כך זוכתה נהגת מפגיעה ברוכב אופנוע
המדינה טענה שהנאשמת האטה שלא לצורך בכביש מהיר וגרמה לרוכב להתנגש בה. אבל השופטת קבעה שלא הוכח מעל לכל ספק שנהגה ברשלנות
בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה זיכה לאחרונה
מחמת הספק נהגת שהואשמה בנהיגה רשלנית שגרמה לפגיעה קשה ברוכב אופנוע בכביש 4 בדרום. השופטת לאה שלזינגר שמאי דחתה את המדינה, שלא הצליחה להוכיח שהנהגת האטה שלא לצורך ובכך גרמה לרוכב שנסע מאחוריה להתנגש בה.
כתוצאה ממעשיה התנגש רוכב אופנוע שנסע מאחוריה בפינה הימנית-אחורית של מכוניתה. הוא הוטח אל הכביש, וגלגל אופנוע שהתנתק פגע בנהג רכב משא שעמד בשולי הדרך. הנהג נפצע קל ואילו רוכב האופנוע סבל מפגיעה רב-מערכתית שכללה שברים בצלעות, חבלות בבטן, באגן ובגב ושברים פתוחים בגפיים.
לפי כתב האישום שהוגש ב-2014, הנאשמת נהגה שנה קודם לכן בכביש 4 מצפון לדרום, באזור מחלף חולות, כשלפתע סטתה מהנתיב הימני לשמאלי תוך האטה משמעותית שלא לצורך.
תביעה
שוטרים ניפצו חלונות רכב – המדינה תשלם
עו"ד דוד בן עוליאל | פסקדין
בעקבות מידע על סמים ברכב הסתערו שוטרים בלבוש אזרחי בלי לתת לנוסעים הזדמנות לפתוח את הדלת. סמים לא נמצאו. הפיצוי: כ-40 אלף שקל
בכתב האישום ביקשה המדינה להרשיע את הנאשמת בעבירות של סטייה מקו נסיעה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת לנזק וגרימת חבלה של ממש. הנהגת כפרה באחריותה לתאונה ובתיאור של המשטרה וטענה כי רוכב האופנוע לא שמר מרחק. לפי גרסתה, היא החליטה להאט מעט כיוון שראתה שבצד הדרך עומד רכב משא עם נגרר והנהג מתהלך לצדו, וייתכן שסטתה קצת שמאלה מחשש לפגוע בו.
ואכן, השופטת שלזינגר שמאי קבעה כי המדינה לא הצליחה להוכיח שהנאשמת האטה ללא הצדקה באופן קיצוני. בהכרעת הדין צוין כי עדות בוחן התנועה הייתה שהנאשמת עצרה את הרכב וזה מה שגרם לתאונה. אלא שנקבע כי עדות זו לא רלוונטית לכתב האישום, שכלל לא ייחס לנאשמת עבירה של עצירה בדרך בין עירונית. מלבד זאת השופטת ציינה כי לא הובאו בפניה ראיות, דוגמת סימני בלימה על הכביש, המעידים כי הנאשמת עצרה.
עדות נוספת מטעם המדינה הייתה של נהג מונית שנסע מאחורי הנהגת, אך גם אותה השופטת לא מצאה לנכון לקבל, משום ששינה את גרסאותיו ולא זכר את סדר הרכבים.
העדות הרלוונטית היחידה מטעם המדינה הייתה של נהג רכב המשא שאף הוא טען שהנהגת עצרה. ואולם, בהתחשב בכך שאין ראיות לבלימה וגרסת הנהגת אושרה על ידי אמה – שנסעה עמה ברכב – השופטת קבעה כי לא הוכח מעל לכל ספק סביר שהיא נהגה ברשלנות או בניגוד לדין.
נקבע שגם הסטייה מהנתיב לא הוכיחה שלנאשמת הייתה אחריות לתאונה. נפסק כי הסטייה הקלה הייתה הגיונית לנוכח הימצאותם של רכב המשא והנהג בשולי הכביש, וממילא לא הוכח שזה מה שגרם לתאונה. נהפוך הוא, השופטת הפנתה בהקשר זה לעמדת בוחן התאונה, שלפיה התאונה הייתה מתרחשת גם בלעדי הסטייה, רק שהאופנוע היה פוגע בחלק אחר של הרכב.
לבסוף השופטת הבהירה כי אין זה מתפקידה לקבוע מי היה האחראי לתאונה, אולם לא הוכח בפניה כי הנאשמת ביצעה עבירה כלשהי, ולכן התוצאה היא זיכוי מחמת הספק.
- לקריאת הכרעת הדין המלאה – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות באי הכוח לא צוינו בהכרעת הדין
- עו"ד זוהר הלוי עוסק בתעבורה
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
