שנה וחצי לאחר שנישאה לראשונה, הפכה יונית שוורץ לאלמנה. בעלה עמוס נפל מאנטנה שהתקין במסגרת עבודתו בחברת "סלקום" ונהרג במקום. הוא היה בן 28 וחצי, היא בת 25 ויומיים, כשחלום המשפחה שרקמו יחד התנפץ בפתאומיות ובור עמוק נפער בחייה. "הכרנו בצבא", מספרת יונית. "עמוס היה יתום צה"ל מגיל 13, יליד נצרת־עילית, שאליה הגעתי בגיל 18 עם אמי. נישאנו כשהייתי בת 23. אחרי כמה שנים בקבע עמוס עבר לעבוד בסלקום ותכנן להמשיך בלימודים גבוהים. אני למדתי הנדסה בטכניון והתחלתי לעבוד ברפאל כמהנדסת מערכות מידע. היינו מלאי מוטיבציה והיו לנו תוכניות מסודרות איך נמשיך את חיינו המשותפים".
כתבות נוספות למנויים:
האסון אירע בפברואר 2000. "כשהודיעו לי שהוא נהרג, האדמה נעלמה מתחת לרגליי. היינו זוג מאוד צמוד, כאילו ישות אחת שנקראה יונית־עמוס, ובלעדיו הכול איבד משמעות. אחת המחשבות הראשונות שעברו לי בראש הייתה שאילו עבדנו פחות, היה לנו יותר זמן להיות ביחד.
"בדיעבד, אני יודעת שהזרע שנזרע אז מתחבר למושג 'חופש כלכלי', שאני מגשימה כבר שש שנים", מספרת יונית (45), שנישאה בשנית לצחי ורבר, בן זוגה ושותפה למפעל רב־זרועות שהם מתפעלים, תחת השם הכולל "לחגוג את החיים עם יונית וצחי ורבר".
שנה אחרי מותו של עמוס החליטה יונית לעבור לתל־אביב. "חזרתי מהאזכרה שלו ואחת השכנות באה אליי בבכי וחיבוק. באותו רגע הבנתי, שכל עוד אני ממשיכה לגור בנצרת־עילית, אני נשארת 'האלמנה של עמוס'. הרגשתי שזה כבד לי מדי".
בתל־אביב היא החלה בחיים חדשים. "מתוך הידיעה הכואבת שהחיים עלולים להיגמר כל רגע, חגגתי אותם באינטנסיביות", היא אומרת. במקביל ללימודי תואר שני בניהול מערכות מידע, לימדה קורס סטודנטים בטכניון, הרצתה במכללות נתניה ואפקה ועברה תהליך אישי שכלל טיפול פסיכולוגי ויצירת עבודות יד – נושא שחשף אותה לתחום התרפיה באמנויות. "החלטתי ללמוד את התחום במכללת בית ברל כחלק מתהליך הריפוי של עצמי, ובמהלך הלימודים הרגשתי שאני מעדיפה עבודה עם אנשים על פני עבודה עם מחשבים והתחלתי לעסוק בתרפיה באמנות, עיסוק הרבה פחות מתגמל כספית".
במסגרת חיפושיה אחר בן זוג, הכירה יונית גבר באפליקציית היכרויות. שנתיים לאחר שהתאלמנה עברה לגור איתו ואף התארסה לו, למרות שכרסם בה ספק אם הקשר נכון לה. ואז, הגורל שוב התערב. באחד הערבים יצאה לבדה לחוג ריקודי סלסה ושם פגשה את צחי ורבר.
