כך אושר הסדר טיעון מקל עם עבריין תנועה

נהג בעייתי הודה שנסע בשכרות בזמן פסילה אבל הגיע להסדר מול המדינה. שופטת תעבורה פסלה את ההסכם, אבל אז הגיע הערעור למחוזי

עו"ד דוד אריכא | פסקדיןפורסם: 21.11.19 , 20:00

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור של נהג שנדון לכמה עונשים עקב נהיגה בשכרות ובזמן פסילת רישיון, והחליט להפחית את פסילת רישיונו מ-10 שנים לארבע שנים בלבד. בכך "החזיר" השופט אברהים בולוס את העונש שעליו הסכימו הצדדים בהסדר טיעון שבית המשפט לתעבורה בחדרה החליט לסטות ממנו.

המערער הואשם בכך שנהג בזמן שרישיונו פסול לשנתיים, בהיותו שיכור. על פי כתב האישום, בדגימת אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהוד של 519 מיקרוגרם בליטר אוויר, בעוד שבתקנות התעבורה נקבע ריכוז של 240 מיקרוגרם. כל זאת, בעת שעומד לחובתו מאסר על תנאי של שבעה חודשים בגין עבירות קודמות.

משפט כללי

דרס בן 80 למוות – ולא יישלח לכלא

מערכת פסקדין

הנאשם הורשע בנהיגה ברשלנות בעקבות פגיעה קטלנית בהולך רגל במעבר חצייה. המדינה דרשה מאסר, אבל השופט הסתפק בעבודות שירות

דרס בן 80 למוות – ולא יישלח לכלא

במסגרת הסדר טיעון הוא הודה בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף. הצדדים הסכימו להטיל על הנאשם תשעה חודשי מאסר בפועל, הפעלת המאסר על תנאי בחופף (כך שלא יתווסף לתקופה), פסילת רישיון למשך ארבע שנים, ופסילה על תנאי של 12 חודשים למשך תקופה של שלוש שנים. עוד הוסכם על מאסר על תנאי של תשעה חודשים למשך שלוש שנים.

בית המשפט לתעבורה אישר את כל מרכיבי ההסדר למעט רכיב הפסילה בפועל. השופטת עידית פלד סברה שמדובר בתקופה קצרה באופן לא סביר, ולכן החליטה לסטות מהסכמות הצדדים ולהטיל על המערער פסילת רישיון למשך 10 שנים.

קביעתה התבססה בין היתר על העובדה שמדובר באדם עם "עבר תעבורתי מכביד" שכלל שתי עבירות של נהיגה בשכרות. בנוסף, היא התחשבה בכך שיש לו עבר פלילי שכולל החזקת סמים ושימוש בסמים לצריכה עצמית. לנוכח העבר והעובדה שהוא חזר לסורו, השופטת סברה כי "אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם".

במחוזי טען המערער שמדובר בהסדר סביר ומאוזן, והוא הסתמך עליו כשחתם והודה. לדבריו יש לזכור שקיימת מדיניות המעודדת הסדרי טיעון ונטייה לאשרם, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן. גם המדינה – הצד השני להסדר – הביעה הסתייגות מפסיקת בית המשפט לתעבורה, וטענה כי השופטת לא ייחסה משקל ראוי לכך שההסדר נחתם על רקע כשלים ראייתיים בתיק, שהיו יכולים להקשות על הוכחת העבירות והרשעת הנאשם.

ואכן, השופט בולוס סבר ש"ביהמ"ש קמא שגה במסקנתו, ובמקרה זה היה נכון וצודק לאשר את הסדר הטיעון שבעיניי הינו מאוזן והוגן". עיקר ההחלטה נסוב על השיקולים שעמדו ביסוד ההסדר. לפי השופט, טעותה של שופטת התעבורה הייתה היצמדותה לגישת "העונש הראוי" ושיקולי ענישה מובהקים, והשוואתו אל העונש המוסכם.

בשונה מגישה זו, השופט בולוס הסביר שהגישה ההולמת והמקובלת היא "גישת האיזון", שלפיה יש לבחון האם נעשה איזון הולם בין "טובת ההנאה" שההסדר מעניק לנאשם, העונש המוצע בו, לבין התועלת שיש בו לאינטרס הציבורי.

נקבע שצריך היה לתת משקל גם לציפייתו של נאשם שוויתר על זכותו לניהול הליך ולקח אחריות, ובמיוחד לטענת המדינה בדבר קשיי הוכחה – נימוק המהווה בעיניו "טעם מיוחד". לפיכך החליט השופט לפסול את המערער מלנהוג למשך ארבע שנים, כפי שהוסכם בהסדר.