אם תשאלו את ג'יימס דייסון מה המרכיב הבולט בהצלחה המפוארת ורבת השנים שלו, הוא יגיד לכם: "הכישלונות". בריאיון שהעניק בעבר למגזין "פאסט קומפני", נשאל דייסון על המסע שעבר שואב האבק המפורסם שלו, מהרגע שנולד במוחו ועד הרגע בו שאב כל גרגיר אבק בסלון שלנו. "ערכתי המון ניסיונות ובניתי 5,127 אבי־טיפוס של שואב האבק עד שהצלחתי", סיפר דייסון. "היו שם 5,126 כישלונות אבל למדתי מכל אחד מהם. לא היה לי אכפת להיכשל ‑ ידעתי שכל כישלון מקרב אותי לתוצאה הרצויה. תמיד האמנתי שתלמידים בבית ספר צריכים להיבחן על מספר הכישלונות שהיו להם. הילד שמנסה את הדברים המשונים ביותר וחווה את המספר הגבוה ביותר של כישלונות ‑ סביר להניח שיגדל להיות הילד הכי יצירתי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשבוע שעבר כבש דייסון, הילד הכי יצירתי מבין אנשי העסקים בבריטניה, את ראשות מצעד עשירי בריטניה של עיתון "הטיימס", עם הון של 12.6 מיליארד ליש"ט. שואבי האבק שלו, ושאר המכשירים שהמציא ופיתח, הניבו לו רווח של 3.6 מיליארד ליש"ט רק בשנה החולפת. אפשר להניח שגם מגפת הקורונה היטיבה איתו, שכן חלק מהמכשירים שלו ‑ כמו המכשיר העוצמתי של "דייסון" לייבוש ידיים ‑ נחשבים הכרחיים כיום.
אבל אצל דייסון תג ההון האישי כולל לא רק הרבה אפסים, אלא גם כישלון שמעניק לכל העסק פרופורציות. הוא מספר שאיבד חצי מיליארד ליש"ט מהונו האישי בשנתיים האחרונות, בעקבות הרפתקה כלכלית כושלת של המצאת מכונית חשמלית בת שבעה מושבים, המסוגלת לגמוא אלף ק"מ בהטענה אחת.
לא מפתיע שאיש העסקים שהכי אוהב להשוויץ בכישלונותיו לא חרג ממנהגו גם ברגע השיא המכונן של הצלחתו. כש"הטיימס" הבריטי הקדיש לו את כתבת השער, בגיליון הכתרתו לאיש הכי עשיר בבריטניה, דייסון בחר להתעלם משלל המכשירים המצליחים שלו ודיבר על המכונית החשמלית הכושלת שהמציא: "זו המכונית הראשונה שהמצאתי. נהגתי עליה בחשאיות במתחם מיוחד שבנינו כאן", סיפר דייסון בריאיון שנערך במרכז הפיתוח והחדשנות של דייסון בווילטשייר. "הכישלון (של המכונית) מכיל הרבה עצב ואכזבה. החיים שלי מורכבים מסיכונים ומכישלונות. אני מנסה דברים ‑ והם נכשלים. החיים לא בהכרח קלים".
כשפרויקט המכונית החשמלית נקבר סופית, דייסון הסב את פס הייצור לטובת ייצור מכונות הנשמה לעידן הקורונה. 20 מיליון ליש"ט הוא השקיע בפרויקט שנועד להציל חיי אדם וגם להציל את פס הייצור במפעל שלו ‑ אבל אז נודע שממדי הקורונה היו קטנים משחזו תחילה ‑ ואין צורך במכונות ההנשמה של דייסון. דייסון נאלץ להתנחם בחברים הישנים והוותיקים שלו ‑ שואב האבק, המכונה לייבוש הידיים, מייבש השיער ובמעמדו החדש, כילד הפוסטר המוצלח ביותר של בריטניה בעולם.
דייסון, כמו ביל גייטס או ג'ף בזוס, הם סוג של "נקמת היורמים": אנשים אפורים, שניסו לפצח סוד של מוצר מסוים בזמן שחבריהם לכיתה ניסו לפצח את קוד הנעורים. בסופו של דבר, דייסון וחבריו למועדון החנונים הגיעו הכי רחוק שאפשר ועתה הם משקיפים על חבריהם לכיתה ממרומי מגדל ההצלחה שלהם ‑ עם המצאה אחת ששינתה את הרגלי הצריכה של העולם המערבי והפכה לשם דבר.
