דיגיטלי - אלה חיים מסעירים ומרגשים, אבל נטולי תלושים לחג.
הישראלים ידועים כחובבי טיולים בעולם, בטח כשמדובר בחיילים משוחררים. מתברר שגם בגזרת הנוודות הדיגיטלית אנחנו על המפה. הלאומים הבולטים בתחום הם האמריקאים, הגרמנים והאנגלים, אבל גם הישראלים לא פראיירים יחסית לגודלם. מיהם אותם אנשים שחיים את החלום (או הסיוט) של כולנו ומצליחים לשלב טיול לא נגמר עם עבודה לא טורדנית מדי? הנה כמה מהם.
רום שירי והדר ארבייט הכירו בצבא לפני שש שנים ומאז הם יחד. בארבע השנים האחרונות הם נודדים בעולם, משם הם עובדים, וישנים בהוסטלים ובדירות להשכרה לטווח קצר. השיחה איתם מתקיימת כשהם בביקור בישראל לרגל פסח ומספר חתונות של חברים. היעד האחרון בו ביקרו היה איטליה, לפני כן ארה"ב ולפני כן דרום אמריקה. הם היו כבר ב-31 מדינות בשנים האחרונות, בסבבים יבשתיים.
"התחלנו באסיה", מספר רום, "שם היינו בתאילנד, סינגפור, יפן, קוריאה ועוד, וכשנגמרה עונת הקיץ והתחילו סופות עברנו לאירופה והיינו בפולין, איטליה, דנמרק, אירלנד וגרמניה. כשנהיה קר באירופה, חתכנו לארה"ב והעברנו זמן בניו־יורק, סן־פרנסיסקו, לאס־וגאס ואורלנדו. אנחנו עובדים בשיטה של ללכת פעם למדינה זולה ופעת למדינה יקרה. היינו בתאילנד, נגיד, שהמחיה החודשית בה היא בערך 1,000 דולר, ואחריה נסענו ליפן, שיקרה פי ארבעה. יוצא שבממוצע המחיה שלנו היא בערך כמו עלות המחיה בישראל - בסביבות 8,000 שקל לחודש לכל אחד".
רום עובד 4־5 שעות ביום, לא מעבר, והיקף העבודה של הדר משתנה בהתאם לעומס הלקוחות שיש לה בכל רגע נתון - לפעמים 12 שעות ביום ולפעמים רק 3, תלוי במשימה. "הלקוחות בוחנים אותנו בסופו של דבר לפי תפוקה, לא לפי שעות עבודה", מסביר רום. "ככה יצא שבמדינות הזולות כמו תאילנד וקולומביה האטנו את הקצב, הדר לקחה פרויקטים בקטנה ואני עבדתי אולי 3 ימים בשבוע".
אתם כל הזמן ביחד או שמתפצלים לפעמים?
"יצא לנו להיות לבד חודש פה וכמה שבועות שם, אבל רוב הזמן היינו ביחד. אין מה לעשות, גם אם אתה במקום הכי מומלץ בעולם, אם אתה לבד ואין עם מי לחלוק את זה, זה די מבאס. אנחנו בהחלט תקועים אחד בתחת של השני ויש בזה מינוס מסוים, ולכן אנחנו מקפידים לתת אחד לשנייה ספייס, לזרום אם מישהו מאיתנו רוצה לעשות משהו שהשני לא רוצה, לאפשר".
בידי שרון, נוודית דיגיטלית כשנה, חושבת ש"נוודות דיגיטלית היא מסע פנימי, לא חיצוני. זה לא 'יצאתי לחפש את העולם', אלא 'יצאתי לחפש את עצמי בתוך העולם', לערער את עצמי ולצאת מאזור הנוחות שלי". גם קודם לכן נדדה עם הלפטופ שלה בתוך ישראל. היא גרה בחיפה, הועסקה על ידי חברה תל־אביבית, ועבדה בעיקר מבתי קפה חיפאיים. את הריאיון הזה היא קיימה מטירנה, בירת אלבניה. היעד הבא הוא איטליה ואחריה דרום אמריקה, במטרה לשפר את הספרדית שלה. בימים אלה היא עושה הסבה מקצועית לתחום הדאטה סיינס, ובשנה האחרונה למדה סטטיסטיקה, מתמטיקה ואלגוריתמים בעזרת קורסים ברשת.
