כך הצליחה אישה להוכיח שבעלה הבריח נדל"ן

לאחר המשבר הזוגי ביטל הבעל הסכם לרכישת מגרש ואביו רכש אותו במקומו. בתום הליך משפטי נקבע שיש לכלול את הנכס באיזון המשאבים

עו"ד אביגיל שיינין | פסקדיןפורסם: 25.03.20 , 15:23

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה נגד בעלה בנפרד, וקבע שמגרש שנרשם על שם אביו המנוח צריך להיכלל באיזון המשאבים משום שבפועל נרכש על ידי הבעל בתקופת החיים המשותפים. הרכב השופטים קבע שהוכח שהבעל פעל להברחת המגרש שלא כדין כשביטל הסכם מכר שעליו היה חתום, והכניס את אביו לעסקה במקומו זמן קצר לאחר פרוץ המשבר בינו לבין אשתו.

על ההסכם המקורי חתם הבעל מעט לפני הסכסוך הזוגי ופתיחת ההליכים המשפטיים. לא חלף חודש והוא ביטל אותו, והסכם מכר חדש נוסח כשאביו נרשם כרוכש. בהמשך חזרו בני הזוג לשלום בית, אך ב-2004 נפרדו סופית. שמונה שנים לאחר מכן הגישה האישה תביעה להצהיר עליה כבעלת חצי מהמגרש, בטענה שההסכם עם אביו של בעלה היה פיקטיבי (לאחר הגשת התביעה האב הלך לעולמו, וארבעת ילדיו, בהם הבעל, ירשו את הזכויות במגרש).

בית משפט למשפחה דחה את תביעה בנימוק שלא הוכח שהמגרש נרכש על ידי בעלה, והיא הגישה ערעור למחוזי. לדבריה, בית המשפט טעה כשקבע שנטל ההוכחה לבעלות המשותפת רבץ עליה רק משום שטעתה והגישה תביעה הצהרתית במקום תביעת איזון משאבים. לטענתה, בית המשפט היה צריך להתמקד במהות התביעה, שעסקה בנכס שנרכש בתקופת הזוגיות, ולקבוע שבעלה הוא זה שצריך היה להוכיח כי יש להוציא אותו מהרכוש המשותף.

היא הוסיפה שהשלום לא נתן משקל הולם לעדות המוכר, שאמר במפורש שקיבל את התשלום מבעלה וכלל לא הכיר את אביו. בנוסף היא ציינה שבהסכם גירושין שערכו בזמנו הודה בעלה בזכויותיה, ואף שלא אושר לבסוף - הוא מהווה ראיה לשיתוף.

מנגד תמך בעלה בממצאי בית המשפט למשפחה והדגיש כי העובדה שלו ולאשתו לא הייתה אפשרות פיננסית לרכוש את המגרש מאששת את טענתו שלפיה אביו רכש אותו מלכתחילה.

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

אבל השופטים שאול שוחט, נפתלי שילה ועינת רביד קיבלו את הערעור וקבעו שבית המשפט למשפחה טעה במסקנה המשפטית שלו. בפסק דין שכתב השופט שילה נקבע כי בנסיבות שבהן אין מחלוקת שהבעל חתם על הסכם מכר בתקופת הנישואים, ונוכח "אותות המרמה" שעלו מביטול ההסכמים והפיכת האב לרוכש ימים ספורים לאחר פרוץ המשבר הזוגי, היה מקום לקבוע כי הנטל להוכיח שהמגרש מוחרג מהרכוש המשותף מוטל עליו.

השופט הסכים עם טענת האישה כי לא היה מקום לפגוע בזכויותיה המהותיות רק משום ששגתה בסעד שעתרה לו.

מכל מקום, הוא סבר כי ממילא האישה הצליחה להוכיח הברחת נכסים לא חוקית. זאת בין היתר לנוכח עיתוי ביטול ההסכם שערך הבעל, הודאתו בזכויותיה בהסכם הגירושין, היעדר כל ראיה לכך שאביו שילם על הנכס, העובדה שהאב מעולם לא נהג במגרש מנהג בעלי ועדותו של המוכר, שהייתה צריכה לקבל משקל משמעותי בהיותו עד ניטרלי.

בסיכומו של דבר נקבע שהוכח שבפועל הבעל רכש את המגרש בעצמו בתקופת הזוגיות ולכן יש לכלול אותו באיזון המשאבים. הבעל חויב בהוצאות משפט של 25 אלף שקל.