דייסון נולד לפני 73 שנה בקרומר, עיירת חוף במחוז נורפוק. הוריו העניקו לו חינוך פרטי יוקרתי והוא למד בפנימיות לבנים בלבד. בנעוריו הצטיין גם בריצה למרחקים ארוכים: "הייתי טוב בריצה לא מפני שהייתי חזק פיזית, אלא מפני שהייתה לי יותר נחישות מאשר לאחרים. למדתי מהי נחישות בשנים ההן".
הוא למד עיצוב מוצר ברויאל קולג' אוף ארט הלונדוני. כבר בצעירותו השתעשע בעיצובים של מוצרים משונים, כמו טרקטור ימי וכלי שיט עשוי פיברגלס, אבל אלה היו רק הקדימון להמצאת שואב האבק הנושא את שמו. ההמצאה נולדה מהתסכול האישי של דייסון שהתרעם על שואב האבק של "הובר" שהיה פופולרי אז, אבל איבד לא מעט אוויר במהלך שאיבת האבק וגם חייב את המשתמשים להיאבק בשקית האבק ולהחליף אותה בתדירות גבוהה.
דייסון השתמש בטכנולוגיה של הפרדה ציקלונית ‑ שיטה להפרדת חומר חלקיקי באמצעות מערבולות ללא צורך במסנן ‑ כדי להמציא את שואב האבק שלו. ב־1983, אחרי יותר מ־5,000 ניסיונות, השיק דייסון את שואב האבק הראשון שלו. אבל בבריטניה לא רצו למכור את המוצר מאחר שהוא ייתר את השקיות של שואבי האבק, שהיו בעצמן שואבי כסף ומינפו את הרווחים של החברות שייצרו אותן. דייסון לא התייאש והשיק את המוצר שלו ביפן. המכשיר, שנקרא ג'י־פורס, נמכר אז רק באמצעות קטלוגים במחיר השווה ל־2,200 ליש״ט של ימינו. אבל דייסון רשם במרשם הפטנטים את שלל הטכנולוגיות שהוא המציא ושהוטמעו במכשיר, מהלך שעוד יתברר כמשתלם מאוד בעתיד כשדייסון תהפוך לשואב האבק הכי טכנולוגי ומשוכלל. עשור לאחר מכן, ב־1993, דייסון חנך את מרכז הפיתוח והחדשנות של שואבי האבק, שבין כותליו לא רק שוכללו שואבי האבק, אלא גם הומצאו מכשירים נוספים הנשענים על הטכנולוגיות של דייסון. הוא אף היטיב לשמור על החברה שלו כחברה פרטית לאורך השנים, והוא עדיין שולט עליה ביד רמה, בלי נושים, חברי דירקטוריון ומעורבות פעילה מדי של בנקים תאבי רווחים.
רק עשור לאחר מכן הצליח דייסון לכבוש את בריטניה. הוא הבין שכדי לחדור לשוק הבריטי, הוא צריך לשנות את המהלכים השיווקיים. אם קודם הוא התמקד בהדגשת עוצמת השאיבה של המכשיר, עתה הדגש עבר ליתרון הגדול של המכשיר שלו: הוא פועל בלי שקיות אבק, כלומר רכישתו אינה גוררת היכבלות צרכנית לרכישה חוזרת ונשנית של שקיות. "תגידו להתראות לשקיות", היה הסלוגן שליווה את ההשקה המחודשת של המכשיר בבריטניה ב־1993.
התזמון היה מושלם מאחר שחברות שואבי האבק האחרות השיקו מכשירים עם שקית חד־פעמית, הניתנת להחלפה. אבל מה שהיה נראה להם חדשני החוויר מול השואב של דייסון. הדגם "דייסון דואל־ציקלון" הפך לשואב האבק שנמכר הכי מהר בהיסטוריה של בריטניה. בדרך גם הייתה תביעה שהגיש דייסון נגד הובר, בטענה שגנבה לו חלק מהפטנטים ששימשו לייצור שואב אבק ללא שקיות. בית המשפט הגבוה בבריטניה קבע כי הובר העתיקה במכוון חלק מהפטנטים ופסק כי תשלם לדייסון ארבעה מיליון ליש"ט.
