ישלם מזונות כתנאי להסדר חוב לביטוח לאומי

הבעל חייב יותר מחצי מיליון ש' לביטוח לאומי שמשלם במקומו את המזונות. הוא ערער על ההסדר בהוצל"פ בטענה שאין לקשור בין הדברים, אך נדחה

עו"ד שרון אורן | פסקדיןפורסם: 29.07.20 , 16:23

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה ערעור שהגיש חייב מזונות נגד החלטת ההוצאה לפועל להתנות את הסדר התשלומים שנקבע לו מול ביטוח לאומי בכך שיעמוד בתשלום המזונות החודשי השוטף. הוא טען שכאשר הזוכה הוא ביטוח לאומי, החוק מאפשר לנתק את החיוב השוטף מחוב העבר, אבל השופטת מיכל ברדנשטיין קבעה שקבלת העמדה תיצור תמריץ שלילי לחייבי מזונות להמשיך לצבור חובות.

ביטוח לאומי נקט הליכי הוצאה לפועל נגד החייב לפי החוק להבטחת תשלום מזונות. החוב נבע מגמלת מזונות ששילם המוסד לגרושתו של החייב לפי פסק דין למזונות ילדיהם של בני הזוג שניתן ב-2006. לפני כשנה ביקש החייב צו תשלומים ופריסת חוב העבר, שהצטבר ל-568 אלף שקל.

רשם ההוצאה לפועל נענה לבקשה ופרס את החוב כך שהחייב ישלם 600 שקל לחודש. עם זאת, בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל הוא התנה את צו התשלומים ועיכוב ההליכים בכך שהחייב ישלם את חיוב המזונות השוטף, שעומד על 2,986 שקל לחודש.

(צילום: shutterstock)

בערעור שהגיש על ההחלטה טען החייב כי הרשם שגה כשקבע את התנאי. לעמדתו, הסעיף בחוק ההוצאה לפועל שמתייחס לפריסת חוב עבר במזונות תוך התניית הפריסה בתשלום המזונות השוטפים מוגבל למישור היחסים שבין החייב למוטבת המזונות בלבד והוראה זו לא חלה לגבי חוב הנובע ממזונות שגובה ביטוח לאומי.

ביטוח לאומי השיב כי הוא משלם את המזונות במקום החייב ממרץ 2007. הוא הדגיש כי חוב העבר כלפיו הוא חוב מזונות לכל דבר ועניין ולא מדובר בחוב רגיל. הוא הוסיף כי חוק ההוצאה לפועל אינו מונע קביעת תנאי לפריסת חוב העבר במסגרת צו תשלומים שעניינו עמידה בתשלום החוב השוטף, גם כשהזוכה הוא ביטוח לאומי.

השופטת מיכל ברדנשטיין דחתה את הערעור. היא הבהירה כי תפקיד הביטוח הלאומי לפי חוק המזונות היא סוציאלית: לסייע לזוכה לפי פסק המזונות הן בתשלום והן בגביה. בעניין זה, המוסד בא בנעלי המוטבת למזונות לפי פסק הדין למזונות, ואין בכך כדי לשנות מחובו של החייב.

לדבריה, ניסיון המערער לייחס למחוקק כוונה להקנות לראש ההוצאה לפועל סמכות להתנות צו תשלומים ועיכוב הליכים בתשלום החיוב השוטף אך ורק כשמדובר בהליך בין החייב לבין מוטבת המזונות אינו מעוגן בלשון החוק או בתכליתו.

"אין הצדקה עניינית ולא קיימים שיקולי מדיניות שיצדיקו הבחנה בין הליך הוצאה לפועל שנפתח על ידי מוטבת המזונות, לבין הליך הוצאה לפועל שנפתח על ידי ביטוח לאומי מכוח חוק הבטחת תשלום", כתבה.

השופטת הוסיפה כי פרשנות המערער אינה מתיישבת גם עם הפסיקה הקובעת במפורש כי ביטוח לאומי נכנס לנעלי מוטבת המזונות לכל דבר ועניין, וכי החוב כלפי המוסד אינו שונה במהותו מהחוב כלפי מוטבת המזונות.

זאת ועוד, קבלת פרשנות המערער תמנע מחייבים את התמריץ בעמידה בתשלום השוטף – תמריץ הקיים בעצם התניית צו התשלומים בגין פריסת חוב העבר ועיכוב ההליכים בעמידה בתשלום השוטף. המערער חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקל.