"אתה מכיר מנהל שביום שמודיעים על המעבר שלו לחברה מסוימת המניה של החברה מזנקת, וביום שהוא עוזב את אותה חברה המניה מתרסקת? אין דברים כאלה. אייל הוא כמו מייקל ג'ורדן, ולכן מה שקרה השבוע הזוי. אתה לא אמור לפטר מישהו שמביא אליפויות" - כך אומר אדם שעבד בצמוד לאייל לפידות, מי שעד לראשית השבוע היה המנכ"ל הכל יכול של ענקית הנדל"ן שיכון ובינוי, ופוטר ממנה במהלך מפתיע שהסעיר את הזירה הכלכלית בישראל.
לפידות, שנחשב לאחד המנהלים היעילים במשק וסלב במונחים של עולם הכלכלה, נזרק מהחברה בבושת פנים, אף על פי שבשנת כהונתו הצליח להקפיץ את ערכה בעשרות אחוזים. בתקופתו הקצרה כמנכ"ל אף הגדיל לפידות את שווי המניות של בעל השליטה, נתי סיידוף, ב־1.8 מיליארד שקלים (!), ובכל זאת סיידוף נפרע ממנו, וככל הנראה גם בלי נקיפות מצפון. "לא היו סימנים מקדימים לדבר הזה", אומר גורם הבקיא בנעשה בתוך שיכון ובינוי. "גם בצמרת החברה מאוד הופתעו מהמהלך, שנרקם כנראה בתוך 24 שעות".
פיטוריו המפתיעים של לפידות, שהגיעו ללא הסבר רשמי מצד הדירקטוריון, הציתו בורסה של השערות, שחלקן נגועות בתיאוריות קונספירציה: החל מקביעה שהוא פשוט ניהל את שיכון ובינוי בצורה כושלת, דרך סכסוך רווי אגו שהוביל לפיצוץ עם יו"ר הדירקטוריון תמיר כהן, ועד לבחישתו הלא מעודנת של לפידות בנעשה בכלל ביטוח, שבה יש לו 5% מהמניות. את קלחת הניחושים הרתיחה גם דמותו הצבעונית של לפידות: מנהל מצליחן ואגרסיבי עם פה גדול, שיאן שכר שהחוק להגבלת שכר הבכירים במשק רשום על שמו, ומי שידוע כבעל יחסי אנוש מזעזעים. "אחד שהוא פחות או יותר גאון, אבל עם כישורים חברתיים מאוד נמוכים", מגדיר אותו אדם שמכיר אותו היטב.
על דבר אחד אין ויכוח: יום לאחר שסיידוף זימן את לפידות לשימוע לפני פיטורים בפני הדירקטוריון (ואף דאג להדליף זאת לתקשורת), צנח ערך המניה של שיכון ובינוי ב־17%. במקביל, מניית כלל ביטוח המדשדשת זינקה בכמעט 4%, בעקבות ההערכה שפניו של לפידות מועדות כעת לכיסא יו"ר דירקטוריון חברת הביטוח, שסובלת בתקופה האחרונה מאי־יציבות. "השוק אמר את דברו", אומרים מקורביו של לפידות, ומגדירים את קבלת ההחלטות של סיידוף "מוזרה". "התנהלות הדירקטוריון יוצרת נזק לבעלי מניות החברה, כפי שהשתקף מהירידה בשער המניה, המהווה עילת תביעה נגד החברה בהתנהלות התמוהה הזאת", הם פוסקים.
בסביבת הדירקטוריון של שיכון ובינוי רואים את הדברים אחרת. "הדבר האחרון שהדירקטוריון רצה זה שערך המניה ייפגע, אבל הם היו מוכנים לבלוע את הצפרדע הענקית הזו, רק כדי להיפטר מהנטל שנקרא אייל לפידות", אומרים שם. "יש לו פה גדול, הבטחות גדולות, אבל ביצועים נמוכים. קח את השוק ותראה מה עשו חברות נדל"ן כמו אלקטרה, אשטרום ואחרות בשנה האחרונה. כל השוק עלה ב־150% בשנה הזו, וגם שיכון ובינוי. מה שלפידות עשה טוב זה לקצץ, בזה הוא מצוין, אבל מבחינת דברים שמקדמים את החברה ומשפרים אותה לאורך זמן, באמת שהיו לו ביצועים נמוכים. האיש בא לנער את הסירה, והוא הפך אותה. וכשהוא הפך אותה, היא התהפכה לו על הראש".
לדברי אותם גורמים, התנהלותו האישית של לפידות גם היא לא הועילה לו. "הוא צורח, משתולל, אומר לאנשים שהם אפסים וסמרטוטים. הוא יושב בישיבת דירקטוריון מול הדירקטורים, וכשהם שואלים אותו שאלה הוא מתחיל לצרוח ואומר 'תגידו תודה שאני פה, מי אתם בכלל, אתם לא מבינים שום דבר'. אלה הופעות זוועה. כל מי שיש לו טיפה כבוד עצמי לא מוכן לעבוד תחתיו".
לפידות (55) מעולם לא היה אדם שקל להסתדר איתו. "בחור מאוד מוכשר אבל נפוליאון, זאת הבעיה שלו", אומר אחד המנהלים הבכירים במשק. "לאורך הקריירה שלו כמנכ"ל הוא מעולם לא היה סופר את הדירקטוריון, היו"ר ובעל השליטה. הוא עושה מה שהוא רוצה, מה שהוא מאמין בו, במה שקצת מזכיר את חטא היוהרה".
ובכל זאת, בדרך כלל הוא מביא תוצאות.
"נכון, הוא מאוד מוכשר. אבל לפעמים כשבעלים קונה חברה, הוא רוצה להשפיע על ההתנהלות שלה, ולא להגיד 'נתתי את המפתחות למישהו אחר וזהו'. גם דירקטוריון רוצה להשפיע, ואם הוא לא מצליח, מתפתח עימות. זו דרמה כשדירקטוריון מחליט לפטר מנכ"ל שהוא בסדר, ולכן סביר להניח שיש כאן בעיות של יחסי אנוש. כנראה שזה מעיד יותר על מאפייני אישיות ופחות על התנהלות עסקית".
"אייל הוא המנהל הקלאסי שלא משאיר שום מקום לבולשיט", אומר היועץ האסטרטגי ליאור חורב, שעבד עם לפידות בעבר, "ענייני עד להחריד, הכל נשפט אצלו במונחים של השורה התחתונה ושל התועלת שיש לארגון. לזכותו ייאמר, הוא דורש מאחרים בדיוק את מה שהוא דורש מעצמו, ומדובר בסטנדרטים מאוד ברורים ונוקשים. מי שלא מכיר את אייל יכול לחשוב שמדובר באישיות נרגנת, אבל מדובר באדם מקצוען חסר תקנה".
יש מי שהשתמש בפתגם באנגלית כדי לתאר את הסיבה לפיטוריו של לפידות: "CEO's are hired for skills, and fired for style" (מנכ"לים ממונים בזכות היכולות ומפוטרים בגלל הסגנון). גם בשיכון ובינוי נוטים להאמין שהסיבה לפרידה מלפידות קשורה לסגנון, ופחות לכישורים. "אייל היה מאוד דומיננטי בחברה, הוא עשה מהלכים סופר חכמים מתוך מטרה להשיא לה ערך", אומר אדם הבקיא בנעשה בחברה. "ערך החברה באמת עלה במיליארדים, אבל כנראה שאלה דברים שלא פשוטים לעובדים ותיקים, כשבא מישהו מבחוץ ולוקח חברה עם תרבות ארגונית הסתדרותית, משנה אותה בתוך זמן קצר ומצליח להעלות את ערכה, מה שלא קרה מעולם. הרי זו חברה שעד הרגע שאייל הגיע אליה, שורת הרווח לא עניינה אותה יותר מדי, הם היו יותר מתרגשים שם מ'יום המעשים הטובים'. וכשאייל, שהוא בחור אסרטיבי, בא ואומר לאנשים את מה שהוא חושב, ואומר להם 'אתם לא טובים', יש אנשים שזה לא נוח להם".
ובגלל זה הוא פוטר?
"יש שם משהו מול היו"ר (תמיר כהן), התחושה שם קשה מאוד. בחברה מבינים שגם היו"ר רצה להראות שהוא עושה משהו. אין פה משהו רציונלי. אייל הביא מיליארדי שקלים לבעלים (נתי סיידוף), שלדעתי לא ביקר בחברה פעם אחת, הוא לא התערב אף פעם. מדובר באמריקאי עשיר, שיושב בלוס־אנג'לס ולא באמת יודע מה קורה בישראל. הוא ניזון, אני מניח, רק מתמיר, שגם הוא גר בלוס־אנג'לס ומגיע רק מדי פעם לארץ. תמיר זה האיש של סיידוף, ואני מניח שכאשר סיידוף שמע את הצד של תמיר, הוא אמר לאייל ביי".