מאז הפך דייסון הפך לאחד המותגים האהובים והמזוהים ביותר בבריטניה. השוו אותו לרולס רויס ולאסטון מרטין, מותגים איקוניים הנחשבים לשגרירים בריטיים נאמנים. דייסון החל לשווק את המוצרים שלו גם בארה"ב, שם הפך השואב ללהיט.
החברה המשיכה לפתח מכשירים או אלמנטים חדשניים, כמו שואב האבק עם הרובוט המסוגל לבצע סיבוב של 360 מעלות ומנקה את הבית עצמאית, או המכשיר העוצמתי לייבוש ידיים בשירותים ציבוריים, שהפך עד מהרה למייבש הידיים הפופולרי בעולם. לפני עשור דייסון השיק מאוורר בלי להבים, שמערבל את האוויר בצורה חכמה ועוצמתית, ומיד לאחר מכן השיק את הגרסה המתקדמת של המכשיר, שאף מטהר את האוויר תוך כדי קירורו. ב־2016 דייסון המשיכה בהרחבת המותג והשיקה את מייבש השיער המשובח של החברה, שזכה לביקורות מהללות.
דייסון עצמו נשוי כבר למעלה מ־50 שנה לדירדרה ולבני הזוג יש שלושה ילדים ומגוון בתים ונכסים: אחוזה מהתקופה הג'ורג'יאנית בפארק דודינגטון, עליה הוא שילם 15 מיליון ליש"ט, בית קיט בצרפת, ווילה מפוארת בשכונת צ'לסי. יש לו גם מטוס פרטי ויאכטה ענקית, המשתרעת על פני 90 מטר.
לפני שנתיים מכירות המותג, על שלל מוצריו, חצו את קו ארבעת מיליארדי הליש"ט. המספרים סייעו למצב את דייסון כאיש העשיר בבריטניה, תוך שהוא מקדים את הלקוחה הנאמנה שלו, המלכה. כלי התקשורת אף נהנו לציין כי באמצעות שלל בתיו, דייסון חולש על שטח גדול יותר מאשר כל השטחים עליהם חולשת המלכה. בבעלותו יש 37 אלף אקרים (אקר אחד הוא 4,046 מטר רבוע) של אדמה וגם החברה שלו מעסיקה יותר אנשים משלל עובדי הארמונות של המלכה. 15 אלף אנשים מתפרנסים הודות לדייסון בעולם, מתוכם 5,000 בבריטניה, שם נמצא מרכז המחקר והפיתוח של החברה.
לפני שנה הוא רכש את הפנטהאוז המפואר ביותר בסינגפור. 43 מיליון ליש"ט עלתה יחידת הדיור הקטנה, שמשתרעת על חמישה חדרים וכוללת כמה מרפסות, עם הנוף המרהיב של העיר. מנגד, אף אחד לא יוכל להשקיף על הדירה של דייסון, שכן בגובה 290 מטר היא הגבוהה ביותר בעיר־מדינה הקטנה. זמן קצר לאחר מכן רכש דייסון בית קיט מרהיב בסינגפור ב־26 מיליון ליש"ט.
אלא שמסע הרכישות של דייסון בסינגפור הרים גבות רבות. מתברר שמי שנחרת בתודעה כסמל בריטי העתיק את מגוריו למדינה הקטנה, בה שיעור המס נמוך מזה שבבריטניה. החוקים המקומיים קובעים שרכישת נדל"ן בסינגפור וקבלת תושבות מתאפשרות רק אחרי שהרוכש "השיא תרומה כלכלית משמעותית לסינגפור". בעיתוני בריטניה הרבו להשוות את החיסכון האדיר הכרוך בהעתקת מקום הפעילות של דייסון, וציינו כי רכש את שני הבתים המרהיבים גם כסוג של אמירה שהוא האיש העשיר בבריטניה.