צחי (52), יליד רחובות, הפך בגיל 16 לאח שכול לאחר שאחיו הבכור, חנן, נהרג במלחמת "שלום הגליל". "חנן, שעמד להשתחרר, כבר היה רשום ללימודי הנדסת חשמל, כי היה ברור שהוא מצטרף לאבא שלנו, שהייתה לו חברה לקבלנות חשמל", מספר צחי, שבסופו של דבר הפך בעצמו למהנדס חשמל והצטרף לחברה המשפחתית. הוא סיים י"ד כיתות באורט רחובות בתואר הנדסאי, עשה מסלול השלמה באוניברסיטת תל־אביב ולפני גיל 20 התגייס כמהנדס ליחידה 8200, שבה שירת גם אחיו לפניו. ביום שהשתחרר, התחיל לעבוד עם אביו.
"אהבתי מאוד את מה שעשיתי", אומר צחי. "כשיונית הכירה אותי היא אמרה שהיא מאחלת גם לעצמה את התשוקה הזאת לעבודה".
גם צחי הגיע לנישואים עם יונית אחרי פרק א'. בגיל 27 הוא נישא לבת רחובות, יחד בנו בית במושב גאליה ונולדו להם שני בנים ושתי בנות, שהבכור בהם, חן ז"ל, היה אמור להיות היום בן 25, והצעירה היא בת 18.
"ערב אחד, אחרי שחזרנו מחופשה משפחתית, אשתי לשעבר אמרה לי שהיא רוצה להתגרש. זה נפל עליי כרעם ביום בהיר. כבר היה לה תיק פתוח ברבנות ואני לא הרגשתי כלום. מהלך הגירושים היה קשה מאוד. התא המשפחתי שלי התפרק. היא לקחה איתה את הילדים, שהיו אז בני תשע עד שנתיים וחצי, ואני – שהייתי אבא מאוד פעיל לארבעה – נשארתי עם הבית הגדול, לבדי בין ארבעה קירות", הוא מספר.
זמן קצר אחר כך חזר לפקוד את החוג לריקודי סלסה בכפר המכבייה (שבו, אגב, הכיר גם את אשתו הראשונה). "בפעם השלישית שהגעתי לשם, הזמנתי את יונית לרקוד", הוא אומר והיא צוחקת: "הוא חושב שהוא הזמין אותי, אבל אני נעמדתי כדי שזה יקרה". הם רקדו יחד חודשיים בלי לדעת מאומה זה על זה. "אפילו לא החלפנו שמות", היא מספרת. "כל אחד היה בסרט שלו".
ואז, באחד הערבים, התיישבו על ספסל ופתחו הדדית את "התיקים" שסחבו על גבם. "לימים, קראנו לזה 'שיחת ההפחדות', כי כל אחד שם את השק שלו על השולחן, אבל שנינו לא נבהלנו, ומאז אנחנו יחד". זה היה בספטמבר 2004. היא נפרדה מבן זוגה, הוא סיים את סאגת הגירושים ומכר את הבית במושב, ויחד עברו להתגורר בשכירות בבאר־יעקב. בשנת 2006 נישאו, ושנתיים אחר כך, בבית המרווח שרכשו ברחובות ("עם כ־80% משכנתה מערכו"), נולדו להם מאיה (12) ונועם (עשר).
יונית, היית צעירה בת 29. לא חששת להיכנס לזוגיות עם אב לארבעה?
"לא באמת הבנתי עד הסוף את המשמעות, וטוב שכך, כי מדובר בהמון מורכבות ואחריות. אבל גם אני באה מבית של הורים גרושים והייתה בי רגישות לגביהם. אני אוהבת אותם מאוד. הם מקסימים. צחי הוא אבא נהדר לכולם והילדים שלי הרוויחו אחים גדולים", היא אומרת וצחי מוסיף: "הם אחים לכל דבר, לא חצאי אחים ולא אחים חורגים. מבחינתי, זה אחד ההישגים הגדולים שלי כאב".
בתחילת חייהם המשותפים הייתה יונית המפרנסת הראשית. היא קיבלה פיצויים בסך מיליון שקל מחברת הביטוח על התאונה של בעלה, שהופקדו בתיק מניות מנוהל, הייתה לה הכנסה של 1,500 שקל לחודש מהדירה המושכרת שלה בנצרת־עילית והיא עבדה כמרצה באקדמיה ובעיסוקים נוספים, שהצטברו לכ־15,000 שקל בחודש. צחי הרוויח כ־10,000 שקל לחודש ושילם סכום דומה למזונות.