והדירקטוריון?
"אייל היה מאוד אקטיבי וביצע בזמן קצר שינויים רבים, נוכח מצבה העגום של החברה. כאשר הוא דיווח לדירקטוריון על מצב החברה והשינויים הרדיקליים שנדרשים כתוצאה מכך, הם כנראה לא אהבו את זה, כי זה חשף את אוזלת ידם במשך שנים ארוכות וגם את אחריותם לפרשיית השוחד שנחשפה (לפני שנה המליצה המשטרה להעמיד לדין את בעלת החברה לשעבר, שרי אריסון, ובכירים אחרים בחברה, בחשד ששיחדו גורמים באפריקה כדי לזכות במכרזי תשתיות - א"א) והתנהגויות קלוקלות אחרות. אייל הרי אומר מה שהוא חושב, ואם יש דירקטור שלא אהב שחושפים את ערוותו ברבים, הוא ירצה לנקום".
"ליו"ר קשה עם תשומת הלב התקשורתית שהמנכ"ל מקבל", אומר גורם אחר המכיר את לפידות מקרוב. "רוב הקרדיט למהלכים המוצלחים של החברה, כמו הזכייה במכרז לרכישת תחנת הכוח ברמת חובב רק בשבוע שעבר, נזקף לזכותו של אייל. אם הייתי שואל מישהו שמבין בעולם העסקי בישראל מי מכהן כיו"ר שיכון ובינוי, הוא לא היה יודע, אבל את השם אייל לפידות הוא היה מדקלם. אני מריח קרבות אגו".
בסביבתו של כהן אומרים מנגד שהיו"ר, שתמך בגיוס לפידות לעמדת המנכ"ל, ידע שהוא מביא איתו פרופיל תקשורתי גבוה. "הבעיה הייתה אחרת", הם אומרים, ומצביעים על פרשיית כלל ביטוח, שהתפוצצה ברעש גדול בשבועות האחרונים.
במרכז הפרשה עומד ניסיונו של יו"ר כלל ביטוח, השר לשעבר דני נוה, להדיח מתפקידו את מנכ"ל החברה, יורם נוה (אין קשר משפחתי). בעקבות כך שלח המנכ"ל נוה מכתב לדירקטוריון החברה, ובו טען שהיו"ר נוה מנסה להדיחו בגלל לחץ של בעלי מניות מיעוט, בהם אייל לפידות. בעקבות הטענות מינה הממונה על שוק ההון את השופט בדימוס יורם דנציגר לבדוק את הפרשה.
בשבוע שעבר פירסם דנציגר את דוח הבדיקה שלו, ובו חשף את ניסיונות הבחישה האינטנסיביים של לפידות בחברת הביטוח. מתברר שבעוד לפידות מכהן כמנכ"ל שיכון ובינוי, הוא ניסה להפוך לדירקטור בכלל ביטוח, ופעל כדי להדיח מתפקידו את המנכ"ל שלה. יודגש כי הדוח אינו מכיל מסקנות אישיות נגד מי מהמעורבים.
"יש לשיכון ובינוי מנכ"ל שמקבל שכר מעל הממוצע המקובל בשוק, והבוס שלו מצפה שהוא יעבוד, שיפנה את תשומת הלב הניהולית שלו לחברה שממנה הוא מקבל עשרות מיליוני שקלים בשנה", אומרים בסביבת דירקטוריון שיכון ובינוי. "כשאתה מגלה שהאיש הזה עסוק בענייניו הפרטיים, משקיע את זמנו בניסיונות השתלטות על כל מיני חברות, כשיש דוח של שופט שאומר את זה, אתה מבין שהמצב לא יכול להימשך".
ואולם בסביבתו של לפידות מתעקשים שפרשת כלל ביטוח היא רק תירוץ. "ההשקעה בכלל נעשתה באישור, בידיעתו ובתמיכתו של יו"ר הדירקטוריון, ולפידות השקיע בכלל אולי שעתיים בכל השנה האחרונה", אומר אדם המקורב ללפידות. "הטענות על כלל ביטוח הן קשקוש. אתה חושב שמישהו הרגיש שהיה לאייל עוד עיסוק? שטויות במיץ עגבניות. אין בן אדם בכל הקבוצה שעובד יותר קשה ממנו. הוא עובד 24/7, פגישות בעשר בלילה, בשישי ושבת, הוא סוס עבודה. העניין עם כלל ביטוח זה בדיחה".
