אין פיצוי: עובדת הרה פוטרה משיקול מקצועי

פקידה בחברת חקירות תבעה כ-80 אלף שקל בשל פגמים בהליך הפיטורים, אבל השופטת שוכנעה שהחברה פשוט לא הייתה מרוצה מתפקודה

מערכת פסקדיןפורסם: 12.02.20 , 18:59

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת לשעבר נגד חברת חקירות, שבה טענה כי פוטרה כי הייתה בהריון. השופטת אריאלה גילצר-כץ שוכנעה שהעובדת פוטרה כי החברה לא הייתה מרוצה מתפקודה, ללא קשר להיריון.

התובעת עבדה בחברה כפקידה במשרת אם – מ-8:00 עד 16:00 - החל מדצמבר 2016. במהלך אפריל 2017 היא הודיעה על הריונה וכשלושה שבועות לאחר מכן היא זומנה לשימוע אצל המנכ"ל דאז. יומיים לאחר השימוע היא פוטרה. מאחר שהתובעת לא השלימה שישה חודשי עבודה, הרי שחוק עבודת נשים אינו חל על הצדדים, ואין צורך בהיתר מהממונה על החוק על מנת לפטרה.

דיני עבודה

קבלן ששיקר בביהמ"ש יפצה פועל פלסטיני

עו"ד שחר גולן | פסקדין

תושב עזה נפגע בגבו כשהרים פלטות כבדות. המעסיק שלו הכחיש בתחילה את האירוע, אבל אז חזר בו. הוא חויב לשלם לו 308 אלף שקל

קבלן ששיקר בביהמ"ש יפצה פועל פלסטיני

באמצעות עו"ד מזל רבה טענה העובדת בין השאר שפוטרה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לדבריה היא פוטרה בגלל הריונה והשימוע היה מס שפתיים ללא שניתנה לה זכות טיעון אמיתית, שכן הטענות נגדה הוצגו לה רק יום לפני כן.

היא דרשה כ-80 אלף שקל, בין היתר עבור פיצויי פיטורים ופיטורים שלא כדין, הפסדי שכר ודמי לידה, והפרשות לקרן פנסיה.

באמצעות עו"ד ישעיה ירון הפנתה החברה לכך שבכל חודש ירדה תפוקת העבודה של התובעת (שעסקה בפתיחת תיקים ללקוחות). בנוסף, צוין, היא החלה להיעדר מדי פעם מבלי לעדכן את הממונים וללא אישורים רפואיים, דבר שגרם לכך שעובדים אחרים נאלצו לעשות את עבודתה. נטען שהשימוע נעשה באוזן קשובה ובנפש חפצה, אולם התובעת לא שכנעה שיש לבטל את ההחלטה.

ואכן, השופטת גילצר-כץ קיבלה את עמדת החברה והתרשמה שההיריון לא היווה שיקול בהחלטת הפיטורים. עדות המנכ"ל שכנעה אותה שהתובעת אכן פוטרה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה, עקב ירידה בתפוקה ובמוטיבציה שלה. התובעת אף נעדרה ולאחר שנערכו לה כמה שיחות בעניין תפקודה, לא חל שיפור כלשהו.

"בעת פיטורי התובעת, היא לא טענה כלל כי פוטרה בשל הריונה", נכתב בפסק הדין. "אף לשיטת התובעת שסברה שפוטרה על רקע הריונה, היה עליה לטעון זאת בפני הנתבעת וליתן לנתבעת הזדמנות לתקן את מחדלה."

השופטת הבהירה כי התובעת כלל לא ביקשה לדחות את מועד השימוע על מנת לתת לה להתכונן: "עיון בסיכום השימוע מעלה כי התובעת לא ביקשה הזדמנות נוספת על מנת להוכיח לנתבעת כי היא כלל מבקשת להמשיך ולעבוד אצלה. נראה כי התובעת לא הייתה מעוניינת בהמשך עבודתה אצל הנתבעת".

בסיכומו של דבר קיבלה השופטת רק רכיב מזערי של התביעה, כשהורתה לחברה לשלם לתובעת כ-2,900 שקל בגין אי הפרשה לפיצויים וגמל. עם זאת, התובעת חויבה לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,750 שקל, כך שהחברה היא זו שתקבל מהתובעת כסף.