בהמשך למדה יונית אימון אישי ועסקי והחלה לאמן. במהלך הריונה הראשון החליטה לכתוב את הספר "העלמה נה והבור" ולהעניקו לאנשים שליוו אותה בשנותיה הקשות. "הספר עוסק בהתמודדות שלי עם השכול, אבל כל אחד התחבר אליו מהבור האישי שלו, וכשהבנתי את זה מהתגובות, החלטתי למכור אותו".
לאחר הולדת בתה הבכורה מאיה, החליטה יונית להפסיק את עבודתה באקדמיה ולהישאר בבית. "ושם, צחי ואני עצרנו לראשונה ועשינו חישוב כלכלי, האם ואיך אוכל לשבת בבית בלי לעבוד".
איך יכולת להרשות לעצמך להפסיק לעבוד, כשעיקר הנטל הכלכלי היה עלייך?
"הבנו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחיות שנה על חסכונות. ב־2009 הצטרפתי לקבוצת נטוורקינג של עצמאים שנפגשו אחת לשבוע כדי לקדם שיתופי פעולה עסקיים. התחלתי במכירת הספר שלי וכשאנשים שקראו אותו ביקשו שאעשה איתם עבודת אימון, פתחתי סדנה שמסיעת לאנשים להתמודד עם 'בורות' בחייהם. כשהמושג 'מעוררת השראה' חזר בסדנה שוב ושוב, החלטתי להעביר ברחבי הארץ הרצאות בנושא 'כלים אופטימיים לצמיחה – סיפורה של העלמה נה והבור'. ההרצאות הצליחו, אבל הרגשתי שכל הרצאה כזו מקלפת לי שוב את הפצע. בהרצאה האחרונה, מול מערך הנפגעים של צה"ל, הזמנתי צלם וידיאו, הפקנו כמות של די־וי־די שמכרתי במפגשי הנטוורקינג ובאינטרנט והחלטתי לעזוב את עולם השכול ולעבור לעולמות תוכן שמחים יותר".
כמו מה?
"כתבתי סדרת הרצאות בשם 'צבעים של הצלחה' ותוך כדי עבודה גיליתי שההרצאה שעסקה במוטיבציה הייתה הכי משמעותית לאנשים והחלטתי לעבות אותה. במקביל, למדתי שיווק של מוצרי מידע באינטרנט, כדי שנוכל לקחת את הידע שרכשתי, לארוז אותו בפורמטים שונים (ספרים מודפסים ודיגיטליים, קובצי שמע ווידיאו) שיאפשרו לי לא להיות נוכחת פיזית בעת מכירת הידע. כשקיבלתי לראשונה הודעה שהספר שלי נמכר באתר האינטרנט שבנינו, התרגשתי מאוד. זו הייתה הוכחת היתכנות לכך שאני יכולה להרוויח בלי שזה יישב על זמן העבודה שלי".
ואז קרה אירוע משמעותי, שהוביל אותם למקום שבו הם נמצאים היום – מצב של חופש כלכלי. "כשערכתי סדנאות, צחי נהג להגיע איתי כדי לחבר את הכבלים, המחשב והסאונד. באחת הפעמים הוא לא סתם חיכה שאסיים, אלא הקשיב לתוכן ההרצאה ואף תִרגל את התרגילים שנתתי במהלכה".
צחי: "כשנגמרה ההרצאה אמרתי לה: 'מותק, אני לא במקום הנכון'. הבנתי שמה שחוויתי עד אז כפסגת העולם מבחינת הגשמה אישית בחברה שלי, הוא לא יותר מאשר גבעה בדרך להצלחה הרבה יותר גדולה אפשרית".
יונית, מה היה התרגיל ששינה את הראש של בעלך?
"שאלתי את האנשים כמה כסף הם רוצים להרוויח כל חודש ועודדתי אותם לחשוב גבוה".
צחי: "אני כתבתי 100 אלף שקל והיד רעדה לי. נבהלתי מעצם המחשבה. עם זאת הסתכלתי על המספר ואמרתי לעצמי שלשם אני מתחיל לכוון. לא רק מבחינת הכסף, אלא מבחינת הצורה שבה ייראה היומיום שלי. לא חשבתי על התעשרות, אלא דמיינתי זמן עם הילדים, עם יונית, זמן לעצמי, שנ"צ כל יום וחיים על פי רצוננו".
יונית: "זו פריצה תודעתית שבעולמות ההתפתחות האישית נקראת 'אהה מומנט!' והיא מאוד שימחה אותי, כי אני הייתי אחרי שנים של התפתחות אישית וחקירה מה אני רוצה וצחי היה הרבה שנים על אוטומט. מצד שני, אני טיפוס מאוד זהיר ומחושב ורציתי לדעת שכלכלית אנחנו יכולים לעצור ולאפשר לו לעשות את התהליך שלו. החלטנו יחד שיש לצחי עד שנה למצוא את עצמו בלי לעבוד".
צחי: "למחרת אמרתי לשותף שלי שאני עוזב, קניתי את חלקי החוצה והוא המשיך עם החברה".
החלטתם לקחת סיכון כזה כשיש לכם שישה ילדים לפרנס. זה לא חוסר אחריות?
יונית: "ממש לא. ידענו בערך כמה כסף אנחנו מוציאים כל חודש וכמה אני מכניסה מהאימון וההרצאות, וידענו שאת הפער נוכל לסגור מתוך תיק המניות המנוהל שהמשיך להניב, ובכל פעם שנזקקנו, הוצאנו ממנו כסף".
צחי: "גם אני תרמתי להכנסה. במהלך השנה הזאת התחלתי ללמוד על עולם השיווק הדיגיטלי ולסחור ב־eBay. מכרתי דברים מהבית, החל במצלמה ישנה, כרטיס זיכרון מהמחשב הישן, כבלים, דרבוקות, מה לא. ב־eBay מוכרים הכול".
בשלב מסוים טסו בני הזוג לרימיני שבאיטליה, למפגש המוני עם טוני רובינס, מגדולי הקואצ'רים בעולם. "בערב הראשון היה טקס הליכה על גחלים, וכשירדתי מהגחלים ללא כווייה בכפות הרגליים, הבנתי שאין דבר שאני לא יכול לעשות", אומר צחי. "זו הייתה תובנה שמשנה חיים".
שם לראשונה שמעו את המושג "חופש כלכלי" והחליטו שאליו הם שואפים.
תסבירו מה זה חופש כלכלי.
יונית: "לחיות את החיים שאתה רוצה לחיות, בלי לצאת לעבוד בשביל הכסף, שייכנס מערוצים שלא יושבים על זמן העבודה שלך. עצרנו ושאלנו את עצמנו איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו ייראו והבנו שאנחנו רוצים לקום יחד בבוקר, לקחת את הילדים לגן ביחד, לאכול בנחת ארוחת בוקר משותפת, לעבוד שעתיים־שלוש, לאסוף את הילדים מהגן, לאכול יחד, לבלות איתם אחר צהריים אחרי שנ"צ, ולטייל הרבה בעולם.
"במקביל, רצינו להמשיך במסלולי התפתחות אישית, לקדם עסק אינטרנטי, לבנות כמה שיותר ערוצי הכנסות המבוססים על ידע וניסיון החיים שלנו, ושכשנבנה אותם פעם אחת, אנשים יוכלו לצרוך אותם בלי שאנחנו נצטרך להיות שם".
נשמע טוב. איך מיישמים?
