ביקשה לבטל הסכם ממון: "4 הנכסים גם שלי"

כשבני הזוג נישאו בשנות ה-80 היו ברשות הבעל בית, דירה, משרד וחנות. לימים הם נפרדו והאישה טענה: חתמנו על הסכם רק למראית עין. מה נקבע?

מערכת פסקדיןפורסם: 10.11.19 , 21:11

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה של אישה נגד בן זוגה לשעבר, שבמסגרתה ביקשה לקבוע כי הסכם הממון שעליו חתמו לפני כ-30 שנה – בטל ומבוטל. השופט אלון גביזון לא קיבל את טענתה שלפיה בעלה אמר לה שמדובר בהסכם למראית עין בלבד, שנחתם בשביל להניח את דעתו של אביו. לפיכך, ארבעת הנכסים שעמם נכנס הבעל למערכת היחסים יישארו שלו.

בני הזוג נישאו בשנות ה-80. לבעל היו אלה נישואים שניים, ולה נישואים ראשונים. ב-1992 הם חתמו על הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט המחוזי: אורכו היה עמוד אחד, ובו הצהירו על הרכוש ששייך לכל אחד מהם. לאישה – כמה מכשירים וחפצים, כלי רכב שיירכש בעתיד ויירשם על שמה, ו-30 אלף דולר מהכספים המשותפים. לעומת זאת, רכושו של האיש כלל מכונית וארבעה נכסי נדל"ן: בית, דירה, משרד וחנות.

דיני משפחה

"ייבאו" כלה מחו"ל – וביקשו שתעזוב ללא רכוש

עו"ד מורן בריק מילר | פסקדין

הורים לישראלי הסובל מבעיות בריאות חיתנו אותו בשנות ה-80 עם צעירה ענייה. אחרי 30 שנה היא ביקשה לעזוב, ואז הם שלפו את הסכם הממון

"ייבאו" כלה מחו"ל – וביקשו שתעזוב ללא רכוש

ב-2014 ו-2015 הם הגישו תביעות הדדיות בסוגיות שונות. ואחת אחת המחלוקות המרכזיות עסקה בתוקפו של הסכם הממון.

האישה, שיוצגה על ידי עו"ד מיכאל טאוסיג, טענה שלהסכם אין תוקף. לשיטתה, בעלה הטעה אותה לגבי תוכנו כשאמר שהוא נעשה רק על מנת להפיס את דעתו של אביו, ולכן לא חשבה שיש לו משמעות. לדבריה, השניים שינו את ההסכם בהתנהגותם, בכך שלא נהגו לפיו.

מנגד טען הבעל באמצעות עו"ד דן מלכיאלי שההסכם תקף, שהרי נחתם ואושר על ידי בית המשפט, לאחר ששני הצדדים הצהירו שהבינו את משמעותו. הוא הוסיף שטענות האישה סותרות זו את זו, שכן אי אפשר לטעון מצד אחד שההסכם נעשה למראית עין ומצד שני לטעון לביטולו בהתנהגות, שהרי אם נחתם למראית עין - הוא מלכתחילה אינו מחייב ואין צורך לשנותו.

השופט אלון גביזון הזכיר שישנה חשיבות רבה לכך שהצדדים הצהירו בפני שופט מחוזי ששניהם מבינים את ההסכם ואת משמעותו. על כך הוא הוסיף כי אין להתעלם מזה שהאישה "נזכרה" לטעון טענותיה ביחס להסכם רק בחלוף 22 שנה מאישורו.

פסק הדין הפנה לכך שההסכם תוקן בכתב יד לבקשת האישה, ולפיו הסכום שתקבל הוגדל מ-20 אלף דולר ל-30 אלף דולר. "ברי, אפוא, כי האישה הייתה שותפה להסכם, הבינה את תוכנו ומשמעותו ואף עמדה על זכותה לערוך בו תיקונים לטובתה," נכתב.

השופט קיבל את טענת הסתירה שעליה הצביע הבעל והבהיר כי העובדה שבמרוצת השנים הצדדים רכשו שתי דירות שאותן רשמו על שם שניהם, וגם ניהלו חשבון בנק משותף, לא מלמדת על רצון לבטל את ההסכם אלא דווקא מחזקת אותו. זאת משום שבניגוד לנכסים שצוינו בהסכם - את הנכסים שרכשו יחד במהלך חייהם המשותפים הם ראו כמשותפים.

בסיכומו של דבר נקבע כי ארבעת הנכסים שצוינו בהסכם הממון שייכים לבעל בלבד. עם זאת, לגבי שניים מהם נקבע כי האישה תהיה זכאית למחצית משווי ההשבחות שנובעות משיפוצים או תוספות בנייה שנעשו בתקופת השיתוף.