רבות דובר בשנים האחרונות על יתרונות המגורים בברלין. המחייה הזולה והאופי המודרני והקוסמופוליטי של בירת גרמניה קסמו לישראלים רבים, שהעתיקו את מקום מגוריהם לשם.
- מחכה לכם? כל מה שצריך לדעת על רילוקיישן ללונדון
אביבית סינגר (43) ובעלה טוביה החליטו ליהנות אף הם מהמחיה הזולה בגרמניה, תחילה בפרייבורג, שבה התגוררו כשנתיים בדירת 100 מ"ר בדמי שכירות של 1,300 אירו לחודש (4,800 שקלים), ובהמשך בברלין, שם שכר הדירה האמיר אומנם ל-1,700 אירו בחודש (6,300 שקל), אבל על גנים פרטיים לילדיהם הם שילמו מאה אירו לחודש בלבד.
בניגוד לעלויות המחיה הנמוכות, על דבר אחר הם לא שמעו בדיווחים הקוסמים על החיים בברלין - הנזיפות. את אביבית זה תפס בעת שעמדה לקנות קרואסון, ומבלי שהבחינה עקפה את אחד האנשים שחיכו בתור. "הוא תקע בי מבטים והחזיר אותי למקום בנזיפה בגרמנית. לפי הפרצוף שלו הבנתי מה קרה", היא נזכרת.
אומנם נזיפה על עקיפה בתור היא דבר שבו ניתן להיתקל בכל מקום בעולם וכמובן גם בישראל, אך מתברר כי עניין הנזיפות הפך ממש לחלק מההווי של הישראלים המתגוררים בגרמניה – עד כדי כך שכמה מהם פתחו עמוד פייסבוק בשם "הגרמני הנוזף", עם כמה אלפי עוקבים ושלל סיפורים על נזיפות שספגו כמו "לא שאבתם את הדירה כבר שבועות, נא לנקות לפני שיגיעו עכברים", ישראלית שננזפה על קניית יותר מדי בקבוקי יין או נזיפות על ילדים שמשתובבים בפארק.
"בהתחלה לא רואים את זה, אבל אחרי תקופה מסוימת מגלים את הניואנסים של הגרמנים. הם לא יצעקו עלייך ולא יעשו דרמה אם תעקפי אותם בתור, אבל יגידו איזו מילה או יעשו פרצוף ויעברו מהגרמני הנחמד לגרמני הנוזף", מפרטת אביבית.
אביבית וטוביה, העוסק בחקר אנטישמיות מודרנית בסיפורי עם גרמניים, הכירו לפני כתשע שנים, כשאביבית התגוררה בתל אביב וטוביה שהה בלימודים בגרמניה. לאחר כמה חודשים שבהם התנהלו היחסים בשלט רחוק, כולל ביקורים הדדיים, שב טוביה לישראל והשניים עברו לגור יחד.
בשלב מסוים החליטה אביבית שעסקה בתחום הכספים לעשות הסבה מקצועית, והחלה ללמוד חינוך ולעבוד בגן ילדים. ההחלטה על המעבר הגיעה בעקבות לימודי הדוקטורט של בעלה, כעשרה חודשים לאחר שנולד בנם הצעיר. "בן זוגי עשה חלק גדול מהמחקר שלו כאן, וזו הייתה תקופה מאוד לחוצה בארץ מבחינה ביטחונית, כלכלית וזוגית. זו הייתה התחלה של משפחה צעירה והכול היה 'וואו', אז ההחלטה הזו נועדה לקבל קצת שקט".
אחרי שנתיים בפרייבורג עברה המשפחה לברלין בעקבות המחקר של טוביה. אביבית, בדומה לבנות/בני זוג רבים של מי שמבצע רילוקיישן, נאלצה לחשב מסלול מחדש ומצאה את עצמה הופכת לעצמאית. "תוך כדי התאקלמות הייתי צריכה לחשוב מה אני רוצה לעשות, ואם אני רוצה להמשיך בלימודים בשלט רחוק באוניברסיטה הפתוחה. הגדול נכנס לגן גרמני והלכתי עם התינוק למקומות של משחקים לילדים, שם הכרתי חברות גרמניות מדהימות שאני בקשר איתן עד היום. באותה תקופה עוד לא ידענו אם אנחנו נשארים לעוד שנה ומה קורה איתנו. רציתי לעשות משהו עצמאי שאהנה ממנו, אז הקמתי מותג של שרשראות הנקה אופנתיות מסיליקון בשם 'מאמאז' שמרגיעות את החניכיים של התינוק בזמן שהאם מחזיקה אותו. פתחתי חנות אונליין והעסק מאוד מצליח, בעיקר בגרמניה".