"פרט להפיכת הסדנאות הפרונטליות שלי לדיסקים שאנשים הקשיבו להם במכוניות ובהמשך לסרטוני וידיאו, גילינו בסוף 2011 שכל אדם יכול לכתוב ולמכור ספרים דיגיטליים באתר אמזון העולמי. כתבתי שלושה ספרים על מוטיבציה וצחי ניהל את הצד הטכני של העלאתם לאמזון ועידוד המכירות שלהם.
"כשהבנתי שיש ביקוש לספרי ילדים, הפעלתי את הרוח היזמית שלי. מאיה ונועם היו בני חמש ושלוש. עקבתי אחר השיחות שלהם ורשמתי משפטים שיכלו להפוך לסיפורי מוטיבציה לילדים (איך לעזור לילד להתלבש לבד, להניע את הילד לאכול בריא, להתמודד עם פחדים וכו') ויצרנו פס ייצור. העלינו את הרעיון בארוחות ערב משותפות עם כל הילדים שתרמו רעיונות לסיפורים. מאחר שאיני סופרת ילדים, השתמשתי במיקור חוץ (Outsourcing). מצאתי סופרת ילדים בדרום־אפריקה, שלחנו אליה רעיונות, היא החזירה אותם בחריזה באנגלית ונעזרנו במאיירים מרחבי העולם, בעלויות נמוכות ובאיכות גבוהה. כך הוצאנו 50 ספרי ילדים שנמכרים באמזון".
איזו הכנסה מייצרים ספרי הילדים האלה?
"בהתחלה מאות דולרים ובהמשך אלפי דולרים לחודש. היום, תשע שנים מאז שהספר הראשון עלה לאוויר, עדיין מגיעים כל חודש מאות דולרים".
בני הזוג ורבר, שלא עובדים במשרות מסודרות, כאמור, אינם נחים לרגע. המוח אינו חדל להמציא המצאות שעשויות להוות מקור הכנסה פסיבי. למשל: שיווק שותפים – לשווק מוצרים של אחרים ולקבל עמלה על כל מכירה, "סכומים שיכולים להצטבר לאלפי שקלים בחודש"; יצירת עוד ועוד קורסים הנובעים מרכישת ידע שלהם והכנסת אוטומציה המאפשרת את שיווקם בלי צורך בהקדשת זמן אישי שלהם.
ב־2013 השתתפו בני הזוג ורבר בכנס של הארב אקר, מנטור קנדי, העומד בראש רשת של בתי ספר לפיתוח תודעת העושר ומחבר הספר "לחשוב כמו מיליונר" (הוצאת כתר). בכנס הם למדו שהמצב הכלכלי של אדם הוא שיקוף של היחס שלו לכסף, ותהליך "החופש הכלכלי", שהתחיל ב־2011 כששמעו את הרצאתו של טוני רובינס, קיבל קפיצת מדרגה.
צחי: "שלוש שנים וחצי אחרי ההחלטות שקיבלנו בכנס של טוני רובינס, נכנסו כל חודש 40 אלף שקל בחודש מהעסק האוטומטי שלנו, בלי שנצטרך לעבוד בשבילם שעות רבות. כיום אנחנו עובדים כדי להתפתח ולפתח עוד מקורות הכנסה. כך, למשל, יונית כתבה תוכנית אינטרנטית בשם 'לשחרר את המיליונר שבפנים', המעבירה אנשים תהליך עמוק ומשמעותי שעוזר להם להגדיר מהו חופש כלכלי עבורם, להיטיב את מערכת היחסים שלהם עם כסף, להכיר וליישם מושגים כמו הכנסות פסיביות כדי לייצר את החופש הכלכלי שהם רוצים ליצור".
