הניתוח הצליח, אך המטופל בכל זאת יפוצה

במסגרת הליך בברך גילה הצוות ב"אסף הרופא" נגעים בסחוס וביצע פרוצדורה נוספת בהרדמה. הוא יקבל 45 אלף שקל על פגיעה באוטונומיה

עו"ד אברהם (בומה) ברחד | פסקדיןפורסם: 02.05.19 , 23:27

בית משפט השלום בראשון לציון קיבל לאחרונה תביעה של מטופל בן 41 שעבר ניתוח ארתרוסקופיה בבית החולים "אסף הרופא": השופט גיא שני הורה למדינה, בעלת בית החולים, לפצות אותו ב-45 אלף שקל עבור פגיעה באוטונומיה, מאחר שהרופאים החליטו לבצע פרוצדורה נוספת ומשמעותית בזמן שהמטופל היה בהרדמה כללית.

הניתוח בוצע ב-2010, לאחר שבבדיקת MRI נמצאה ציסטה מאחורי גיד הפיקה של הברך. בעקבות זאת בוצע ניתוח להוצאתה וכן לנטילת ביופסיה. במהלכו גילה הצוות הרפואי ממצא נוסף של פתולוגיה של נגעים בסחוס, והחליט לבצע "הטרייה ומיקרו-שברים" – סילוק של הנגעים וקדיחת חוקים בעצם באמצעות דוקרן מיוחד, במטרה לגרום לתאי אב ממח עצם להגיע אל פני השטח וליצור סחוס חדש, שיעצור את תהליך השחיקה בברך.

רפואה משפטית

נותרה בחיים חרף ההפלה של אמה - ותפוצה

עו"ד אורלי לאש | פסקדין

לפני 33 שנה ניסתה אישה להפסיק היריון על סמך המלצת רופאים שחששו מתסמונת גנטית. העוברית נולדה בריאה, ולימים הגישה תביעה

נותרה בחיים חרף ההפלה של אמה - ותפוצה

הניתוח עבר בהצלחה, אולם התובע נאלץ לעבור שיקום של ארבעה חודשים, כולל פיזיותרפיה, במקום כמה ימים בלבד כפי שחשב לפני שהורדם. בעקבות זאת הוא הגיש תביעה לפיצויים שבה טען כי הטיפול בסחוס בדרך של מיקרו-שברים נעשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

מנגד טענה המדינה בין היתר כי טופס ההסכמה – שעליו חתם התובע וכולל הסכמה לביצוע הניתוח "לרבות פעולות כירורגיות נוספות שלא ניתן לצפותם כעת... שלדעת רופאי בית החולים יהיו חיוניים" – כולל הסכמה גם לפרוצדורה הנוספת. בעגה המשפטית טענת המדינה הייתה כי התובע "הסכים מכללא".

השופט גיא שני הסביר כי חתימה על טופס הסכמה שכולל הוראה כללית ו"גנרית", אינה ממצה את חובת הגילוי שבה חייבים רופאים, ולא מותירה להם לבצע כל פעולה שעולה על דעתם במהלך ניתוח. לדבריו, טפסים כאלה יש לפרש בזהירות ובצמצום, באופן המתיישב עם עקרון היסוד בדבר זכות החולה על גופו, והרחבת הרצועה אל כל פעולה – תהא אשר תהא – תרוקן מתוכן את טופסי ההסכמה.

פסק הדין פירט כמה שיקולים שלאורם אין לפרש את טופס ההסכמה כהרשאה לביצוע הפרוצדורה הנוספת. בין היתר, הפעולה של הטרייה ומיקרו-שברים אינה דומה במהותה לנטילת ביופסיה ושיוף ציסטה ואין "קשר רפואי" בין השתיים. כמו כן, מבחינת הזמן, גם אם הייתה נכונה, הפעולה לא הייתה דחופה כלל.

שלישית, השופט שני הבהיר כי לפעולת מיקרו-שברים יש השלכות, החל מתקופת החלמה ארוכה וכלה בהתנפחויות וכאבים, והזכיר כי לפני הניתוח נאמר לתובע כי ההחלמה צפויה תוך ארבעה ימים. "בפועל, כך טוען התובע וכך עולה גם מהמסמכים הרפואיים, ההחלמה ארכה כארבעה חודשים", נכתב.

רביעית, לנוכח עדותו של התובע שוכנע השופט כי כשהוסבר לו על ניתוח הארתרוסקופיה, לא דובר עמו על האפשרות שתבוצענה פרוצדורות כירורגיות נוספות כגון מיקרו-שברים. לעניין זה השופט הוסיף כי גם בטופס ההסכמה ניתנת הסכמה לביצוע פעולות נוספות שלא ניתן לצפות אותן אך "אך משמעותם הובהרה לי".

בכל הקשור לגובה הפיצוי (45 אלף שקל), השופט סבר שהתובע זכאי לפיצוי על פגיעה באוטונומיה, אך בסכום מתון מאחר שבסופו של דבר הניתוח השיג את מטרתו, הצוות פעל באופן מקצועי, וסביר להניח שהתובע אף היה מסכים אילו היו מתייעצים איתו לפני כן. המדינה תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 24% מסכום הפיצוי.