כפי שזכור ממחאת המילקי בתחילת העשור הקודם, הוצאות המחיה היומיומיות בברלין נמוכות. על גן מונטסורי דו-לשוני פרטי הם משלמים כאמור 100 אירו לילד, גנים ציבוריים עולים כ-60 אירו לחודש – ושניהם פועלים עד 17:00.
"הילדים שלי מקבלים את היהדות בבית – רציתי לחשוף אותם לבינלאומיות", מסבירה סינגר מדוע בחרה שלא לשלוח את הילדים לגן יהודי. "אפשר לומר שהם דוברים כיום כמעט שלוש שפות – גרמנית, עברית ואנגלית. היו אפשרויות לעוד מסגרות, אבל הלכנו על מה שהכי קרוב".
לבד משכר הדירה, סינגר מציינת שההוצאות שלהם הן בעיקר על טלפונים ניידים, אינטרנט בבית וחשמל. מזון וקניות שוטפות עולים להם כ-500-400 אירו בחודש. מערכת התחבורה הציבורית הנוחה מייתרת עבורם החזקת רכב פרטי. עלות התחבורה הציבורית עבורם היא 84 אירו לחודש, ויכולה להצטמק ל-64 לחודש אם בוחרים במסלול של מנוי שנתי (ילדים עד גיל שש נוסעים בחינם).
בעוד שהילדים כבר דוברי גרמנית שוטפת, אביבית מספרת כי השפה הייתה ועודנה האתגר המרכזי עבורה. "אני לומדת לבד ומתמודדת עם זה כל יום. המזל הוא שברלין היא בינלאומית אז קל להסתדר עם אנגלית. יש גם מחסום פסיכולוגי. המשפחה שלי לא הייתה בשואה, אבל אני מודה שיש לי תחושות מעורבות לגבי גרמניה, וזה אתגר בפני עצמו. בהתחלה זה היה פוגש אותי באופן יומיומי, הייתי הולכת ואומרת 'וואו, הכול כל כך יפה, אנשים נחמדים, איך זה קרה פה?'. זה לא מסתדר לי בראש. כשהייתי ילדה אמרתי לעצמי שלא אגיע בחיים לגרמניה, ופתאום אני מוצאת את עצמי פה.
"באיזשהו מקום זה גם גורם לי לסקרנות על המקום הזה, מיהם האנשים הללו ומי היו המשפחות שלהם? היו תקריות קטנות. יש לנו זוג חברים בפרייבורג שאהבו את ישראל והיהדות. יום אחד הם הזמינו אותנו לארוחת בוקר, ובת הזוג סיפרה שסבא שלה היה מקושר לרודולף הס, וכשאבא שלה היה קטן הוא הביא לו משחקים מהמחנות. אלו דברים שלא עוברים בגרון עם ארוחת בוקר, הקרבה הכל כך מטורפת הזו להיסטוריה שקרתה פה.
"זה כן יוצר בכל התמונה הנחמדה איזו עננה שתמיד מזכירה לי שיום אחד אני אחזור לישראל, גם אם אני עוד לא יודעת מתי. ישראל היא הבית האמיתי שלי, אני נמצאת פה לחוויה בינלאומית של כמה שנים. אני תמיד אומרת שההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה, מי יודע מה יהיה עם כל הסיפור של הפליטים והימין. מכיוון שבן הזוג שלי חוקר אנטישמיות, אני חשופה לדברים באופן קרוב".
בתרבות העבודה, שלא במפתיע, יש לא מעט הבדלים. אביבית, שעבדה למשך שלושה חודשים במחלקה של פייסבוק שנותנת שירות לישראלים, מספרת כי "יש כאן קטע של עיניים בגב, אנשים מאוד מודעים לסביבה שלהם, מדברים בשקט, נותנים לאנשים לעבור ולא פולשים למרחב האישי.
"היה לי יותר נוח לעבוד מול הגרמנים כי נזכרתי מה זה לעבוד מול ישראלים, שזה צבא, היררכיה ואנרגיות קשות. עם הגרמנים ראיתי צוותים אחרים, משהו יותר זורם ומאפשר, יותר מאופקים ופוליטיקלי קורקט. לפעמים צריך גם את המקום המרוסן ולא להגיד כל מה שעובר לך בראש, אבל גם להם יש שריטות של OCD ואהבה לסדר, הכול מדויק ומתוקתק וצריך לעמוד בזה".