דייסון ספג גם ביקורות רבות אחרי שדיבר בעד הברקזיט אפילו בימים שעוד לא היה אופנתי לעשות כן. דייסון אמר כי לבריטניה מוטב להיפרד מהאיחוד האירופי ולהגשים את עצמה בלי שותפים לדרך. אלא שזמן קצר אחרי שהטיף לבריטים להתגרש מהשכנים באירופה, הוא עזב כאמור את בריטניה, העביר את פעילותו לסינגפור והתחמק מתשלום מסים בבריטניה, לאחר שבשנה שלפני כן שילם מסים של 103 מיליון ליש"ט על רווחיו.
בדיוק בשעה שחתם על עסקאות הנדל"ן שהעתיקו את מקום מגוריו לסינגפור, זכתה החברה שלו לפרסום חינמי אדיר, בתיווך המלכה אליזבת. תצלום רשמי של ארמון המלוכה, מחודש יולי האחרון, הנציח את המלכה מקבלת את פניו של ראש הממשלה בוריס ג'ונסון בארמון בקינגהאם. בצד החדר ניצב מאוורר החדר העוצמתי (והיקר) של דייסון. בתוך שעות ספורות מהפרסום אזל המאוורר, שעלותו 500 ליש"ט, מהמדפים.
אז גם הבינו רבים את סוד קסמו של דייסון שלקח מוצרים פשוטים, יומיומיים, אפורים ‑ ובאמצעות טכנולוגיה מתקדמת ועיצוב חדשני הפך אותם למוצרים סקסיים, יוקרתיים וסמלי סטטוס.
אבל הביקורת על דעותיו ועמדותיו של דייסון לא חדשה: כבר ב־1998 היה דייסון אחד מכמה בעלים של חברות בריטיות, שחתמו על מכתב הקורא לממשלת בריטניה להצטרף לגוש היורו. שנתיים לאחר מכן איים דייסון על ממשלת בריטניה כי יעתיק את מקום פעילותו למלזיה, משום שבריטניה לא הצטרפה לגוש היורו. לשמו הוצמד אז הכינוי "דייסון המקטר".
ב־2002 הוא העביר חלק מפעילות הייצור לאסיה וסיפר שזה הוזיל את עלות הייצור של כל מכשיר ב־30%. לאחר מכן התקשר דייסון למנהל הבנק ודרש שיפנה עוד מקום בכספות שכן החברה החלה לצמוח ולהרוויח במהירות. אבל בענף הייצור בבריטניה לא סלחו ואמרו שהוא בגד בערך העליון של ייצור בריטי.
ב־2016, כאמור, הוא היה מהתומכים הקולניים של הברקזיט ואמר כי בריטניה צריכה לעזוב את האיחוד כדי שכלכלתה "תשתחרר". אז גם התפרסם כי דייסון, שהחלה את דרכה באירופה, מייצאת בעיקר למדינות אחרות כשרק כחמישית מכלל הייצור שלה מיועד למדינות האיחוד האירופי, כך שעבורה פרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי אינה צעד רע. ב־31 בינואר השנה פרשה בריטניה מהאיחוד האירופי באופן רשמי, אבל דייסון דרש שבריטניה תתגרש מהאיחוד ויפה שעה אחת קודם. ב"גרדיאן" תהו האם דייסון הוא אכן איש עקרונות, או רק אחד שמיטיב להבין לאן נושבת הרוח שפולט אחד המכשירים שלו.
"לא עברנו לסינגפור. יש שם רק שלושה מתוך ארבעה אנשי מפתח של דייסון. אבל בבריטניה אנחנו מעסיקים 5,000 איש", ניסה דייסון להוריד את להבת הביקורת. "אסיה היא השוק הצומח בעולם. יהיה זה מתנשא מצידי לשבת בבריטניה ולעצב מוצרים לשוק הסיני בלי להיות פה. יכולתי לשבת בשקט ואז לא היו מבקרים אותי. אבל אני מאמין בשוק חופשי ועומד על העקרונות שלי. אני לא רק מתעסק בעשיית כסף, אלא מייצר מוצרים חסכוניים באנרגיה שמיטיבים יותר עם כדור הארץ. גלובליזציה היא לא מילה גסה".
בסיום הריאיון הוא הזכיר את מכונת הכביסה בעלת שני התופים, שפיתח בשנת 2000, ושייצורה הופסק חמש שנים לאחר מכן. "הכישלון הוא אבי ההצלחה", מסכם דייסון.
פורסם לראשונה: 08:17, 28.05.20