יונית: "במשך שנה וחצי שבהן שידרתי את התוכנית באינטרנט פעם־פעמיים בחודש, הצטרפו עשרות משפחות ופיתחנו קהילה של אנשים שעברו אותה, 'קהילת המיליונר'. ב־2015 עשינו השקה אינטרנטית, מהלך שיווקי שבו הקהל מקבל תוכן אינטרנטי במשך שבועיים וחצי שעיקרו הוא איך לייצר הכנסה, ובסופם פותחים שבוע מכירה. בהשקה הראשונה הצטרפו יותר מ־200 משפחות, שכל אחת שילמה 4,500 שקל ויצרנו מכירות של כמיליון שקל. אחרי חצי שנה עשינו מהלך דומה והכנסנו סכום זהה, בשלישית – עוד חצי מיליון וברביעית – 400 אלף שקל".
ההשקה הרביעית הייתה אמורה לצאת במאי 2016, אבל היא נדחתה בגלל אירוע נוראי. ביום הזיכרון של אותה שנה, אחרי שהשתתף בטקס הזיכרון של דודו שנהרג כשהיה חייל, חזר חן ורבר, בנו הבכור של צחי, לבסיסו, והתאבד.
"זה היה הלם טוטאלי", אומר צחי על התאבדותו של בנו הבכור. "המחשבה על דבר כזה לא הייתה בכלל במרחב האפשרויות. חן היה גאון, חכם, מקסים, מוכשר ואהוב. היינו לקראת נסיעה משפחתית משותפת ליורודיסני והכול נראה מבטיח".
זמן קצר אחרי האסון החליטו בני הזוג להמשיך את החיים ולגדל משפחה שמחה, כולל אי־ביטול הטיול ליורודיסני. "זה לא מקטין את הכאב, אבל מילאנו את החיים בדברים טובים".
בהמשך, זכתה גם ההתמודדות שלהם עם האבל למינוף. "אנשים שעקבו אחרינו אמרו שאנחנו משמשים השראה וביקשו שנעלה על הבמה ונספר איך אנחנו מתמודדים עם השכול", אומר צחי. "יונית ואני כתבנו תוכן לכנס חד־פעמי, שקראנו לו 'לחיות בעוצמה', העברנו את הכנס בפני יותר מ־400 איש, הקלטנו אותו ומאז אנשים גם קונים אותו. זה ממשיך לחיות בלעדינו".
בואו נסכם את כל ערוצי ההכנסה שלכם.
"מלבד הספרים, ההרצאות והקורסים הדיגיטליים, בשנת 2014 נכנסנו גם לתחום הנדל"ן, שעליו מופקד צחי. הוא כתב ארבעה ספרים בנושא שנמכרים באמזון. יש לנו הכנסה מהשקעות נדל"ן בארץ ובחו"ל שחלקן מניבות (משכר דירה) וחלקן נותנות תשואה על ההון; אנחנו משקיעים גם בתיקי מניות ומוכרים ספרים מודפסים. היופי בריבוי ערוצי הכנסה הוא בביזור, כך שאם ערוץ מסוים מכניס פחות, ערוצים אחרים מכניסים יותר, ותמיד נכנס משהו. ההכנסה הפסיבית שלנו כיום היא כ־40 אלף שקל לחודש".
גם במשבר הקורונה הנוכחי?
"תיקי ההשקעות ירדו, אבל כל עוד נשארים בפנים, ההפסד לא ממומש ואנחנו מאמינים שהם יעלו חזרה. היו לנו קורסים שהמכירות שלהם עלו בתקופת המשבר, חלק מהנדל"ן נתקע ומתעכב וחלק אחר דווקא מתקדם יפה מאוד".
מה הפרויקט הבא?
"אנחנו כותבים את הספר 'לשחרר את המיליונר שבפנים', שינגיש לאנשים את רעיון החופש הכלכלי והדרכים ליישומו. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשבת ימים שלמים על הספר, לחשוב איך הוא יהפוך למורה דרך עבור הקוראים וערוץ הכנסה עבורנו, וכל זאת בזמן שהכסף ממשיך לעבוד".