משפחת סינגר עוד לא יודעת מתי תחזור. לטוביה יידרשו עוד שנתיים-שלוש עד שיסיים את הפוסט-דוקטורט, ואילו אביבית החלה לעבוד על פרויקט חדש, שבמסגרתו היא מתכוונת לפתוח את ביתה לאירוח של קבוצות בינלאומיות קטנות שיטעמו את המטבח הישראלי וישמעו את סיפורה כמי שעברה מישראל לגרמניה, אולי בשיתוף פעולה עם אמנים ישראלים שמתגוררים במקום. "אני בעד להמשיך עוד כמה שנים פה, כי לא אכפת לי שהילדים יספגו יותר את הבינלאומיות. אני גם עושה להם השלמות בשפה ובקריאה בעברית, ויש פה קהילה ישראלית שעושה המון דברים".
הקהילה הישראלית היא אכן פלוס גדול עבור הישראלים שעוברים לברלין. משפחת סינגר למשל זכתה לעזרה רבה דרך קבוצות ייעודיות בפייסבוק של ישראלים המתגוררים בגרמניה. "עזרו לנו למצוא מסגרות והסבירו לנו איך דברים עובדים", היא מספרת. "חלק מהדברים למדנו גם על בשרנו, למשל העניין של החופשות – צריך להסתנכרן עם לוח השנה ולא לצאת לגן בלי להתעדכן אם יש חג היום, כי כל יומיים יש חג והכול סגור".
אנה ניני, סמנכ"לית חברת RELO 360 שעוסקת במתן ייעוץ ושירותי ניהול לחברות בינלאומיות בתהליכי רילוקיישן, מציינת כי ברלין מושכת אליה כיום לא רק אמנים ישראלים אלא גם מספר הולך וגובר של הייטקיסטים. בין התפקידים השכיחים ברילוקיישן: מתכנתים, מנהלי צוותים, הטמעת פרויקטים, משרות בתחום הבילינג, מקצועות המחפשים בוגרים מתחום המדעים המדויקים כמו מתמטיקאים, כימאים, פיזיקאים וביולוגים, וכן מעצבים גרפיים לצורך פיתוח חוויית המשתמש. "ברלין התבססה כבירת טכנולוגיה גרמנית ואפילו אירופית", היא מסבירה. "אחד המוקדים של תעשיית המטבעות הקריפטוגרפיים וטכנולוגיית הבלוקצ'יין, למשל, הוא בעיר".
אילן רביבו, מנכ"ל חברת יוניברס טרנזיט שמספקת פתרונות בתחום הרילוקיישן והשילוח הבינלאומי, מציין כי בבחירת מקום המגורים יש להביא בחשבון ששכר הדירה בשכונות המערביות יהיה גבוה מבשכונות שבמזרח העיר, לעיתים במידה ניכרת. השכונות המרכזיות שבהם גרים הישראלים במזרח העיר הן פְּרֶנְצְלָאוּאֶר בֵּרְג (גרמנית: Prenzlauer Berg), הצמודה למה שהייתה פעם חומת ברלין, ופרידריכסהיין (בגרמנית: Friedrichshain), בעוד שבמערב העיר נמצאות קרויצברג ("הר הצלב") ונויקלן (גרמנית: Neukölln). בצפון ברלין ניתן למצוא את שכונת ודינג (בגרמנית: Wedding).
רביבו לוקח לשם הדוגמה מתכנת, נשוי ואב לילדה בת שנתיים וחצי, שמתגורר במרכז תל אביב ומקבל שכר ברוטו בגובה של 18,780 שקל, לעומת מתכנת במצב משפחתי דומה ברילוקיישן בברלין, שמשתכר כ-5,000 יורו. אם המשפחה מתקיימת ממשכורת אחת בלבד, בברלין היא תוכל לסיים את החודש ואף לחסוך סכום בלתי מבוטל של 3,000 שקל. משפחה זהה בתל אביב, לעומת זאת, תיכנס לגירעון של 4,100 שקל בחודש.
שכר דירה – טווח המחירים לדירת שני חדרי שינה וסלון בשטח של 80 מ"ר הוא 2,000-1,200 אירו לחודש, שכוללים בדרך כלל את הארנונה ואת הוצאות חימום הבית, עד לתקרה מסוימת. הרפורמה של הקפאת שכר הדירה שנכנסה לאחרונה לתוקף אוסרת על בעלי דירות להעלות את שכר הדירה בשלוש השנים הקרובות, ובשנים 2022 עד 2024 יוכלו להעלות את השכירות ב-1.3% מדי שנה. "הרפורמה נועדה 'לשים מכסה' על שוק הנדל"ן הרותח והמבעבע של ברלין, שבו היו ועדיין פעילים שחקנים ישראלים רבים, ושמחירי הדירות בו עלו בעשרות אחוזים באזורים מבוקשים", מסביר רביבו.