"השתחררתי מרוב ההבניות שרובנו מקבלים אותן כנתון - אני יכולה לעבוד מכל מקום, להיות בכל מקום, שיחררתי את האגו ואת הצורך בבית, דירה, משכנתה ופקקים, את הדיבור על איזון בין עבודה וחיים, את טקס שמיטת העט בחמישי בערב והרמתו שוב בראשון בבוקר. הייתי נשואה, הייתי במערכות יחסים עם גברים ונשים, וגם את זה שיחררתי. לפני שנתיים עישנתי חפיסה ביום, הייתי תלותית ברמה שלא ידעתי להתקין מדפסת, והחלפתי מערכות יחסים בתקווה למצוא תשובה כלשהי. היום אני מרגישה חיה, כי היציאה מאזור הנוחות זה משהו שאני עושה כל יום".
היא קמה בבוקר ועושה ספורט, הולכת לבית קפה, פותחת מחשב, לומדת ועובדת. "יום עבודה שלי אורך 8 שעות, אולי 10. אין לי יותר את ההצצה הלחוצה על השעון, כי אני נהנית מכל מה שאני עושה. לא מרגישה בדידות. אחת השאיפות שלי, אחרי הפסקת העישון, היא לרוץ מרתון, ולכן בכל מקום שאני מגיעה אליו אני מחפשת מסלול ריצה ובית קפה. אני אנטי־צרכנות ומתעקשת לנדוד עם מזוודת טרולי במשקל 9 ק"ג בלבד, ילקוט עם לפטופ וזהו".
ואם פתאום בא לך להתלבש בשמלה אלגנטית, זה בנמצא?
"בטח, יש לי שמלת ערב מהממת שאני יכולה לדפוק איתה הופעה לדייט המושלם. אבל אם אתה שואל האם אני מחפשת את סניף H&M בכל עיר שאני מגיעה אליה, התשובה היא לא ולא".
מי שהקפיצה למים העמוקים של הנוודות הדיגיטלית נראית לו דרסטית מדי, יכול להתחיל בעזרת תוכניות ומסגרות בינלאומיות של נוודים דיגיטליים. אחת התוכניות נקראת Remote Year, ומשתתפים בה, בתשלום, 32 איש מכל העולם לשנה. מארגני התוכנית מפיקים עבור משתתפיה את מסע הנדידה. המחזור הנוכחי של התוכנית התחיל בסוף פברואר. בכל חודש המשתתפים עוברים מדינה. הם הספיקו לבלות בקייפטאון ובמרקש, ולאחרונה הגיעו לליסבון. בהמשך יהיו בספרד, וייטנאם, תאילנד, יפן, מלזיה, צ'ילה, מקסיקו, קולומביה ופרו.
רוני אנג'ל מתל־אביב היא הישראלית היחידה במחזור הנוכחי, ואת השהות במדינות השונות היא תנצל כדי להרחיב את העסק שלה, שמייצר ומעצב חולצות מכופתרות לגברים. היא מחפשת ליצור קשרים עם מותגים מקומיים בכל מדינה, כדי להציע להם את העיצובים שלה, שמיוצרים באיסטנבול. "בקייפטאון ובמרקש קמתי ב־8, טיילתי עד 11־12, עבדתי בחלל עבודה משותף כלשהו בעיר 4 שעות, ואז המשכתי להתפנן", היא מתארת בשיחה מבית קפה בליסבון. "יש בקבוצה אנשים שעובדים מול ארה"ב, ואז הם מטיילים רוב היום ועובדים בין 16:00 ל־23:00. יש פה מתכנתים, בעלי אי־קומרס (אתרי סחר באינטרנט) כמוני, קואצ'רית שעושה לאנשים אימון בסקייפ, אנשי פיננסים ומנהלת פרויקטים.
