כך הוכרה טכנאית רנטגן כנפגעת עבודה

העמידה הממושכת גרמה לעובדת ותיקה לדלקות ולדליות ברגליים. ביטוח לאומי סירב להכיר בקשר בין הדברים, אבל בית הדין חשב אחרת

עו"ד אדווה אזולאי | פסקדיןפורסם: 23.01.20 , 22:03

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שעבדה כ-40 שנה כטכנאית רנטגן וחייב את הביטוח הלאומי להכיר במחלת כלי הדם שממנה היא סובלת כפגיעה בעבודה. השופטת יפית זלמנוביץ גיסין אימצה את חוות דעת המומחים שהוגשו בתיק, שלפיהן העמידה הממושכת גרמה לה לדלקות ודליות ברגליה ולפגיעה בקרסול שמאל.

התובעת סיפרה שכטכנאית רנטגן נפרשת עבודתה על פני חמישה ימים בשבוע במשמרות של שבע שעות. לאורך כל היום היא עומדת על רגליה תוך הישענות ויציאת לחץ על שתי הרגליים ותזוזות חוזרות ונשנות סביב עמדתה בחדר הרנטגן. כתוצאה מכך, לטענתה, היא לקתה במחלקת כלי דם, דליות ברגליים, אי ספיקה ורידית ועורקית ונפגעה בקרסול שמאל.

דיני עבודה

לקה בשבץ אחרי ויכוח - ויוכר כנפגע בעבודה

עו"ד רונית כהן | פסקדין

ביטוח לאומי סירב להכיר באירוע מוחי של קבלן שהיה בעיצומו של פרויקט, וטען כי הלחץ שבו היה נתון לא היה חריג. בית הדין חשב אחרת

לקה בשבץ אחרי ויכוח - ויוכר כנפגע בעבודה

מנגד טען ביטוח לאומי שעבודתה כללה הליכה ותנועות מגוונות ולכן אין מקום להכיר בפגיעות שמהן היא סובלת כתאונת עבודה. פרט לכך, לשיטתו, אין קשר סיבתי בין הפגיעות שמהן היא סובלת לבין עבודתה. כמו כן, במסמכים הרפואיים לא נמצא נזק פיזיולוגי לקרסול שמאל ולתובעת רקע של דליות ברגליים כתוצאה מהריונות.

אבל השופטת יפית זלמנוביץ גיסין קבעה שהוכח שזמן ניכר מעבודתה שהתה התובעת במצב עמידה ו"בילתה" בדריכה ובהזזת המשקל מרגל לרגל. כמו כן, לא הוקצה לה כיסא במקום עבודתה ואף לא זמן מספיק כדי שתוכל לשבת, לנוח ולחלץ עצמותיה.

השופטת מינתה מומחה כדי לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת כלי הדם. המומחה הבהיר כי התובעת סובלת מדלקות חוזרות ונשנות בגידים ולעבודתה קשר של לפחות 50% לליקוי (כשהיתר קשור לגנטיקה, עודף משקל, אירועי פציעה, מבנה כף הרגל, ספורט-ריקוד ועוד).

למסקנה דומה הגיע המומחה ביחס לפגיעה בקרסול שמאל. הוא ציין שמדובר בתופעה האופיינית לאנשים מבוגרים בעלי עודף משקל והקשר לעבודה הוא חלקי ומהווה 50%.

עם זאת, מומחה נוסף שמונה בתיק קבע כי הגורם המשמעותי ביותר שקשור להתפתחות דליות אצל התובעת הוא עמידה ממושכת בזמן העבודה. הוא קבע שהקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ומחלתה של התובעת הוא מעל 95%.

בהמשך לחוות דעת אלו הבהירה השופטת שהפסיקה הכירה בכך שעמידה ממושכת או הליכה ממושכת עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. זאת, במקרים שבהם העמידה הממושכת התבצעה ברציפות, על פני פרק זמן ארוך, תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרגל לכל הפחות בחלק משמעותי מיום העבודה.

לדבריה, ניכר מחוות הדעת כי הגורם המשמעותי ביותר שקשור להתפתחות דליות אצל התובעת הוא עמידה ממושכת ופעילות אינטנסיבית יחסית החוזרת ונשנית כמעט ללא מנוחה, מה שהביא לתחלואת הגיד ולדלקות חוזרות. בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה והכירה בתובעת כנפגעת בעבודה. ביטוח לאומי חויב בהוצאות בסך 6,000 שקל.