"אייל, שהגיע מחברת הביטוח הפניקס וקידם אותה מאוד, ציפה שזה מה שיורם נוה יעשה בכלל ביטוח", אומר גורם אחר המכיר היטב את לפידות. "כשנוה לא עשה את זה, הוא אכן פנה ליו"ר והביע את מורת רוחו מהמנכ"ל. תפקידו של בעל מניות זה לדאוג שתהיה תשואה למניה שלו. דני נוה אמנם שמע את הטענות, אבל חיכה עד לקבלת הדוחות הכספיים של 2019 והרבעון הראשון של 2020 כדי לפטר את המנכ"ל יורם נוה. גם דוח דנציגר קובע שדני נוה כיו"ר פעל על פי שיקול דעת עצמאי".
לפני שנה הכל נראה אחרת. ב־2018 רכש סיידוף - ישראלי שעזב לארצות־הברית לפני 40 שנה, עשה הון מעסקי נדל"ן ויהלומים ומתגורר כעת בשכונת בל־אייר היוקרתית בלוס־אנג'לס - את שיכון ובינוי משרי אריסון במחיר זעום של 1.1 מיליארד שקל (לפני פיטוריו של לפידות נסחרה החברה על פי שווי שוק של 6.5 מיליארד שקל). זמן קצר אחר כך גייס לתפקיד המנכ"ל את לפידות, תוך שהוא מבטיח לו תשורה חסרת תקדים: שכר של 245 אלף שקל בחודש, מענק חתימה של 2 מיליון שקל, מענק שנתי של 4 מיליון שקל וחבילת אופציות בגובה 5% ממניות שיכון ובינוי. "לפידות מביא עוצמה בתחום הפיננסי", אמר אז סיידוף.
לסיידוף הייתה סיבה טובה לומר זאת. לפידות, גרוש ואב לארבעה, נולד וגדל בירושלים. אביו היה בעלים של חנות נעליים ואמו נפטרה מסרטן כשהיה צעיר. הוא למד בתיכון רנה קאסן והשלים תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטה העברית, שלאחריו עבד במשרד האוצר במשך ארבע שנים וחצי. לאחר מכן החל בקריירה בשוק הפרטי, שם נסק במהירות: עד גיל 30 כבר היה סמנכ"ל בבנק פועלים למשכנתאות, ובהמשך ניהל את ביטוח ישיר, שם שילש את הרווח הנקי של החברה.
התחנה הבאה הייתה חברת דלק ישראל של יצחק תשובה, שגם בה עשה קסמים, וב־2009 נכנס לתפקיד מנכ"ל הפניקס, אז חברת הביטוח של קבוצת תשובה. "את כל גדולתו הוא צבר ויצר כמנכ"ל הפניקס", אומר מי שמכיר מבפנים את שוק הביטוח הישראלי. "הוא עשה שם עבודה מאוד טובה והרים את החברה לשמיים, אחרי שבמשך תקופה היא דישדשה. לאור זה גם אושרה לו משכורת נדיבה".
"צר לי לאכזב, אבל לדירקטוריון הפניקס היה שיתוף פעולה מלא עם אייל לפידות ומערכת יחסים מצוינת", אומר מי שהיה יו"ר הדירקטוריון באותה תקופה, אהוד שפירא. "מה שהוא עשה בזמנו היה מתואם בפירוש איתנו ולטובת החברה".
אחד המהלכים העיקריים שביצע לפידות בהפניקס היה קיצוץ נרחב בהוצאות, תהליך שאותו שיעתק גם לשיכון ובינוי. אבל המהלך הזה לא תמיד הסתדר עם הדוגמה האישית שלפידות שידר. "ביום שאייל הגיע להפניקס כמנכ"ל, הוא הגיע עם יגואר", אומר אדם שעבד אז בחברה. "הוא אמר שהוא קנה אותה מתצוגה והיא עלתה פחות מהרכב של המנכ"ל הקודם. אמרתי לו שזו לא שאלה של מחיר, אלא של נראות. הוא אמר 'סליחה, אם זה עולה לחברה פחות, אז מה זה משנה?'. אייל לא מנסה למצוא חן, הוא לא משחק את המשחק הזה, וזה מאוד קשה במאה ה־21".