"מנהלת הפרויקטים עושה שיחת ועידה של שעה כל בוקר עם הקולגות שלה בארה"ב, ואת השאר מנהלת במיילים. היא העובדת הראשונה בחברה שלה שאיפשרו לה לעבוד מרחוק כנוודת דיגיטלית, ובינתיים זה הולך טוב. יש כאלה שפחות מסתדרים, כמו בחורה אחת שעובדת בתחום הפיננסים ואחרי כמה שבועות איתנו הבוס שלה התקשר ואמר 'תשמעי, זה לא עובד, תחזרי'. רובנו רווקים, אבל יש פה שני זוגות - זוג נשוי וזוג שהכירו חודשיים לפני התוכנית ואמרו 'יאללה, בואו נלך על זה ביחד!'"
נמרוד דין קיכל, שמכנה עצמו ברשתות החברתיות Where Is Dean, מחשיב עצמו כשגריר של תרבות הנוודות הדיגיטלית בישראל, והוא היזם של קבוצת הפייסבוק "נוודים דיגיטליים בישראל" שמרכזת את השיח בנושא. קיכל כמובן נווד בעצמו, ובחמש השנים האחרונות הספיק לבקר בלא פחות מ־73 מדינות, כשהיעד הוא להצליח לבקר בכל 196 המדינות בעולם. "נוודות דיגיטלית היא סגנון חיים, לא סוג של עבודה", הוא אומר. "לדעתי את רוב העבודות כיום אפשר לבצע מרחוק. קח אותך לדוגמה, שמראיין אותי עכשיו כשאתה בישראל ואני באוסטרליה. יכולת לקיים איתי את אותו ריאיון גם מסין. יש נוודים דיגיטליים שחיים באילת, עכו או תל־אביב, וכאלה שנעים כל שבוע לעיר או מדינה אחרת. הרעיון הוא לשלוט במיקום שלך".
קיכל טוען שהוא "אחד הנוודים הדיגיטליים הכי אקסטרימיים שיש בעולם", כי הוא עולה על בערך 60 טיסות בשנה. "בחודש האחרון הייתי בהודו, סינגפור, אוסטרליה, פיגי, טוגה וסמואה", הוא מתגאה. "רוב הנוודים טסים 4־5 פעמים בשנה, נעים לפי העונות. אני נוסע עם כרטיס לכיוון אחד ונשאר עד שנמאס לי או עד שיורד גשם. אני מייעץ לחברות היי־טק בעיקר מארה"ב ואוסטרליה, לא מישראל. עובד דרך טלפון ומיילים ועושה הרבה צ'טים של וידיאו, כי אני מאמין שגם בעולם הדיגיטלי אין תחליף למפגש שבו אתה רואה את הפנים של מי שמולך. אני עובד משרה מלאה אבל השעות משתנות בהתאם לאזור הזמן של המדינה שבה אני נמצא ושל הלקוח. לרוב זה כ־8 שעות ביום, לאו דווקא ברצף. אני יכול ללכת לים, להשיב למייל, לשתות שייק ואז לעשות צ'ט וידיאו".
קיכל מודה שאם יש חיסרון אחד בחיי נווד דיגיטלי, הוא בזירה הרומנטית. "הלבד לא קשה, אבל הייתי שמח למצוא בת זוג שרוצה חיי נדודים. מצד שני, היכולת שלי לזוז במהירות ולהיות ספונטני מתאפשרת בגלל שאני לבד. המינימליזם ברמת הרכוש והקשרים החברתיים והרומנטיים, מאפשר חיים של נוודות. היו לי כמה מערכות יחסים עם נוודות דיגיטליות, אבל לא היינו יחד כל הזמן, התפצלנו הרבה. זוגיות היא בהחלט אתגר לנווד הדיגיטלי".
