העתיד מדאיג: אל תתבשמו משיעור האבטלה הנמוך
המשק שמראה סימני התכווצות, האטה אצל ספקיות של חברות גדולות והמפוטרים המבוגרים שלא נספרים - כל אלה מעיבים על השפל שנרשם באבטלה ומציירים תמונה מדאיגה. וגם: התוכניות שיתקעו כתוצאה מהיעדר הממשלה, ולמה שר האוצר נזכר פתאום להתבטא בנושאים כלכליים?
האבטלה בשפל? שהשמחה של כחלון וכהן לא תהפוך לאופוריה
האבטלה בשפל של 40 שנה: עמדה על 3.4% באוקטובר
תוכנית מעגלי תעסוקה תיעצר בעקבות קיצוץ של 17 מיליון שקל
שיעור התעסוקה רשם בחודש שעבר ירידה של 0.6% לרמה של 60.6%. ירידה זו, כשהיא מתלווה לירידה באבטלה (בדרך כלל היינו מצפים לראות עלייה בשיעור התעסוקה לצד הירידה באבטלה) מסמנת בדרך כלל מגמה מדאיגה - המשק מתכווץ.
הנתונים האלה עדיין לא באים לידי ביטוי בנתוני הצמיחה של המשק בישראל, שכנגד כל האזהרות רושם נתונים טובים וחזקים. גם הכותרות הגדולות על פיטורים צפויים, בין אם במפעלים שנקלעו לקשיים או בחברות הסלולר והבנקים, עדיין לא באות לידי ביטוי. אבל כדרכו של משבר - הנפגעים הראשונים מגיעים מהמעגל השני והשלישי, כלומר מהספקים של אותן חברות ענק שמאיימות היום בפיטורים. שם כבר מורגשת ההאטה ועמה הפיטורים.
נתוני התעסוקה בישראל נמדדים בשתי קבוצות: מגיל 15 ומעלה (עד גיל הפרישה - 67 לגברים ו-62 לנשים) ובין הגילאים 64-25. כאשר מסתכלים בפירוט של הנתונים מגלים שהירידה בקבוצה הראשונה הייתה חדה יותר מאשר בקבוצה השנייה. כך, דווקא בשוליים של הכוח העובד - מתחת לגיל 25 ומעל גיל 64 - הורגשה ירידה משמעותית יותר בתעסוקה וניסיון העבר מלמד שרוב הפגיעה היא בשכבה המבוגרת יותר.
למה זה לא בא לידי ביטוי בעלייה באבטלה? ההסבר פשוט ומתסכל. בני 64 ומעלה שמפוטרים ממקום העבודה שלהם, נפלטים כמעט לחלוטין משוק העבודה. התקווה שלהם למצוא תעסוקה עד לגיל הפרישה שואפת לאפס והם מעדיפים כלל לא לחפש עבודה. כאשר הם נשאלים על ידי הלמ"ס, הם עונים שהם לא מחפשים עבודה באופן אקטיבי ולא נספרים בתוך שיעור האבטלה. המשמעות בפועל - שיעור האבטלה גבוה מזה המדווח.
חזקיהו ינווט
בסמוך לפרסום נתוני האבטלה הודיע שירות התעסוקה על עצירת תוכנית מעגלי תעסוקה, להגברת שילוב תובעי הבטחת הכנסה בשוק העבודה. הסיבה: קיצוץ של 17 מיליון שקל בהוראת אגף החשב הכללי באוצר.
היעדר ממשלה קבועה מעביר את המשק להתנהלות במצב חירום. מכיוון שלא אושר תקציב לשנת 2020 היא צפויה להיפתח בהתנהלות תחת תקציב המשכי - בכל חודש יקבלו משרדי הממשלה תקציב ששווה ל-1 חלקי 12 מתקציב המדינה ל-2019. הדבר דומה להתנהלות עם משקולות על הרגליים. הגדלת תקציבים כמעט לא באה בחשבון ומי שינהל את המדינה, כלכלית לפחות, יהיה החשב הכללי רוני חזקיהו. על פיו יקומו וייפלו הדברים בחודשים הקרובים. בעיקר ייפלו, שכן ישראל תיכנס ל-2020 עם גירעון שחורג מהיעד הממשלתי.
הסיפור של מעגלי תעסוקה חשוב אך הוא כאין וכאפס לעומת המצב הבעייתי שהוא יוצר למערכות גדולות יותר, ובראשן מערכת הביטחון וצה"ל. בשנה הקרובה אמורה להיכנס לתוקף תוכנית רב-שנתית חדשה, שעל פיה ייבנה צה"ל להתמודדות מול האתגרים. היעדר ממשלה לא מאפשר אפילו התדיינות על התוכנית.
מפרץ הפופוליזם
מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גיא סמט, שלח השבוע מכתב חריג למשרד רה"מ, בו דרש לקדם את סגירת מתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה. זו בשורה לתושבי הערים הסובבות את המפרץ, שחשים על בשרם את העובדה שאזור המגורים שלהם הוא מהמזוהמים בארץ. בבתי הזיקוק, החברה העיקרית שפועלת במפרץ, פעלו רבות לצמצום פליטת החומרים המזהמים, אך ברור שכל תושב באזור היה מברך על פינויים.
למרות הכוונות הטובות, במכתב יש יותר מגרם של פופוליזם. הרצון לפעול לשיפור איכות הסביבה במפרץ חיפה מתבקש, אך פינויים של בתי הזיקוק אינו יכול לבוא בהחלטה פשטנית. בתי הזיקוק אחראיים לשיעור ניכר מתצרוכת הדלקים בישראל, אי בודד בין מדינות ערב. בהיעדר אלטרנטיבה קיומית, אי אפשר פשוט לסגור אותם.
גם קיומה של ממשלת מעבר מוגבלת בביצוע שם את המכתב באור פחות בהיר. טוב ונכון יותר אם סמט היה פועל לשיתוף פעולה בין-משרדי לבניית תוכנית רב-שנתית לשיפור איכות הסביבה במפרץ, גם אם בדרך של פינוי בתי הזיקוק, אך לצידם דאגה על שמירת עצמאותה האנרגטית של ישראל ויצירת פתרונות תעסוקה למפוטרים.
מה רוצה כחלון
אחרי חודשים של שקט יחסי, שוב נשמע קולו של שר האוצר, משה כחלון, בהתבטאויות על נושאים כלכליים - מהשפל באבטלה, דרך המחסור בחמאה ועד למשק החלב כולו. דווקא בשבוע שבו סוערת מפלגת הבית שלו בעניינים אחרים לגמרי, פתאום הוא נזכר להיות שר אוצר.
מה בעצם כחלון רוצה? הנה הערכה זהירה: אחרי הכישלון בבחירות מועד א' החלו לקנן בכחלון הרהורי פרישה. הפלונטר הפוליטי גרם לו להישאר בתפקיד יותר ממה שקיווה. בינתיים, המספרים - כמו החריגה מהגירעון והתייקרות הדירות - החלו לכרסם במוניטין שקיווה לייצר לעצמו.
אז ייתכן שהקאמבק התקשורתי לא קשור בניסיון של כחלון להישאר במשרד האוצר לקדנציה נוספת אלא דווקא בניסיון לחזק איזשהו נרטיב שלמרות מה שאומרים המספרים, הוא היה שר אוצר לא רע.
לפנייה לכתב/ת 