יגואר או לא, לכל אורך דרכו כמנהל, סיפק לפידות תוצאות, אך גם גבה בהתאם: בביטוח ישיר הרוויח 155 אלף שקל בחודש, בדלק ישראל עלות שכרו עמדה על 36.2 מיליון שקל בשנה, ובהפניקס חבילת ההטבות שלו עמדה על יותר מ־10 מיליון שקל בשנה. בכל המשרות הללו כיכב לפידות בצמרת רשימת המרוויחים הגדולים של מנהלי החברות הציבוריות. "אייל הוא אחד המנכ"לים הכי מחוזרים במשק כי הוא מביא תוצאות, ומשלמים לו בהתאם", אומר אחד מחבריו. "הסכמי השכר שלו תמיד היו פורצי דרך".
אלא שב־2013, בעוד לפידות פועל על מנת להגדיל את שכרו בהפניקס, נכנס לתפקידו שר האוצר החדש, יאיר לפיד, שלקח את לפידות כדוגמה לחלוקת העושר המעוותת בישראל. "כל מה שחולה ולא מוסרי בכלכלה ובחברה הישראלית מתבטא בניסיון הזה לשלם למנכ"ל הפניקס, אייל לפידות, סכום מופקע של 10 מיליון שקל", אמר אז לפיד. המאבק סביב גובה שכרו של לפידות, שלבסוף קוצץ משמעותית, שיחק תפקיד מרכזי בחוק להגבלת שכר הבכירים, שעבר סופית ב־2016. "בקטע הזה, ללפידות היה חוסר מזל", אומר גורם במשק.
כניסתו של לפידות לשיכון ובינוי באפריל 2019 הקפיצה את ערך המניה שלה, מה שמסתדר היטב עם תיאוריית מייקל ג'ורדן, שמתארת את לפידות כמנכ"ל שגדול יותר מהחברה שהוא ממנכ"ל. שווי השוק של שיכון ובינוי המשיך וצמח מאז, אבל יש מי שממליץ לא להתרגש ממחיר המניה. גורמים בשוק הנדל"ן מדגישים שלפידות, שצמח בעולם הביטוח, התקשה להבין איך פועלת חברה בעלת נכסים ריאליים, והגדיל את החוב שלה בחוסר אחריות. העובדה שבתקופתו גם עזבו שורה של מנכ"לים מנוסים של חברות־בנות - תמיר דגן משיכון ובינוי נדל"ן, גיא דבורין מ־Red שפועלת במזרח אירופה, וכן הסמנכ"לים אפרת יצחקי ואורי בן פורת - הובילה לכך ששדרת הניהול של שיכון ובינוי דוללה. שתי החברות־הבנות ממשיכות להתנהל ללא מנכ"ל במשרה מלאה. יש מי שהעריך השבוע שהתנהלות זו מעידה על כך שסיידוף מקבל החלטות שמיטיבות עם החברה לטווח הזמן הקרוב בלבד, במטרה למכור אותה בתוך שנתיים־שלוש. זה בהנחה שסיידוף בכלל מקבל החלטות. "אייל ניהל כל חברה שבה עבד כאילו זו החברה של אבא שלו. הבעלים מעולם לא התערב", אומר אדם שעבד לצידו. "הבעלים יודע שאם הוא מגייס את אייל כמנכ"ל, אייל יעשה הכי טוב ואין צורך לדבר איתו".
"אייל לא חושב כשכיר, אלא כבעל בית", מצטרף אדם אחר המכיר אותו היטב. "כשאתה חושב על מנכ"ל בנוסח וול־סטריט, אחד שמבין מהר, חד, פועל בזריזות, מזהה בדיוק את הנקודה שצריך לעבוד עליה - זה אייל. החולשה הגדולה שלו היא שהוא הרבה יותר אינטליגנטי ממי שנמצא סביבו, ולכן הוא מאוד קצר רוח. הוא יודע לאן הוא חותר, הוא מצפה מכולם להיות כמוהו, וזה מתפרש הרבה פעמים על ידי אנשים כבעיית יחסי אנוש. זה ליווה אותו בכל התפקידים שעשה, עוד כשהיה נער באוצר. אבל אני לא מייחס את זה לרוע לב או לרשעות, אלא לכך שהוא אדם עם ביטחון עצמי רב מאוד, והוא דורש מסביבתו את אותו הדבר. ולכן הוא מנהל קשה, אין חוכמות. זה מנהל שהיית רוצה שיעבוד תחתיך, אבל לא היית רוצה לעבוד תחתיו".