בתי ספר וגני ילדים – בגנים ציבוריים עד גיל שלוש משלמים שכר לימוד שמשתנה בהתאם לרמת ההכנסות, ומגיל שלוש משלמים על ארוחת הצהריים. בגן פרטי משלמים 150-100 אירו בחודש. יש גם גנים יהודיים, אבל רוב הישראלים שולחים את הילדים לגנים פרטיים מעורבים. רוב הגנים פועלים מ-7:00 עד 17:00 או 18:00.
לילדים בגיל בית הספר, החינוך הציבורי הוא כמעט בחינם. שעות הלימוד הן בין 7:45 ל-13:00, ולאחר מכן נערכות פעילויות העשרה. בבתי ספר יהודיים משלמים שכר לימוד בהתאם להכנסות ההורים. הורים שמעוניינים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר בינלאומיים, לעומת זאת, ישלמו שכר לימוד של 16-10 אלף אירו בשנה.
עלויות מחיה שוטפות - משפחה בת שלוש נפשות (זוג הורים וילד) תשלם בין 300 ל-500 אירו בחודש עבור רכישת מוצרים בסופרמרקט.
ביגוד - "משפחה בת שלוש נפשות תוציא 200 יורו בממוצע בחודש על רכישת בגדים", אומר רביבו ומפרט: "קיים היצע רחב של אפשרויות לקנייה, עם שפע של מרכזי קניות ומתחמים. באלכסנדרפלאץ, אחד ממוקדי השופינג המוצלחים ביותר בעיר, ישנה בין היתר חנות הדגל של רשת פריימארק האירית. כמו כן יש תרבות מפותחת מאוד של רכישת בגדים מיד שנייה, עם אפשרויות לרכוש בגדים כמעט חדשים במחירים מגוחכים. כך למשל ניתן להשיג מעילים ב-10 אירו, או מכנסי ג'ינס ב-5 אירו".
מסעדות - בברלין היצע עצום של דוכני אוכל, מסעדות ושוקי מזון. מסעדות אוכל מהיר פתוחות לרוב בין השעות 20:00-8:00 ומגישות כריכים, מרקים וכדומה. טווח המחירים: 6-3 אירו.
סמנכ"לית חברת relo 360 אנה קן תור והמומחה לדיני ניוד צבי קן תור פירטו עבורנו את אשרות העבודה השונות בגרמניה:
Inter Company Transfer - אשרה הניתנת בעת מעבר בין סניפים של אותה החברה. ברוב המקרים העובד יידרש להציג עבר תעסוקתי של לפחות שנה באותה החברה בטרם המעבר על מנת לעמוד בקריטריון, וכן יידרש להוכיח את הכשרתו, השכלתו ורמת שכר מספקת, כדי לשכנע שבעצם המעבר שלו לגרמניה לא נמנעה תעסוקה מאזרחים גרמנים. במסגרת האשרה ניתן לבקש היתר עבודה לבן או בת הזוג.
Blue Card - אשרת עבודה לשנתיים הניתנת להארכה. לאחר חמש שנים מיום ההנפקה ניתן לקבל תושבות קבע. לרוב ניתנת למומחים במקצועות ספציפיים כגון מתכנתים או מעצבים. תנאי הבסיס לקבלתה: חוזה עבודה בתוקף או הצעת עבודה עם משכורת שנתית של לפחות 150% מהשכר הממוצע במדינה, וכן הצגת תעודות שמעידות על השכלה רלוונטית, כשירות מקצועית בתחום המסוים ותעודת יושר. תעודה זו מסייעת גם בהליכי הוצאת אשרת עבודה במדינות נוספות באיחוד. ברוב המקרים גם בני המשפחה של העובד יהיו זכאים להתגורר בגרמניה, ובני זוג יורשו לעבוד.
Blue Card II – אינה מחייבת הוכחה של השכלה גבוהה, אך כיום קשה יותר לקבל אותה בשל החמרת מדיניות ההגירה של עובדים, במטרה לתת עדיפות לכוח העבודה המקומי ולמנוע הצפה של השוק במהגרי עבודה.
פורסם לראשונה: 08:20, 21.02.20