בסביבתו של לפידות אומרים כי השבחת חברה במהירות כפי שעשה לפידות בשיכון ובינוי היא דבר נדיר: "שיכון ובינוי היא חברה בת מאה שנה, שבמשך 80 שנה הייתה בבעלות ההסתדרות, פשטה את הרגל וזכתה לעזרה של הבנקים כדי להשתקם. בתקופת שרי אריסון הגיעה החברה למצבים של המלצות לכתב אישום. הוא פירסם תוכנית אסטרטגית שזכתה להערכה רבה מצד כל המשקיעים. כשסיידוף קנה את החברה מאריסון, שווייה היה 2 מיליארד שקל, ושלשום השווי היה 5.6 מיליארד. השוק מכיר בבעיות היסוד של החברה - מערכות כפולות, הוצאות מיותרות, התנהלות לא יעילה בצורה קיצונית. הוא התחיל לטפל בעניין מהשורש. מתוך 12 חברי הנהלה, עשרה פרשו והובאו אנשים חדשים, החברה זכתה במכרזים חדשים, יש רוח חדשה והעסק התחיל להשתקם. לנקות חברה כזו מהשורש זו מלאכה קשה ולא פשוטה".
על הטענות על התנהגותו כלפי עובדים ודירקטורים אומרים בקרבתו של לפידות כי "אין בזה דבר וחצי דבר. אלו הכפשות מקוממות. החברה נמצאת במצב שלפידות נאלץ להחליף חלק ניכר מאנשיה. חלק מהאנשים שם עובדים בכלל אחרי גיל פנסיה, ללא שום צורך. החברה מפסידה כסף לאורך שנים ועיקר הרווח שלה, 90%, מגיע מחברה אחת באפריקה, שנגועה בבעיות רבות. יש פה מצב של מישהו שבא עם מטאטא גדול מאוד, שבא לנקות הרבה מאוד לכלוך, והלכלוך מכתים אותו".
אז מה הלאה? לכל אורך דרכו העסקית שאף לפידות, שכאמור חושב כבעלים יותר מאשר כשכיר, להפוך ממנהל לבעל שליטה אמיתי. כך היה בהפניקס, כאשר שמו נקשר בניסיונות שונים לרכוש מניות בחברה ואף להשתלט עליה, וגם בעסקה מהשנה האחרונה מול אדוארדו אלשטיין, לרכישת 5% ממניות כלל ביטוח.
אחת הסברות בשוק, שקיבלה חיזוק מהקפיצה בערך מניית כלל ביטוח, היא שפניו של לפידות מועדות כעת לחברת הביטוח ובכך יחזור לכור מחצבתו, עולם הביטוח. "הוא איש ביטוח בדנ"א שלו ולדעתי הוא מתכנן על כלל", אומר אדם המכיר מבפנים את שוק הביטוח. "המטרה לא להיות מנכ"ל ולקבל משכורת של 2 מיליון שקל, אלא להיות יו"ר ב־80% משרה, מה שיאפשר לו לעשות דברים אחרים במקביל. זה גם לא יהיה פשוט, כי יש ממונה על שוק ההון, ודוח דנציגר לא היטיב עם לפידות".
אלא שאותו גורם מייחס תוכניות אפילו יותר שאפתניות ללפידות. "בתחושה שלי, מתבשל פה משהו הרבה יותר גדול", הוא אומר. "לכלל ביטוח אין בעל שליטה היום, ואם תסתכל על דוח דנציגר תראה שבעלי מניות המיעוט, ארקין ואקירוב, מופסדים. ללפידות אין את הכסף לקנות את כלל ביטוח, אבל ייתכן שהוא יחבור לארקין, אקירוב ובעלי עניין אחרים, ואולי מתגבשת פה קבוצת שליטה שתנסה לקנות את החברה. אז, הם כבר יוכלו להחליט בעצמם שלפידות יהיה היו"ר, ולמנות איזה מנכ"ל שהם רוצים".
פורסם לראשונה: 08:12, 19.06.20
